שיתוף של תחילת תהליך

שיתוף של תחילת תהליך

הי בנות,
אני משתפת פה כי אני מרגישה שאתן הכי תבינו לליבי. אני נמצאת על שפת הצוק שנייה לפני הקפיצה הגדולה. עשיתי את כל הבדיקות, בחרתי תורם, קניתי מנה ואני מוכנה לסבב מעקב ביוץ והזרעה ראשון. אני מרגישה שהדבר הזה כל כך גדול וכל כך מפחיד שאני ממש צריכה להדחיק את כל הרגשות שלי, לסגור אותן בקופסא קטנה ולשים אותה על מדף גבוה כי אם אני אתן לרגשות לצאת אני לא אוכל לתפקד, אני אאבד את השפיות. אני מרגישה חנוקה, בהלם, באלם, שאף אחד לא באמת יכול להבין מה אני עוברת. יותר מכך- יש מצב שההדחקה הזאת נותנת אותותיה בכל מני סימפטומים פיזיים פחות נעימים.. יש לי כאב בטן כבר 3 שבועות..ואני ממש מנסה שלא לחשוב על ההחלטה שקיבלתי, על ההשלכות שלה. במיוחד עכשיו, בסוף השנה.. בקיצור אני מלאה בפחד ואני מרגישה שכרגע אני פועלת על אוטומט למילוי המטרה אותה הצבתי לעצמי.
 

רi תם

New member
שבת שלום


כן,מוכר.תחילת התהליך והיציאה לדרך יכולים להיות מלווים בחששות רבים שבהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי גם פיזית אבל,צוק?קפיצה?מטרה שהצבת לעצמך?המושגים הם לא המתאימים ביותר.אני מהאסכולה שחושבת שרק אם אמהות בוערת בך הכנסי להיריון ותלדי בחדווה ואם זה לא בוער זה לא הזמן.
בתחום החינוך,ממנו גם אני מגיעה,מקובל
להציב מטרות ו"לכבוש" אבל הן לא מאוד אישיות ועם השלכות עתידיות קריטיות על חיינו האישיים.אני אמא לתאומים ואין מאושרת ממני בעולם אבל "יצרתי" אותם רק כשבער בי הרצון להיות אמא ואז כל הדרך שיכולה להיות מאוד לא פשוטה עברה באהבה וקבלה.
אם "מתהפכת לך הבטן" תחכי.אל תמהרי.הכל כבר מוכן.כשתרגישי שהגיע הזמן תפרצי.
בהצלחה בכל מה שתעשי.
 

אמאנחל

Member
מנהל
ברוכה הבאה


זכורים לי חששות ודאגות ולחץ, אבל לא ברמה שאת מתארת. אולי תרצי לפרק את הפחדים, ולהתבונן בהם אחד אחד?
מה הכי מפחיד?
&nbsp
בכל אופן, שיהיה בהצלחה רבה!
 

פנגושית

New member
תנשמי עמוק ותשחררי לאט לאט


מורה יקרה,
ההרגשה שלי שאת נרגשת יותר מפוחדת. האדרנלין של סוף השנה (לפי הניק אני מבינה שאת מורה...
) יחד עם התחושה של משהו גדול וחדש שאת עומדת לפניו נותנים לך את התחושה שאת על צוק גבוה. את מרגישה כמו באקסטרים רגע לפני באנג'י, כשכל הגוף מוצף בהתרגשות ובפחד מהלא נודע. אני חושבת שטוב שאת מעלה את זה פה. אני חושבת כמו אמאנחל שאם תפרקי את הדברים, אולי תשאלי את השאלות הנכונות, תדברי על הדברים ותשמעי אחרות, זה יתן לך פרספקטיבה יותר מצומצמת שתאפשר לך להתמודד עם הדברים.
ממרום 12 שנות האמהות שלי, אני עדיין זוכרת את ההתרגשות הגדולה והחששות שלפני תחילת התהליך. אני מרגישה וחושבת שמותר לך להרגיש בהיי מצד אחד ובפחד מצד שני, ואין מבחינתי מידה לדרך שבה כל אחת מתארת את התחושות שלה. כן. את באמת הולכת למשהו שהוא משנה את החיים מקצה לקצה. כן, את מכניסה את עצמך לתוך מערבולת של רגשות ותחושות שאת אפילו לא מכירה אותם , ותתמודדי איתם כשתצטרכי.
הצטרפת לפורום נהדר שמה שטוב בו, שיש משתתפות רב-גילאיות ורב-"מצביות". כאלה שעדיין מתלבטות ובטח משתתפות סמויות, כאלה כמוך שממש על סף הכניסה לעולם המופלא והקשה של הטיפולים, כאלה שכבר עברו טיפולים כאלה ואחרים, כאלה שכבר בהריון , כאלה שילדו לא מזמן, ואמהות בכל מיני שלבים של חיי ילדיהן. לך יש את המתנה הנהדרת של היכולת לשאול ולשתף ומי שיכולה תענה לך ואולי אף תמצאי חברות לדרך.
בכל מקרה, תנצלי את החופשה כדי לנשום עמוק, ואם את מרגישה צורך לדבר, אתן לך בפרטי את הטלפון שלי.
ברוכה המצטרפת ובהצלחה בדרך הנפלאה בה בחרת.
 

