משהו ששמתי לב אליו

[יעל3311]

משהו ששמתי לב אליו

יכול להיות שלרוב האמהות היחידניות נולדות בנות ולא בנים ?
איכשהו כל החידניות מסביב (ונראה לי שגם הרוב פה בפורום) מביאות בנות ...
יש משהו בדבריי או שזו סתם מחשבה שטותית שחולפת לי בראש ?

יש שוני לדעתכם בין בנות לבנים לקבלת היעדר דמות אב בחיים ?

 

[jiminit2]

לא ממש לא

דווקא רוב היחידניות שאני מכירה הן אמהות לבנים. ובכלל - נדמה שיש סטטיסטיקה מוכחת שבטיפולי פוריות (הפריות) נולדים יותר בנים. לי אישית יש תאומים בני שבע , בן ובת. יש שוני בדרך הקבלה שלהם את היעדר דמות האב בגלל האופי השונה ובגלל ההתפתחות השונה של כל אחד. הבת היתה מודעת לעצמה ולסביבה בגיל הרבה יותר צעיר מהבן ומעבר לכך באופיה האישי היא מאוד תחרותית וביקורתית וחשוב לה להיות כמו כולם או יותר. אז בגילאים הצעירים היא שאלה הרבה יותר שאלות לגבי למה לא התחתנתי. הבן היה מקשיב מהצד. אח"כ התהפכו היוצרות.. הבן התחיל שים לב לסביבה יותר, לאינטראקציה הגברית והתחיל לשאול בעצמו. במקרה שלו זה פחות בגלל שלכולם יש אלא הסקרנות על מה שאין לו.. כרגע (גיל שבע) שניהם לא מתעסקים בזה בכלל. בכיתות שלהם בביה"ס יש סוגי משפחות שונות, הם לא יוצאי דופן והנושא כמעט ולא עולה.

 

[מרגנית2]

העדר דמות אב

הבן שלי בן 13 וכעת מתחיל טיפול פסיכולוגי. לעתים אני שותפה בשיחות הטיפוליות ומקשיבה לבן שלי על האופן בו הוא רואה את העולם.
ניכרת בהחלט בעיה. בבית ספר הוא מתעמת עם המורים הגברים. ומסתדר בקלות עם המורות הנשים. כאילו אין לו דפוס התנהגות איך להתמודד מול גבר בעל סמכות. בשיחה האחרונה הוא התלונן על מספר מורים - על אופן הלימוד - על היחס שלהם לתלמידים - על השעמום בכיתה.
אנחנו בית של נשים. אמי. אחותי. בתי. וזה יוצר מצב של התמודדות אצל הילד.

 

[מייקילולי1]

ממש לא

יחידנית עם 2 בנים

 

[יעל3311]

אצלנו

אצלנו בבית יש רק בנות

וגם אין סבים, רק סבתות..

לא יודעת מה עדיף שיוולד בסיטואציה כזאת בן או בת ? כמובן שלא נתון בשליטתי... אנחנו נשמח לגוון קצת בבית אבל מה עם הילד ?! אוף זה כזה מטריד..

 

[רi תם]

רק הצעה

פחות להיות מוטרדת ממין העובר והרבה יותר לשמוח בהיריון ותינוק תקין ובריא.
בהצלחה

 

[אד י]

לא ואין שוני

בין בנות לבנים.
&nbsp
ההתייחסות של הילד לדמות האב מושפעת לדעתי מכמה גורמים :
האישיות המולדת של הילד,
הסביבה שבה גדל הילד (אם הוא גדל בפריפרייה והוא היחיד בבית ספר שיש לו הורה יחיד או שהוא גדל בתל אביב ויש לו בכיתה מגוון של משפחות מיוחדות),
וסגנון ההורות (אמא שתהייה עסוקה כל הזמן בנושא האב גם תגרור את הילד להיות עסוק בנושא).

 

[ינקינטונה 2]

אז בעיני - סגנון הורות.

תמיד דיברתי בחופשיות על היחידנות ועל תרומת הזרע
ועל כמה שאני בת מזל
וכפי שאת יודעת אני עפה על עצמי כיחידנית.
ולא מעט הומור סביב האין אבא.
אני מאמינה בכל לבי שהשיח בבית משנה מאוד את הגישה של הילד.

זהו, לא צריך יותר.

