היום ישבתי עם רופא במחלקת IVF לקראת פרוטוקול חדש

[חיוכי אהבה]

תודה

הטיפול הקודם היה חודש שעבר

אני מתלבטת מאוד אם להתחיל שוב מחר, או לחכות, הבעיה שאני לא נהיית יותר צעירה,
ואני די חוששת שאני ארים ידיים,
יש לי מנת זרע אחת, ומעט מאוד הפריות...
&nbsp
&nbsp

 

[חיוכי אהבה]

היום ישבתי עם רופא במחלקת IVF לקראת פרוטוקול חדש

תכף בת 44, הוא אמר שאני מקבלת המון הורמונים, ואין לי יותר מידי תגובה..
אמר שהיום לא יודעים מה תהיה השפעת ההורמונים בגיל מבוגר יותר,
ושבכל מקרה הסיכויי מאוד מאוד נמוך.

והכי גרוע, שאמר לי שלפי בדיקות הדם נראה שבכלל לא שמתי
את הקרינון, אם זה ככה, למה אף אחד לא הסתכל על בדיקות הדם לאורך הטיפולים? הגוף שלי לא מגיב אליו, כנראה.

אני מאוד עצובה.
והילדונת שלי חזרה עם חום מהגן,
ואני מצד אחת מאוד רוצה עוד ילד, שיהיה לה אח/ות
ומצד שני, יש לי ידיים מלאות בטוב הזה,
וכמה עוד אפשר להתמודד עם הטיפולים?

איך אני יודעת שזהו, לוותר?
אני יודעת, אין לכן תשובה בשבילי,
אני פשוט מאוד עצובה עכשיו.

חשבתי ש 2018 תהיה טובה איתי,
אבל היא לגמרי מתחילה עקום.

 

[מרגנית2]

חיבוק ממני

את צריכה את הכוחות שלך בשביל הילדה. ההחלטה קשה - תעשי מה שטוב לך ולילדה. מקוה מאד שהשנה החדשה תשתפר עבורך.

 

[חיוכי אהבה]

תודה

 

[גלינהבלנקה]

עונה בקשר לקרינון

משהו שהרופא אמור לדעת...
מדידת הפרוגרסטרון שמוחדר וגינלית בדם לא משקפת את מה שקורה במציאות.

 

[חיוכי אהבה]

אז האמירה שלו בכלל היתה מיותרת

 

[שחור עם חלב]

לא מדוייק

ערכי הפרוגסטרון צריכים להתבטא בבדיקת הדם
אם הבדיקה מצביעה על ערכים נמוכים זה כן מעיד על בעייה

 

[גלית מלאכית]

איזו הרגשה נוראית...

אז "איך אני יודעת שזהו, לוותר?"
את לא מוותרת, את משנה מסלול!

אחרי הצפיה בראיון בו השתתפתי לתכנית של אושרת קוטלר הזדעזעתי!
יחד עם זאת הייתי בדרייב מטורף עם כוחות אחרונים באותו טיפול.
הצהרתי שלא אוותר עד שלא אהיה אמא.
באותו יום של קבלת תשובה שלילית (אחת מיני אי אלו שליליים...) פשוט הרגשתי שדי! למה אני עושה את זה לגוף שלי? למה אני עוד יותר עושה את זה לנפש שלי?
הייתי צמאה לשינוי ותוך חצי שעה מקבלת השלילי עשית מנוי למכון כושר בעסקה טלפונית והתקשרתי למדריכה בקבוצת הדיאטה.
התחלתי באותו יום והרגשתי כזו הקלה עצומה!!!!!!!!!!!!

