ילד שני? מתי?

a morph

New member
ילד שני? מתי?

אהבת חיי כבר בן 11 חודשים ואני בהתלבטות קשה: האם להתחיל לעבוד על אח, ומתי? ההתלבטות היא גם קצת כלכלית (אוכל לעמוד בזה, אבל במקום חיים נוחים ורגועים יחסית אנחנו נצטרך להיות הרבה יותר מחושבים וחסכנים), אבל בעיקר לוגיסטית ורגשית. כרגע אנחנו בתקופה די סיוטית של מחלות גן, מה שגם גורם לי להפסיד המון ימי עבודה וגם מאוד קשה לי נפשית כל פעם לראות את הפיצקי סובל, כל פעם להיתקע בבית וכו', שלא נדבר על הלילות הקשים כשהוא לא מרגיש טוב. יש ימים שאני כבר רוצה להרים טלפון ולקבוע תור לרופא לחזרה לטיפולים, ויש ימים שאני רק מדמיינת את עצמי בהריון במצב כזה (או עם תינוק נוסף) ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. מצד שני, אני לא יודעת כמה זמן יש לי, את הפיצקי לקח לי יותר משנה להרות, היום אני בת 36 והשעון מתחיל לתקתק. לפעמים כשאני בשיא של הקושי אני אומרת לעצמי, בשביל מה, זכיתי לאושר הזה ואני כל כך נהנית ממנו, יש לי את האפשרות להקדיש את כולי רק לו ולבנות לנו חיים נוחים ושקטים, ומהצד השני יש כמובן את הקול שאומר שאני ממש לא רוצה להשאיר אותו לבד בעולם, כי אין כמו אח\ות.
אז אשמח לשמוע מניסיונכן, מתי הבאתן ילד שני? מה היו השיקולים והאם אח"כ התחרטתן על התיזמון או שדווקא יצא לכן מושלם?
 

ה-שונית

New member
אין כללים מה מדויק

עוד לא עבר הרבה זמן מהלידה וייתכן שאת עדיין מושפעת מהורמונים.
בקרוב אהבת חייך יתחיל לגלות יותר עצמאות והטיפול בו יגזול ממך יותר משאבים פיזיים ונפשיים. לכן אני לא בטוחה שכדאי להעמיס על עצמך עוד הריון ותינוק כ"כ מהר אם אין איזה אילוץ מיידי.
לאור גילך הצעיר (יחסית) נראה לי שאת יכולה לחכות עם הוצאה לפועל של ההחלטה.
אצלי ההפרש בין הבנות הוא 3.5 שנים וזה היה לי מדויק (התחלתי בגיל הרבה יותר מבוגר ממך).
&nbsp
 
אני מאוד רציתי צמודים

כך שהקושי יהיה ביחד...
כשהילד היה בן שנה החזרתי עוברים מוקפאים שלא צלחו
אחרי כמה חודשים עשיתי שאיבה ונקלטתי להריון. פעמיים ושניהם נפלו בטרימסטר הראשון.
אח"כ כבר הילד היה בן שנתיים והתחיל להיות לי די קל איתו וחשבתי לעצמי שעד שסוף סוף קל לי למה לי לחזור לכל הקושי שוב, ממש שכנעתי את עצמי שלא בא לי.
אחרי שנה חזרתי די עם חוסר חשק שוב לטיפולים ושוב הייתה הפלה. כשגיליתי על ההריון הייתי ממש מאושרת וידעתי שזה מה שאני רוצה. ואז באה ההפלה השלישית הנתנה לי סתירה מצלצלת.
אז עכשיו אני בברור הפלות, מיליון בדיקות, אין תורים והרופא לא רוצה להמשיך לטפל בי עד שאני לא מחליפה תורם.
לא רוצה להחליף ולא מצליחה להחליט מה לעשות
לא יודעת אם עזרתי בתשובתי או רק בלבלתי יותר
 

