יא-אללה של ויצוווו לא נגמר הסרט איתם
אז השנה החלטתי שהולכים לגן. הילדים בשלים וגם אני לגמרי שם.
לסניף שליד הבית לא התקבלנו כי מסתבר שהוא מלא עד אפס מקום מתינוקות שהמשיכו לבוגרים.
נרשמתי לסניף מרוחק, אבל ממש... מרחק חצי שעה הליכה עם עגלת תאומים וכל המסביב. אין אוטובוסים ישירים. סרט.
אמרתי, לא נורא, תלכי, תתחילי, שייכנסו, שתשתחררי, שתעבדי יותר, אחכ נמצא פיתרון אחר.
הגענו.
יומיים הסתגלות.
הילדים - נהנים לאללה. הגן מרווח יחסית, גינה חדשה, הילדים מקסימים מלבד כמה אגרסיבים.... שלי כמובן חייכנים הרמוניים, חושבים שזו משחקייה חדשה. נהנים מכל רגע. אבללל הצוות- מגעיל. דוחה. כאילו שנות השבעים קפצו לי לפנים. גננת שמסרבת להתייחס לילדים בוכים כי "זה רק יגביר את הבכי" ומסרבת שאחרים ינגעו בהם (מלבד מטפלות שהגישה שלה נוגעת גם בהן. ספציפית היתה שם ילדה אתמול שבכתה כל שעות הבוקר עד שהלכתי, אבל בכי אובסיסיבי ומילמול שהי אורצה את אמא. כל מי שהיה במקום כולל מור הלתנועה וכמוני חיבקנו נישקנו, הילדה באמוק. לא אוכלת אל שותה לא משחקת. והגננת - "היא תלמד! היא כבר שנה שנייה פה במערכת! אי אפשר להתקשר להורים על כל דבר". אחת הסייעות התווכחה איתה, שהילדה במצב נוראי, שההורים חייבים לקחת אותה- ומסתבר שהיא נשארה עד ארבע
היום בבוקר התקשרתי סתם בקשר למשהו.. להודיע שכרגע אני מחכה עם ההרשמה, שזה רחוק. כי אני חוששת לוותר על זה למרות כל האיכס הזה, כי מה אעשה? גן פרטי?! מה?!
אז היום כשהתקשתרי ניסיתי לברר מה עם הילדה, וננזפתי.. על ידי סייעת פישרית בצורה בוטה וגועלית.
כל הזמן יש צעקות על ילדים ונזיפות. הגננת צרחה על הבן שלי ביום הראשון כשנגע במגירת צעצועים בזמן שכולם משחקים.. אמרתילה, שאפשר גם לבקש. היא אמרה- הוא יתרגל, אני צעקנית. אמרתי לה- גם את צריכה ללמוד כל ילד, לא רק הם אותך.
ענתה בזלזול בסדר ואחכ נכנסה בי כל השהות שלי שם.אבל ממש, בפניי!
מסתבר שגם יש לה ניסיון של קרוב ל40 שנה שם...מהדור הישן. וכנראה דחפור לא יזיז אותה (אולי הפנסיה תדפוק על הדלת בעוד חודש?)"
אני בתסכול עמוק. התקשרתי לסניפים אחרים של מעונות ממומנים. לא לכולם, אין לי כח לזה. לאלה שהתקשרתי התשובה שלילית. אין מקום וגם שם כל מנהלת הותגובות האנטיפטיות שלה. ממש נאבקתי להסביר למה אני מתקשרת עכשיו ולקבל מידע על מקומות פנויים היה קשה כמו דיאטה.
מה קרה, בוחרים אותן לפי מה בדיוק? קצת שירותיות? זה לא מוסד פרטי שעומד בפני עצמו, זה מוסד ציבורי.
ואל שבאתי עם ציפיות על. אני יודעת שבמסות של ילדים קשה עד בלתי אפשרי להתייחס לכולם. אין ספק שילדים בגנים ל אמקבלים מענה מהיר לכל צורך. וז החלק מהדיל כי במקום זה הם מקבלים המון גירווים והסחות דעת וסדר יום שמקל את ההתמודדות. ברור לי שילדים בוכים וילדים לא מרוצים תמיד יהיו, בטח בהתחלה אבל גם בהמשך. לא מחפשת עכשיו גן אנתרופוסופי במעורבות הורית עם 5 סייעות וגננת רוחניקית. מצד שני- למען השם, אנחנו בעידן אחר, שבו משתדלים לכל הפחות להתנהל מול הילדים באופן סביר. נעים. לא להשפיל אותם.
באמת.
ראיתי את הילדים האחרים בגן, שרובם סופגים את הבוטות והגועל ואיכשהו מבליגים, כלומר די מוסחים מהאטרקציות ואין אין על גן בגיוריים האלה. לא משנה כמה אני משתדלת בביתת - אי אפשר לעמוד בקצב הזה.
הילדים. נהנים מהמשחק. אבל עדיין ילדים בוכים ובקושי מתייחסים אליהם, בקושי. הצוות מסוגל לשמוע צרחות זמן רב בלי להסתכל על הילד ואז להגיע אליו ולסנן משהו מגעיל.
מה עושים, מה עושים. בא לי לדפוק את הראש בקיר. חשבתי לפתוח פעוטון קטן בבית. גם כסף גם הילדים יהיו איתי, אבלללל עוד שנה להיות בבית עם הילדים? י שלז הכל כך הרב המינוסים שאני לא רוצה להיכנס לזה.
חשבתי אולי צהרון, או לשלוח לגן פרטי לחצי יום ועדיין זה ייצא יקר מאוד. פי שניים מויצו.