אני מכירה לא מעט יחידניות החושבות שאם לא מדברים
על הנושא - הוא לא קיים.
אין שיח ואין טיפת הומור סביב הנושא.

וכמו שאני תמיד אומרת לילד שלי "מה עשיתי בעולם הזה שקיבלתי אותך?"
והוא תמיד עונה - "אימא, הלכת לבנק הזרע"

 

[יעל3311]

מקסים , כל הכבוד על הגישה

 

[yarden43211]

איך זה משנה את הגישה של הילד?

אני מנסה לאבין.
למה צריך להיות סיח על משהוא שאין, אין אבא על מה הסיח?
ואיך זה משנה את הגישה של הילד?
הילדה שלי מדברת בחופשיות על יחידניות ותרומת זרע וטוב שכך, היא גאה במישפחה שלה ,כי כך חינכתי אותה.
אבל להשתמש בהומור על אבא, בסיח עם ילד שאין לו אבא, ניראה לי מכאיב.

 

[jiminit2]

לא חייב להיות טראומתי כל כך

הילדים עלו לכיתה ב' והיו להם משימות למלא פרטי הורים בדפים של בית הספר וביומנים. היו שם פרטי שם האב, מקום עבודה, טלפון עבודה, טלפון נייד. משהו כמו חמש שש שורות למלא כמה פעמים. עזרתי לילדים וכשהגענו לזה דילגנו ואמרתי להם שאיזה כיף... חסכתי להם שיעורי בית כי אצלנו אין אבא. זה מאוד הצחיק אותם

זה לא ממש הומור על זה שאין אבא אלא על היתרון המפתיע שצץ להם פתאום..

 

[ינקינטונה 2]

את יודעת מה מכאיב נורא?

ילדים החווים גיהנום בבית שלהם.
ויש המוני ילדים שקמים בכל בוקר לגיהנום הפרטי שלהם.
&nbsp
אז אני רואה בעיניים אחרות את הבית שלי.
ולא כי רע שם.
כי טוב נורא אצלנו.
&nbsp
יש ביננו המון הומור על ה-אין אבא. וזה אחלה.
מתה על השטויות שלנו
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[אמאנחל]

רק להזהר

שמרוב הומור הוא ירגיש בכל זאת בנוח לשתף אותך כשמשהו בנושא מטריד אותו או מעציב אותו. כי צריך להיות מקום גם לרגשות האלה. את יודעת שאת מאוד אינטנסיבית בנוכחות שלך, אז קחי את זה בחשבון ותוודאי שאת לא חוסמת דברים שהילד רוצה להשמיע.

 

[ינקינטונה 2]

זהו, אנחנו לא כל היום צוחקים. זה באמת נשמע כך.

ואת יודעת, זה הדבר היחידי שהצלחתי בו ממש.
הילד שלי משתף אותי עם כל בעיה המגיעה לפתחו.
וזה לא אומר שאין לו סודות ממני. שיהיה ברור.

הוא מתייעץ איתי לגבי שאר הנושאים המטרידים אותו.
ושוב, הוא לא תמיד הולך בדרך שלי.
וזה גם בסדר.

הוא אמר לי לפני כמה ימים - לא פשוט לחיות איתך.
את מבריקה וזה לא פשוט.
נשבעת.לא נגעתי.
קצת נסחף אבל זה מה שהוא חושב עלי

אם אני כותבת על דברים מצחיקים שביני לבינו
זה נשמע כאילו כל היום צוחקים על ה-אין אבא.
אז לא צריך להגזים.
אבל בהחלט אין עצב בסיפור שלנו.

כשהיה קטן שאל לא מעט שאלות על זה שאין אבא בבית.
תמיד עניתי ברצינות ולכל שאלותיו.
והאמיני לי שהיו שאלות מצדו.הוא ילד חכם.
אבל אולי כי אני רואה את היותי אם יחידנית כ- ברכה
אזי התשובות היו כנראה בהתאם.

אולי אני קצת שונה.
החיים שלי לא היו פשוטים בלשון המעטה
ואפילו קשים ביותר. התמודדתי שנים ארוכות עם מחלה קשה.
היה לי די ברור שלא יהיו לי ילדים.
וכשהילד נולד - באמת נגעתי בשמים.
והאופטימיות מדבקת.
ושמחת החיים שלי נוגעת גם בו.

שוב, אנחנו לא צוחקים כל היום על הנושא הזה.
זה רק נשמע כך.