לא קל להתחיל את כיתה א :(

לא קל להתחיל את כיתה א :(

התלבטתי המון לאיזה בי"ס לרשום את קטני.
ויתרתי על בי"ס מדהים ומיוחד שאותו רציתי מאד,
כי הוא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מהבית

במקומו התפשרתי על בי"ס מ"מ רגיל,
שנמצא איכשהו במסלול סביר לעבודה
וששמעתי עליו דברים נפלאים - בעיקר כמה הם חיוביים ומעצימים
וכמה שם תמיד יש עם מי לדבר.

עבר שבוע.
בכל אחד מששת הימים האלה ההתלהבות של הילדון הלכה ודעכה.
היום באמצע משחק הלך לחדר, אמר שרוצה להיות לבד, ומחה דמעה.
בערב סיפר לי שהמורה צועקת, גם עליו, גם על אחרים.
וכנראה גם נעלב היום מחברים.
יש גם חוויות טובות, אבל כנראה שדי אפילו בצעקה אחת כזאת כדי לגרום לו להרגיש אומלל.
את המעטפת המגוננת והרכה שהובטחה לילדי כיתות א אינני רואה
במקומה - אני רואה שעורי בית כל יום.

אני כל כך מבואסת מכך שוויתרתי על ביה"ס המדהים ההוא.
מתכוונת לשוחח עם המורה ועם המנהל
מקווה שצדקו מי שהבטיחו לי שיש שם עם מי לדבר ולעשות...
עצוב לי.
 

אד י

New member
הרבה מחווית בית הספר תלויה במורה

שנופלים עליה ופחות בבית הספר.
יש דברים כמו שיעורי בית בכיתה א', שהם מנוגדים לחוזר מנכ"ל ואפשר לפעול לשינוי שלהם.
ויש דברים כמו סגנון ההתבטאות של המורה שהוא תלוי הבן אדם שהיא ופחות אפשר לשנות....
&nbsp
זה הזמן לעזור לילד לגדל עור פיל, כל ילד במערכת החינוך צריך מתי שהוא ללמוד לגדל עור פיל. להסביר שהמורה צועקת כי היא לא מכירה דרך אחרת, אפילו אם היא צועקת עליו זה לא בגללו, זה בגלל שהיא לא יודעת אחרת. וזה לא אחראיות שלו. שיזכור תמיד שהוא ילד נפלא. מה לעשות שיש אנשים שלא יודעים לדבר כשהם מתוסכלים.
&nbsp
גם בבית ספר ייחודי ומעולה אפשר ליפול על מורה פחות טובה ....
&nbsp
&nbsp
 
לגבי חוזר מנכל

אדי יקרה, תודה על התשובה המרגיעה.
לגבי שיעורי בית בכיתה א,אני בהחלט מתכוונת להעלות את הנושא הזה.
האם את בטוחה שחוזר המנכל הזה עדיין תקף ?
גוגל מצא לי חוזר מנכל מ 2006 שאומר שכל בי"ס יכול להחליט לעצמו
ויש להתייחס להחלטה הזו עם הההורים / התלמידים.
אשמח לכל אסמכתא שתגבה את ההתנגדות שלי לזה..
(..אבדוק גם עם מורות שמכירה מבי"ס אחר..)
תודה !
שבת שלום
 

אד י

New member
צודקת

גם אני לא מצאתי.
בעבר הצלחתי למצוא הנחייה שבכיתות הנמוכות לא אמורים להיות שיעורי בית ומבחנים. ועכשיו אני לא מוצאת.
יכול להיות שזו הייתה המלצה של משרד החינוך בזמנו של שי פירון ועכשיו כבר לא....
&nbsp
 
