ככה זה כשיש שניים

shirashine

New member
ככה זה כשיש שניים

בוקר טוב יקרות,

לאחרונה ילדתי תינוק מתוק ויש לי בן בן 9. אני מגלה קושי בתימרון יומיומי ואולי אוכל להיעזר בניסיון שלכן:

  1. יש לי קושי בתיפעול היומי של כל האופרציה שמסביב לטיפול בתינוק: כביסות, שטיפת בקבוקים, ניקיון בסיסי, בישול בסיסי, וכו. מגיעה לסוף היום מותשת, לעיתים לא מספיקה לאכול או להתקלח.
  2. קושי נוסף בתימרון עם הבן הגדול שהפתיע אותי שמקנא ואומר שאכפת לי רק מהתינוק ואני לא מוצאת זמן אליו לרבות עזרה במבחנים והכנת ארוחת ערב שהרבה פעמים מסתיימת בקורנפלקס בשעה 21:00

הבית שלי בכאוס מרבית מהזמן ואני כועסת וצועקת עליהם ומאוכזבת מהגדול שלא מקל עלי במה שאפשר (ללמוד לבד למבחן, לא לפזר דברים בבית, לא לגמור את המים שהיו אמורים להספיק לכולם למרות בקשות חוזרות ונישנות)

אתמול ממש כעסתי ובכיתי וראיתי שהוא לקח את זה ללב ובכה גם. מרגישה שאני מאבדת את זה..
 

דונלה

New member
כמה רעיונות

אני אמא לתאומות בנות 4. אומנם האתגרים שונים משלך אבל הפתרונות שמצאתי יכולים לעזור.
1. לעשות OUTSOURCING לכל דבר שאפשר - קניות בסופר אפשר לעשות באינטרנט. עניין של כמה דקות. כביסה אפשר להוציא למכבסה שאוספת ומחזירה לך את הבגדים. נשאר לך רק להכניס לארון.
2. לקחת בייביסיטר לתינוק פעמיים/שלוש בשבוע כדי שיתאפשר לך זמן איכות עם הגדול - למידה למבחנים, לצאת איתו לסרט או לגינה וכו'.


אומנם כל הדברים האלו עולים כסף, אבל אם את יכולה להרשות לעצמך זה שווה את זה!
 

מרגנית2

New member
גם אצלי 9 שנים הפרש בין הילדים

קחי בחשבון שעדיין את בהשפעה הורמונלית של ההריון והלידה. ייתכן שבגלל זה את עצבנית ובוכה. אם אפשר קחי לך עזרה לימים האלה.
הילדה שלי הגדולה עזרה במתן בקבוקים לתינוק. לעתים. לא הרבה ביקשתי. צריך לזכור שהם עדיין ילדים.
מותר קורנפלקס כשאת תשושה. לא סוף העולם.
המים החמים במקלחת זה בעיה אצל רבים: בקשי מהילד הגדול לשמור על התינוק והכנסי את ראשונה. אמבטיה לתינוק אפשר לחמם בנפרד בקומקום.
הילד הגדול מאד זקוק לך. וכן יש קנאה. אצלי היא היתה מציירת גראפיטי עם מחאה על דפנות המיטה.. שוחחי איתו על זה בשקט. נסי להקדיש לו זמן לבד. כשהתינוק ישן. או אפילו לקחת ביביסיטר לתינוק ולצאת עם הגדול. זמן איכות. חשוב.
&nbsp
התקופה הראשונה קשה אבל אחר כך זה אושר גדול. השבוע חוגגת בתי יום הולדת 22! ועד עתה היא מאד אוהבת וקשורה לאחיה הקטן.
&nbsp
&nbsp
 
