שבת שלום, נשים וטף

מרגנית2

New member
תם הברוגז של בתי. והילד מאושר.

אז כן היה ברוגז של 3 שבועות או יותר. כעס נוראי. צעקות בטלפון. טריקת דלתות מצד הילד. הילדה פשוט התעלמה ממני. היתה מדברת רק עם אחיה. הילד הפך למתווך.
השבוע זה הגיע לשיא. הילדה איימה שלא תגיע למסיבת בר המיצווה של אחיה. היה מתח באויר. צעקות איומים.
הזמנתי חברים לבר המיצווה. הזמנתי הופעה. ובבית גיהנום. החלטתי שאני הולכת לארוע ויהיה בסדר. הסעתי את הילד וחבר שלו לאולם. הגענו. הזמרת הגיעה עם נגן הגיטרה. לאט לאט הגיעו חברים. הילדה הגיעה. מרוחה בחיוך גדול ששמור לאנשים זרים. התחבקה עם אחותי. הצטלמה עם כולם. צילמה את הארוע. רק אותי לא צילמה. אין לי אף תמונה מהארוע. כאילו לא הייתי שם..

חברות כותבות לי יש לך ילדים מושלמים. יפים וגבוהים. אבל רק לכן חברותי אני מספרת את האמת. אזלו כוחותי. הגרון כואב לי מרב צרחות. אני שונאת את עצמי צועקת. זה לא בטבע שלי.
 

רוןרון40

New member
אתם כבר אחרי. הילד שמח, את היית שם!

הרבה מזל טוב לילד שהפך לנער
לגרון אני ממליצה על ג'ינגר וגם דבש
תניחי לעלמה... היא תמצא את הדרך להגיע אלייך

והרבה כוחות.. מאחלת לך הרבה כח, בריאות הגוף והנפש וכמובן נחת
 

מרגנית2

New member
תודה רבה רוןרון!

אקנה לי באמת תה ג'ינגר ודבש יש.
אני חושבת עכשיו איזה חסכון להוציא כדי לכסות את ההוצאות הרבות.
העלמה ישנה כעת בדירתה.
כמחווה של פיוס היא תיקח את אחיה לטיול אחר הצהריים.

פתאום כולנו שוחים בנהר של דבש... גם יש דיבורים על חבר. כמובן שאני האחרונה שאראה אותו. היא מתביישת בי מאז כיתה ג.

כרגיל אני הכספומט וכשהיא צועקת אני לא נהג מונית אני משלמת על הדלק טבין ותקילין.
 
מעריכה את הכנות והאומץ לשתף.

אז אני שואלת - למה?
על מה המריבות האיומות בין שתיכן?
 

פנגושית

New member
אני חושבת מרגנית שאת חייבת

ללכת ליעוץ. יותר מדי זמן את מדווחת על צעקות, כעסים וברוגז. אני חוששת מאוד שכוחותייך יכלו בסופו של דבר. אני חושבת שאת צריכה הדרכה איך לא להגיע למצבי הקיצון שבהם זה מגיע לברוגז וצעקות מצד אחד והכל נופת צופים מצד שני. יש איזו תחושה של כאוס . מצד אחד צעקות ומצד שני את הולכת לטייל עם הבן. מצד אחד הבת מתעלמת ממך ומצד שני כשהיא צריכה אותך היא מוצאת דרך להגיע. משהו לא עובד ביניכם ועד שלא תפתרו את התקשורת ביניכם ימשיך להיות מתוח וקשה.
לא חושבת שזה חשוב על מה המריבות יותר חשוב להבין מה ניתן כדי לא להגיע אליהן או לפחות לא לרמות שזה מגיע.
כל זה נאמר מתוך דאגה אלייך מרגנית. מאוד מרגישה שאת נחלשת פיזית ונפשית.
 