שבי עם עצמך וראי עד כמה את מוכנה להמשיך ומה הפרמטרים שלטובתך, מה בעד ומה נגד, מה החיובי ומה לא.
מאחלת לך רוגע ושלווה לנפשך והמון שמחה בליבך.
ואולי תחילת שנת 2018 אינה כה עקומה, אלא חיובית לדרך אחרת של הצלחה

 

[חיוכי אהבה]

תודה על תגובה מעצימה

מאחלת גם לך ששנת 2018 תביא איתה ח"י של טוב וידיים מלאות

&nbsp

 

[שחור עם חלב]

מה עושים

הי

אני אספר טיפה עלי כדי לא יצא שאני מייעצת בפסקנות בלי להסביר למה
לא יחידנית ואמא ל 2, הגדולה נולדה כשהיתי בת 37 אחיה שנה ותשע אחכ היתי בדיוק בת 39.
ידעתי שאני רוצה עוד ילד אבל הצפיפות בניהם הייתה קשה לי וגם היתי קצת מדושנת עונג מזה שלמרות הגיל נכנסנו ב IUI די מהר (הייתה בעיה אחרת שהצריכה IUI)
רק כשהוא היה בן שנתיים ואני בת 41 והוא נכנס לגן התחלתי לנסות שוב ובזבזתי כמעט שנה על IUI משום מה היה ברור לי שיצליח ולא הצליח.
ב 42 התחלתי IVF התגובה הייתה די בינונית וההורמונים היו די זוועתיים עבורי סבלתי בכל מובן ממש. ריווחתי בין הטיפולים דחיתי אותם וככה.
4 הפריות או 5 לא הניבו ילד והיתי כבר בערך בת 44 קצת פחות.
ואז התחלנו להתלבט על תרומת בייצית ואז היה לי איזה עניין בריאותי שלא אפשר לי הריון ועכשיו אני בת 45.5 עם 2 ילדים מקסימים וקצת עצב שאין לי את השלישי שממש רציתי (אבל כנראה לא מספיק)
אז מה אני רוצה לאמר לך, ש 44 זה מין רגע לחשוב מה את רוצה ומה לא, והאם יותר חשוב לך אח או ממש חשוב לך שזה יהיה ביולוגי שלך
הסיכוי ב 44 להצליח מביצית שלך לא מאד גבוה אפשר לנסות עוד פעם פעמיים אבל אם מאד חשוב לך עוד ילד גם אם זה לא מביצית שלך תנצלי את הרצון, את זה שאת בריאה עכשיו ויכולה לשאת הריון ותנסי תרומה.
מצד שני גם ממש בסדר להחליט שילד אחד זה נהדר, רק בישראל זה מרגיש לא הכי מספיק
אני לפחות לא בעד המון הורמונים עם סיכויים קטנים שעשויים לפגוע בבריאות ולא הייתי מנסה המון הפריות בגיל כזה.
אם כן היתי מנסה הייתי הולכת לרופא שיש לו ניסיון עם נשים מבוגרות כמו איתי בר חווה
מקווה שימצאו התשובות המתאימות עבורך וללבך ושהשנה תביא איתה רק בשורות טובות

 

[חיוכי אהבה]

כבר עברתי החזרה ביוני, היה כימי

ולפני חודשיים כל התהליך מחדש, יצאו 2 עוברים, לא נקלטו.
&nbsp
אני חושבת לנסות עוד פעם אחת...
&nbsp
לגבי תרומת ביצית זה מעולה שיש אופציה כזו, אבל אין לי יכולות
כלכליות ובעיקר רגשיות לצאת להרפתקאה הזו...
&nbsp
פשוט עוברת איזה משבר של סוג של אבל, על כל החלומות שהתנפצו.
תמיד חשבתי שתהיה לי משפחה, בן זוג, ילדים...
תודה לאל על הילדונת שיש לי, היא עולם ומלואו, אבל באמת שאני מקווה
שאצליח ללדת עוד ילד, בשביל שתינו. ללב שלי, שיתמלא עוד קצת.
וגם בשבילה, שלא תהיה לבד בעולם הזה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[איןאריותכאלה]