המון המון עבודה

גם עבודה מעשית, מאוד קשה לגדל ילדים לבד, וגם עבודה רגשית.
אני חושבת שחלק מהמצוקה שאת מתארת נובע מציפיות שנכזבו. נניח שהגדול לא היה והיית נתקעת בלי מים חמים, או הקטן היה מפזר דברים בבית - האם היית בוכה? האם היית כועסת?
יש משהו לא הוגן בסיטואציה שבה מרגע שבחרת להביא ילד נוסף לעולם את מצפה מילד בן 9 להתנהג כמבוגר.זה עובד היטב בחברות אחרות (חרדים, למשל), אבל פחות אצלנו.
ילד לא יכול לחשב את כמות המים החמים, היא משתנה מיום ליום. ילדים בכל גיל מפזרים צעצועים בסלון (גם מבוגרים מפזרים דברים רבים). ואצלנו תמיד ההורים, בעיקר האימהות, יושבים עם הילדים ללמוד למבחן. זאת מראש הציפייה של בית הספר, וההנחיות למבחן נשלחות גם להורים. ילד שיצטרך לעבוד לבד בדרך כלל יפתח פערים.
אני חושבת שאת צריכה לשנן לעצמך כל הזמן שאת אימא לשניים. זה קשה, וזה אומר שתצטרכי עזרה בכל מקום שאפשר, או להוריד ציפיות (ברמת הסדר ובאיכות ארוחת הערב, למשל).
צריכה להיעשות עבודה רגשית מול הגדול. אפשר לשבת ולנסות לקבוע סדר ביום: כמה זמן מצופה שיהיה במקלחת (נניח 5-7 דקות?) אפשר למשל להציב שעון מעורר במקלחת שיסמן את זמן הסיום וישאיר מים.
מתי אוספים את הצעצועים בסלון?
וצריך לדאוג לזמן משותף להכנה למבחן (רצוי לא ביום שלפני כדי לאפשר בלת"מים).
במידה רבה האושר של המשפחה תלוי במערכת היחסים שתירקם בין האחים, והגדול מרגיש, במידה רבה של צדק, שהמרחב שלו מצטמצם מאוד. את מתלוננת שהוא מפזר דברים בבית, לא שהוא לא אוסף אותם (הבדל סמנטי קטן), ושהוא לא זוכה לדברים בסיסיים שכל ילד בן גילו מקבל: מקלחת, ארוחת ערב כמו שהייתה, ועזרה למבחנים.
חלק זה עניין של מיתוג: מצאי לך בלו"ז השבועי זמן פינוק לילד, שבו הוא בוחר מה לעשות. תדגישי את הרווחים הנלווים למעמד הבכורה.
תמתגי את הקורנפלקס כצ'ופר. תדגישי שוב ושוב עד כמה יש לו מקום חשוב בעולם שלך (ולא כעזר לטיפול בתינוק).
אל תייסרי את עצמך אם לא הכול מצליח. זאת מערכת יחסים מתמשכת, נשמע שיש קשר מעולה כי הילד מבטא את רגשותיו בבירור, וכל יום יכול להיות תיקון של קודמו.
 

