זה התחיל בכיתה ז'

זה התחיל בכיתה ז'

הילד עלה לחטיבת ביניים. כיתת מחוננים בתל אביב.
היה מאושר מהמעבר.

הטלפון הראשון הגיע.
המורה שלו היה על הקו והוא מזמן אותי לפגישה.
מה כבר יש לו לומר על ההתחלה, תהיתי בליבי.
אותו המורה הכניס אותי לחדר מורים הומה מאדם
ובקולו רם מדי ביקש להראות לי דף ממחברת ובו הילד כתב מה שכתב.
הוא הפנה את תשומת לבי שהכתב שלו גדול עם שגיאות כתיב.
אה, נשמתי לרווחה. הכתב שלו כמו שלי:)
כזה גדול ורחוק מלהיות מעוצב.
והשגיאות כתיב? יעברו. הילד קורא המון וזה יעבור לו עם הזמן.

אני רוצה אבחון. ושוב מצאתי את עצמי אומרת לו בשקט
שאין צורך . הכתב הגדול לא מפריע לאף אחד והשגיאות יחלפו עם הזמן.
יצאתי משם עם אי נוחות קשה.
כשהוא הרים את קולו כל מי שהיה שם נעץ בי מבטים.

אחרי מס' ימים אני מקבלת שוב טלפון.
להגיע לפגישה עם היועצת.
טוב, הלכתי.

הגעתי בשעה היעודה ונכנסתי לחדר הקטן של היועצת.
המורה ישב אחרי השולחן שלה והיא לצדי.
היא הסבירה לי שהמחנך מבקש אבחון.
הסברתי לה שאין צורך ואת הנימוקים לדברי.
היא הספיקה להכיר את הילד וקראה לו בחיבה "אפרוח" :))

לפתע, ובאופן מוזר המורה פרץ בבכי מר.
"אימא שלי לא לקחה אותי לאבחון"
ושוב ושוב חזר על דבריו.
אני מדברת על אדם בן חמישים וחמש.
הוא קם ממושבו והלך לכיוון היועצת והיא פרשה את ידיה
וערסלה אותו בזרועותיה דקות ארוכות עד שנרגע.

אחרי כמה דקות של בכי ויבבות לתוך חיקה של היועצת
כשאני מביטה כלא מאמינה במחזה
אומר אותו המורה מתוך בכי:
אני אוהב את הילד הזה. אני אוהב ממש את הילד שלך.
אני דואג לו ואוהב אותו.
והמשיך כשנרגע קצת - כדאי שאפסיק שלא יחשבו שאני פדופיל! (המורה הומו)

היועצת מיד ענתה לו.
"נו, אל תדבר שטויות.
את רואה? הוא אוהב את הילד שלך."

יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל.
הדלקתי סיגרייה וניסיתי להבין את מה שקרה שם.
ותשמעו, הידיים שלי ממש רעדו.
אני זוכרת את הישיבה שם ולא אשכח כנראה.

כך עברו להם הימים ושוב קיבלתי טלפון.
הוא הזמין אותי לפגישה עם היועצת ועם מנהלת החטיבה
ועוד אחת ממשרד החינוך.
כאן הגדילה המנהלת חטיבה וסיפרה לי שאימא שלה לא לקחה אותה לאבחון
והיא לא סולחת לה עד היום.
השבתי לה - אימא שלי לקחה אותי לאבחון ואני לא סולחת לה עד היום!

היא המשיכה בדבריה ואמרה - אם לא תקחי את בנך לאבחון
אודיע למשרד הרווחה!
יצאתי מהכבודה הזו רמוסה עד עפר.
באיזו קלות בלתי נסבלת היא מאיימת בדבר כל כך חמור:(

ולמען אלו שלא מכירות - מדובר בנער ערכי עם נימוסים ודרך ארץ
מוסר גבוה ויושר אישי . מלא באהבה לבעלי חיים וחמלה למצוקתן.
חכם ונבון וכל כך מתוק:)

מחר אמשיך.
 