אחאות

היא מתנה לילד, בעיני, ולמרות שהיא גוזלת ממנו את הבלעדיות, היא נותנת המון. כך שקל לי להתחבר לרצון שלך בילד נוסף. המחיר הפיזי והרגשי של הטיפולים הוא עצום. השחיקה - הפיזית והרגשית - גם היא רבה. ולבד המשא כבד עוד יותר. כך שהעייפות שלך מן המסע המטלטל הזה מובנת לי מאד. מה גם שקיים לצידו החשש מהשלכות ההורמונים. אז איך מחליטים. אני חושבת שזו לא החלטה שמתקבלת מהשכל אלא מהבטן. ונראה לי שלא 'חושבים' אותה אלא 'מרגישים' אותה. את תדעי אם יש בך הכוחות לעוד שאיבה, לעוד סבב. את תדעי אם את מוכנה לוותר על הביולוגיה לטובת הורות לשניים. ואת תדעי אם הגיע זמנך לעצור ולהסתפק בטוב הקיים. אני חושבת שכל עוד הסוגיה מעוררת כאב גדול, זה סימן שהרצון גובר על החשש והקושי. ההחלטה לעצור לרוב מלווה בסוג של הקלה ורווחה, לא רק בצער. מאחלת לך שתהיי שלמה עם הדרך בה תבחרי ללכת.

 

[חיוכי אהבה]

המשפט הלפני האחרון כל כך נכון, אני במקום של צער, מצד שני עוד

לא עצרתי.... לפחות עוד סיבוב אחד לפני. ואחר כך נראה...
&nbsp
&nbsp

 

[גלינהבלנקה]

לבד לא "כבד עוד יותר"

זה די מבאס שמי שאינו לבד טורח להסביר למי שכן שזה "אוי".
לא, זה לא ככה. לבד זו ברכה גדולה. זה מביא איתו אתגרים, לא גדולים יותר ולא קטנים יותר מהאתגרים שיש לכם, הזוגות.

 

[רi תם]

ותקנו אותי אם אני טועה אבל...
בתחושה האישית שלי הפורום הפתוח הזה הפך,לאחרונה,למשהו קצת אחר.שינה פניו/יעודו....
נכון,רובנו אם לא כולנו נשים אבל....הפורום לאמהות יחידניות מבחירה.
פתאום יש בדרך....(כשבקומונה הרבה יותר נכון לקבל תשובות כי הן ממש בתוך העניין ומתמצאות כאן ועכשיו בפרטים),יש אורחות בכינויים זמניים שמייעצות ומציעות עצות שחלקן הן עצות אחיתופל,נשים נשואות שמייעצות מנסיונן בגידול ילדים (לא רע אבל לבל נשכח...הפורום ליחידניות!יש לכך משמעויות) ועוד כהנה וכהנה.
פתאום לא ממש מרגיש כמו בית לחברות לדרך אלא יותר פרוץ.
ואולי....זו רק אני שמרגישה שקצת פחות לאחרונה....

 

[אמאנחל]