אמאנחל

Member
מנהל
תינוק חדש זו תקופה מאוד מאוד עמוסה

מבחינה פרקטית, אם אפשר, תשקלי לקחת עזרה בערבים. מישהו שיכין ארוחת ערב לך ולגדול, יקפל כביסה, יכניס ויוציא מהמדיח, יחטא בקבוקים או מה שלא יהיה. זו מבחינתי הייתה התקופה הכי עמוסה ביממה, כששניים צריכים אותך בו זמנית. אני לא לקחתי עזרה, פשוט כי אף אחד לא העלה את הרעיון. (אצלי היה הפרש של שנה ועשרה חודשים, כך שזה לא אותו דבר בדיוק, אבל העומס של תינוק חדש וההתאוששות שלך הן אותו דבר).
&nbsp
מבחינת הגדול הדבר שהוא הכי צריך זה שתכירי בלגיטימיות של התחושות שלו. תגידי לו במפורש שזה מאוד טבעי לקנא באח חדש. שהוא צודק, ובאמת בתקופה הקרובה יהיה לך פחות זמן להקדיש לו. זה טבעי לכעוס על זה, ולהתאכזב מזה. אולי, בזמן שאת לוקחת את הקטנה לטיול בחוץ, אם את יכולה להגיע לחנות ספרים, יש הרבה ספרים בנושא של קנאת אחים גדולים. תשאלי את המוכרת בדרך כלל כולם מרוכזים באותו מדף. תבחרי משהו שנראה לך נחמד אפילו אם הוא לא ממש ממש לגיל 9, רק כדי שיראה שהוא לא לבד עם ההרגשה הזאת. תגידי לו שהבאת לו מתנה הומוריסטית. גם תסבירי לו שהלב של אמא לא מתחלק עכשיו בין שניים, אלא הוא פשוט גדל פי שניים. כמו שהוא יכול לאהוב גם אותך וגם את סבא וגם את האחיין שלו וגם את החבר מהכתה וגם את זה וגם את ההוא, ואחד לא בא על חשבון השני, כך גם האהבה של אמא לילד אחד לא קטנה כשנולד עוד ילד. נכון שהזמן מתחלק עכשיו בצורה לא שוויונית, אבל האהבה שלך אליו היא אותה אהבה.
דבר אחר, תגידי לגדול שככל שהתינוק יהיה במיטה יותר מהר, כך את תתפני אליו יותר מהר, ואם הוא יכול לעזור במשהו אז זה יגרום לזה שתתפני אליו יותר מוקדם. ותקפידי להיות איתו כמה דקות בסוף היום אחרי שהקטן במיטה. לדבר על היום שהיה, לחבק ולנשק ממש, ולעשות משהו נחמד ביחד - למרות שאת ממש עייפה. את עכשיו אמא לשניים, ושניהם חשובים.
דבר אחר, תגידי לו במפורש שזה לא יהיה ככה מעכשיו והלאה, אלא זו תקופה ראשונה קשה במיוחד (כי הוא יכול לחשוש שזה יהיה ככה מעכשיו ולנצח), תסבירי לו שלאט לאט הזמנים בין הארוחות של התינוק יגדלו, ותוך כמה חודשים הוא יתחיל לישון בלילה, כך שאת תהיי פחות עייפה ויותר זמינה לו.
&nbsp
והמון המון מזל טוב להרחבת המשפחה. מאחלת לך המון שמחה ואושר ואהבה ובריאות. תהיי טובה אל עצמך!! ותבקשי כמה שיותר עזרה.
 

אמאנחל

Member
מנהל
עוד משהו קטן

בכל פעם שהגדול עוזר לך במשהו הכי קטן, תמיד תודי לו מכל הלב ותשבחי אותו. אבל שבח קונקרטי ולא כוללני. לא "מי העוזר של אמא" ולא" אתה תמיד עוזר לי כל כך" אלא "זה ממש עזר לי כשהבאת לי את הבקבוק." "זה ממש הקל עליי כש...", "תודה ש..., אני מאוד מעריכה את זה".
&nbsp
לעזור צריך להיות מלווה בהרגשה טובה. הילדים שלי אוהבים לעזור, כי תמיד הראיתי להם שאני מאוד מעריכה את זה, וזה לא מובן מאליו בעיניי. גם אחרי שהם עושים משהו שהם חייבים לעשות, כמו לקפל כביסה או לערוך שולחן, אני עדיין מודה להם ומשבחת אותם. "תראו כמה יפה הסלון נראה, עבודה טובה!"
 
זה הולך ומשתפר !

אצלי בן 5.5 ובת 5 חודשים ואני מאד מזדהה איתך...
קטני חיכה לאחות בקצר רוח, והוא אוהב אותה מכל הלב,
אבל התקופה הראשונה היתה נורא קשה.
עכשיו, ממרומי כמעט חצי שנה עם שניים,
אני מסכמת לעצמי שהדיאדה הטובה שהיתה לי איתו נגמרה,
עכשיו אנו בונים משפחה חדשה לגמרי של 3.

נסיתי לכתוב משהו מועיל, בכל פעם התחלתי מכיוון אחר, ואז שבתי ומחקתי.
בסופו של דבר מה שאולי יותר משמעותי עבורי זה לשחרר, לקבל, ולראות בקושי הזה הזדמנות לעבודה על עצמי. להשתכלל באמהות.
לא הכל קורה כמו שתכננו, וזה בסדר.