אמאנחל

Member
מנהל
לדעתי חכי עוד קצת

קל יותר עם תינוק קטן כאשר הגדול כבר הולך וכבר מבין מה שמדברים אליו. אם תלדי כשהגדול יהיה בן שנתיים וחצי זה אידאלי.
אני לא חיכיתי כי הייתי כבר הרבה יותר מבוגרת ממך. את הבכור ילדתי כשהייתי בת 40. יצא שההפרש ביניהם הוא שנה ועשר. היה מאתגר בהתחלה. לא מתחרטת לרגע.
בחוויה שלי הגידול של הילד השני קל יותר, כי את כבר יודעת איך להיות אמא.
מצב כלכלי רק את יכולה לשפוט. בכל השנים שלי בפורום הכרתי רק אמא אחת שאמרה לי שהילד השני ממש העביר אותה ממצב בסדר למצב מאוד מעיק וקשה. מהאחרות שמעתי רק דברים טובים. אבל זה בהחלט יכול לקרות שעוד ילד אחד מעביר אותך מרווחה יחסית לקושי. את אכן צריכה לבדוק עם עצמך, השנים שלפני גיל בית ספר הן מאתגרות כלכלית, וגם אחר כך יש עוד כמה שנים של צהרונים.
&nbsp
בהצלחה בכל בחירה.
 
מספרת על מעבר מאחת לשניים (בית לא יחידני)

אצלי ההפרש בדיוק שנה + 9. לי היה קשה מאד לעבור מהורות לילדה אחת להורות לשני ילדים. גם בהיבט הטיפולי - הבן שלי סבל נורא מגזים, לא ישן (בכלל בכלל) בלילות כמעט עד גיל שנה, והרבה יותר מזה בהיבט הנפשי - כי הרגשתי שאני גוזלת מהבת שלי את הבכורה ועושה לה איזה נזק איום ונורא (פסיכולוגיה עצמית בגרוש - זה כנראה קשור לזה שאני עצמי בכורה). זה כמובן עניין פרטי שלי וממש לא קורה לכל אמא שעוברת מאחד לשניים.
כשהם קצת גדלו (ממש קצת, כשהוא היה בערך בן 10 חודשים) הם הפכו להיות צמד מדהים - היא היתה עומדת על הרצפה ומדברת ומסבירה לו דברים (אתה התינוק, ואני הנסיכה, ועכשיו אתה רוצה ללכת ואני עושה עליך קסם) והוא היה עונה לה דה-דה-דה-דה-דה - והם נשארו צמד מקסים עד היום.
השילוב של פעוט ותינוק הוא השילוב הכי קשה בעיני (מסייגת שלא גידלתי תאומים), והרבה הרבה יותר קל עם ילד/ילדון ותינוק מבחינת יכולת ההבנה של הילד, מבחינת הגמילה (אני התחלתי גמילה עם בטן של חודש תשיעי וזה כמובן הצליח תוך שבוע... סליחה, שנה), מבחינת המחלות ועוד כמה בחינות, אבל הוא גם מאד קסום ומיוחד.
אני את ההחלטות האלה מקבלת מהבטן (מתוך הנחה שלא תתמוטטי כלכלית, כן?), את לא באמת יכולה לדמיין איך תתמודדי עם סיטואציה מסויימת עם הריון כשכרגע את ללא הריון - אבל אני בטוחה ב-100% שברגע האמת את תמצאי את הדרך שהכי מתאימה לך ולמשפחה שלך. יש דברים (טובים ורעים) שאי אפשר להתכונן אליהם רגשית עד הסוף, אלא רק לקבל את ההחלטה ולהמשיך משם.
אני מאחלת לך שמחה ונחת בכל דרך בה תבחרי.
 

שלגיה73

New member
אני רציתי 3 שנים

זה היה נראה לי פער אידאלי
בפועל יצא 4.5 שנים
&nbsp
מבחינה כלכלית זה מן הסתם עוד הוצאות, וגם אם לא כפול אז כמעט כפול (לא מדברת על גיל התינוקות, אבל מגיל 4-5 זה ממש כמעט כפול)
 
למעלה