רוןרון40

New member


 

אד י

New member
ולקחת לאבחון

ולא כי יש לילד בעיה.
אני בטוחה כמוך שלילד אין בעיה שדורשת אבחון.
כלומר, יש לו איחור ברכישת כלליי הכתיב, זה ברור,
זה לא סוף העולם.
לי היו שגיאות כתיב עד כיתה י' ובכל זאת סיימתי תיכון בהצטיינות .
אבל !
לא משחקים באש!
במערכת החינוך הכלל הוא כמו בכביש,
אל תהייה צודק תהייה חכם.
&nbsp
ולכן למרות שאת לגמרי צודקת,
לדעתי, הכי חכם להודיע להם שאת לוקחת את הילד לאבחון.
רוב הסיכויים שייצא בדיוק מה שאמרת,
וככה כל המערכת תרגע ושלום על ישראל.
&nbsp
&nbsp
 

מרגנית2

New member
יקירתי אני פה לנגב דמעות

רק בלי סיגריות
טוב שנמלטת מהרווחה
אני הייתי ברווחה לפני שנים יד ביד עם עורך הדין שלי
וגם היום אני לא זזה מטר בלי העורך דין שלי
בטוחני שהילד מקסים
אבחון במחוזותינו זה ענין של 1000 או 2000 שח.

תשקיעי באפרוח שלך. וגם בעצמך. יש לי פסיכולוג בשבילך בתל אביב ליד הים.

כותבת לך מסר עם הפון.

חיבוק מירושלים...
 

אד י

New member
הקטע ה"משעשע" הוא ששם זה גם נגמר

שולחים לאבחון
מתגלה שלילד יש קשיים כאלו ואחרים
ושהוא צריך הוראה מתקנת
או סתם התחשבות בכך שהוא לא בול כמו כולם.
אבל את זה המערכת כבר לא מזדרזת לתת...
&nbsp
לפחות אצלנו בבית ספר היו מאוד ישירים בנושא,
אין לנו צורך באבחון כי ממילא אין לנו משאבים
להתמודד עם המלצות של אבחון.
את יכולה ללכת אם את רוצה,
אבל חבל לך על הכסף,
הילדה שלך חכמה מדיי,
יש ילדים שמצבם קשה יותר
והם ייקבלו את התקציב המזערי שיש לנו.
תשמרי את הכסף והזמן שלך לדברים אחרים.
&nbsp
גם הגישה הזאת לא לגמרי מוצאת חן בעיניי.
מתי שהוא מישהו יצטרך ללמד את הבת שלי לכתוב בכתב קריא,
ואני מקווה שהוא לא יהיה יקרן.....
 
ואני כבר שמעתי סיפורים

על איך מתעקשים לתת לילדים עזרה שהם בכלל לא צריכים כמו הוראה מתקנת, כדי להגיד שהמערכת מנסה לשלב...
&nbsp
כתב קריא זה מרפאה בעיסוק (אפשר דרך קופות החולים) או מורה להוראה מתקנת (חלק מהמורות להוראה מתקנת כן עובדות לשיפור ההתארגנות בדף).
 

jiminit2

New member
את צודקת


אמנם הניסיון שלי עדיין מוגבל (מסיימים עכשיו כיתה א' תודה לאל. כמו אצלך) אבל הבן שלי קיבל מורה מאוד לא מנוסה, צעירה מאוד, שנה ראשונה במערכת שלא ידעה לדבר עם הילדים ולא הצליחה למצב את עצמה כדמות משמעותית עבורם. כיתה ללא גבולות. דווקא לקראת סוף השנה כשהילד כבר מצא את עצמו והסתגל למערכת ולכיתה, פתאום היא התחילה ברמיזות על אבחון. בהתחלה נבהלתי, מחשבות על רווחה עברו לי בראש...אבל אז הגעתי לפגישה עם היועצת וגיליתי עוד 7 הורים לילדים מהכיתה שהתבקשו לדבר איתה , זה רבע כיתה! הבנו שמשהו פה מסריח. מפה לשם ואחרי שהצהרתי בצורה ברורה ביותר שאני לא סומכת על הצוות וההמלצות שלהם ואין לי כוונה כלשהי להשמע לרמיזות שלהם ושלקויות למידה לא צומחות מהאויר בבת אחת, אז התברר שהמנהלת מעזיבה את המורה בכל מקרה והיא לא תמשיך איתם לכיתה ב'. כנראה שהיא ניסתה מאוד להתאים את כולם לאיזה שהוא רעיון שהיה לה בראש וכל מי שלא התאים המליצה לו אבחון. תם ולא נשלם בינתיים ואני עם תחושת החמצה נוראית על השנה האבודה שהיתה לו. למזלי הרב הילדון חכם ופיקח ויש לו ציון גבוהים מאוד, מהמובילים בכיתה כך שלפחות הוא לא נפגע לימודית .
מערכת לא רלוונטית וחסרת משאבים. הכל עניין של מזל. מי שנפל על מורה טובה, שהתחום בנפשה, זוכה בגדול. השאר נשאבים לריק או סתם מדשדשים בבינוניות
 
