אי הבנה מאנשים

katanchikit

New member
אי הבנה מאנשים


היי לכולן,
אני בטוחה שכבר דנו בנושא הזה בפורום, אבל... לאחרונה מוצאת את עצמי בסיטואציות האלה די הרבה, ורוצה קצת להוציא קיטור, אבל גם אולי לקבל עצות לגבי מה לעשות ואיך להגיב...
אני מרגישה שאנשים לא ממש מבינים מה זה להיות אמא יחידנית, ואני מבינה שאנשים רואים דברים מתוך עולמם ומתוך התייחסות לחייהם, אבל לפעמים זה ממש מרגיש ומעליב אותי שאין הבנה... אפילו לא מינימאלית...
היו לי כמה מקרים לאחרונה שממש עצבנו אותי ורציתי לשתף אתכן.
אחד המקרים היה בעבודה. המנהלת שלי הטילה עליי שתי משימות חדשות ולא צפויות, שיקחו לי בערך 4 ימי עבודה לצורך השלמתן, מה שאומר שאת כל שאר המשימות (הרגילות) אני צריכה לסיים ב-4 ימים פחות. ואין הנחות. 4 ימים פחות בשבילי זה להוסיף עוד הרבה מאוד שעות עבודה אחה"צ, כדי שאוכל להספיק את שאר המשימות.
הסברתי לה שזה נורא מעמיס עליי, ושאני מבקשת לדחות מעט את מועד ההגשה של אחת מהמשימות, והיא אמרה "אבל זה לא כל כך הרבה עבודה! זה לא אמור לקחת כ"כ הרבה זמן! צ'יק צ'ק ואת מסיימת" ונתנה לי הסברים נורא הגיוניים של איך לסיים את זה במהירות, אבל הסברים שלא תקפים כלל ללו"ז של החיים שלי.
ניסיתי להסביר לה שזה לא אפשרי בשבילי לקחת כל כך הרבה עבודה, והיא לא הבינה למה, היא היתה בעמדה של "אבל לכולם יש ילדים" (כל השאר במקום העבודה שלי הן לא אמהות יחידניות).
אז אוקיי, אני יכולה בסופו של דבר להבין שאלה החובות שלי שם, ושאם אני לא מרוצה אני יכולה להחליף עבודה... אני יכולה להסתכל על זה בצורה קרה כזו, אבל משום מה האופן שבו הגיבה והתמיהה שלה ניגנו לי על נקודה רגישה, וכן יש לי איזשהו רצון להבנה ולאמפתיה, לא מתוך חס וחלילה חולשה אלא מתוך ההבנה שאימהות יחידנית היא אחרת, ולו מבחינת מערכות התמיכה שקיימות לך.
מקרה אחר: המורה שאלה אותי, למה הקטן לא הולך לחברים וחברים לא באים אליו? (הוא דווקא כן נפגש עם חברים, אבל לא כל כך הרבה.)
לרגע לא ידעתי מה לענות. מה אגיד לה? הכל נשמע כמו תירוצים. אבל הם לא. הם לא תירוצים. בלו"ז העמוס שיש לנו, זה לא יכול לקרות כל כך הרבה. היא אמרה "לפחות שזה יקרה פעם בשבוע!!" ולא הבינה ש"פעם בשבוע" זה כבר המון בשבילנו.
גם במשפחה הקרובה, לפעמים מבקשים ממני "תישארי עוד..." או "בואי ל..." ואני לפעמים חייבת לסרב, כי אני ממהרת, והם עושים לי פרצופים ונעלבים ואני מנסה להסביר והם אומרים "נו, תחיי את החיים קצת!"
קל כל כך להגיד "תחיי את החיים קצת", כשאין לך מיליון עבודה כמפרנסת יחידנית בחצי מהיום הראשון, ובחצי יום השני: להוציא את הילד, לקחת לחוג, לקחת לרופא, לשחק עם הילד ולהקדיש לו זמן איכות, לעזור לו להכין ש.ב, ללמוד איתו להכתבה, ערימת כביסות, ערימת כלים בכיור, רצפה לשטוף, קניות בסופר שמחכות רק לך, לשלם על ביטוח רכב, למלא אוויר בגלגלים של האוטו, להתקשר לבנק, אתן יודעות... מיליון משימות קטנות שרק את יכולה לעשות..... ואת רצה רצה רצה רצה רצה....
וכן, זה כיף וזו זכות וזה תענוג, ואני מברכת על כל רגע שאני עם הבן הנפלא שלי, ואני נהנית מההורות הזו, ואני גם מרגישה לפעמים שאני צריכה לענות להם על הגלגול עיניים של "אבל את בחרת!" כן אני בחרתי!!! וזה נפלא!!! אבל רבאק... זה הרבה עבודה, אתם באמת לא יכולים להבין? איך אני יכולה להסביר להם את זה? או שזהו קרב אבוד מראש?

