נוכחות האם המיועדת בחדר הלידה

normal10

New member
נוכחות האם המיועדת בחדר הלידה

אני פונדקאית בשבוע 36 של להריון. עד כה ההריון תקין לחלוטין והקשר שלי עם האם המיועדת פתוח ונעים. ככל שאנו מתקרבים ללידה אני מתחילה לשקול שוב את עניין הנוכחות שלה בלידה עצמה. אני מרגישה שככל שתאריך היעד מתקרב מפלס הלחץ והדאגה אצלה עולה ואצלי החום הכבדות והעייפות רק מורידים את מפלס הסבלנות ויכולת ההכלה. אני ממש חוששת ממצב שבו בחדר הלידה יהיה לי קשה להתמודד עם הנוכחות שלה שרק תלחיץ אותי יותר ולא מתאים לי לבלות כמה שעות של כאבים וסבל עם מישהו שמאוד רוצה לעזור אבל גם לא לגמרי יודע מתי לשחרר. אני מרגישה שיהיה לי הרבה יותר קל אם אתמודד עם הלידה בעצמי והיא תצטרף ברגע שהתינוק יהיה בחוץ. ברור לי שזה רגע מאוד משמעותי עבורה ולכן ההתלבטות קשה ועוד לא דיברתי על זה איתה. אשמח לקבל עצות מנסיון ותחושות של פונדקאיות ואמהות שעברו את חווית הלידה ביחד או לחוד. תודה :)
 
חדר לידה

אני חושבת שאת צריכה לשוחח על כך עם האמא המיועדת,
כיוון שהכי חשוב בהליך הוא הפתיחות בין הפונדקאית להורים המיועדים
אם את מרגישה לא בנוח שהאם תיכנס לחדר לידה את יכולה לומר לה את האמת, שאת מעדיפה שהיא לא תכנס כי גם ככה זהו רגע קשה עבורך
מקווה שעזרתי
שתהיה לידה קלה
 

omnama

New member
דבר ראשון - תקשורת פתוחה.

נכון שזה רגע משמעותי עבורה בתוך התהליך, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון הנוחות שלך באותו הרגע. (מה גם שאני תמיד אמרתי למיועדת שלי - כשהתינוק שלך יהיה כאן - תראי שהדרך שבה הגיע אליך הולכת והופכת פחות רלוונטית עם הזמן. הוא יהיה פחות "התינוק שלי שנולד באמצעות פונדקאית" ויותר "התינוק שלי". ובפרספקטיבה של 10 חודשים - עבורה זה באמת כך...)
ובחזרה לנושא - האם יש לכן ליווי כלשהו? האם שקלתן ליווי של דולה בלידה?
אנחנו עברנו את כל התהליך שלנו עם אלירז זר אביב (היום אלירז מי-רב) וכחלק מהתהליך היא עשתה להורים קורס הכנה ללידה שהתעסק גם בהיבטים של לידה פונדקאית - כמו העובדה שכל הרגשות מאד חשופים, וכל קצות העצבים רגישים נורא במהלך לידה ולכן אפילו אם יולדת צועקת עליך לסתום את הפה - זה לא משהו שצריך להישאר איתך. זה משהו שהוא רק של הלידה. אסור להעלב מדברים כאלה.
המפגש האחרון בקורס שלהם אירח גם אותי ואת בעלי ודיברנו על סיטואציות אפשריות בלידה פונדקאית שכזו. מי נמצא איפה. מה יכול להשתנות תוך כדי תנועה. אפילו שאלה כמו "מה הכי יעצבן אותי במהלך הלידה" (אני אמרתי - שממש חשוב לי שלא ידברו סביבי כאילו אני לא מסוגלת להבין אותם בתוך הכאב והיא אמרה שממש חשוב לה שלא ידברו סביבה כאילו היא לא קשורה לסיטואציה)
זאת שיחה חשובה שאולי יכולה להתאפשר עם ליווי של דולה מתאימה (ובעלת ניסיון בליווי פונדקאיות). דולה כזאת תהיה שם עבורך. תשמע מה את רוצה ואיך ותדאג להיות גם שופר שלך מול ההורים. ואם היא ממש מעולה - אז היא גם תדאג ללוות אותם בתהליך הזה ככל שהיא יכולה...
 

מירבי*

New member
חדר הלידה

רגע הלידה הוא רגע השיא בתהליך.
לרגע הזה מתנקזים חששות, פחדים, התרגשות והמון לחץ.
נכון לדבר עם האמא ולסכם איתה איך תתנהל הלידה.
חשוב שתרגישי בנוח עד כמה שניתן, נוכחות של אדם שעלול להלחיץ אותך במהלך הלידה לא נכונה.
יחד עם זאת ובגלל שאת מתארת את הקשר שלכם כפתוח ונעים חשוב לתת לאם המיועדת מקום.
אולי בשעות של הצירים תבקשי להיות לבד וכשתתחיל הלידה תאפשרי לה להיכנס, כדאי להגיד לה למה את מצפה ממנה, למשל, לעמוד ליד הראש שלך ולא מקדימה, לא לגעת בך או לדבר אליך...
את מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת מה את צריכה ומה לא.

