לקראת כיתה א'

[רi תם]

לקראת כיתה א'

לא להאמין אבל אנחנו שם

.
כתבתי לי את עיקרי הדברים ועם המסמך הזה אני מגיעה לימים הפתוחים שאני רוצה לקחת בהם חלק.
מצרפת המסמך לטובת אלו שכמוני,
בדרך ל....א'.

 

[מרגנית2]

רשימה מעולה

הייתי מוסיפה ביקור בבית ספר בשעת הלימודים וההפסקה.. כדי לראות את מה שקורה באמת.. להתייעץ עם הורים אחרים. מה שמעו. מה קורה מבחינת טיפול באלימות.
ואם את בודקת ניקיון - בידקי את חדרי השירותים... זה אסון כזה... בני מתאפק כל היום וכבר חשבתי בעצמי לבוא לבית ספר לנקות..
שיהיה בהצלחה! וואוא מרגש כיתה א.

 

[אמאנחל]

אחד הממדים החשובים הוא אוכלוסיית התלמידים שמגיעים לבית הספר

כי הם משפיעים הרבה על איכות החיים אחד של השני, ועל הציפיות אחד של השני מבחינת הרצינות של היחס ללימודים והציפיות לעתיד.
זה דבר אחד אם כולם, בעצם, מצפים להיות אקדמאים ומכוונים לשם, ודבר אחר אם בעצם כולם מאמינים ש"לא יצא מהם כלום" וש"תעודת בגרות היא לא חזות הכל".

 

[רi תם]

בוודאי

בודקת שירותים,אוכלוסייה ושואלת הורים וילדים בלי סוף.
אם להודות על האמת,אני בלחץ נוראי מהעניין למרות ואולי בגלל שאני מתוך המערכת.
הלוואי שהכל יעבור בטוב.

 

[אמאנחל]

את שוקלת מעבר דירה במידת הצורך?

או שאת מגבילה את עצמך לאזור מסוים?

אני מרוצה מאוד מבית הספר היסודי של הילדים שלי. כן, היו מקרי אלימות פה ושם, כן הייתה פה ושם מורה "פחות מוצלחת", אבל בסך הכל זה צוות מאוד מקצועי עם המון יוזמה ורצון טוב. כך שיש בתי ספר טובים במערכת.

בכל מקרה הגיל הזה נוראי, הם לא יודעים עדיין לרסן את עצמם והם יכולים להיות רעים אחד לשני. הם גם לא מאוד חכמים בלהתמודד אחד עם השני. זה כנראה חלק בלתי נמנע מהדרישות של ההתבגרות ושל ללמוד לחיות בחברה. לילדים שלי לא היה פשוט בכלל למרות הצוות המדהים.

אני מגיעה למסקנה שהתפקיד שלנו יותר לחזק אותם מאשר לגונן עליהם. כלומר ללמד אותם להיות חזקים בהתמודדות, ולהיות הגב שלהם. לערב את הצוות החינוכי במידת הצורך, אבל לשאוף להביא אותם, לפי יכולת ההתמודדות שלהם (אשר מתפתחת בקצב משלה) לדעת איך להתמודד בעצמם. ללמד איך לדחוף חזרה אם דוחפים אותך, ללמד איך להתמודד אם מקללים אותך, או לועגים לך. אני חשובת שזה בלתי נמנע, זה היה ככה בכל ההיסטוריה, אולי חלק מזה זו הדרך האבולוציונית שבה ילדים בחברה לומדים מי חזק ויכול להתמודד עם הצקות, וזה אומר שאפשר לסמוך עליו בזמן של קושי. זה לא אומר שצריך לחשוף אותם לאלימות חריפה והתעללות נמשכת בלי להגיב ובלי לדווח, מובן שלא!! אלא אני מדברת על ההצקות " הרגילות". וחלק מזה זה פשוט להתבגר.

. לא קל ב כ ל ל. בתחום הזה אולי חסרה כאן הדרכה של "גברים" איך להתמודד ולהיות גבר. למרות שאצלי בבית זאת הייתה אמא שלי שאמרה לאח שלי (שהיה חנון ונשאר חנון) שהוא חייב להרביץ בחזרה. מבחינתי התחום החברתי היה (ואודנו) התחום המאתגר, לא התחום הלימודי.
יש כזה דגש בבתי הספר נגד אלימות, וקשה לשכנע ילד שהוא צייתן מטבעו שבעניין הזה הצוות לפעמים טועה והדרך הנכונה היא לשבור את החוק ולהשיב מכה אפילו אם יש חשש לעונש. כי לטווח ארוך בחברת הילדים זה מה שימקם אותך בצורה הנכונה.