היי

ראשית אני חייבת לציין שהאיום בדיווח לרווחה בשל סירוב לאבחון ממש מקומם!! כל הורה רשאי לבחור האם לאבחן את ילדיו ואם לקבל את המלצת הטיפול. מכירה כל כך הרבה הורים מסרבי ריטלין אז מה גם עליהם ידווח לרווחה? מדובר בגישה כל כך מתנשאת.
ועכשיו לעניין עצמו, אני במקצועי מאבחנת ומטפלת בלקויות למידה. נכון שיצא שם רע לאבחונים בשל הפניות יתר של המורים ו"תרופת הפלא" ריטלין. נכון שהאבחון יוצר תיוג מסויים אבל במידה וניגשים למאבחנת טובה ובמידה ונותנים התאמות נכונות ודרכי טיפול שמיושמות אזי תרומתו רבה ומשמעותית.
שגיאות כתיב לא בהכרח עוברות עם הזמן.גם אם לך היו שגיאות שעברו אין להסיק מכך שזה המצב שיתרחש אצל בנך. שגיאות יכולות לנבוע מלקות בקריאה/כתיבה ואין שום קשר לאינטלגנציה. אז נכון שהילד קורא וכותב ונדמה לנו שזה לא כזה עניין שהוא כותב קצת גדול אבל באבחון נותנים את הדעת להיבטים שונים. יתכן שהוא כותב אבל הכתיבה שלו איטית ו/או גוזלת ממנו כל כך הרבה משאבים עד כדי כך שהביצוע שלו נפגע. כנל לגבי הקריאה. אין קשר לאינטלגנציה הוא יכול להיות מאוד חכם ועדיין היכולת שלו להביא זאת לידי ביטוי בצורה מלאה תפגע בגלל לקות כזו או אחרת. האבחון עוזר להכווין את מוקדי הטיפול ולהמליץ על התאמות בדרכי היבחנות.
אני יכולה לומר לך מניסיון שיש משהו במה שהמורה אומר לגבי הכעס של ילדים על כך שהוריהם לא לקחו אותם לאבחון. יצא לי לאבחן סטודנטים ובראיונות איתם הנושא הזה עלה לא פעם. הייתה מישהי שאובחנה בגיל 16 והיא אמרה לי סוף סוף הבנתי מה יש לי, הבנתי למה קשה לי ושאני לא איזה סתומה. יש משהו במודעות הזו לבעיה שגורם לנו להבין יותר טוב את עצמנו, להיות פחות נוקשים עם עצמנו ולפתח אסטרטגיות להתמודדות.
בכל אופן, מאחלת לבנך המון הצלחה
 
גם אותי לא לקחו לאבחון

בתיכון
למרות שכל המבחנים הפסיכוטכניים למיניהם הראו תוצאות מעולות, עדיין המבחנים בבי"ס היו עם ציונים גרועים.
רק כשהגעתי לאוניברסיטה המליצו לי על אבחון. כמובן שיצא שאני דיסלקטית ברמה בינונית.
אני חושבת שהייתי הסטודנטית היחידה בחוג ללשון שיש לה אישור של התעלמות שמגיאות כתיב (ועוד כמה הקלות).
ברגע שקיבלתי את ההקלות השונות כיכבתי בציונים, גם הבטחון העצמי שלי השתפר.
מה אכפת לך לקחת אותו לאבחון? מה את כבר מפחדת שימצאו. הרי מה שאת רואה מפה זה לא מה שהם רואים משם.
נסי לשחרר קצת ולחשוב שאולי יש דברים שאת לא יודעת או מבינה בהם גם אם הם קשורים בבנך
 

s p r i n g1

New member
אצל הגדולה בביה"ס די מתנגדים לאבחונים

המליצו למעט ילדים ללכת לאבחון,
מידי פעם יוצאים מכתבים שלא צריך למהר לאבחונים וושהילדים צריכים לדעת ללמוד גם אם יש מעט קשיים.
אישית עם הגדולה החלטתי שבבוא הזמן אם אראה שזקוקה לעוד זמן במבחנים ולא נותנים לה או לקראת הבגרויות אקח אותה לאבחון כדי לקבל הקלות במיוחד תוספת זמן, כיום היא תמיד נשארת אחרונה במבחנים , נותנים לה תוספת זמן בלי אבחונים והיא מקבלת ציונים טובים....
 
למעלה