איך היה השבוע שהיה?

מרגנית2

New member
שבוע מעייף עכשיו ישנתי כדי צורכי

שבת בבוקר עוד מעט מגיעות שתי חברות למסיבת לקים :) נשאר לי מאמא שלי הרבה לקים.... מצאתי את הקופסה במאמץ רב.

בערב תבוא חברה מהצבא. איזה כיף שיש חברות :)

שבת טובה לכן!
 

dbee70

New member
שבוע קשה

ביום שישי הקודם חטפתי התקררות קשה מלווה בכאבי גרון, ביום שני ושלישי כבר הייתי נטולת קול לחלוטין. בגדול זה כבר משתפר אבל עכשיו זה שלב השיעולים הקשים שמפריעים לי לישון בלילה ופשוט מתישים את הגוף. אני פשוט במצב צבירה של סמרטוט.
חוץ מזה, פורים היה בשטח, ואני באמת שלא אוהבת את החג הזה. השנה בשכונה שעברנו לגור בה לפני כשנה וחצי (לצערי שכונה ממש לא טובה אבל בערך היחידה שהתאימה לתקציב ולקירבה לבית הספר והחברים של הילדים) החליטו לחגוג בגדול. לילות שלמים, מהערב ועד אור הבוקר התקבצו בני נוער והשליכו חזזים ונפצים רבי עוצמה, הציתו שריפות, גרמו לנזקים כמו עקירת תמרורים וניפוץ שמשות רכב ועוד מעשים טובים. המצחיק הוא שביום שישי בלילה הם שבתו. בכל זאת צריך לכבד את השבת. פניות חוזרות ונשנות למשטרה לא הועילו כלל. הם לא טרחו לבוא, אפילו אחרי שמכבי האש היו צריכם להגיע.
אין ספק בליבי שעוצמת המחלה פרצה על רקע הלחץ והרעש.
בקיצור, מקווה לשבועות מוצלחים יותר.
 

פנגושית

New member
2 סיפורים קשים ממקום העבודה שמכניסים פרופורציה לקשיים

חברה מהעבודה שיתפה אותי בכך שיש לה בן עם הפרעה נפשית הוא מבוגר כבר (בכוונה לא חושפת פרטים שעלולים לזהות בדרך כזאת או אחרת). בקיצור הוא היה בחו"ל כמה שנים והיה להם שקט עכשיו חזר והתנחל להם בבית. מאחר והוא לא מטופל ולא רוצה להיות מטופל, הם בחרדה עצומה שכן הוא כבר היה פעם אלים כלפיהם ,הם עזבו את הבית לכמה ימים ובאותם ימים היא נראתה נורא. מבחינה חוקית אינם יכולים לעשות דבר.

תלמידה שלי שיתפה אותי בכך שהייתה במשך 3 שנים נתונה לחסדיו של גבר שחי עם אמא שלה והיה אלים הן כלפיה והן כלפי האם. בגלל קשיים כלכליים נאלצו להמשיך לחיות איתו, למרות שהיא חוותה גם התעללות מינית. רק לפני חצי שנה הצליחו להמלט מפניו. היא מטופלת פסיכולוגית אבל נשמע כאילו לא מרגישה בנח לשתף אתהפסיכולוגית. אני עובדת איתה שנה ופתאום כשסיפרה זה מסביר כל כך הרבה התנהגויות שלה, שהן קלאסיות למקרים כאלה. כנראה שחוץ מהאמא וממני שסיפרה לי ובטח לפסיכולוגית לא יודעים על כך.
נאלצתי כמובן לדווח למנהלת שלי ומשם זה יועבר למי שצריך. מצד אחד אני מרגישה שמעלתי באמון שנתנה בי ומצד שני זו חובתי בחוק לדווח על מקרים כאלה.
ואחרי זה יצאתי עם בטן ולב כבדים, וחשבתי לעצמי שאנחנו צריכים להיות כל כך קשובים, וכל כך עדינים וכל כך זהירים עם התלמידים שלנו, שאנחנו לא יודעים לפעמים כמה כוחות נפש הם צריכים בשביל להצליח להגיע לבית הספר שלא נדבר על ללמוד. (כמובן שאני לא מדברת על כולם)
שמרו על עצמכם ועל ילדיכם. מורות וגננות לא חשוב מה חושבים עלינו, לפעמים אנחנו המקום שבו הילדים יכולים למצוא אוזן קשבת ולב אוהב.
 

רi תם

New member
ואוסיף ברשותך...

אני מעל 20 שנה במערכת החינוך.
החברה משתנה,ההורות בימינו,בפרט בקרב ההורים הצעירים,היא בגדר המלצהבלבד,ועבור ילדים רבים בית הספר הוא הבית הראשון ואחריו הבית בו הם מתגוררים פיזית.לרבים המורה הוא האבא/אמא ולא תמיד הביולוגים ממלאים פונקציה זו.
אמרה פעם אמאנחל למשפט שאני אישית אומרת אותו המון "הילדים שלי מאוד רצויים"!לא כל ההורים יאמרו כך.....
חבל.
 

מרגנית2

New member
לא מבחינה חוקית אלא מבחינה טיפולית

אדם הסובל מהפרעה נפשית כדאי שיהיה מטופל בתרופות. לא מסכים לראות רופא - אפשר להביא מטפלת הביתה. יש הרבה מה לעשות. צר לי לשמוע על חברתך.
כדאי לפנות למשרד הבריאות - סל שיקום - ולחשוב איתם מה לעשות ואיך לעזור לבחור הזה.

ובקשר לתלמידה כואב הלב. טוב עשית שהעברת את המידע הלאה. מקווה מאד שיטופל.
אני כילדה התחננתי לאמי שתעזוב את הבעל השני האלים - אולם היא לא הסכימה - ואני פשוט ברחתי מהבית. גם אחותי ברחה בגיל צעיר מאד - שנה אחרי.
 
למעלה