מבולבלת

RINAT19791

New member
מבולבלת

בת 40 ללא זוגיות, לפני כשנתיים הקפאתי 2 עוברים מתרומת זרע. לצערי יש לי בעיות פוריות קשות ולכן אני בכל מקרה לא יכולה להכנס להיריון באופן טבעי. כעת אני שוקלת להחזיר אותם ולנסות להרות...מצד אחד חוששת שזה לא יצליח ומצד שני חוששת שיצליח. אני לבד, ללא משפחה שיכולה לעזור, לא שלמה לגמרי עם האמהות כרגע, אבל שלמה לגמרי ורוצה להיות אמא מתישהו... מתלבטת לגבי המתישהו... אני לא בטוחה שאהיה אף פעם שלמה... אני דוחה את זה כבר הרבה זמן, אני מניחה שקיוויתי למצוא זוגיות אך זה לא קרה לצערי. מפחדת להשאר יום אחד גם ללא בן זוג וגם ללא ילדים.. מה דעתכן? האם צריך להרגיש שלמה או שאולי זה אף פעם לא יקרה לגמרי והשלמות תבוא תוך כדי... האם לוותר על החיפוש של זוגיות בתקופה זו ?
 

אמאנחל

Member
מנהל
התלבטות

תנסי לחשוב מה מונע ממך להחליט עכשיו? מה באמת הסיבה? האם הסיבה הזאת תשתנה בעתיד? אף פעם לא יהיה מצב שבו לא תחששי ותפחדי מהלא נודע. כי זאת הקפיצה הכי גדולה אי פעם בחיים שלנו אל הלא נודע ואין דרך להתחמק מזה. את צריכה לסמוך על ההיכרות שלך עם עצמך: אם את אשה עצמאית שיודעת להסתדר ולמצוא פתרונות בחיים, את אותן יכולות את תנצלי כשתגיעי לאמהות.
&nbsp
עם בעיות פוריות ידועות ברור לך שככל שתקדימי, כך הסיכוי שזה יצליח הוא גדול יותר.
&nbsp
אני גם מציעה להתחיל מעכשיו לחשוב ולהתרגל לרעיון של האפשרות של תרומת ביצית. הסיכוי שעוברים שהוקפאו מביציות בנות 38 יגרמו להריון הוא די נמוך.
 

ה-שונית

New member
ההתלבטות שלך נובעת רק מהאופן בו את מקבלת החלטות

אין דבר בעולם ששלמים אתו במאה אחוז.
הדבר היחיד שמפריד בין בחירה בהליכה בדרך זו או בדרך האחרת היא האופן בו את מקבלת החלטות בחיים:
ייתכן שאת נמנית על אלה שעושים וייתכן שאת נמנית על אלה שנמנעים (ואולי יש תחומים בהם את מאלה שעושים ויש תחומים בהם את מאלה שנימנעים). כך או כך מדובר בסוג של דרך לקבל החלטות.
בעניין הזה - של להפוך להיות הורה - את צריכה לבחור האם את רוצה להשאיר את התוצאה ליד הגורל או לבצע פעולות כדי להשפיע על הגורל הזה.
אם כמו שאת אומרת מתישהו את רוצה להפוך להורה, בשל גילך ומצב הפריון שלך מציעה לך להקדים ולפעול למען זה, כי הימנעות מלהתחיל כבר עכשיו - סביר להניח שמשמעה קבלת החלטה לא להפוך להורה.
 

fialka3

New member
כשאני הייתי בתחילת הדרך

קראתי בלוג של אמא יחידנית בדרך. http://blogs.haaretz.co.il/yaelkatzeer אני מאד מודה לה על הבלוג הזה, הוא מאד עזר לי. היא כתבה שם שמבחינת הגיל בגיל 35 צריכה להידלק מנורה צהובה - אם את עדיין לא בזוגיות ורוצה ילדים, צריך לעבוד על עניין הזה. בגיל 40 זה כבר מנורה אדומה- או עכשיו או לאולם לא. את צריכה להחליט עכשיו. אם את מבינה את זה ולא מקבלת החלטה ללכת על זה זה למעשה החלטה לא להביא ילד לאולם. זה גם ליגיטימי.
 
עונה מהצד שויתר על הורות יחידנית

תמיד אהבתי ילדים והמון שנים חלמתי על ילד
מצד אחד הכרתי את הכיף מצד שני הכרתי את הקושי של תינוק שבוכה כמה שעות.
וגם חששתי מעוני.
נתתי לעצמי דד ליין של גיל 40 כי מעבר לזה לדעתי זה מבוגר מידי לתחילת הורות (בהחלט דעה סובייקטיבית שלי).
אצלי בגיל 40 אובחנתי על הספקטרום האוטיסטי וזה גרם לי להחליט בהשלמה מלאה שלא
 
למעלה