חג "חנוקה" מדמעות
בחנוכה הקודם עמדנו מול הנרות וביקשת שהבטיח לך שבחנוכה הבא לא נעמוד כך רק שנינו.
ואני הבטתי בך, והבטחתי
באמת האמנתי שכך יהיה, הרי זה כבר לא בידיים שלנו חשבתי לעצמי.
אתמול דיברנו קצת כהרגלנו לפני השינה,
זיכרון שעלה החזיר לך את הדמעות.
נזכרת איך באו הדמעות כך סתם ללא סיבה באמצע הרחוב,
ונזכרתי גם אני...
איך הן באו להן כך סתם בפעמים כה רבות....
איך הן תמיד באות בחגים....אורחות לא רצויות...
אמרתי לך שהשנה אני כועס, השנה לא אדליק עמך את נרות החנוכה.
זה תמיד מכעיס אותך ותמיד מצחיק אותי,
חילוני גמור שכמוני עושה חשבונות עם האלוהים שלך.
את נאחזת בו בציפורניים כמוצא אחרון,
ואני....יש לנו חשבון ארוך על מה ש"הוא" מעביר אותך.
וגם בחנוכה הזה נעמוד רק שנינו מול הנירות.
וגם בחנוכה הזה אחבק אותך והבטיח לך שאשמור עליך מפני העולם.
ואת תשאלי אותי אם בחנוכה הבא כבר יהיה לנו ילד/ה/ים
ואני אומר לך באמונה שלימה, שכן.
ואת תבכי, כי כבר כמה שנים שאת בוכה.
והלב שלי יתכווץ, כפי שהוא תמיד מתכווץ שאת בוכה...
וארצה להציל אותך כמו שתמיד אני רוצה....
ואלטף את שיערך עד שתירדמי,
ורק אז ארשה לעצמי להזיל דמעה אחת.
לא בגלל שעדיין אין לנו ילדים....
בגלל שרציתי להציל אותך כמו שמצופה מאוהב להציל את אהובתו
ולא יכולתי....
את תמיד גורמת לי להרגיש האביר שלך.
רק אני יודע שאני סתם דון קישוט....
איזהו האביר שאינו יכול להציל את נסיכתו....
וגם בחנוכה הזה, אדליק אתך נרות, אחבק אותך ואומר שבשנה הבאה זה יהיה שונה.
ואת תביטי בי במבט היפה שלך ששמור רק לי
ואני אאמין לך.
כי את מצילה אותי.....
בחנוכה הקודם עמדנו מול הנרות וביקשת שהבטיח לך שבחנוכה הבא לא נעמוד כך רק שנינו.
ואני הבטתי בך, והבטחתי
באמת האמנתי שכך יהיה, הרי זה כבר לא בידיים שלנו חשבתי לעצמי.
אתמול דיברנו קצת כהרגלנו לפני השינה,
זיכרון שעלה החזיר לך את הדמעות.
נזכרת איך באו הדמעות כך סתם ללא סיבה באמצע הרחוב,
ונזכרתי גם אני...
איך הן באו להן כך סתם בפעמים כה רבות....
איך הן תמיד באות בחגים....אורחות לא רצויות...
אמרתי לך שהשנה אני כועס, השנה לא אדליק עמך את נרות החנוכה.
זה תמיד מכעיס אותך ותמיד מצחיק אותי,
חילוני גמור שכמוני עושה חשבונות עם האלוהים שלך.
את נאחזת בו בציפורניים כמוצא אחרון,
ואני....יש לנו חשבון ארוך על מה ש"הוא" מעביר אותך.
וגם בחנוכה הזה נעמוד רק שנינו מול הנירות.
וגם בחנוכה הזה אחבק אותך והבטיח לך שאשמור עליך מפני העולם.
ואת תשאלי אותי אם בחנוכה הבא כבר יהיה לנו ילד/ה/ים
ואני אומר לך באמונה שלימה, שכן.
ואת תבכי, כי כבר כמה שנים שאת בוכה.
והלב שלי יתכווץ, כפי שהוא תמיד מתכווץ שאת בוכה...
וארצה להציל אותך כמו שתמיד אני רוצה....
ואלטף את שיערך עד שתירדמי,
ורק אז ארשה לעצמי להזיל דמעה אחת.
לא בגלל שעדיין אין לנו ילדים....
בגלל שרציתי להציל אותך כמו שמצופה מאוהב להציל את אהובתו
ולא יכולתי....
את תמיד גורמת לי להרגיש האביר שלך.
רק אני יודע שאני סתם דון קישוט....
איזהו האביר שאינו יכול להציל את נסיכתו....
וגם בחנוכה הזה, אדליק אתך נרות, אחבק אותך ואומר שבשנה הבאה זה יהיה שונה.
ואת תביטי בי במבט היפה שלך ששמור רק לי
ואני אאמין לך.
כי את מצילה אותי.....
