כשילד קטן קרא לאחותי המורה בכיתה א - בת זונה
היא טיפלה בו בכפפות של משי. גם כשהרים כיסא לשבור היא עדין
שוחחה איתו בשקט והרגיעה אותו.
זה לקח זמן אבל לאט לאט הילד פשוט נרגע.
מיותר לציין שהילד הולך שבי אחרי אחותי
ואוהב אותה עד כלות.
הוא תלמיד מבריק ומקסים ומתוק מאין כמוהו.
כך שאפשר גם אחרת.
את יודעת, אני מאמינה שהכל מתחיל מהבית.
ולאו דווקא טיפולים מבחוץ יביא את המזור לבתך.
חשבת ללכת להדרכה הורית?
התנהלות הורית נכונה מביאה לתוצאות מרחיקות לכת.
לו ידעת עד כמה שיניתי את ההתנהלות בביתי כשהבנתי שהפעולות
וההתנהגות שלי מתוות את דרכו של הילד . ישבתי וחשבתי רבות.
והדרך שבחרתי שינתה עולמות. גם את עולמו של בני.
רק השבוע קראתי את המאמרים של - עינת נתן (הדרכה הורית)
היא כותבת במאקו.
לקחתי ממנה עצה כל כך טובה. בכלל אני מגדלת את בני עם הקשבה
לעצות טובות מאוד.
אולי תקחי את בתך היום ודווקא היום לבית קפה וסתם ליהנות איתה
ומבלי לדבר מילה על בית הספר? תחבקי אותה. תביני אותה.
כנראה שהיא הגיעה לקצה גבול היכולת שלה.
הייתי מסבירה לה שלעיתים גם לי נורא בא לקלל.
פעם עשיתי תחרות עם בני על קללות. אני ניצחתי
אבל אני מגלה איפוק.
אגב, כשבני היה בן שבע הוא שאל - אם זה בסדר שהוא מקלל אותי בלב כשהוא כועס עלי. השבתי לו שכן ושגם אני לפעמים אומרת עליו בלב מילים לא מקסימות מדי. הוא צחק כאילו אבן מעל לבו.
המשיכי להיות אדיבה למורה. הבת שלך תלוייה בתשובות שלך.
אל תאבדי את השפה היפה ואת הנימוס.
(למרות שאצלי זה לא עבד)
שנה טובה לך מותק. הכל בסדר.
דברים משתנים והחיים ממשיכים.