חדשה פה

[גילגולגיל]

חדשה פה

שלום לכולן,
אני בת 41 ולאחר מחשבות והתלבטויות רבות החלטתי להופך לאמא יחידנית מבחירה. ובמהלך השנה האחרונה אני מנסה ומנסה . ניסיונות שכוללים שתי הזרעות ושתי IVF והריון כימי אחד.
אמי שהייתה שותפה מלאה להתהליך ואף זאת שדירבנה ודחפה לכך נפטרה לאחרונה, ממש בסוף שבוע של יום המשפחה. דבר שהעלה בי את המחשבה שלא רק שמענתי מהילד אבא , כעת גם לא תהייה לו סבתא. מחשבה שגררה הירהורים ורגשות רבים .
מתוך הירהורים אלו שאלה לי אליכן , כיצד אתן מתמודדות עם יום המשפחה כאשר חוגגים בגנים ובבתי הספר עם דמויות במשפחה כגון אבות סבים וסבתות שאין אותם לילד ?
כיצד הילדים עצמם מתמודדים עם יום המשפחה ?
אשמח לשיתופים שלכן הן לסיפורי התמודדויות והן לתובנות .

 

[אד י]

יום המשפחה זה חג מעצבן

במיוחד בגילאי 3-7.
אחר כך, כבר פחות מתייחסים אליו במוסדות החינוך.
&nbsp
זה גם תלוי ילד.
הבת שלי לקחה קשה את השונות שלה בגילאים האלו.
ילדים אחרים בפורום לא התייחסו לזה במיוחד.
&nbsp
בכל מקרה גם אצל הילדה שלי שלקחה את זה קשה בגילאי הגן, היום בגיל 9 זה כבר לא כזה משנה.
והרי רוב החיים הם יהיו בגילאי 8+, ככה שכמה שנים מאתגרות זה לא נורא.
&nbsp
בגדול מבחינת התמודדות, צריך כל שנה להזכיר לגננת בערך שלושה שבועות מראש שיש לה בגן ילד ממשפחה ייחודית ולבקש שתתחשב בכך בתכנון החגיגות.
ולקוות לטוב.....

 

[yarden43211]

תלוי בילד. אצל כל ילד זה שונה.

הבת שלי מאז ומתמיד היתה גאה במישפחה שלנו, ובייחודיות של המישפחה שלנו, כך שאף יום מישפחה לא הישפיעה על ההרגשה שלה. למרות שאין לה אבא ואין לה סבא.

 

[אמסטרדם4]

אצלנו יש סבתא, שכאשר היתה צעירה יותר, היתה מאוד קרובה

לילדון. עזרה לטפל בו והם היו חברים מאוד טובים. עכשיו הוא כבר נער, היא מבוגרת מאוד, הוא עדיין מגיע לבקר אותה במחלקה הסיעודית, אבל קשה לכולנו לראות את מצבה. אז אולי זה לא שייך בדיוק ליום המשפחה, אבל זה הקשיים שהחיים מביאים לנו לפעמים. כשהוא היה קטן המשפחה הקטנה לא עלתה כקושי בשום שלב. והיום, אם יש קושי במצב מסוים - למשל ארוחות חגים, שכרגע אין עם מי לחגוג - אנחנו מוצאים להם פתרונות. את ראש השנה האחרון בילינו באכילת בורקס משגע של אבולעפיה וגלידה מול הים ביפו. והיה נהדר וחגיגי, והרבה יותר שווה מערבי החגים שאני זוכרת מילדותי, שהיו עמוסים בקרובי משפחה מעיקים ובולסים, ואיזה כיף שאני יכולה לשחרר את עצמי מזה היום. הנער היה מרוצה. ואולי היה גם שמח לארוחה מרובת משתתפים, אבל אין לנו, ואנחנו משתדלים להוציא את המיטב מהמצב הקיים. אולי תוכלי לגייס לעזרתך שכנה או דודה מבוגרת שתהיה בתפקיד הזה, ותזמיני אותה לחגיגות הגן או בילויים משותפים אחרים? יש ילדים שהשוני מעלה אצלם שאלות, ויש כאלה שזה לא מעניין אותם בכלל. גם בלי להכיר את אמך, אני בטוחה שתשמח לדעת שיש לך ילד ומשפחה משלך, ובמיוחד שתמכה בכך. אני למשל מרגישה שסבא שלי, שלא הכרתי, שומר עלי ועל בני. לגמרי מרגישה ככה. תוכלי לספר לילד על סבתו ולהראות לו אלבומים, והיא תהיה נוכחת בדרך זו או אחרת בחייו ובליבו.