אמאנחל

Member
מנהל
את כבר עשר שנים עושה את אותה הטעות

ואין לך שום כוונה לשנות את זה. ואני מודה שאין לי שום מושג למה. אני לא מצליחה להבין.
 

מרגנית2

New member
אמאנחל את עושה עבודה טובה

בניהול הפורום. עבודה קשה וסיזיפית.
אני מודה לך על כך.

פנגושית חוזרת על הטעות כי לפעמים אנחנו חוזרים על טעויות ודפוסי התנהגות שנים שוב ושוב בלי להיות מודעים לכך.
פנגושית קראתי את דבריך. טוב שכתבת מהמיית ליבך. אכן קשה מאד מאד להיות מורה פה. אני קטונתי. לא הייתי יכולה להחזיק כיתה. כשהייתי בצופים היתה לי קבוצה של חמש חניכות. זה המקסימום :)

בוקר טוב לכולכן. חיבוק מירושלים הלוהטת :)
 
חשבת אולי להיות מאושרת? ואני מבינה ממש על מה את מדברת.

מרוב שמתעסקים עם הפחדים והדאגות ואולי חרדות
שוכחים את פן האושר והתקווה.

ואולי תקחי הפסקה של חודש-חודשיים
ותחזירי לעצמך את נשימתך.
ואז תקומי בבוקר ותלכי לבית קפה.
שם פותרים את כל הבעיות בעולם:)
תזמיני קפה הפוך ומאפה ותקבעי תור לבנק הזרע.

והכי חשוב - לא קשה לגדל ילד לבד.
זה מיתוס!
ולא יותר קשה להבין שאם אין גבר אין ילד?
התקופה האפלה הזו עברה מן העולם.

ודווקא התקופה שמחפשים עד מוות בן זוג לחיים
כדי להביא ילדים והזמן הדוחק כל כך - זכורה לי כתקופה רעה ביותר.
לפחות את אחרי:)

בקיצור, תבחרי שם לתינוק או התינוקת בדמיון שלך ולכי לחנויות בגדי תינוקות
כדי לבחור בגד שתוכלי לצאת איתו מבית החולים.
עם איזה שטויות התעסקתי פעם:)
מה הוא ילבד לברית וואם מה ייצא מבית חולים
והבגד הראשון שלבש בבית:)
תודה לאל, עבר לי!

ואז תעברי בין הפורומים של תפוז.
לפני לידה ואחרי לידה ומה לומר לילד שאין אבא.
נפגוש אותך כאן קרוב לוודאי עם השאלה הנצחית:)

ומישהי חכמה אמרה פעם - הדרך היחידה
להפסיק להתעסק עם עצמך - היא להביא ילד.
צדקה:)





לי.
 

jiminit2

New member
הכל בסדר


כל אחת מגיבה אחרת לשינויים, ללחצים ולחרדות ואני אישית חושבת שקצת הדחקה לא מזיקה לפעמים
בשבילי "עבודה על אוטומט" עבדה בזמנו מצוין. אני יכולה להעיד שלפני שהתחלתי את התהליך קראתי כאן המון ואז כשבחרתי תורם ועמדתי לגשת להזרעה הראשונה הייתי בלחץ נוראי ממה שאני עומדת לעשות, הפסקתי לקרוא כאן, לא יכולתי להתמודד עם הסיפורים שקראתי כאן (סה"כ סיפורים רגילים על אתגרי גידול ילדים אבל הרגשתי שזה גדול עלי ולא יכולתי להכיל). ואח"כ כמובן התחילו הספקות והלבטים עוד פעם אם זה הדבר הנכון והאם אני מסוגלת לעשות את זה. בסוף החלטתי להדחיק הכל. להזכר למה בחרתי לגשת לתהליך הזה ולנסות פעם אחת, לראות מה יקרה.. מה אגיד לך - כנראה הייתי צריכה את השלילי הראשון והאכזבה שבאה איתו כדי להבין כמה אני באמת רוצה את זה. תנסי לנשום עמוק ולהזכר מה הביא אותך להחלטה על יחידנות ומשם ללכת צעד צעד, בלי יותר מידי מחשבות על העתיד. זה הרבה פחות מפחיד ככה . בהצלחה!!
 
בפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה, היה פה דף שלם של הודעות

לידה, עם המון בלונים, וכל כך הרבה שמחה, אני זוכרת את התחושה של וואוו
איזה אושר יש פה בבית הזה. זה כל כך עודד אותי בזמנו

&nbsp
מרגישה כמוך לגבי הדחקה,
אצלי הגרידה עשתה את זה- הייתי באבל וכאב, על התנפצות החלום, זה חיזק
מאוד את הרצון בילד.
&nbsp
&nbsp
 
שיתפת מישהו/י בחיים הלא וירטואליים?

אני חושבת שזה מוסיף המון.
משפחה, חברה טובה, מישהי מהפורום.
מישהי שתלווה אותך בתהליך, וביחד אתה תוכלי לראות שהכל בסדר.
כן, זה מלחיץ - אם לא היית נרגשת בכלל אז זה היה מוזר. וזה משמח בו זמנית.
ולפעמים צריך להניח את הפחד בצד, ולהמשיך בדרך, והצעידה בדרך תקטין את הפחד מעצמה.
את יכולה לכתוב אליי במסרים אם את רוצה, אני גם בתחילת הדרך.
תזכרי שקיבלת החלטה גדולה ואמיצה, ואת כבר בצעד הראשון לקראת הגשמתה.
שיהיה המון בהצלחה!
 
הייתי ככה בגיל 35 כשפתחתי את התיק בבנק הזרע,

עשיתי את כל הבדיקות, קניתי זרע, פתחתי תיק...
ואז קפאתי. פחדתי. אז חיכיתי.
בסופו של דבר חיכיתי די הרבה זמן, מכל מיני סיבוכים של החיים,
אבל כשהתחלתי את התהליך של הפעולה בפועל - לקח לי כמעט שנה להגיע
לטיפול הראשון, מכל מיני סיבות, תורים של 4 חודשים, סחבת... הייתי צריכה
לחזור על כל הבדיקות מחדש. הגעתי כבר לגיל 40. את התינוקת שלי ילדתי בגיל 41.
היום אני קצת מצטערת שלא התחלתי כשרציתי, אבל... הילדונת שלי הגיעה אלי,
ברגע הנכון, בזמן הנכון. כנראה שככה צריך.
&nbsp
אם את מרגישה כאלו מילים חזקות של פחד וכאב, אולי כדאי לשחרר לחודש חודשיים,
תעשי דיקור, דברי עם פסיכולוגית /מאמנת / מרפאה כלשהי, אני עשיתי דיקור לאורך שנים.
ותראי איך את מרגישה.
&nbsp
הכל נכון לאם הגיל שלך 36 כמו שכתוב בכרטיס, אם את יותר מבוגרת,
אז ייאלללה קפצי למים. הזמן יקר.
&nbsp
בהצלחה

&nbsp
 

yarden43211

New member
ליפעול באוטומט זה טוב.

כי את לא מונעת ע"י רגשות והחלטות את פשוט עושה מה שהרופאים אומרים לך לעשות, מידי פעם יש התפרציות ואני זוכרת אותם טוב. פשוט הייתי מסתכלת על הבדיקות ומתחילה לבכות בכי שלא ניגמר, יוצאת מרופא מתחילה לבקות שוב.
לגבי זו היתה השלמה עם חלום שלא היתממש ווויתור על חיי הרווקות שלאחר הרבה שנים , היתרגלתי אלהם והיה לי טוב וכיף שם.
אז כן פעלתי בצורה אותומתית והישתדלתי לא לחשוב יותר מידי, רק לעשות מה שאומרים לי הרופאים.
אני מאד מבינה אותך כי הייתי במקום שלך ואני אומרת לך תמשיכי על תעשי הפסקה, תהיי חזקה ותנצחי את כל הפחדים והמחשבות על תיתני להם להשתלט עלייך ולדחות את התהליך.
 
