הגיגים על תורם - כמעט גיל ההתבגרות

[yarden43211]

לחיות עם אי וודאות.

הילדה שלי בת 9. תקופה ארוכה התעסקה בתורם ובאיך שהיא נוצרה.
בתקופה האחרונה היא בכלל לא מתעסקת בזה, היא עסוקה בהמון דברים אחרים, וגם שיש צורך לספר על כך סביבה, היא מסבירה יפה על איך שהיא נוצרה ועל התורם, ומעולם לא שמעתי שהיתה לה בעיה עם הסביבה שקשורה לכך.
לגיל ההתבגרות עוד לא היגענו וזה ומעניין (לחייוב) לקרוא שהילדות לך ובני הנוער שאתם מכירים לא מוטרדים מהנושא.

 

[אמבי]

צובט, אך גם מקסים

 

[חיוכי אהבה]

איזה ילדה מהממת יש לך

והשורה התחתונה מצחיקה להפליא

&nbsp
&nbsp

 

[yarden43211]

כן אבל:

עדי אני מאד מכבדת אותך אבל:
לפתוח את התשובה במילה אנונימי, שאת יודעת שהילדה לא מכירה את המילה.
זה פתח לדיון על התורם.
לדבר עם הילדה על דברים שבהם היא לא דומה לך, ולנסות לדמיין בעזרתם את התורם, אפילו בצחוק זו פתיחה לדיון ועיסוק בתורם.
כך מדיבורים כאלו התורם ממשיך להיות חלק מהחיים שלכם. וזה לא שייך לשוני בין לילדים זה שייך לשוני בצורת התנהלות.
ולדעתי חבל אל האנרגיה.
אצלנו כל התכונות שיש לילדה והצורה החיצונית שיש לילדה שלא נמצאות אצלי או אצל קרובי משפחה שלי . שייכות לילדה ורק לה. אין דיון על התורם (אפילו לא בצחוק) , כי מהזמן שהוא תרם את התרומה הוא לא שייך אלנו.
ומה שאנחנו משדרים להם זה מה שהם מקבלים וזה לא שייך לשוני בין ילדים.

 

[אד י]

אם כך, אז אנחנו לא מסכימות

אני לא מסכימה עם האופן שבו את רואה את הדברים.
ואת לא מסכימה עם האופן שבו אני רואה אותם.
לא חייבים להסכים.
כמו שכתבתי קודם,
באתי לתת הצצה לדרך התמודדות אחת שמתקיימת במשפחה שלי,
שכל אחת תעשה עם ההצצה הזאת מה שנכון עבורה.
&nbsp

 

[ינקינטונה 2]

לא לדבר על התורם בכלל? הרגת אותי

זה נשמע כמו סוד ענק שאסור לדבר עליו.
וסודות ושתיקות - אין דבר גרוע מכך.

אז אצלי בבית היית משתגעת קרוב לוודאי.
יש לנו כל כך הרבה הומור סביב התורם.
ועל אבא בכלל

תשמעי, באמת אני בשוק מזה שאין שיח על התורם.

 

[yarden43211]

להפך. כן לדבר על התורם ,אבל עד גבול מסויים.

לא הייתי רוצה שהתורם יהפוך לנושא הכי אקתואלי בביית. ונדוש בו שוב ושוב.

 

[ינקינטונה 2]

זהו, לא צריך לדוש ולדוש. אבל את מפספסת משהו בדרך..

מדי פעם אנחנו זורקים משפט עליו.
וזה תמיד מצחיק את שנינו.
לפתח הומור משלכן - אין יפה וטוב מזה.
וגבולות - בכלל אסון לטעמי.
במידה ויהיה לכן הומור משותף בקשר לתורם ולאבא -
החיים שלך ושלה ישתנו. כן, עד כדי כך!

אתן לך דוגמה מהבית שלי
לימדתי את הילד לא לפתוח את הדלת לאף אחד
ולשאול תמיד מי עומד מאחורי הדלת.

גם כשאני מצלצלת בפעמון תמיד אני נשאלת - מי שם?
ושנים ארוכות אני עונה - אבא. זו הסיסמה לפתיחת הדלת!
נשמע מוזר? לא לנו

טוב, אולי אפתח סדנת יחידניות.
כנראה שאני עושה משהו מאוד נכון.
אני רואה את התוצאה.

הילד שלי מדי פעם אומר שהוא יהיה אב יחידני כמוני
במידה ולא ימצא את בחירת לבו.
אין שלם מזה. פשוט אין!