תודה לכל מי שתגיב
 
זה באמת קשה ומעייף. וזה שם אותך במקום יותר שברירי ופגיע

לתגובות של אנשים סביבך. אין לי תשובות לגבי מה לומר בעבודה, אבל במשפחה או למורה - את יכולה לומר חופשי. ואת זה כמובן קל לי לומר ממרום שנים של יחידנות. תמיד בחרתי לא לענות, מטבעי גם לא חונכתי לענות חזרה. אבל היום אני יודעת כמה זו היתה טעות. למשפחה את יכולה להציע לבוא לשמור על הילד אם הם רוצים שתחיי קצת. ולמורה בהחלט מותר לך לומר, בנימוס, שאין לה מושג מה זה תפקוד של אמא יחידנית ושלא תטיף לך מוסר. תראי שהיא תיסוג תוך שנייה. אולי אפילו תרגיש לא נוח עם מה שאמרה. ורק שתדעי, הרבה מאוד זוגות הורים לא מזמינים ילדים הביתה כי אין להם זמן וכוח, אז שהיא תגיד לך משהו כזה? את מתאמצת ועושה כל מה שאת יכולה, וזה צריך להספיק. ואם למורה יש בעיה אם זה, זו בעיה שלה. ומה הדבר הכי נורא שיכול לקרות אם תגידי לאנשים סביבך את התשובות הנ"ל? כלום. להבדיל ממקום העבודה, שם עדיף, לדעתי, להיות מאופקת וזהירת. אלא אם יש לך אופציות חלופיות. עוד קצת הילדון יגדל, והכל יהיה יותר קל.
 

katanchikit

New member
תודה רבה


אהבתי את התגובה שלך. את ממש צודקת לדעתי לגבי הכל. אשתדל ליישם.
 

רi תם

New member
אוהווווו כמה שאני מבינה אותך

היום שוחחתי בדיוק על זה עם חברה טובה ושאלתי,רטורית,בדיוק את אותה השאלה-מה לא ברור???יחידנית???תאומים????
גם לי לפני שבוע הציעה הגננת להזמין וללכת לחברים.נפלא!מתי בדיוק?!?!לא עניתי אבל בליבי יודעת שהיא צודקת,זה חשוב אבל זה יחכה ו"יבשיל" איתנו.אגב,אספר לך שכשהילדים היו פיצים הייתי מתבוננת מהצד באמהות שישבו עם התינוק על מחצלת בשמש.אוהווו קינאתי.חשתי שהקטנים מפספסים ועם הזמן למדתי שהם לא מפספסים כלום!!!אני יחידנית,סדר היום שלנו לא גמיש בעליל ולא חסר להם כלום!!!יגדלו-נגדל יחד!!!חברים מהגן בחוגים.אנחנו לא.יחכה.גם זה יגיע כש"נבשיל".משפחה מעקמת פרצוף גם לי.למדתי להתעלם.אני מגדלת ילדים לבד.רווחתי ושלוותי היא רווחתם ושלוותם והיא קודמת לכל.ולא,יקרה,זר לא יבין."התחשלי",האמיני בלב שלם בדרך ועם אסרטיביות ואמונה קבלת ה"מעקמים"תהייה קלה יותר ואת תעמדי על שלך בצורה חד משמעית.
סוף שבוע כייפי לשניכם
 

katanchikit

New member
תודה על התגובה!!

העלית לי חיוך על הפנים

באמת מה לא ברור להם???? כנראה שבאמת זר לא יבין.
הילד דווקא נפגש עם חברים, אבל זה יוצא נגיד פעם בחודשיים שלושה, לפעמים פחות, נו אז מה... הוא גם בצהרון ושם יש ילדים, כמה אפשר להיפגש עם חברים ומתי??? אני גם חושבת שהעולם הוא לא מה שהיה פעם, ההורים עסוקים יותר באופן כללי והילדים פחות פנויים בשעות אחה"צ. רובם בצהרונים. מסכימה עם המורה שזה חשוב, יש משהו באינטרקציות של להזמין הביתה וללכת לחבר, זה כנראה מפתח את החברויות שבכיתה וגם גורם להכיר משפחות אחרות ולראות סגנונות חיים אחרים, אבללל זה לא הכי חשוב בעולם ולא חייב להיות במינון כזה גבוה, יש דברים חשובים יותר, העיקר שהוא בריא ומאושר (וגם אמא שלו
).
התחברתי כל כך למילים "נגדל יחד" ו"נבשיל", זה כל כך נכון... מדויק... תודה.
 