בהצלחה
 

noneek

New member
פשרה

אולי אפשר להגיע לפשרה שהאם המיועדת תהיה בחדר ההמתנה במהלך השעות הארוכות של הצירים והמילדת תקרא לה לשלב הלחיצות כך שהיא תהיה בחדר לקבל את התינוק מיד שהוא יוצא.
מבחינתי הרגע בו ראיתי את הבת שלי יוצאת לאויר העולם ולוקחת את הנשימה הראשונה היה רגע מדהים והייתי מאוד מצטערת לפספס אותו.
 
נוכחות האם המיועדת בחדר לידה

במקרה שלי כשהתחלתי את התהליך היה ברור לי שההורים יהיו איתי בחדר לידה , אבל זאת אני, שמתי את "הפחדים " שלי בצד והבנתי שזהו רגע משמעותי מאוד עבורם לעבור את חוויית הלידה שהוא רגע שמאוד משמעותי עבורם. אבל שוב, זו אני.
בחדר לידה אני התמודדתי עם עצמי, האמא ניסתה כמובן לגרום לי שיהיה לי נח אבל כשהבינה שאני צריכה להתמודד לבד עם הצירים והלידה (כמובן גם שאמרתי לה) היא פשוט נשארה לידי ודאגה לי למים (אין הרבה מה לעשות עם יולדת וצירים- ללא אפידורל) האבא המיועד היה לצידי וצילם וגם האמא שקיבלה את התינוקת שלה ישר לזרועותייה. היה מדהים לראות את תגובת ותחושת ההורים כשהתינוקת הגיעה לעולם. אבל , שוב, זו הגישה שלי, שמתי את עצמי בצד וידעתי להתמודד
 

MAMALYPAZ

New member
זו האמא של התינוק.

תראי אני מבינה אותך באמת הריון זה קשה הסוף קשה המתח עולה האמהות היסטריות קצת תהליך פונדקאות הוא רגיש מאוד (עברתי 2 כאלו)
אני אמא מיועדת אם זה לא היה ברור קודם...

עשית דבר מופלא, עברת תהליך מופלא זה הסיום המרגש שלו
אני חושבת שלהשאיר אמא של תינוק שככ חיכתה לו בחוץ זה דבר נורא לעשות דבר שאת תצטערי עליו מאוד מאוד בהמשך

אולי פעם אחת כדאי לספר בלי להתבייש שלהיות אמא מיועדת זה לא פשוט בכלל זה כואב נורא שאי אפשר לשאת את הילד שלך שאת צריכה להעזר בנשים אצילות נפש כמוך ומופלאות שכל התהליך הזה בכלל הזוי ואף אחת מאיתנו לא חלמה שיהיה לה תינוק בבטן של אישה אחרת
וכולנו היינו רוצות להגיע לחדר לידה בעצמינו ולסבול את הצירים במקומך וכל מה שנותר לנו לעשות זה להיות בצד בשקט
אני זוכרת אותי בחדר הלידה יושבת בשקט בשקט לא מוציאה מילה מהפה מאוד ערה לרגשות של הפונדקאית ושומרת בכל כוחותי על איפוק למרות שהיו רגעי חרדה מירבי בטח זוכרת את הרגעים האלו שפתאום דופק של תינוק יורד בגלל ציר או שבשלב האחרון כשראש מבצבץ יש איזו צרחה של כאב של אישה אחרת שצורחת שם במקומי - בשבילי.....
ומרגישים קצת כמו אפס מאופס.

תארי לך מה הייתי מרגישה אחרי 9 חודשים שאני מפנקת את הפונדקאית שלי ואוהבת אותה עד כלות והיחידם איתה היו מצויינים (עם שתיהן אגב) אם היתה זורקת אותי למסדרון כי לא נוח לה.... או כואב לה....
אתן בתהליך הזה ביחד אחת בשביל השניה עד הסוף
ועם עשית דבר כזה מופלא כמו פונדקאות יש לך את זה
יש לך את הלב הגדול לא להשאיר אמא בחוץ
מגיע לה זה כל מה שיהיה לה מהלידה של הילד שלה
אותך
ואותו מגיח לעולם כשאת ננת לו חיים - במקומה.

תדברו ביחד תגידי לה תסכמי איתה מה את רוצה שיהיה
ואני בטוחה שברגע האמת את לא תרצי שהיא לא תהיה
את תרצי לברך אותה כמו שר' הפונדקאית שלי או ס' הפונדקאית שלי ברכו אותי שניה לאחר שיצא הילד עוד לפני שיצאה השיליה בכזו גאווה בכזו אצילות נפש אן אמרו לי
מזל טוב אמא
אני לא אשכח אותן אף פעם הן תמיד איתי אנחנו בקשר תמיד (הילדים שלי ילדי הפונדקאות שלי בני 5 ו 8 כבר)
ואת תרצי לעשותא תזה לברך
וזה מגיע לך
את יצרת חיים בראת אמא לא רק תינוק
תעשי את זה כמו גדולה אני מאמינה בך
 
למעלה