 

[במזלטוב1]

וואווו, התמודדת עם השאלה הגדולה בכבוד

אצלינו עדיין אין שום התמודדות או הבנה אמיתית של הנושא הזה.
כמו כולנו, גם אני מקווה שהיחס של הילדון לנושא, יהיה כמו שאני רוצה
(...אני ממש לא מאמינה שילדים תמיד גדלים לחשוב בדיוק את מה שאמרתי להם לחשוב..)
ויחד עם זה אני מקווה שמה שלא יהיה, אדע להתמודד.
אני מאד בעד זה שכל נושא הוא פתוח לדיון ולחשיבה עצמאית,
ואהבתי את ההתמודדות המקורית והקלילה שלך,
עם העניין הכבד הזה, וגם כשהוא לא כמו שאת רצית.

בתחילת הדרך קראתי כאן הרבה ולמדתי איך לספר ש-לנו אין אבא.
ועכשיו אני מתחילה ללמוד כאן איך מתייחסים לנושא התורם

 

[בדרך להיות אמא10]

לאחרונה למדתי

לא רק להגיד שאין לנו אבא ומה כן יש (אמא, הילדה, החתולה סבא סבתא והמוון חברים וחברות), אלא גם להציג שיש כל מיני סוגים של משפחות - כולל דוגמאות סביבנו, ואז להגיד שבמשפחה שלנו יש אמא והילדה.
&nbsp

 

[אמאנחל]

משהו נוסף

כאשר הייתה לי עם הבת שלי שיחה דומה, היה לי חשוב להגיד לה ש"אולי את לא מרגישה ככה, אבל תדעי שאני בטוחה שאת יכולה לחיות חיים מלאים מאושרים ומוצלחים מאוד, גם בלי לדעת את המידע הזה".

 

[אמבי]

אהבתי מאוד, אמאנחל

 

[אד י]

תוספת יפה

&nbsp
מחזיר אותי למקום של להכיר את הילד ואת סגנון השיח שהוא זקוק לו.
הבת שלי צריכה שהשיחה תהייה נטולת דיעות ואמונות שלי.
הדרך שלי להכניס את האמונות שלי היא דרך שיחה על "ילדים אחרים" .
&nbsp
בהחלט אמירה יפה, אני צריכה לחשוב איך לשלב אותה בשיחה בצורה שתתאים לילדה.
&nbsp
&nbsp

 

[חיוכי אהבה]

תודה

 

[אני שמופית]

מקסימה כ"כ

גם אני הייתי רוצה להכיר קצת את התורם
רק לראות איך הוא נראה כי כשהייתי שבוע שעבר בבנק הזרע אז הם ביקשו לראות תמונות של הבן שלי. הראתי להן ואז מישהי אמרה: הוא בכלל לא דומה לתורם.
מעניין אותי לדעת איך התורם נראה כי אני לא רואה בכלל דמיון אלי (אחרים כן רואים), הילד סוג של מושלם (לפחות חיצונית) ואני כ"כ לא... אז זה רק מהתורם לדעתי. איך יכול להיות שהוא לא דומה לו?
מעבר לזה, יש לך ילדה מדהימה, כל פעם כשאת מספרת עליה אני מוקסמת מחדש.

 

[אד י]

זה מחזק את האמונה שלי, שזה עניין של אופי.

אותי לא מעניין לדעת כלום לגבי התורם.

דרך אגב, גם לדעתי הבת שלי לא דומה לי חיצונית, פרט לכך שיש לנו את אותם צבעים בדיוק, המוח האנושי מתרגם את המראה לזהה. כל מי שרואה אותנו נדהם מהשכפול. למדתי לזרום עם זה, זה משמח את כולם ...

 

[אני שמופית]

כלום כלום?

לא היית רוצה לראות תמונה שלו?
לי אפילו תמונה בגיל של הבן שלי היתה מספיקה
רק לראות מה הוא לקח ממנו.
לי הוא בכלל לא דומה גם בצבעים וכולם אומרים שהוא שכפול שלי
הוא בלונדיני (מניחה שזה ישתנה עם השנים) ואני ממש לא
יש לו עיניים בהירות ולי חומות.
חוץ מזה ששנינו קציצות (הוא פחות, אני הרבה יותר) וששנינו בהירי עור, לא רואה דימיון.
לכן הייתי בטוחה שהוא בדיוק כמו התורם וטעיתי...
מעניין אם זה יעבור לבת שלך בשלב כלשהו, הרצון להכיר אותו

 

[אד י]

באמת כלום

לא מעניין אותי בכלל.
עד כדי כך לא מעניין אותי שהתקשתי לבחור תורם כי פשוט לא היה משנה לי ...