אל תצטערי לגבי ההחלטה על בית ספר קרוב. אם היית צריכה להביא

אותו ולאסוף אותו כל יום במרחק של חצי שעה, זה היה הופך לעינוי. וכשהיה גדל קצת היה צריך ללכת את כל זה ברגל, גם בקיץ, גם בגשם, כי את הרי לא היית מסיעה אותו לשם עד כיתה ו' או ח', תלוי מתי הם עוברים בי"ס לחטיבה או תיכון. כך שעשית נכון. יכול להיות בית ספר טוב ומורה גרועה. גם אנחנו חווינו את זה, מורה פשוט איומה, מאיימת, צורחת, פשוט נורא. הבן שלי היה די מבוהל בהתחלה. אבל עם הזמן זה מסתדר, הילדים כבר לא מתרגשים מצרחות אלא צוחקים על המורה, ולומדים להסתדר. זה לא נפלא, אבל עלול לקרות בכל בית ספר. המורה שלנו, אגב, זכתה בתואר "מורה מצטיינת עירונית", עד כדי כך ידעה להתחנף ולצרוח במקביל. אבל עם השנים הוא זכה גם לכמה מורות נפלאות ומנהלת נהדרת, והיום הוא לא מתרגש כשמישהו צורח עליו, אבל גם יודע להעריך את המורות הטובות. תעודדי אותו, ואולי כדאי לדבר איתה ולומר שיהיה קל יותר להקשיב לה כשהיא לא כל כך תקיפה. (וממילא הרי זה נועד לילדים המפריעים, ולא לו, אבל אולי משהו מהפנייה שלך ירככך אותה כלפיו). בהצלחה, ונשימה עמוקה.
 

מרגנית2

New member
יקירתי את בתחילת הדרך..

כיתה א זה מאד מרגש. והקטנים מתחילים לראות את החיים האמיתיים. וכן גם עלי צועקים לפעמים. ואי אפשר בכיתה גדולה להמנע תמיד מצעקות..
אני בילדותי גדלתי בגן עדן כזה. לא שמעתי אף צעקה.. לא אמי. לא אבי. תמיד דיבור בשקט. בהקשבה.
אבל טיבם של גני עדן שהם נגמרים. כששמעתי לראשונה צעקה מכוונת אלי מאחד המורים בתיכון.. זה היה מבהיל ביותר.

מציעה לך להסתכל קדימה. לשוחח עם המורה והמנהל כדי שיכירו את הילד שלך. ויתנו לו יחס טוב. לחבק את הילד והלקשיב לו.

נא תעדכני אותנו. חיבוק ממני.
 

יולי 7

New member
לא קל להתחיל כיתה א'

זה מעבר משמעותי מאוד מהגן וכזה שדורש הסתגלות לילדון ולא פחות גם לנו ההורים
נראה שעשית החלטה אבל נשארת עם כיווץ ותחושה של פשרה וזה עוד יותר מקשה
&nbsp
מה היית רוצה שיקרה?
למצוא דרך לעבור לבית הספר המדהים?
למצוא את אותם דברים נפלאים ששמעת שיש בבית הספר שבחרת?
תעשי חושבים עם עצמך על כל אפשרות ותחליטי באיזו מהן את בוחרת להתמקד ותשקיעי את כל כולך בזה, כי כשאת לא בטוחה, הילד שלך מרגיש אותך גם בלי מילים וזה קשה לשניכם.
בית ספר יכול להיות חוויה טובה וגם להיפך, זה תלוי בכל כך הרבה גורמים וגם באישיות של הילד. מקווה שתמצאו את המקום שטוב בעינכם ושהילד שלך יפרח שם
&nbsp
 

jiminit2

New member
לא קל בכיתה א'. קחי הרבה אוויר

אצלי עלו לכיתה ב' ועדיין לא קל. ביה"ס יכול להיות מדהים אבל מה שקובע בפועל זה הרכב הילדים בכיתה ואיכות המורה. זה עניין של מזל לצערנו ולא הנורמה. כך שאל תצטערי על ביה"ס השני. בעיני עדיף להשאיר את הילד ליד החברים שלו והשכונה שהוא מכיר.
לגבי בית הספר עצמו - אני כל הזמן אומרת (ורואה את זה גם על ילדים של חברים) שכיתה א' היא קץ התמימות. זה קורה בבת אחת וזה מפחיד אותנו ההורים. ההמשך תלוי בך ובילד - אם הוא מסוגל לפתח עור של פיל מעצמו ולהתחסן נפשית מה טוב. אם לא , לבקש עזרה מהיועצת ולקחת הדרכות וחיזוקים לילד (זה מה שאני עושה היום).
לגבי שיעורי בית - אצלנו יש שיעורי בית ואפילו המון והם לחלוטין לא תואמים לגיל הילד. כלומר ב 99% מהמקרים לא מדובר בשיעורי בית שהילד יכול לעשות לבד בלי תיווך ועזרה מההורים. מזעזע. קחי הרבה אוויר, זו רכבת הרים ריגשית לך ולילד וההלם הראשוני יוצר חשש גדול. אבל לרוב זה משתפר בהמשך.
 
