שוב אני עם שאלה לאמהות לתאומים...

fialka3

New member
שוב אני עם שאלה לאמהות לתאומים...

אז עכשיו זה קורה.. בנות בנות שנה וכמעט חודשיים ואנחנו מתקרבות לתקופה שמזמן אני מפחדת ממנה - כשהן ירצו לצאת מעגלה בזמן הטיול וירוצו לי לשניי כיוונים שונים. בנתיים הן עוד לא הולכות לגמרי לבד, אבל אחת כבר מסוגלת ללכת כשאני מחזיקה אותה ביד אחד ואני חושבת שזה כבר יותר לביטחון מאשר לתמיכה ממשית. שניה עוד לא שם, אבל גם היא כבר עושה הליכה צדדית והולכת איתי עם שתי ידיים, אז זה כבר לא רחוק. היום הלכנו לאיזה גן שעשועים ואחת מהן עלתה מאד מהר במדריגות ושניה נשארה למטה. רצתי אחרי ראשונה ופחדתי ששניה יכולה לפול בו זמנית.
איך עשיתן את זה -איך יצאתן לבד עם תאומים בשלב של תחילת ניידות שלהם? כל טיפים והמלצות התקבלו בברכה.
 

רi תם

New member


השבוע דיברתי על זה שיש לנו גינה עם 4 כניסות,הם רצו לכל כיוון ואני עם מיליון עיניים ומבטי ההורים האחרים עליי היו רבים
.אמא לתאומים,אה?

ראשית,לטובת בטחונן ונוחותך לא לאפשר לצאת מהעגלה עד שמגיעים למתחם שבו יש לך אפשרות לשליטה כולשהי.
גינה,להשתדל בגינה עם כניסה אחת.
אי אפשר להתהלך עם שתי קטנות ועגלה בו זמנית.הטיולון שלנו התקפל למטרייה ופעם אפילו ניסיתי להיות גיבורה,לקפל אותו,לשאת על הכתף ולאפשר לשניהם ללכת-ממש אבל ממש סיוט מיותר!
אז הזדמנויות לצעוד יש להן בשפע.כשמתניידים ממקום למקום זה בעגלה,שתיהן.לא אחת קמה והשנייה יושבת.כשמגיעים למקום רק אז מורידים וכן,צריך עשר עיניים ובטחון ואמונה שהן לא תתרחקנה הרבה ממך.לשמור על קשר עין ולאפשר להסתובב ולהיות מוכנה בכל נקודת זמן להרים אחת ולרוץ לשנייה,משמע אחת תמיד לידך
 

רi תם

New member


"ויתרנו" על הטיולון רק כשהלכו לגן עירייה,בגיל 3.
אז מכרתי אותו ומאז אין עגלה,אין טיולון,צועדים ובאוטו.
אני מניחה שתוך שנה יהיה יותר קל אבל שוב,ממש ממליצה לא לאפשר צעדה רגלית כשאת עם עגלה.
רוצות לצאת ברגל?למרחק קצר,כמובן,העגלה בבית.
אם יוצאים עם עגלה הן יושבות.
כשמגיעים ליעד,העגלה בצד,הן צועדות ואת עם עיניים בחזית,בגב,בצדדים וכשאחת מהן ממש קרובה אליך (במרחק של "שליפה",הרמה) לטובת ריצה לכיוון השנייה,במידת הצורך וכן,הן עוד יתרוצצו מצד לצד ואת תלמדי לתמרן.
חפשי גינה עם כניסה אחת ואו ג'ימבורי בקניון
.
 

רi תם

New member
ועוד ...

ברמה העקרונית אמא לתאומים צריכה חושים מחודדים וקשב תמידי

אז הילדים הלכו,נגמלו מטיטולים,אנחנו בקניון,בשירותים,שניהם באותו תא שאוכל להשגיח ואז הצוציק החליט לזוז,בזמן שניגבתי לצוציקית.
שנייה ורבע לקח לו לצאת מהשירותים,לרדת במדרגות ולהיכנס לג'ימבורי.
הדקות הללו,היחידות המפחידות ברמה קשה שחוויתי כשהיו קטנים,קיצרו לי את הבריאות במספר שנים