חלק מהחסרונות והיתרונות של תפוז

הרבה יחידניות בחרו לעבור לפייסבוק. שם זהות הגולשים/גולשות ידועה.
&nbsp
אחד היתרונות והחסרונות המרכזיים של תפוז הוא האנונימיות, מצד אחד אפשר לשאול שאלות שאין מקום אחר לשאול אותן, מצד שני לפעמים בחסות האנונימיות נכתבים דברים שליליים שלא היו נכתבים בזהות ידועה.
&nbsp
יש גם יתרון בהיותו של הפורום פתוח, זה מאפשר חשיפה לדעות "מן החוץ" ולפרספקטיבה שאולי לא חשבנו עליה. מצד שני צריך איזו עמידות פנימית בפורום שכזה. היכולת לקרוא דעות שונות משלך, לא להסכים, ואז להגיב או לא להגיב בלי להיגרר לקריאה בשמות. היכולת לא להיפגע מכל מילה או ביטוי. היכולת להבין שגם אם כולן יחידניות לא כולן חושבות אותו דבר בכל נושא.
&nbsp
אני מסכימה איתך שהפורום קצת שינה את פניו, פעם הוא היה מקום חברתי יותר, הייתה קבוצה גדולה של נשים עם ילדים באותם גילאים, שחלקו את חוויות היום יום ואת השאלות של היום יום. עם הזמן כשהילדים התבגרו השאלות השתנו. ניסינו לקיים פינה לשאלות של אמהות לגדולים ופינה לחוויות ושאלות של אמהות לקטנים אבל זה לא כל כך הצליח.
לאחרונה כאשר אני פותחת שרשור של סוף שבוע "איך היה השבוע שהיה?" אותן שתיים עונות כל פעם. זה בסדר. לפורום יש חיים משלו. הוא משתנה בהתאם למשתתפות ולצרכים ולחלופות שיש בסביבה. פעם הקבוצות היחידות היו בתפוז היום יש פייסבוק וווטסאפ ומקומות אחרים. גם העובדה שתפוז כל כך לא נוח מסלולרי פוגעת בו ומורידה באופן קבוע את מספר הגולשים והגולשות בכל הפורומים. ומצד שני העובדה שחלק מהנשים כותבות בפורום בעיקר מהסלולרי גורם להודעות להיות קצרות יותר ובעלות אופי שונה מאשר הודעות שנכתבות במחשב בבית עם מקלדת נוחה.

 

[fialka3]

מי בדיוק מאלה שבדרך

לא צריכות להיות פה? נשים שמתלבטות, נשים שבתהליך וגם אלה שבהריון כבר?
נכון, ששאלות ספיציפיות על תהליך יותר כדאי לשאול בקומונה, כי שם יש מידע מעודכן וגם אפשר לדבר עם יותר נשים במצב דומה. אבל לכל השאר מקום יותר נכון הוא פה, ובעקר לנשים בהריון.

 

[איןאריותכאלה]

אני מתנצלת על חוסר הרגישות

אמנם התייחסתי רק ל'לבד' בהקשר של הטיפולים ולא באופן כללי - ובכל זאת זו הערה שאינה במקומה. אני מבקשת את סליחת כל חברות הפורום.

 

[אמאנחל]

לטעמי, את לא צריכה להתנצל

כתבת את מה שאת חושבת ומרגישה בצורה משתפת ומכבדת, וזה לגמרי בסדר. לטעמי אי אפשר לקיים תקשורת זורמת אם נתפסים לכל מילה. למשל, יש נשים שלא אוהבות שקוראים להן "בנות". לי זה לא מפריע. מה כבר ההבדל הגדול. אני לא מרגישה שמנמיכים אותי, וכו'.
&nbsp
אני כן חושבת שיש ביחידנות משהו שיש בו יותר עומס, אפשר גם לקרוא לזה קשיים, בכל זאת אנחנו עושות בעצמנו עבודה שמתחלקת בדרך כלל בין שני אנשים אז ברור שיש הרבה יותר עבודה. וגם אין כתף זמינה להישען עליה, למרות שלרובנו כן יש למי לפנות במשפחה או חברים, אין את הזמינות של התמיכה שבזוגיות. נכון שלזוגיות יש את הקשיים שלה/אתגרים שלה שנחסכים מאיתנו, אבל בחשבון הכללי אנחנו עושות הרבה יותר.
&nbsp
כל מי שמגיע לכאן להביע דעה בצורה מכבדת מוזמן בהחלט לקרוא ולכתוב ולשתף, במיוחד בצורה הרגישה והאוהדת שהבאת איתך.

 

[גלינהבלנקה]

אין לי בעיה עם דעה, או הודעה תומכת

יש לי בעיה עם אנשים בזוגיות שמסגבירים ליחידניות כמה קשה להן כי הן לבד.
יש לי בעיה עם אנשים שלא עברו טיפולי פוריות שמסגבירים כמה זה קשה ומתיש.
באופן כללי יש לי בעיה עם כאלה שמסגבירים משהו שהם לא חוו על בשרם.