מרגנית2

New member
אני בייעוץ אצל טובי המומחים

הילד אצל מומחה פסיכולוג. אני אצל שתי מומחיות לגיל ההתבגרות.
הילדה מסרבת לקבל טיפול.

בהחלט כוחותי כלים. את צודקת. מנסה להרים ראש ולחייך. אפילו בכאילו.
זה גם הטראומות שלי בילדות צצות ועולות עכשיו. זו ילדותי השניה.
השבת הזו יותר קשה כי בן דודי בארהב. כל שבת בבוקר אנחנו מדברים ופותרים את סוגיית הילדים. הוא גם מטלפן אל הילדים ומשמש כבורר.
שבתות וחגים. זה תמיד בעיה. מחר יום חדש. יהיה בסדר.
 


מרגנית יקרה,
בכל פעם שנפגשנו, התרשמתי מהעדינות ומהשקט שלך.
מאד מעציב לשמוע את הכאב שלך על המריבות הקשות בבית.
קודם כל, שולחת לך חיבוק וחוזרת על ההצעה להפגש לקפה וסתם לדבר קצת.
אני גם תומכת בהצעה לשקול לגשת עם הבת לאיזשהו ייעוץ חיצוני.
ועוד משהו, לגבי הבר-מצווה: אני ממש מעריכה את הכוחות שלך
לארגן את האירוע ולהתייצב בו בלי קשר לתגובותיה של העלמה
(חבל רק שלא הצלחת גם להצטלם בלי לחכות לחסדיה)
טוב שבסופו של דבר נשמע שהילדון מרוצה,
ושמהמסיבה שהענקת לו ישארו לו זכרונות טובים ושמחים !
בתקווה לימים טובים ורגועים. שבוע טוב יקרה !
 
אוף, נשמע לא פשוט, טוב שהצלחתם לחגוג בשמחה עם הבן


לאירוע הבא - תזמיני צלם, אפילו צלם מתחיל, יש צלמים שלוקחים סכומים שאשר
לעמוד בהם, אפילו לשעת צילום.
&nbsp
מקווה שהחיים יירגעו לך בבית בהקדם

&nbsp
 

אד י

New member
מגיע הגיל שצריך לשים גבול לכעס

זו תחושת הבטן שלי.
יש לי אמונה שמגיע גיל ככה בסביבות גיל 9, שהילדים צריכים ללמוד לכעוס בלי לשבור את הכלים.
כשאני כועסת אני לא נוטרת טינה, אני לא צורחת, אני מסבירה מה אני מרגישה. ואני מצפה מהבת שלי שתתנהג בצורה דומה.
אני לא מצפה שהיא לא תכעס עליי, אלא שתדע להביע את הכעס הזה בצורה לא אלימה.
אני מקפידה לדבר איתה אחרי כל אירוע כזה, כדי שתדע מה חשוב לי ומה אני מרגישה כשהיא ככה. ושואלת אותה לגבי הרגשות והמחשבות שלה. וכך גם מגלה מה חשוב לה. ויש לנו רגע של חיבור חיובי שעוזר לשמר את האהבה ומקטין את הנפח הרגשי שתופס הכעס בנשמות שלנו.
&nbsp
הבת שלי כועסת המון, היא כועסת מאז שהיא הבינה שהיא אדם נפרד בעל רצונות נפרדים (גיל שנה וקצת). למרות שרוב הכעס מופנה אליי, אני יודעת שזה לא קשור אליי. זה קשור לאופי שלה ולעובדה שהיא עדיין ילדה שלא יכולה עדיין לנהל לגמרי את החיים שלה בעצמה.
אם הייתי מאפשרת לכל הכעסים והמריבות לתפוס מקום משמעותי בחיים שלנו אז היה לנו מאוד רע. במקום זה אני יוצאת מהנחה שהם חלק מהילדות של הבת המיוחדת שלי, ובעוד שאני משקיעה בלנסות לצמצם ולעדן אותם, אני גם משקיעה המון בלהגדיל את הנפח הרגשי של כל הזמנים הטובים. כי לא מגיע לי (ולה) להיות עצובה ומתוסכלת, במיוחד שיש לפחות אותה כמות של רגעים טובים כמו של רגעי כעס.
&nbsp
לפעמים זה דורש מאמץ, להסתכל על סיטואציה שלא היה לך כיף בה ולמצוא את הדברים החיוביים בה, ולעשות שינוי מחשבתי שרואה אותה בצורה חיובית ולא שלילית.
&nbsp
גם לדעת איך לדבר על כעס זה לא פשוט, ואיך לשמוע את הילדים ולהבין אותם ולכאוב את כאבם ובכל זאת לא להרגיש אשמה על הרגשות שלהם ולא למצוא להם פתרונות.
&nbsp
מאחלת לך שתמצאי את הטוב בכל אירוע, ותהני מהחיים.
&nbsp
&nbsp
 