רוןרון40

New member
גם אני מתחברת לתשובה

אחה"צ אני משתדלת להיות איתם. ה-4 שעות (מוציאה מוקדם מהצהרון ועד סביבת 20 שינה) מאוד חשובים לי. זה הזמן שלנו. לפעמים קצת גינה, או מזמינה חברים, ילדים של חברות שלי(בעיקר אמהות שהן סופרוומן ומרגישות בנוח לתקתק ענינים במטבח). אבל זה זמן די צפוף- מבחינת הספק ארוחת ערב .. מקלחות וכו'.
מבחינת משפחה- רגע לפני שהם מאבדים את זה אני משתדלת לחתוך. לא מסבירה קשיים, לכולם יש והמטען שלי הוא שלי.

בעבודה משתדלים להתחשב כשצצות בעיות, מה גם שאני לא "מנצלת" לטובתי וכשצריך פשוט לא קמה מהכסא. מתמודדת. לא מדברת יותר מדי... משתדלת במסגרת הזמן. אם צריך (חד פעמי) מנסה לשריין עזרה.

אבל בכנות, הקושי הגדול יותר זה כשאחד מהם חולה, או כשיש מרשם ואיך אפשר לצאת לקנות אותו בשעת לילה.
אני די מוותרת לעצמי בכל מה שקשור לסדר נקיון ואפילו ארוחות ערב.. מה שיש או מה שקל ומהיר עובד אצלי.
 

ה-שונית

New member
ההתמודדות היומיומית אכן עשויה להיות מאתגרת

אני מאד מעריכה את זה שאת מתחברת למה נוח ורצוי לך ופועלת לפי זה, ללא כל קשר לתגובות של סביבתך. זה מעיד על CORE חזק אצלך ותשמרי על זה.

לגבי הסיטואציה הראשונה: במקום העבודה אין מה להתחכם. זה מקור הפרנסה שלך ואת צריכה להשתדל להיות שם במיטבך. זה המקום בו הכי פחות הייתי מחפשת אמפטיה למצב המשפחתי (למרות שתמיד רצוי שתהיה כזו).

בקשר ליתר הסיטואציות, בהנחה שמדובר באנשים שאוהבים אותך, אכפת להם ממך ורוצים בחברתך מציעה לבחון האם הם מנסים לשקף לך דברים שהם רואים מהצד ולך קשה להבחין בהם. זו הזדמנות טובה לבחון האם יש מקומות שבהם את יכולה "לזרום" או להקל על עצמך:

אם את נהנית מלהיות במקום מסוים/לעשות משהו, אולי תשקלי לשחרר ולחרוג מהלו"ז הקבוע במעט (אלא אם זה עולה לך אח"כ "ביוקר"....).

לעיתים דווקא להזמין חברים הביתה לילד יכול לפנות לך זמן - בזמן האירוח - לתקתק את הבית (כלים, כביסות, טלפונים וכיו"ב).

סופר - ניתן להזמין באינטרנט ושיגיע במשלוח.
 

