יחידניות לתאומים ובכלל

שרונה76

New member
יחידניות לתאומים ובכלל

הי!
לא הייתי כאן הרבה זמן, מאז כמה חודשים לפני הלידה. בנתיים אני כבר עם תאומות מתוקות באופן קיצוני, בנות ארבעה חדשים. אני עדיין לא קולטת שאני אמא. ועד עכשיו מצאתי את עצמי הרבה בקבוצות של הורים לתאומים, זה מדהים כמה שזו חוויה טוטאלית.
אני מרגישה די בהשרדות בתקופה הזו, תקועה בבית כמעט על הזמן, יוצאת רק לסידורים בערך. פוחדת להפר את השגרה של הבנות מחשש שאם אצא איתן אסבול הרבה יותר כשאחזור. שתיים בוכות יחד זה ממש קשה, ולא קל לקבל עזרה שבאמת מצליחה להחזיק יחד איתי. יש לי בייביסיטרית/מטפלת אחת מדהימה שבאה לעזור לי פעמיים בשבוע, ועוד שתי נערות שמגיעות פעמיים שלוש בשבוע לפנות ערב לעזור בהרדמה, אחת ממש סבבה ואחת בסדר כזה. בערבים של סופי שבוע ההורים שלי נוכחים, אבל משום מה לא ממש מצליחים בלהרגיע את האחת שבידיים שלהם כדי שאצליח לסיים עם השנייה. כשאני צריכה לצאת לסידורים אז גם ההורים שלי שומרים.
אשמח לקבל קצת עצה איך להפוך את התקופה הזו ליותר חוויתית ופחות השרדותית.
 

jiminit2

New member
תקופה מאתגרת..

התאומים שלי כבר כמעט בני שבע אבל אי אפשר לשכוח את ההתחלה. את צודקת שמדובר במוד הישרדותי אבל את נמצאת מאוד קרוב לשינוי. תקופת הגזים נעלמת, הן מתחילות להיות עירניות הרבה יותר וחייכניות. מתקשרות איתך. עובדה שאפילו היה לך זמן לכתוב כאן
לאט לאט תראי שהלו"ז מתחיל להסתדר לך , שאת מצליחה לדעת מתי אפשר לצאת איתם ואפילו לצלוח את זה בשלום. תצרי לך סדר יום שכולל טיול בוקר מוקדם להתאווררות שלך או סדנאות תינוקות למיניהן שיש בקופות חולים וקניונים. בגיל ארבעה חודשים נוצר לי לו"ז מאוד ברור של שינה ושעות עירות וגם אני לא העזתי להפר את השגרה. זה לא היה שווה בעיני ואם את נמצאת בקבוצות תאומים בפייס את יכולה לראות שזו דילמה של הרבה מאוד הורים והיא מאוד מובנת. בכלל, הורות לתאומים היא הרבה יותר טכנית ולוגיסטית וקשה מאוד "לזרום". בטח כשאת אחת על שניהם לבד רוב הזמן. בארבעה חודשים חזרתי לעבודה, הילדים נשארו בבית עם מטפלת. כדי לשרוד בעבודה לקחתי יועצת שינה כדי להבין איך ללמד אותם להירדם לבד (עד אז באמת נרדמו רק על הידיים שלי או ההורים וזה היה בלתי נסבל. השכבות של שעתיים , שלוש ובכי אינסוף). תוך יומיים ידעו אצלי לישון לילה שלם וגם ההשכבות במהלך היום הסתדרו בקלות (מה שסידר לי את הלו"ז סופית). לא חייבים יועצת שינה אבל כן ממליצה לך ללמד אותן הרגלי שינה נכונים שיקלו עליך ורק יעזרו להם.
לגבי סידורים - באיזור שאנחנו גרנו בזמנו (גבעתיים) הכל היה כל כך קטן וצפוף, העגלה לא עברה בסופר (או במעלית של הבית..) כך שרוב הזמן השתמשתי בעזרה בתשלום או בהורים של כדי לעשות סידורים. הילדים ראו סופר מבפנים רק אחרי גיל שנתיים.
 