 

[גינס וטריקו]

משתתפת בצערך לא פשוט

אני מגדלת ילד לבד ללא הורים או תמיכה משפחתית. לגבי יום המשפחה מה שתזרעי תקצרי ממש הולך כאן...אם מינקות תטפטפי שהמשפחה כוללת אמא וילד ודודה ו...
זה מה שהילד יוציא החוצה. ממש כמו שילדים מחקים התנהגות וסגנון שפתי של הוריו כך הוא יחקה את מה שלמד בבית. כל שנה אני גאה בבני והשנה התעלה על עצמו- בני בן שש בגן חובה הגננת קראה ספר על משפחות שונות וכשדיברה על משפחה יחידנית בני סיפר איך אמא רצתה להיות אמא והלכה לרופא ששם בבטן זרע ומשם צמח זיו...היא עוד שיתפה שהילדים לא הבינו איך שמים זרע ועוד והוא הילד המקסים שלי לא נבהל וענה לשאלותיהם בגבורה...בקיצור שזה לא יפחיד אותך. תזכרי מה שתשתלי זה מה שתקצרי...

 

[נוני261]

גם אני איבדתי את אמי

אני כל כך משתתפת בצערך, הכאב טרי וקשה לחשוב בתקופה כזאת.
כשבני היה כמעט בן שלוש (היום בן שש) אמי נפטרה ממחלת הסרטן .למרות שהיא הייתה חולה ארבע שנים ובשנה האחרונה המצב החמיר, עדיין זה היה הלם גדול. ומתמודדים, ימי משפחה וחגים קשים יותר ומעלים יותר רגשות, אבל צריך להסתכל על ה-יש, על הסבא המקסים שיש לו, דודים אחיינים, אמא מהממת . זה לא פשוט, ואני לא אצייר לך את החיים בצבעי פסטל, אבל מבחינתי ומבחינתו בכל יום המשפחה הקטנה והכל כך מלאה היא משהו מיוחד ורגיל

 

[יולי 7]

מצטערת לשמוע על האובדן, זה ממש טרי...

אז קודם כל מחזקת אותך, אלה בטח ימים לא פשוטים
&nbsp
יום המשפחה הוא אכן טריגר להתעסקות עם מבנה המשפחה, לנו, לילדים שלנו ולפעמים גם לחברים שלהם. וככל שאנחנו מתייחסות למשפחה שלנו כאל יחידה שלמה, כך גם הילדים והסביבה מקבלים את המסר. אין אבא זו עובדה בחיינו אבל הפוקוס הוא עלינו, אמא ובן וכל מה שהחיים מזמנים לנו, כמו לכל משפחה אחרת.
אני מגיל אפס עדכנתי כל מטפלת וגננת ובהתחלה גם וידאתי שהפעילות תהיה מותאמת למגוון משפחות. מה שמצחיק הוא שבשלב ההוא בכלל לא ידעתי כמה משפחות שונות ואחרות יש לנו בקבוצה... מאז עברנו כמה וכמה מסיבות יום המשפחה ומעולם לא קיבלתי ברכה לאבא ואמא, ובאף חגיגה לא היה משהו שכיוון רק לאבות, אלא להורים.
אצלנו לא היה, אבל אם יש ילד אחד בגן שאין לו סבים אז מיידעים את הגננת והיא לא תעשה מסיבת סבים או כל פעילות ששמה במרכז את הסבים.
יש מודעות היום לסוגי המשפחות השונות, אבל בגילאים הקטנים זו האחריות שלנו לוודא שהצוות מסונכרן עם המציאות שלנו. אחר כך הילדים כבר יודעים להסביר בעצמם
&nbsp

 

[אמאנחל]

אובדן גדול וטרי

ההתמודדות עם יום המשפחה מתחילה לפני יום המשפחה. צריך להכין את הגננות ואת הילדים.
כבר בתחילת השנה לדבר עם הגננות כדי לידע אותן על מבנה המשפחה שלנו ואיך אנחנו מתייחסים אליו. למשל לידע את הגננת שאנחנו אומרים "לילד אין אבא" כי היו גננות שכבר עדכנו את הילדים ש"לילד יש אבא, אבל הוא לא מכיר אותו". פשוט מחוסר היכרות עם הדרך שבה אנחנו מתייחסים לנושא. ואז לך תתמודד...
לקראת יום המשפחה לדבר עם הגננת מראש ולהזכיר, לראות אם מה שהיא מתכננת מתאים לכל סוגי המשפחות. לרוב יש שיתוף פעולה, היום מבנה המשפחה שלנו כבר לא חדש ולא יוצא דופן.
לזכור שבכל מקרה לא תמיד מגיע לכל אירוע ההורה או בן המשפחה שהוזמן, וזה קורה בכל המשפחות, מכל מיני סוגי אילוצים. לפעמים באירועים עם הורים מגיעים סבים וסבתות או אפילו מטפלות, בגלל שההורים עובדים ולא יכולים להשתחרר, וכו'...
בשנות הגן גם מדברים עם הילדים מראש ומכינים אותם לדעת איך לענות לילדים בגן שישאלו אותם. אפשר אפילו לתרגל איתם ממש משחק תפקידים ולראות איך הם עונים. אחרי שנות הגן הילדים כבר מתמודדים בעצמם. את הילדים שלי זה בעיקר מעצבן. "מה הוא סתום? איך הוא לא מבין כשאני אומר לו שאין לי אבא?" בכל פעם שהמסגרת החברתית מתחלפת או מתרחבת עולות שאלות.
נניח עכשיו אצל הבן שלי, בגלל מסיבות בנות המצווה, עברו ממסיבות כיתתיות למסיבות שכבתיות, אז שוב עלו שאלות מילדים שהוא לא מכיר. זה "תפס אותו בפתעה" והוא ממש התעצבן מזה. אז כבר עכשיו דיברנו על זה שבשנה הבאה הוא עובר לחטיבה, וזה בטח שוב יעלה...
&nbsp
בסך הכל זה נושא די שולי בהתמודדויות שלנו בחיים. עולה מדי פעם, מדברים, מחבקים, מכילים, ועוברים לנושא הבא.