כדי לאזן נזכיר לעצמנו שאנחנו חזקות והילדים שלנו חזקים, והם יתמודדו בהצלחה, כמו שכל הדורות של ילדים לפניהם התמודדו בהצלחה. שטבעם של ילדים להיות חזקים ולעמוד בקשיים ולהתגבר. וטבעה של ההתבגרות היא ההבנה שכל הילדים מרגישים אותו דבר, אתה לא יוצא דופן כמו שנדמה לך, לכל האחרים קשה גם ויש לך את הכוחות להתמודד עם הכל.

דבר נוסף הוא לדאוג שיהיו שייכים לכמה חברות שונות: לא רק בית ספר, גם חוגים שונים עם ילדים אחרים, כדי שלא יהיו תלויים רק בחברה אחת.

 

[ה-שונית]

שביעות רצון מבית ספר יסודי

גם אני מרוצה מאד מבית הספר היסודי העירוני שלנו.
שביעות הרצון נובעת מכך שמדובר בבית ספר שממוקם בשכונה, שבה הילדים הולכים יחד למסגרות מגיל אפס. גן החובה ממוקם בתוך בית הספר (עם כניסה נפרדת) ומקיים פעילות משותפת עם בית הספר במהלך השנה. בית הספר ערך שבוע (או שבועיים?) קייטנת קליטה לקראת כיתה א' במהלך החופש הגדול. בתחילת כיתה א' הצמידו לכל ילד חונך מכיתה ו' שיסייע לקליטה בזמן ההפסקות. אצלנו הקשר עם החונכים מכיתות ו' נמשך כל השנה והייתם צריכים לראות את הבכי של כל בוגרי כיתה א' ביום האחרון לשנת הלימודים, כאשר הבינו שנפרדו מהחונכים שלהם "לנצח".
מיעוט גילויי האלימות בבית הספר נובע גם מכך שיש היכרות רב גילאית של הילדים בשכונה ובשל כך שיש אלפי עיניים משגיחות של הורים שמכירים אחד את השני ואת הילדים.
גם מעבר לשלב המעבר והקליטה בכיתה א' (אנחנו כבר ב-ב') ובאופן כללי בית הספר מקיים קשר רצוף וטוב עם הנהגת ההורים והנהגת ההורים מעורבת גם בענייני השכונה -כך שמדובר בשכונה המתנהלת כקהילה הן לקידום ענייני בית הספר והן לקידום ענייני השכונה.

 

[jiminit2]

הרשימה הזו

מסתכלת על הרשימה שלך ורואה את התמימות, נזכרת בתמימות שלי וכמה חשבתיש אני בוחרת נכון ושאני שולטת בנתונים. בסוף.. זה בעיקר עניין של מזל. ליפול על הרכב כיתה טוב עם מורה טובה זה מזל (כמובן בהנחה והצוות הניהולי של בית הספר הוא טוב מלכתחילה). לילדים שלי היתה הסתגלות מאוד קשה לביה"ס ומודה שגם אני חטפתי הלם תרבותי לא פשוט. אני תמיד אומרת שכיתה א' היתה אובדן התמימות .. ממש קץ הילדות. וזה קרה תוך פחות מחודשיים.
כל מה שרשמת נכון ושווה בדיקה. אבל הכי חשוב בעיני לתפוס הורים לילדים שנמצאים עכשיו בכיתה א' וממש לתשאל אותם איך הילדים שלהם מרגישים בביהס. איך הם עצמם מרגישים. האם הם מרגישים בטוחים כשהם שולחים את הילד למסגרת הזו? מה ביה"ס עושה עם מקרים חריגים? כשביה"ס אומר ש"הילד במרכז" במה זה מתבטא בפועל ? (אצלנו היו המון מילים ואפס מעשים).
ולפני שכולם יקפצו פה - אין באמת דרך לקום ולעזוב מיידית למסגרת אחרת בלי לפגוע בילדים (ולפחות בעיר שלנו אין גם שום מסגרת אלטרנטיבית) .
מאחלת לכן מכל ליבי חוויה טובה יותר משלנו והסתגלות קלה.