תודה על כל התשובות !

הייתי זקוקה למישהו שיעזור לי להרגע ולחשוב, ואתן עזרתן לי מאד !
חוץ מזה, נגעתן בכמה נקודות רגישות..
קשה להסתגל לבי"ס. זה נכון לגבי קטני, ונכון בגדול לגבי.
קודם כל, ישנן הטראומות מנסיוני שלי העגום במערכת החינוך,
וישנן הדיעות שלי על מערכת החינוך המיושנת והנוקשה שלנו..
בית הספר שבחרתי אינו בשכונה שלנו.
בחרתי בו כפשרה של בית ספר שאפשר לשלב באופן סביר במסלול שלי לעבודה
יחד עם המלצות מדהימות -
על כמה רואים שם כל ילד, ומעצימים, ותמיד יש עם מי לדבר..
הבעיה היא - שברגע שאני מתקרבת לבניין הזה,
הבטן שלי מתמלאת מועקה.
ובכל זאת בחרתי דווקא בו. בחרתי בראש והתעלמתי מהבטן.
ואני מאמינה גדולה בתחושות בטן !

וקץ התמימות, ועור של פיל - עושים לי כל כך עצוב,
עד שאני חושבת שעדיף היה לרשום לביהס הרחוק ולהתמודד עם הנסיעות..

היום דיברתי עם המורה והיא היתה חיובית.
וגם שידכתי לו חבר גדול מכיתה ג'.
ואני מקווה לטוב.
ואם לא יהיה טוב - נעבור ויהיה טוב.

תודה לכן !
 

השואלת14

New member
לא מניסיון כי אצלי עדיין קטנצ'יק

אבל בנוסף לכל הדברים החכמים שהציעו לך, הייתי מוסיפה
גם שיחה קלילה דווקא שלך עם הילד, תספרי לו שלמורה קשה להשתלט
על הרבה ילדים ולפעמים שאגה קטנה עוזרת
ולאט לאט יתרגל לכל
מיני רעשי רקע לא הכי כייפים ושכל יום את תחכי לשמוע על חוויות היום
הרעשניות שהיו לו.. בקיצור עם הרבה הומור וככה תחזקי אותו מבפנים
 
עדכון

קודם כל, אני רואה בהשתאות איך קטני שלי גדל ונעשה אמיץ ונחוש.
הוא ממשיך ללכת ברצון לביה"ס, משתף פעולה, ומשתדל.
דיברתי עם המורה, בינתיים הספקנו שיחה קצרצרה, ואני מקווה שזה מועיל.
וגם - בעצתכן הסברתי לו שלמורה קשה,
שיש מורות טובות שיודעות להסתדר בשקט, ויש את אלו שצועקות.
והוא ממש הבין עניין.
ולאט לאט החוויה נעשית חיובית יותר.

בינתיים אני המשכתי בדיונים סוערים עם עצמי, על מעבר לביהס הנפלא והרחוק.
עד שהיום אחה"צ, בנסיעה ארוכה שחצתה את העיר באיטיות,
כשעברנו באיזור של ביה"ס ההוא,
הוא קיטר שמשעמם לנסוע ככ רחוק ויש לו בחילה.
אני חושבת שזה די סיכם את העניין


וחוץ מזה, הוא הולך ומתבגר, ונעשה נחמד ורגוע יותר,
ופתאום לא מפחד מהמים וקופץ לבריכה.
כמה טוב
 
למעלה