בתסכול.
גדול.
אז השנה החלטתי שהולכים לגן. הילדים בשלים וגם אני לגמרי שם.
לסניף שליד הבית לא התקבלנו כי מסתבר שהוא מלא עד אפס מקום מתינוקות שהמשיכו לבוגרים.
נרשמתי לסניף מרוחק, אבל ממש... מרחק חצי שעה הליכה עם עגלת תאומים וכל המסביב. אין אוטובוסים ישירים. סרט.
אמרתי, לא נורא, תלכי, תתחילי, שייכנסו, שתשתחררי, שתעבדי יותר, אחכ נמצא פיתרון אחר.
הגענו.
יומיים הסתגלות.
הילדים - נהנים לאללה. הגן מרווח יחסית, גינה חדשה, הילדים מקסימים מלבד כמה אגרסיבים.... שלי כמובן חייכנים הרמוניים, חושבים שזו משחקייה חדשה. נהנים מכל רגע. אבללל הצוות- מגעיל. דוחה. כאילו שנות השבעים קפצו לי לפנים. גננת שמסרבת להתייחס לילדים בוכים כי "זה רק יגביר את הבכי" ומסרבת שאחרים ינגעו בהם (מלבד מטפלות שהגישה שלה נוגעת גם בהן. ספציפית היתה שם ילדה אתמול שבכתה כל שעות הבוקר עד שהלכתי, אבל בכי אובסיסיבי ומילמול שהי אורצה את אמא. כל מי שהיה במקום כולל מור הלתנועה וכמוני חיבקנו נישקנו, הילדה באמוק. לא אוכלת אל שותה לא משחקת. והגננת - "היא תלמד! היא כבר שנה שנייה פה במערכת! אי אפשר להתקשר להורים על כל דבר". אחת הסייעות התווכחה איתה, שהילדה במצב נוראי, שההורים חייבים לקחת אותה- ומסתבר שהיא נשארה עד ארבע
היום בבוקר התקשרתי סתם בקשר למשהו.. להודיע שכרגע אני מחכה עם ההרשמה, שזה רחוק. כי אני חוששת לוותר על זה למרות כל האיכס הזה, כי מה אעשה? גן פרטי?! מה?!
אז היום כשהתקשתרי ניסיתי לברר מה עם הילדה, וננזפתי.. על ידי סייעת פישרית בצורה בוטה וגועלית.
כל הזמן יש צעקות על ילדים ונזיפות. הגננת צרחה על הבן שלי ביום הראשון כשנגע במגירת צעצועים בזמן שכולם משחקים.. אמרתילה, שאפשר גם לבקש. היא אמרה- הוא יתרגל, אני צעקנית. אמרתי לה- גם את צריכה ללמוד כל ילד, לא רק הם אותך.
ענתה בזלזול בסדר ואחכ נכנסה בי כל השהות שלי שם.אבל ממש, בפניי!
מסתבר שגם יש לה ניסיון של קרוב ל40 שנה שם...מהדור הישן. וכנראה דחפור לא יזיז אותה (אולי הפנסיה תדפוק על הדלת בעוד חודש?)"
אני בתסכול עמוק. התקשרתי לסניפים אחרים של מעונות ממומנים. לא לכולם, אין לי כח לזה. לאלה שהתקשרתי התשובה שלילית. אין מקום וגם שם כל מנהלת הותגובות האנטיפטיות שלה. ממש נאבקתי להסביר למה אני מתקשרת עכשיו ולקבל מידע על מקומות פנויים היה קשה כמו דיאטה.
מה קרה, בוחרים אותן לפי מה בדיוק? קצת שירותיות? זה לא מוסד פרטי שעומד בפני עצמו, זה מוסד ציבורי.
ואל שבאתי עם ציפיות על. אני יודעת שבמסות של ילדים קשה עד בלתי אפשרי להתייחס לכולם. אין ספק שילדים בגנים ל אמקבלים מענה מהיר לכל צורך. וז החלק מהדיל כי במקום זה הם מקבלים המון גירווים והסחות דעת וסדר יום שמקל את ההתמודדות. ברור לי שילדים בוכים וילדים לא מרוצים תמיד יהיו, בטח בהתחלה אבל גם בהמשך. לא מחפשת עכשיו גן אנתרופוסופי במעורבות הורית עם 5 סייעות וגננת רוחניקית. מצד שני- למען השם, אנחנו בעידן אחר, שבו משתדלים לכל הפחות להתנהל מול הילדים באופן סביר. נעים. לא להשפיל אותם.
באמת.
ראיתי את הילדים האחרים בגן, שרובם סופגים את הבוטות והגועל ואיכשהו מבליגים, כלומר די מוסחים מהאטרקציות ואין אין על גן בגיוריים האלה. לא משנה כמה אני משתדלת בביתת - אי אפשר לעמוד בקצב הזה.
הילדים. נהנים מהמשחק. אבל עדיין ילדים בוכים ובקושי מתייחסים אליהם, בקושי. הצוות מסוגל לשמוע צרחות זמן רב בלי להסתכל על הילד ואז להגיע אליו ולסנן משהו מגעיל.
מה עושים, מה עושים. בא לי לדפוק את הראש בקיר. חשבתי לפתוח פעוטון קטן בבית. גם כסף גם הילדים יהיו איתי, אבלללל עוד שנה להיות בבית עם הילדים? י שלז הכל כך הרב המינוסים שאני לא רוצה להיכנס לזה.
חשבתי אולי צהרון, או לשלוח לגן פרטי לחצי יום ועדיין זה ייצא יקר מאוד. פי שניים מויצו.
בתסכול.
גדול.