katanchikit

New member
זה עולה אח"כ ביוקר,

אני כן משחררת מהלו"ז אבל במקומות בהם אני מרגישה שאני יכולה. כשאני יודעת שזה יעלה לי ביוקר, אני פשוט לא נכנסת לזה. יכול להיות שהם משקפים משהו שהוא נכון, או נכון מבחינתם, אבל זו הדרך שמצאתי לי כדי לחיות ולתפקד, אני לא נכנסת להם לדרך שבה הם בחרו וזה מעצבן שהם נכנסים לי לשלי.
דווקא הדרך בשבילי לשחרר וליהנות מהחיים היא כן לסיים קודם כל את החובות שלי, ואז הלב שלי שקט והזמן שלי פנוי ואני יכולה לעשות דברים כיפיים עם הילד, או דברים משלי שאני אוהבת.
להזמין ילד הביתה - אצלנו זה לא מפנה לי זמן, הילד שלי ילד עם צרכים מיוחדים והוא תמיד צריך אותי כשהוא עם חברים. זה בעייתי.
לגבי מקום העבודה, אני מתפקדת שם במיטבי, או לפחות משתדלת. אני יודעת שמאוד סומכים עליי שם וגם מסתמכים עליי. אני כבר הרבה שנים שם ואני חושבת שיש לי איזשהו ביטחון כלכלי שם, למרות שאף פעם אי אפשר לדעת.
הבעיה שלי היא שאת שתי המשימות האחרונות המנהלת הטילה עליי באופן לא צפוי ולא הגיוני. אלה לא דברים שבד"כ מוטלים שם על העובדים, זה משהו שהוא אובר, עם ערך מוסף, אבל מבחינתי זה אומר שבחודש הקרוב לא אהיה בערב עם הבן שלי לפחות יום אחד נוסף בשבוע (וגם ככה יש לי ערבים שאני לא איתו במסגרת העבודה) היא חשבה שזה יחמיא לי, כי היא נתנה אותן דווקא לי בגלל "הכישורים שלי" בתחום, וכנראה שהיא גם יודעת שאני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר, אז זה טוב לה... יכול להיות שגם אימהות אחרות אמרו לה "אנחנו לא פנויות לזה" והיא קיבלה ואז עברה אליי.
אבל מה לעשות שזה לא הפוקוס שלי כרגע. העבודה שלי עמוסה גם ככה... הפוקוס שלי הוא לא הקריירה אלא הבן שלי. אין במקום עבודה שלי משרת אם, אבל כן יש התחשבות באמהות, כן הרגשתי עד עכשיו שיש אמפטיה, ולכן אני כן מתלבטת איך לנצל אותה לטובתי. אולי אני לא כל כך טובה ב"שפת העבודה"
אני די רגשית ומגיבה ממקום מאוד רגשי, יכול להיות שאני צריכה להיות מאוד קצרה ועניינית... זה הקטע שיותר קשה לי.
לאחרונה אני מרגישה שהיא מאוד מתחשבת באמהות האחרות שנגיד ילדו לאחרונה, או שיש להן ילדים צעירים מבני, אבל לגביי היא חושבת שאיכשהו אני מסוגלת ליותר. אולי כי כל הזמן הראיתי שאני עושה הכל ולפי רצונה, או כי הבן שלי נחשב ל"גדול" (אבל הוא פחות מגילו בעצם בגלל הצרכים המיוחדים... אני לא יודעת עד כמה זה משהו שהיא מבינה). אולי שידרתי מסר לא נכון.
ואולי אני באמת צריכה להתייחס למקום העבודה כמקום עבודה ותו לא. יכול להיות שבגלל שהיחסים שם עם הצוות מאוד מאוד טובים וכן יש התחשבות אנושית שם, גלשתי ואני מתייחסת לזה באופן רגשי מידי...
 

רi תם

New member
עבודה

אעיד על עצמי,אולי זה יעזור
-
לפני שהקטנים נולדו הייתי "וורקוהוליק" ברמות של 7/24.ביה"ס היה בביה"ס ואצלי בבית יום ולילה.שנים עבדתי במסירות,נאמנות,רכשתי מעמד והערכה ממנהלים ועד לפיקוח ואז,בעצת חברה טובה,ניגשתי לרופא תעסוקתי ש"גזר" לי שליש משרה (הייתי אחרי עשור של טיפולי פוריות ומבחינתו 0 עבודה גם היה מתקבל.בחרתי שליש כי קשה היה לי להתנתק).באותה שנה הריתי!ביום שילדיי נולדו קיבלתי החלטה- אני "מורידה רגל מהגז"!!!!ומאז כך אנחנו חיים.מקום העבודה בטוח,חזרתי רק כשמלאו להם 3,חזרתי למשרה מלאה אבל עם 0 התחייבויות.היו אינספור ניסיונות מצד המערכת לנסות להחזיר אותי לכל תפקיד נחשק כזה או אחר ושכרו בצידו ועניתי לכולם שימתינו.אינני פנוייה כעת,לא יודעת לעשות חצי עבודה,הפרפקציוניזם שלי יבוא לידי ביטוי כעת ב"קטן" וכשהילדים יגדלו אחשב מסלול מחדש.
ואת,עשי בחלקת האלוהים של העבודה את הטוב שעשית עד כה ושדרי לניהול שבשעות העבודה את 100.אקסטרות...מחירן כבד ובבקשה להמתין עם זה.
אם אינך חוששת מאובדן מקום העבודה שלך יכולה לומר לך שאנשים מוערכים וטובים לא ישלחו הביתה כי כרגע,בחייהם האישיים,הם בעלי פניות נמוכה יותר.
אל תתבישי להעמיד אתכם בראש סדר העדיפות.יהיו אנשים אחרים שיוכלו לעשות את האקסטרות.הניהול ייאתר אותם ואת תמשיכי לתפקד ב100% שלך בתוך השפוי והמתאים לך,כעת,בזמן בו את מגדלת יחידנית את בנך.
שבת חמה ונעימה
 