וואו, מזל טוב!


תשרדי.
זה בדיוק מה שצריך לקרות כרגע.
את פועלת נכון.
אני לא יצאתי איתם כמה חודשים טובים בכלל. מלבד לברית, בדיקות ראשוניות הכרחיות, טיפת חלב ויתרתי לגמרי על מעקבים. ל ג מ ר י
ואם יצאנו זה היה על הידיים עם עוד מישהי לרבע שעה גג קצת למטה מתחת לבניין, "לנשום אוויר".

לא הייתי מתכננת שום כלום כרגע עד שתרגישי לבד שגם את מסוגלת ליותר וגם הן גדלות וקל יותר איתן.

כמו שאמרה ג'ימיני המהממת (שבתקופתו יעצה גם לי
), הדברים משתנים. לא להאמין כמה. בכל פעם תרגישי כמה משתנה משהו קטן כביכול- שמשפיע המון על ההתנהלות שלכן. הגזים שיעברו, היכולת שלהן להחזיק בקבוק, התדירות של שעות השינה שפוחתת ולא צריך להתעסק חצי יממה בהרדמות, היכולת לקחת מחית פירות בתיק או במבה בלי להילחץ מרעב. זה מעבר לפינה. אבל כרגע-

כרגע ב א מ ת תקלי על עצמך, בלי ציפיות. יש להן מספיק אנשים סביבן, מספיק חוויות, מבחינתך תאמיני לי שהדבר הכי טוב זה להתמקד בלהפוך את הקיים לנח יותר ולא לחפש הרפתקאות בחוץ. או לחפש להפוך את זה לחווייתי. הן צריכות שיספקו להן צרכים במהירות, חום אהבה, וגירויים משתנים ולא מציפים. זהו. ואת כמו שכתבתי, צריכה להפוך את החיים שלך בתוך הריבוע הזה לנוחים יותר *כרגע*. כמה חודשים והכל ישתנה.

דבר נוסף וזה מה שעשיתי ועושה- לבדוק עם עצמך איפה להקל בקיים. למשל- מקלחות- מעולם לא קילחתי אותם ערב ערב אלא במצב שהתחייב. המקלחות זה חתיכת עומס פיזי שברגע שתורידי מינונים תרגישי הקלה. אפשר לשטוף טוסיקים במקום, וידיים ופנים (בגיל בוגר יותר), אפשר לנגב במגבת עם מים חמימים טוסיק וכו'. פשוט להוריד תדירות.

מדיח רכשת? לבקבוקים.. מייבש? מנשא? טרמפולינת טייני לאב או ערסל? אם את מניקה- כיסא נדנדה.

בדיעבד לי היה רבע מכל זה כולל העזרה שיש לך, וחבל חבל. הכל עוזר. מקל, מאפשר לנשום, מאפשר קצת יותר פנאי.


התחלנו לצאת החוצה בגיל 4 חודשים. פעמים ראשונות עם עוד מישהי שכמו שציינת, לא תמיד המישהי ידעה להקל אבל הנוכחות למקרה חרום היתה חשובה. ואחרי זה יצאתי איתם לבד. שמיכה, בקבוקים, פארק הכי קרוב שהיה בו דשא וזהו. יוצאים יושבים בדשא חוזרים. נהנו מאוד כמה חודשים ככה.
בגיל 7 חודשים העזתי ללכת לקניון, שהיה מרוחק יותר. ומאז זה גדל בהדרגה.
וכן עד היום כשאני רואה נשים עם תינוקות בני שבוע וקצת או חודש יושבות עם חברה בקפה, או מסתובבות במנשא בפארק, אני יודעת שמדובר בעולמות מקבילים וטוב שכך.
 
למעלה