 

[רi תם]

יודעת.אני במערכת כבר 25 שנה.מערכת החינוך,ברובה,איומה וזה בלשון המעטה.
אני יודעת שמחכים לנו ימים אחרים.
אני גם יודעת שגידלתי ילדים עם רגש ולא עם עור על גופם אבל אני באמת מאמינה שזו הדרך ואהייה שם תמיד עבורם בשביל ללמד גם דברים אחרים אם אדרש לכך.
לעבור דירה לא אעבור.הבית שלנו הוא הבית בו גדלתי אני,השכונה מעולה ובאיזור א"א.
יש סביבנו בתי ספר יסודיים רבים והשנה מצפים לפתיחת גן+בי"ס מונטסורי אבל הכל עוד בראשיתי ואם אכן יצא לפועל אנסה להכניס הילדים לשם.
עוד לא התחלנו וכבר באחד מבתי הספר היסודיים שערכו יום פתוח ומאווווד מצא חן בעייני (הכי טוב בעיר) אמרה לי המנהלת שתאומים בכיתות נפרדות ואני לא מוכנה.
כשהסברתי לה שאין חוק בעניין ענתה "אז זו מדיניות ביה"ס".אם זה יהיה ביה"ס שארצה לילדיי אדרש לגשת אליה ולהבהיר העניין ובמידת הצורך להפעיל "מכבש" ו"מכרים" בעניין.אני לא אוהבת את זה!ועוד לא התחלנו.....

 

[jiminit2]

שני דברים

1. מהניסיון שלנו בלבד לגבי בתי ספר חדשים שרק מוקמים (בית ספר "צומח" ) - להתרחק כמה שאפשר אפילו אם זה נורא מפתה. אנחנו בבית ספר כזה, כיתה ג' כבר. הצוות לאמגובש וגדל כל הזמן , 99% מהמורים חסרי ניסיון לחלוטין, הצוות הניהולי מצומצם מאוד (תקציבים מחושבים לפי מס ילדים וזה בי"ס צומח אז יש פחות...) והצוות הניהולי הזה לא מצליח להנחיל בינתיים תוכנית אחת עקבית לכל המורות וזה נורא נורא בולט כשיש תאומים שכל מורה מלמד לפי ראות עיניו ועוברים מסרים סותרים ומתודולוגיות שונות בכיתות שונות.
2. לגבי הפרדת תאומים - שוב רק מהניסיון שלנו - אני לגמרי בעד להפריד. בית הספר יוצר תחרות מאוד ברורה בין הילדים בהישגים וביכולות למידה כלליות, ויש גם לחץ חברתי רב לא פורמלי ופורמלי (בחירות למועצת תלמידים בכיתה א'! ) . היחסים של השניים שלי עברו ממש מהפיכה ושינוי מרגע הכניסה לכיתה א' ולקח זמן להתייצב שוב. אבל עד היום הבת שלי תספור ותחשבן לעצמה ולאחיה למי יש יותר "מילים טובות", מי קיבל ציון יותר טוב, ועד היום הבן שלי יגלה יותר נאמנות לחברי הכיתה שלו ולא לאחותו ולכיתה שלה שמצטרפת אליהם לצהרון. באמת שנכנסים פה להתנהלות המשפחתית המון גורמים משפיעים מבחוץ שלא חזיתי בכלל את מידת ההשפעה שלהם. מאוד מאוד שמחה שהפרדתי ביניהם ואין חזית ישירה.

 

[רi תם]

עונה

ה"צומח" המונטסורי מפחיד גם אותי ולכן כרגע רק קוראת ולא "מתקדמת".
ההפרדה לא נכונה בעיניי בשלב זה.אולי בשלב אחר אשנה דעתי.
רק מהמחשבה מתהפכת לי הבטן.
אני בת יחידה להורים גרושים,המשפחה שיצרתי היא היא חיי והביחד מאוד חשוב לי.נכון שמעת לעת מייצרת "הפרדה" לרווחת כל אחד מהם אבל לרוב-יחד.
קראתי מחקרים לכאן ולכאן,להפריד או לאו ושמעתי דעות לכאן ולכאן.
ילדיי מגיל 0 יחד במסגרות וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו ללא תלות באחר.
בשלב זה אני שם

.

 

[אמאנחל]

ומה יקרה כשתרצי להפריד?

מי יעבור ויצטרך לרכוש חברים חדשים ומי יישאר עם החברים שכבר רכש? או שתעבירי כל אחד מהם לכתה חדשה, ואז שניהם יצטרכו להתמודד עם פרידה מהחברים שרכשו ויצירת חדשים?
&nbsp
לדעתי, הכי טוב להתגבר על עצמך ועל החששות ולהפריד. יש להם עדיין אחד את השני, לתמיד, לכל החיים, ויש להם אותך, ולך יש אותם, ולכמה שעות ביום יהיה לכל אחד מהם חיים משלו, בלי האחר. אולי יהיה קשה בהתחלה (ואולי לא?), אבל מחזק וחשוב לטווח הארוך.

 

[רi תם]

ומנגד-ואם לא ארצה,לא יהיה צורך?