 

[איילה134]

איזו תשובה נהדרת

אנאנחל תודה על התשובה שנתת! אני שומרת אותה לשנה הבאה כי הבן שלי הוא קטן.. אבל נתת קריאת כיוון וזה נהדר

 

[רi תם]

שלומות,ראשית מבקשת להשתתף בצערך על האובדן.שולחת חיבוק מרחוק.הבחירה להיות אם יחידנית היא בחירה.אינך מונעת מילד אב,זו בחירה שעושים באופן מודע ולא בכפייה ולכן מביאים ילדים לעולם ללא זהות אב ידועה.
באופן אישי,הנני אם לתאומים.המשפחה שלנו פיצית ואין ספק שזה פחות "כיף" ממשפחה מורחבת וגדולה אבל זה מה יש ועם השנים אדאג ליצר עבורם סביבה חברית שמחה ותומכת.
לא רק יום המשפחה הוא טריגר.אני,בתחילת השנה,ביקשתי מהגננת למצוא חלופה לאמא/אבא שבת.חידדתי את עניין יום המשפחה(שה' יעזור לי איך הנריטה סאלד הפכה מאחת ל"משפחה") וביום המשפחה המופלאה הזו מצאה שירים וסיפורים מעולם החי,בעלי חיים ומשפחותיהם ואפילו סיפור על דובים תאומים.
אם תבחרי בדרך של אמהות יחידנית ותהיי שלמה עם הדרך הזו את תדעי איך ומתי לדבר אל הפיצי/ת שלך ולהסביר את סוג המשפחה שלכם/ן .יכולה,כמעט להתחייב,שהמשפחה החדשה שתקימי תסב לך אושר רב ובה תמצאי את הדרך האישית שלך "להתמודד",להתנהל.
בהצלחה בכל מה שתבחרי ושלא תדעי יותר צער.

 

[רוןרון40]

רותם, תוכלי בבקשה לפרט על החלופות?

עד כה לא הטריד אותי ,אבא של שבת, מה גם שלפעמים יש עוזר לאבא של שבת (כשאמא מתבלבלת או משהו)
וגם ספרים... זה טוב בכל משפחה
תודה מראש!

 

[jiminit2]

אצלנו היו "מקבלי שבת"

בטרום טרום הגננת רצתה לקרוא לזה "מקבל השבת / מקבלת השבת". אח"כ זה חזר להיות אמא/אבא שבת (בטרום חובה וחובה. גננת יותר ארכאית ולא רק בזה). לא חושבת שזה הפריע לילדים אי פעם. לגבי ספרים - יש המון על משפחות יחידניות. לננו יש את "אוצר קטן", "ספר המשפחות הגדול", "המשפחות של שושו" . יש עוד הרבה - כדאי לעשות חיפוש כאן בפורום אחרי הודעות בנושא (האמת שממרומי גיל שש וחצי - כבר בקושי קוראים אותם היום).

 

[רi תם]

חלופות וספרים

אני הצעתי ילד/ילדת שבת או מקבל/ת השבת. הגננת בחרה את מקבלי השבת.הנימוק שלי היה מעבר ליחידנות שאבא?אמא? הם ילדים!המושגים הללו עתיקי יומין ואין להם שום אחיזה במציאות. גם אין שום "אידאל פדגוגי" שמצריך שימוש בכינוי מבוגרים.בנוגע לספרים יש לנו על המדף כמה שמיד אציין את שמם אך,אישית,טרם השתמשתי בהם.לא מצאתי צורך.כשהילדים שואלים אני עונה "במשפחה שלנו אין אבא.יש סבתא,סבא.....".
משפחות,משפחות מיליון לפחות/לימור טלמור, המשפחה המיוחדת שלי/איתן פרץ, לתומר יש אמא/סילביה נורמן.
חג שמח

 

[רוןרון40]

תודה לשתיכן