תזכרי שגם אם התקופה הזו היא תקופה של שפל, זה מאד זמני (ומאד טבעי)
ומכאן והלאה זה הולך להיות הרבה יותר טוב.
הערב הקטנטונת הסתכלה בהערצה על אחיה הגדול
והתגלגלה מצחוק כשהוא עשה לה פרצופים וקולות.
כמה חכיתי לרגעים כאלה.
בתוך כל זה גדלות אהבה גדולה, ושמחה.

אם תרצי, אשמח לשתף יותר בפרטי,
אבל עכשיו אני צריכה ללכת לסדר קצת את הבלאגן...

בהצלחה ובמזל טוב !
 
עזרה בתשלום

1. עזרה פעם ביום לשעתיים.
יהי ה לך הרבה יותר קל.
שעה- שיטפלו בקטן ואת תהיי כולך עם הגדול - אפילו טיול בעגלה איתו ושחרור שלך לגמרי עם הגדול.
ושעה שיעזרו בבית- למשל לעשות כלים ולהעביר ניגוב על הרצפה יכול לעשות לך טוב על הנשמה ולפנות זמן לדברים אחרים.

2. את חייבת לייחד לגדול פרק זמן שהוא רק שלו. הוא לא אמור להבין שום כלום לגבי המצב שלך. הוא ילד. ויש גם אפשרות לקחת נערה שתשב איתו על שיעורי בית או מה שצריך כמ הפעמיםב שבוע שלא ירגיש גם מוזנח וגם במצב בעייתי מול הבי"ס/המורה/שיעורים זה גם מאודיקל עלייך שהוא עסוק במשהו כזה.

3. תוותרי על מקלחות של הקטן כל ערב או תזיזי אותן לבוקר, כשהגדול בבית הספר. מקלחת היא טררם גדול שגוזל זמן ואנרגיה ואניא ישית בקושי מקלחת את הקטנים, בטח לא בתדירות גבוהה ובטח לא בגיל הזעיר של הקטן שלך, שטיפת טוסיק מדי פעם מספיקה.
תזמיני אוכל מוכן- פיצה או כל דבר מפנק עבור הבן תשע פעמיים בשבוע, גם יקל עלייך.
תנסי לארגן מנשא או פוף או נדנדה חשמלית שיוכלו לערסל את הקטן בשעות הערב ולפנות לך ידיים לתקתק ארוחת ערב נעימה עם הגדול.

וזה זמני ועובר מהר מאוד. אני אמא לתאומים, אצלך לפחות את מתמודדת עם שניים רק משעות הצהריים, ובלילה הגדול ישן
עם תאומים זה 24/7 בהילוך גבוה. לא ישנתי בחודשים הראשונים כמעט ותפקדתי על אוטומט. לא האמנתי כשאמרו לי שזה נהיה קל יותר, חשבתי שזה בדיוני, והאמת שזה משתפר מאוד ויותר ממה שנראה לך כרגע.

ומזל טוב
 

s p r i n g1

New member
כן, ככה זה, הגדול היה רגיל לבלעדיות

גם אצלי יש הפרש גילאים ( 6.5 שנים) הגדולה כעסה בהתחלה מאד שכל תשומת הלב בשנים הראשונות הולכת לקטנה, אני משתדלת לתת לה תשומת לב כמה שאפשר ומסבירה כל הזמן.עם הזמן היא פשוט השלימה עם העובדה והיום היא לא רואה את המשפחה שלנו אחרת...
היום משתדלת לתת לגדולה משימות של גדולה, היא גם עוזרת עם הקטנה כשאפשרי (ואם הקטנה מסכימה....) .
אז תנסי לתת משימות לגדול, שירגיש שהוא גדול ויכול יותר ומסוגל לעזור.
יש המון דברים שהוא יכול לתת יד, זה גם יעזור לך וגם יתן לו הרגשה של אחריות ושהוא גדול ובוגר.
אם יש לך אפשרות מידי פעם להשאיר את הקטן עם ביבי סיטר ולצאת לבילוי רק עם הגדול, לתת לו תשומת לב בלעדית מידי פעם.
למרות כל הקשיים זה הכי שווה בעולם, עכשיו 9 שנים זה פער אבל לטווח ארוך יצרת לגדול משפחה שלא בנויה רק עלייך , בעיני זה המעשה הכי נכון בעולם ושווה הכל.
 