katanchikit

New member
תודה


אני כנראה צריכה למצוא בתוכי את האומץ להציב את הגבול הזה.
בינתיים לקחתי את המשימות על עצמי, ואני ממש מתחרטת שלא עמדתי על זה יותר
 
אל תצטערי. עכשיו, שליבנת את הנושא בינך לבינך, ואווררת את כל

המחשבות, יהיה לך יותר אומץ וכוח לעשות את זה בפעם הבאה. ולא מתוך אמוציות אלא בצורה הגיונית ושקולה ורגועה. והכל יהיה בסדר. הצבת גבולות היא דבר קשה נורא, לומדים את זה לאט, ותוך כדי הסקת מסקנות בדרך. הפעם הבאה תהיה הרבה יותר פשוטה.
 
בעייתי

נשמע שנורא נורא עמוס לך, ובאמת זר לא יבין.
דווקא מבחינת העבודה הייתי נוהגת אחרת מהמסקנה הסופית שלך - לא הייתי רוצה שהיחידנות תיתפס כנכות כשהילדים פעוטים - זה מצב זמני. אבל היחידנות ארוכה יותר (כשגדלים הילדים, הרבה הרבה יותר קל).
אני רואה מסביבי הרבה נשים בזוגיות שאין שום אופציה שבן הזוג ייצא מוקדם ויהיה עם הילד (אלא אם מתגרשים) ובפועל אם הן נדרשות לעבודה נוספת, הילד לא עם ההורים. אז נכון, יש סט נוסף של סבא-סבתא, ויש גם יותר כסף לקנות עזרה (ויש פתרונות איכותיים מאוד לילדים, לפעמים), אבל הייתי מתנתקת מרגשי האשם אם מדובר בפרויקט חד-פעמי.
אני לא יודעת איזו עבודה זו, כמה היא מתגמלת, וכמה את מרגישה חייבת. אישית כן הייתי מנסה מדי פעם להיענות לאתגרים הללו, אם המקום מתגמל כראוי תומך ומאפשר לקנות עזרה.
מבחינת מפגשים עם ילדים אחרים - אני לא מקדשת אותם בכלל, וזורמת עם הילדות שלי שחיי החברה שלהן לא מפותחים מדיי. אבל אני רוצה להזכיר שדווקא בסופי שבוע בולט לי הזמן הפנוי שיש לנו בהשוואה לכל החובות המשפחתיים שיש לזוגות. אולי זה זמן למצוא חברים מדי פעם. ואם יבואו אלייך - בפעם הבאה הילד יוזמן, ואת תזכי בכמה שעות פנאי יקרות ערך.
 

katanchikit

New member
תודה

אני לא יודעת אם ניסיתי שהיא תבין את זה כנכות.
יותר מהכיוון של - אני רוצה להיות עם הילד שלי. לא רוצה לפספס את הילדות שלו. גם כך העבודה הזו לוקחת לי כמה ערבים בשבוע, אז עוד אחד...
אם הייתי תמיד עובדת מהבוקר עד 2,3, או 4, זה היה משהו אחר, אבל היא יודעת שזה לא כך, היא יודעת שאני הרבה פעמים עובדת עד הערב.
זה לא שהוא עם אבא שלו או עם סבא וסבתא שלו כשהוא לא איתי. הוא בידיים זרות לחלוטין, תמיד. זה קשה לי.
נכון שלהרבה נשים בזוגיות אין אופציה שבן הזוג ייצא מוקדם, אבל לפעמים יש, אני רואה איך האמהות האחרות בעבודה שלי מסתדרות וכן יש אופציות. גם מבחינת הסבאסבתא, לי אין בכלל אופציה. זה תמיד בייביסיטר. תחשבי גם כמה כסף הולך לי על בייביסיטר, זה המון...
נכון, זה פרויקט חד פעמי, אבל אני מרגישה שזה דפוס שהתחיל להירקם לו, ואני רואה עובדות אחרות שמות גבול והיא מקבלת את זה, ואני איכשהו מתקשה. זה לא ממש קשור ליחידנות, אבל דווקא בגלל היחידנות אני רוצה להצליח בזה. לא רוצה לפספס את הילדות האחת של הילד שלי...
 