שבת שלום
 

אמאנחל

Member
מנהל
אפשר לאמן בכמה דברים

למשל לאמן אותן שכאשר הולכים ברגל ביחד צריך לשים יד על העגלה. מי שלא שמה יד על העגלה, תצטרך לשבת קשורה בעגלה. להתאמן על זה קודם בגינה סגורה או בבית. זה פרס ללכת ברגל, בצורה עצמאית.
&nbsp
משחק: רוץ רוץ רוץ עצור. ההוראות הן שרצים בחדר, כל זמן שאמא אומרת רוץ רוץ רוץ וכשאמא אומרת עצור, קופאים במקום. הרעיון הוא שזה יהיה בדרגת אוטומט. שאמא אומרת עצור אז קופאים במקום. זה יכול להיות שימושי בגן המשחקים כשרצות לכיוון מסוכן או חלילה כשרצות מכיוון המדרכה לכביש. אחרי שמתאמנים בבית להתאמן בגינה סגורה.
 

אמאנחל

Member
מנהל
תעשי חיפוש בפורום

על השם של jiminit2 היו כמה שרשורים שלה שהיא סיפרה אך היא התנהלה עם תאומים, שהיו מעוררי השראה.
 

jiminit2

New member
טיפים..

קודם כל תמיד לעשות עבודה מקדימה.... חיפשתי גינה עם מתקנים לקטנטנים (מגלשות קטנות, נדנדות פעוטות) ושהיתה יחסית תחומה . צעדנו אליה ארוכות ברגל או לפעמים לקחתי את האוטו וחיפשתי שם חניה.. לא הלכתי לגינה הקרובה אלינו כי היתה צמודה לכביש והיתה בה רק נדנדה אחת (קריטי כדי למנוע טנטרומים
)
דבר שני - הלכתי תמיד עם העגלה. גם בתוך הגינה עצמה ובין המתקנים. לפני שהורדתי אותם מהעגלה שיננתי כל הזמן שהולכים ביחד ו"עושים תור-תור". כשהם הלכו רגלית (באמת ביחד.. בדר"כ הגברת הובילה והאדון אחריה) תמיד הלכתי אחריהם כשהעגלה בהיכון כל הזמן..אם מישהו ניסה לברוח לאנשהו ולא הקשיב - הוא מייד הוחזר לעגלה. הייתי מאוד אסרטיבית בעניין הזה כי לא היתה לי עזרה בשלב ההוא והלכתי תמיד לבד. כשהבת טיפסה למגלשונת, החזקתי את היד לבן או העמדתי אותו ליד הסולם. היא התגלשה ואז עזרתי לו לעלות.. והיא חיכתה לתורה שוב. נדנדות תמיד ביחד ... ואם היתה רק אחת זמינה אז או שחיכינו או שהושבתי את שניהם בפנים ביחד גב לגב (נדיר, היו גדולים אצלי ולא היה להם נוח) . היה לנו "שיר נדנדה" וכשרציתי להוריד אותם היינו שרים ביחד או אם אחד רצה לרדת אז הוא עמד איתי (בידיים שלי) ו"עזר לי לנדנד" את השני. הכלל היה שעושים הכל יחד. נדיר שהייתי צריכה לרדוף אחרי מישהו מהם וגם לא כדאי להגיע למצב הזה כי הוא הופך למשחק מבחינתם ואז עושים "דווקא".
באופן כללי ממליצה מאוד להיות אסרטיבית, לא להגיע למצב שלא מוכנים לשבת בעגלה (העגלה היא זוג הידיים הנוסף שלנו), אם נעמדו בעגלה הושבתי וחגרתי (ואצלי מגיל שנה כבר לא היו חגורים בישיבה.. אז זה היה סוג של עונש) , לא להגיע למצב שכל אחד מהם רץ לכיוון אחר ולהשתדל מאוד לדבר ולהסביר (במסר קצר) שנשארים ליד אמא.
 

a morph

New member
מחבקת ומחזקת!

זה שלב קשה! אני אמנם עם אחד, אבל שובב גדול, לאחרונה התחיל ללכת בלי תמיכה ועדיין חסר כל מודעות למכשולים - משחרר את היד ודוהר קדימה, ולא משנה מה מונח בדרכו. היום החזרתי אותו לגן אחרי מחלה וחפרתי למטפלות בלי סוף שייזהרו ויפקחו אלף עיניים ואני מתה מפחד. לפחות היה לו שבוע וחצי להתאמן בבית.
 
למעלה