היי מורה חרוצה

רוצה להגיד לך שכבר תקופה שגמלה בי ההחלטה להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע ואני כבר מכינה את עצמי ומתבשלת בהחלטה. אחד הדברים שנורא חששתי מהם זה תגובתה של אימי. אני יודעת שהיא מאוד רוצה שיהיו לי ילדים אבל עדיין חולמת לראות אותי בזוגיות מאושרת. החלטתי לזרוק לה ככה על הנושא וסיפרתי לה שחברה שלי עושה את זה והסברתי לה איך זה עובד. תגובתה הייתה: נו אז תעשי את זה כבר למה את מחכה? אני מספרת לך את זה מכמה סיבות. ראשית, שלפעמים אנחנו כל כך חוששות וחרדות ובשפת העם 'אוכלות סרטים' אבל זה באמת לחינם, זה הכל אצלנו ושלנו ובכלל לא מחובר למציאות. דבר נוסף, ברגע שאימי אמרה לי את זה, פתאום התעוררו בי התחושות שאת מתארת כי הבנתי כמה אני קרובה לתחילת התהליך וזה פשוט הציף אותי. התעוררתי עם זה והלכתי לישון עם זה ובין לבין חשבתי רק על זה ואז התחלתי לפרק את התחושות שלי אחת אחת. הבנתי שיש פה כמה דברים: אחד זה המעבר להורות באופן כללי לאו דווקא זה שמדובר בהורות יחידנית. המעבר להורות הוא מטלטל, פעם שמעתי פסיכולוגית שאמרה שזה נובע מכך שזו בעצם הפעם הראשונה שמופר חוזה ביננו לבין העולם. הזהות שלנו ואורחות חיינו משתנים. של כל האימהות, לא רק של היחידניות. כל אמא שתשאלי תספר לך כמה שזה שינה את חייה. ההבנה שזה תהליך טבעי שקורה לכולן מורידה קצת מהמשקל שאנחנו מעניקות לבחירה שלנו ביחידנות. כלומר, אנחנו כביכול לוקחות את ההחלטה שלנו ביחידנות כמקור לכל הקשיים והשינויים שעתידים לבוא ואז ההחלטה הזו מכבידה מעבר למה שהיא באמת אמורה להכביד. הרבה מהקשיים והשינויים מגיעים מהמעבר להורות ולא מההחלטה ביחידנות. כמובן שליחידנות יש את המקום שלה וברור שזו הורות מאתגרת אבל תובנה שהגעתי אליה היא שאין לתלות הכל ביחידנות.
מחשבה נוספת שהייתה לי, שאולי זה האושר שמבהיל אותנו כל כך?? הכמיהה הזו לילד, הדרך הארוכה, המחשבות שאולי לי זה לא יקרה, התחושות שמלוות אותנו לאורך שנים, הדריכות והנה פתאום זה באמת קורה! זה ממש במרחק נגיעה וזה מלחיץ ומפעים ומציף. יש משהו בלהגשים את החלום, שמנתק אותנו מהזהות שלנו כי החלום הזה כבר הפך טבוע בה.
אני דווקא מציעה לך לא להדחיק את התחושות. תפרקי אותן, תחשבי עליהן תנסי להסביר לעצמך מהיכן הן מגיעות. תקראי כתבות תכנסי לפורומים תצפי בסרטונים, תעלי בראש שלך דילמות כאילו כבר יש לך ילד ותפתרי אותן בעיני רוחך.
כל התובנות שלי והעצות הן נכון למישהי שחוותה תחושות דומות לשלך. עדיין אין לי ילד כך שיכול להיות שאימהות יחידניות יחשבו אולי שמדובר בבליל של שטויות. מה שרואים משם לא רואים מכאן. אבל אלו דברים שבאמת עזרו לי להיות פחות מוצפת. מאחלת לך המון הצלחה אושר ותובנות!
 
זה מזכיר לי

שממש חששתי מהתגובה של ההורים לי לפני שסיפרתי להם שאני רוצה להיות אמא יחידנית.
&nbsp
בסוף כשסיפרתי אמא כמובן מאוד שמחה, ואבא אמר לי "כבר מזמן אמרתי לאמא שתדבר איתך על זה" (היא לא דיברה..) ככה שבאמת הופעתי לטובה. ההורים שלי היו מאושרים מההחלטה וכמובן מאושרים מהנכדה שהתווספה למשפחתינו. אושר גדול, וגם הקשרים עם ההורים שלי הפכו להרבה יורת טובים בזכות זה שאני אמא.
&nbsp
&nbsp
 
תודה!!

תודה רבה בנות על התמיכה והמילים החכמות והחמות. ידעתי שיהיה לי נכון לשתף פה. אני משתפת גם בחוץ, אבל חברות שלי מתקשות להבין את זה באמת- נשואות עם ילדים לא באמת יכולות להבין.
זאת רכבת הרים שרק מתחילה ואני מבינה שלעולם לא תסתיים..
בינתיים מחר(!!) אני מתחילה מעקב ביוץ לקראת הזרעה ראשונה...
יאללה שיהיה בהצלחה
 
למעלה