אנשים לא מבינים... לא יעזור כלום...

אף אחד לא מבין איך זה שאין עזרה בכלל,
כי לרוב האנשים יש משפחה שעוזרת, ויש למי ללכת לאכול ארוחת ערב בשישי,
ולמי לקפוץ לשבת, לפעמים הרגעים האלו משחררים קצת לחץ.
&nbsp
ולא, אין לי עזרה בכלל.
לגבי היום יום - משלוחים מהסופר, כל מה שאפשר לעשות דרך המחשב, אני עושה דרך המחשב, כל התשלומים - העברתי להוראת קבע על הויזה, פחות התעסקות.
כלים - מדיח (אל תקני קטן על השיש, לא שווה הרבה...)
כביסה - מייבש, מוציאה מהמייבש ומקפלת או שלא מקפלת ומתלבשים מהערמה...
שטיפה - כשאין זמן מעבירה ויש פעם בכמה ימים, זה שומר על בית נקי יחסית.
&nbsp
בהצלחה
ותעשי הכי טוב שאת יכולה, לא יותר, לא פחות. בלי לגמור על עצמך.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

katanchikit

New member
ממש ככה...

אין לי למי ללכת לאכול ארוחת ערב בשישי. ולמי לקפוץ בשבת.
תודה על העצות. חשבתי על מדיח ומייבש, הבעיה שהבית שלי נורא נורא קטן ובקושי יש מקום להכניס משהו נוסף. צריך יהיה לעשות פה כמה שינויים, מקווה שאמצא לי זמן פנוי וסוף סוף לעשות אותם, כי את ממש צודקת וזה באמת יכול להקל עליי את החיים...
תודה!!!
 
תמצאי מקום, את לא יודעת איזה שיפור באיכות החיים זה...

הפסקתי לתלות ולהוריד כביסה, חסך לי כאבי מפרקים, ובעיקר זמן...
המדיח שלי לא יצא מוצלח במיוחד, אז כדאי לקנות מדיח לא מאלו שעל השיש,
הוא פשוט כל כך קטן שלפעמים כלים של יום אחד לא נכנסים בו...
&nbsp
מייבש זה באמת הצלה, ממליצה בחום,
אם אין הרבה בלגן על הרצפה גם רובוט שוטף יכול להקל על החיים... אני לא קונה
כזה כי הבית עמוס, והוא פשוט ייתקע בצעצוע הראשון שזרוק על הרצפה

&nbsp
ועוד משהו, אני מנמיכה ציפיות מעצמי לגבי ניקיון, סדר וכו'...
בגדים נקיים, כלים נקיים, וכל השאר.... מסתדרים.
&nbsp
אז לא תמיד מבריק, או נקי

אף אחד לא מת מקצת אבק.
&nbsp
חוץ מזה, יש לנו ייתרון מאוד גדול, אין גבר בבית שיגיד - מה את עושה כל היום

אם אם היום לא בא לי... לא קרה כלום.
&nbsp
אפשר גם לאכול מרקים טעימים ומהירים,
בישולים קצרים, לפעמים חביתה לילדונת זה אחלה ארוחת ערב / בוקר.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

3מרגו

New member
אצלי מדיח על השיש עובד רק פעם בשבוע

כמובן,עם השלמות ביד של סירים וכו'.
אני קוראת שנים על ערמות ותוהה למה,זה הרי רק אמא וילד.כמה כבר כביסה וכמה כלים.
ולמרות שאצלי הכל פעם בשבוע אני עדיין זקוקה ל-48 שעות ביממה.
 
מאוד פשוט, אני לא יעילה במיוחד במטבח...

אני מבזבזת המון כלים, לא מערבבת כלים מסיר לסיר,
מוציאה המון מגבות בכל יום...
&nbsp
אני מפעילה את המדיח מידי פעם, אבל נכנסים בו ממש מעט כלים,
כך שביום של בישולים עדיין נשארים לי הרבה כלים לשטוף.
לא ממש יעיל..
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה