על בנים ועל בנות

אמאנחל

Member
מנהל
על בנים ועל בנות

בואו נדבר על זה.

נתחיל בלהגיד שכל אחד ואחת הם יחידים במינם, כולם נמצאים על רצף, עם מגוון תכונות. ויש חשיבות לכל התכונות האלה ואין סיבה או צורך לוותר על חלק מהן רק בגלל שהן מיוחסות בממוצע למין השני.

נמשיך ונאמר שחלק ממה שאנחנו מייחסים לבנים או לבנות הם דברים שטבועים בנו ביולוגית. ובחלקם אלה דברים שהאבולוציה הראתה שהם טובים להשרדות של היחיד ושל הקבוצה. וחלק מההבדלים הם תוצאה של הבניות חברתיות רבות שנים שכדאי כנראה לשים בצד. ההבדל וההבחנה בין מה שביולוגי, ואולי הכרחי, לבין מה שחברתי, הם לא תמיד חד משמעיים.

לאחרונה אני שומעת באינטרנט הרצאות שונות ומשונות, ובחלק מהן נתקלתי בדיונים על ההבדלים בין בנים ובנות שלא הייתי מודעת להם. עוד מידע זה תמיד טוב כדי לדעת להתנהל טוב יותר.

כל מי שרוצה להעלות הערות או שאלות או תהיות ממש מוזמנת.
מה אתן עושות בבית עם בנים ועם בנות שהולך נגד "המקובל", מה התגובות של הילדים לדברים האלה? משתפים פעולה? איך היו ההתמודדויות החברתיות שלהם בעקבות כך?
 

fialka3

New member
כשהבנות שלי היו בנות 4 חודשים

הבאתי אותן ברופאת התפתחות בטיפת חלב לביקור שגרתי. אחת הייתה לבושה בורוד ואחת בכחול. לרופאה היה כלל כך לא צפוי שזה לא בן בכחול שהיא אפילו שאלה למה הלבשתי אותה ככה. וזה עדיין לא בן בורוד אלא בת בכחול שזה הרבה יותר מקובל בחברה. יכול להיות שהתגובה כאת היא בגלל שהבאתי שני ילדים, אם זאת הייתה ילדה אחת זה היה יותר מקובל אלייה. עניתי לה משהו בסיגנון שלא ידעתי שאסור להלביש בנות בכחול, אז היא הבינה שקצת הגזימה וכך זה נגמר.
 

רi תם

New member
אצלנו ...

יש לי בת ובן.
אני מאפשרת הכל!
מותר לה ללבוש את הנינג'ה ולו להתאפר וללבוש שמלה (יש לנו תחפושות בכמויות).כשהיו צעירים יותר והוא שיחק עם העגלות והבובות אבא שלי כמעט התעלף ופעם העיר.ביקשתי ממנו לא להעיר כי אני מאפשרת ולא רוצה לייצר קיבעון מגדרי.
לאחרונה היא ביקשה גרביונים,קניתי.
הוא דרש גם וקיבל.
אמנם מתחת למכנסיים אבל בבית בהחלט מתחת לשמלה ומאופר.
צמידים,שרשראות,טבעות שניהם נהנים.
אני לא שם מבחינת הבדל מגדרי.
עושים עבורי את ה"עבודה",לצערי המאוד רב,בגן.
משפטים כמו "ורוד זה לבנות וכחול לבנים". או "תכשיטים ושמלות זה רק לבנות".
אני "מתקנת" בבית אבל לא יעזור אנחנו חיים בחברה.
ירצה חולצה ורודה?יקבל!
תרצה כחולה?בשמחה!
וגם אם ירצה ללכת עם שמלה ומאופר לגן ככה ילך וגם היא אם תרצה.
מבחינתי גם עם תחתונים על הראש.
הם בוחרים לעצמם הבגדים ואני שם רק לסייע.
חברת הילדים,הגננת והסייעת "משרישים" את ההבדלים המגדריים והילדים כבר בגיל שמבינים ובעניין.
שיהיה.לא נושא שמטריד אותי אבל בהחלט מחדדת בבית שלא חייבים להיות קונפורמיים ומקובעים.
 

אמאנחל

Member
מנהל
אני הצעתי כמעט הכל לשניהם

הבת אהבה להבריג דברים, להשתמש בכלים כולל מברגת משחק חשמלית, ולבנות בלגו, אבל לא אהבה מכוניות אף פעם. בובות כמובן. אוהבת ורוד ושמלות לשמחתי הרבה. כי אני בילדותי לא אהבתי. יש לי אחיינית שלא מוכנה שמלות בשום אופן אז אני שמחה שהבת שלי דווקא כן. הייתה בחוג אלקטרוניקה, אוהבת לתכנת במחשב. טובה במתמטיקה ומתעניינת במדע (כמו אמא שלה).
&nbsp
הבן לא התחבר לבובות "ברבי" אבל כן אהב בובות פרווה לסוגיהן. לא כל כך אוהב לבנות בלגו. כן אהב לשחק במכוניות. (את בובות הפרווה הסתיר באדיקות כשבאו חברים). לא הסכים בשום אופן להיות בחוג היפ הופ למרות שאוהב לרקוד. טוב שמצאנו לו חוג ברייקדנס שבו הוא פורח. כשהיו אצלנו תחפושות, לא נמשך לשמלות, יותר לגיבורי על. מעולם לא הלבשתי אותו בורוד.
&nbsp
מה שאני מצטערת עליו הוא חוסר ההבנה וחוסר ההנחייה הנכונה מצידי להתמודדות עם החברה. בחברה הילדים בוחנים אחד את השני ליכולת עמידות. כל חברת ילדים (ונערים, וגברים) (וכנראה גם נשים, אבל בצורה אחרת) בוחנת אינטואיטיבית אלה את אלה, על מי אפשר יהיה לסמוך כשיגיעו זמנים קשים. זה נראה לי היום כצורך אבולוציוני. וצריך ללמד את הילדים להיות קצת קשוחים. לדעת לעמוד בעלבונות, לדעת להתגושש כשצריך, להשתדל להתמודד לבד בלי לערב את המורה אם לא חייבים (וכן לערב הורים ומורים כשהמצב מחייב, כמו נניח אם דברים מגיעים לחרם או קרוב לכך). כן להחזיר דחיפה, אם מתגרים בך פיזית. לא ליזום אלימות חלילה, אבל לדעת להגיב. לדעת לעמוד בהעלבות הרגילות "את טיפשה, אתה נמוך, האוזניים שלך בולטות, השיניים שלך מזכירות את בוב ספוג" בלי לפרוץ בבכי, ובלי ללכת להתלונן למורה או לגננת. כל זה תלוי כמובן בבגרות, ובמוכנות, ובאופי, ובגיל, ובמבנה הפיזי של כל ילד, אבל אני היום מבינה שצריך לכוון לשם מגיל צעיר, יותר ממה שעשיתי.
כשהבן שלי נכנס לחטיבה כבר הייתי יותר חכמה. התחילו קצת להציק לו, בעיקר זרקו הערות פה ושם, לא מדברת על אלימות פיזית, אז הסברתי לו בצורה מפורשת שבוחנים את העמידות שלו ושהוא צריך להתמודד. הוא הבין את העניין, וההצקות הקטנות נפסקו כמעט מיד.
 
אני הפתעתי את עצמי עד כמה אני מקובעת

כשהבן בא הביתה עם משפטים כמו לק/איפור/שמלה זה רק לבנות אני אומרת נכון.
מדי פעם מוסיפה שאם בן רוצה זה בסדר, מותר לו, רק כדי שחלילה לא יעיר לבן אחר שכן שם את זה.
לא אלביש לו ורוד, כן אלביש אדום (עם ציור "גברי")
מודה שכן יש לי בעיה לראות בן עם שמלה, בחיים לא אעיר על זה לאותה אמא/ילד.
מה שכן.... בניגוד לכל הדיעות מסביב, אין לי בעיה להתקלח עם הילד (בן 4) ואנחנו מתקלחים יחד כל ערב. ככה הוא גם לומד על ההבדלים הפיזיים בין בן לבת
לא רוצה שהוא יהיה חריג, כי אין מה לעשות בן נשי הוא חריג בכל מובן שלא נסתכל עליו.
אגב, משום מה, אולי בגלל שאין לי בת, לא יודעת, אין לי בעיה עם בנות שלובשות כחול או מחזיקות מברגה וכד'
&nbsp
 

jiminit2

New member
אופי של ילדים

לי יש תאומים בן ובת. מגיל מאוד מאוד צעיר היה ניתן לראות את האופי של הבת - הן פשוט מתבגרות יותר מהר. יותר חדות לסביבה, למה שעושים סביבן , למה שחושבים עליהן. מגיל מאוד צעיר היה לה חשוב מה היא לובשת , איך היא מציירת ואיך החברות מציירות, שיש לה מה שיש להן ... (בגיל שלוש זה היה משבר קטן סביב יום המשפחה בגן כשגילתה שהמשפחה שלה קצת אחרת...) . בהוויה שלה היא מאוד "בת" .. אוהבת ורוד בהיר, שמלות ונסיכות. חבשה כתר לגן במשך שנתיים... היא גם מאוד טיפולית כלפי אח שלה. ממש אמא דאגנית קטנה. וכשהפרדתי ביניהם בבית הספר העבירה את הטיפוליות הזו לחבר הכי טוב שלו שגדלו ביחד בגן. מצד שני --- הם תמיד שיחקו בכל הצעצועים ביחד. במכוניות ובובות, בכדורים ובחרוזים. הוא יותר חזק במשחקי דמיון והיא ביצירה והם משתפים פעולה עד היום. אולי בגלל אחיה היא יודעת טוב איך לשחק עם הבנים בכיתה (בכיתה ג' יש כבר הפרדה בין בנים ובנות אבל אותה הם מקבלים בשמחה לשחק איתם גם כדורגל...) . אני כן אומר שבגלל שהם שניים אני די שמרנית בקטע המגדרי. כשהיה קטן רצה צעצועים ונעליים ורודים ונוצצים ופאייטים... הסברתי שאי אפשר ללכת עם זה לגן. מודה ומתוודא זה היה לי לא נוח.. גם לק - הרשתי בבית אבל לא לגן. היום הוא לא ילבש ורוד אף פעם ולא יילך לחוג ריקודים (אולי בגלל שזה בבירור "שייך לה" והוא מחפש לעצמו את הטריטוריה שלו..) אבל בכל שאר תחומי העיניין הם די זהים.
 

dbee70

New member
אני משתדלת לא ליצור חלוקה מגדרית

ככלל נמנעתי מבגדים בצבע ורוד לבת שלי ומאחר שהיא השניה היא "זכתה" ללבוש הרבה מהבגדים של אחיה. הבן אהב מדי פעם ללבוש את הבגדים של אחותו או להשתמש באביזרים שלה (צעיף, כפפות וכדומה). במקרה כזה רק הסבתי את תשומת לבו שזה נתפס כשל בנות. הוא החליט אם להשאר עם זה או להוריד (לרוב הוריד). הבת בעלת פחות מאפיינים נשיים ואוהבת לשחק משחקים של בנים, אף פעם לא התחברה למשחקי בובות, סליים ושאר דברים שכאלה. היא בכלל בעלת מאפיינים "גבריים" יותר (בתור התחלה חלוקת קשב גרועה
)
יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח.
 

ה-שונית

New member
על בנות...

מתמקדת בללמד את הבנות שלי להתחבר למה שמרגיש להן נכון ולגרום להבין שיש להן את חופש הבחירה. זה נכון גם לגבי בנים, אבל משום מה הנושאים האלה נתפשים *אצלי* כיותר בעייתיים אצל בנות דווקא:
&nbsp
לגבי אוכל - לא להכריח לאכול שום דבר מצד אחד ולא ליצור הקשר שלילי עם אוכל מצד שני.
&nbsp
לגבי מגע - אף אחד (כולל בני המשפחה הקרובים ביותר) לא יגע בהן בלי רשות. לאף אחד לא יגיע נשיקה או חיבוק בתמורה למשהו.
&nbsp
לגבי בחירת תחומי עניין - משתדלת לחשוף אותן למגוון של פעילויות שבהן הן יכולות לבוא לידי ביטוי.
 
למעלה