אד י

New member
נשמע קשה

יש לי הצעה.
אם יש לך אפשרות שמישהו יהיה עם שניי הילדים לשעתיים-שלוש, אולי אפילו רק עם התינוק בזמן שהגדול ממילא בבית ספר.
קחי את עצמך לבית קפה לגמרי לבד. רצוי מקום שקט.
קחי איתך כלי כתיבה.
תזמיני לך משהו מפנק וטעים.
ותשבי ותכתבי לך את כל הדברים הטובים שיש לך בחיים.
את כל הדברים הטובים בבנך הגדול.
את כל הדברים הטובים שעוד ייקרו לכם בזכות התרחבות המשפחה.
תקראי את הרשימה כמה פעמים.
תנשמי עמוק ותחלמי בהקיץ כמה פעמים.
&nbsp
ואז קחי דף חדש ותרשמי את כל הדברים שאת עומדת לעשות כדי להתגבר על הקושי הנוכחי. וזה יכול להיות כל דבר ממה שכתבו מעליי. יש פה מלא רעיונות טובים.
&nbsp
תחזרי הבייתה, תתלי את הרשימות על המקרר, ותקראי אותן בכל הזדמנות.

&nbsp
 

ה-שונית

New member
עצות מניסיון במעורפל

אצלי ההפרש בין הילדות הוא 3.5 שנים.
תקופה לא קלה היא ההתחלה (שנה וחצי ראשונות בוודאות). מלאה אתגרים והסתגלויות.
יכולה להגיד שהיום, כשהקטנה כבר בת שנתיים - איכות החיים השתפרה באופן משמעותי והייתי צריכה ממש להתאמץ להיזכר כיצד הסתדרתי בהתחלה.
&nbsp
בהתחלה ממש (בחודשיים הראשונים) אמי היתה מגיעה בבקרים כדי לשחרר אותי ללוות את הגדולה לגן (מרחק הליכה קצר) ואחה"צ היתה משחררת אותי גם להחזיר אותה הביתה ונשארת איתי אחה"צ לכמה שצריך. מזג האוויר לא איפשר להוציא את הקטנה החוצה באותה תקופה.
אחרי חודשיים כאלה, אמא שלי היתה מוגבלת לעזור לי בשל מצב בריאותי - אז פשוט נאלצתי להסתדר והסתדרתי. היתרון בתינוק קטן זה שהוא גם ישן הרבה: את זמן השינה בבקרים ניצלתי לארגון הבית ולהכנתו לשעות אחר הצהריים, ואחה"צ תימרנתי בין השתיים: כל הזמן באופן אחר כי הצרכים השתנו כל הזמן. זוכרת שהיה קשה בטירוף. תקופה שמלווה בהמון רגעים של חוסר שביעות רצון של שלושתנו.
&nbsp
מה שכן, השתדלתי כמה שיותר שחייה של הגדולה לא ישתנו: טרחתי להמשיך ולהזמין אלינו חברות אחה"צ, השתדלתי לצאת עם שתיהן לפעילויות מחוץ לבית וגם פיניתי זמן לעשות פעילויות רק עם הגדולה... אבל הכי חשוב: דיבררתי לשתיהן (כן, גם לתינוקת) את הכל - גם את הדברים הטובים וגם מה גרם לנו להגיע לחוסר שביעות רצון. עם הגדולה גם דיברתי על מה אפשר לעשות כדי שלא נגיע שוב למצב של חוסר שביעות רצון...
&nbsp
השלב הזה - של הצטרפות ילד למשפחה - הוא תהליך. צריך להבין אותו ככזה. ולהשתדל לעבור אותו במינימום נזקים לגוף ולנפש.
&nbsp
&nbsp
 

shirashine

New member
תודה לכל מי שהגיבה

אני בהחלט אנסה ליישם חלק מהעצות שעוד לא יישמתי
 
למעלה