כשילד בוכה או כועס ומבקשים ממנו להירגע - אין נורא מזה.

ורוב ההורים טועים כשמבקשים מילד כועס או בוכה
להירגע. "קודם תירגע ואז אקשיב לך"
חשבתי פעם לעצמי שלו הייתי בוכה והיו מבקשים ממני קודם להפסיק לבכות..
הייתי מרביצה למבקש.
כשילד כועס הוא מרים את הקול.
פעם הייתי משתגעת מזה.
היום למדתי שלא להקשיב לטון דיבור אלא למילים.
לקח לי זמן ושינון עצמי כדי להקשיב לו גם כשהוא צועק או סתם מדבר בטון ממש גבוה.

אני מאפשרת לו גם להרים את הקול בשעת כעס.
כי גם כשאני מתעצבנת עליו אני מרימה את הקול.

ולנהל כעסים - לא פשוט תמיד.
אני החלטתי כשמריבה יוצאת מכלל שליטה
לצאת מתחום המריבה.
אני הולכת להכין לי קפה או יורדת לבית קפה השכונתי.
לוקחת פסק זמן במקום להגיע למקום שלא נכון להיות בו.

לא פעם אני כותבת לו בווטסאפ ואחרי כמה שעות.
אפשר לחנך דור שלם מכתיבתי אליו:)

אני מנסה לומר שלנהל כעס צריך משאבי נפש ורצון עז לשנות.
ומכיוון שמאוד רציתי - לרוב אני מצליחה.
 

yarden43211

New member
מזל טוב לילדון


הרבה מזל טוב לילדון ואיכולי שמחות והצלחה לך ולילד.
קטונתי מלאבין מה קורה עם ילדים בגיל של הילדים שלך, אני עוד רחוקה מלהגיעה לשם. אבל אני מבינה שמריבות מציאות את הכוחות וזה מאד קשה נפשית.
אם הילדה שלי אני מישתדלת ללכת כצוות עד כמה שאפשר, ואני כמבוגר בצוות מספרת לה את כל האפשרויות ולמסבירה שאת זה אפשר ואת זה אי אפשר ,כי זה לא מתאים לתקציב שלנו. ובגבולות הכסף שלנו אנחנו עושים את הכי מוצלח שאפשר ומתאים לשתנו.
אבל היא עוד קטנה ומשלימה עם מה שלא נותנים לה. כעסים יש ופתרים אותם אם הרבה אהבה והסברים שהשיקולים הם לטובתה בגדר האפשר.
אני מאכלת לך המון כוחות ושבעזרת היעוץ תצליחי למתן את המריבות. ולהנות משני הילדים שלך.
 

מרגנית2

New member
תודה דבורי שמחתי לראותך!

הבת שלך גדלה להיות נערה מקסימה! מסתבר שכולם גדלים לא רק אצלי

יש לי חברות שצילמו קצת. אני אוספת כעת את הצילומים..
מכינה אלבום לזכרון הארוע הגדול.
 
למעלה