איך לספר לילד

[נטאשKה]

נקודה תקפה וחשובה

גרמת לי לחשוב. זה נכון שאפשר לערב הצהרה חד משמעית אחרת למרות שעל הצהרה ״כי ככה אמא החליטה״ קל יותר לחלוק מעל ההצהרה הגנטית.

נושא מורכב מאוד. השארתן אותי עם הרבה נק למחשבה

 

[יולי 7]

הדיוק בעיני נמצא

במה שכתבת בפוסט הקודם שאני מסכימה איתו מאוד - "נכון אם אני אתחתן עם Y אז הוא יוכל להיות כמו אבא שלך" עם דגש על ה-כמו.
&nbsp
אם קשר זוגי - טוב ככל שיהיה - יסתיים, לגבר לא תהיה מחויבות או קשר עם הילד (ברוב המקרים) להבדיל מזוגות שמתגרשים ששם האב ממשיך להיות נוכח בחיי הילדים שלו (וגם זה ברוב המקרים), לכן זה לעולם לא יהיה "x יהיה אבא שלך" אלא "x יהיה כמו אבא שלך. חשוב והכרחי בעייני להעביר את המסר הברור הזה לילדים

 

[נטאשKה]

השאלה היא האם ילד בן 4

מסוגל להכיל את הדקויות האלה

 

[יולי 7]

הדקויות הן עבור האמא

ברגע שלאמא ברור שלא מדובר על אבא אלא על כמו אבא הילד מקבל את המסר בבהירות. ילד בן ארבע לא מכיר את התסריטים של החיים, הוא מכיר ויודע את המציאות שלו ואיך שאנחנו מעצבים לו אותה, וכמו הקבלה כפשוטה את העובדה שבמשפחה שלנו אין אבא כך גם המסר של חבר שהוא כמו אבא. זה לא אומר שלא יהיו להם שאלות או שזה ימצא חן בעיניהם אבל זו המציאות
&nbsp
ונכון שזה הורס את הפנטזיה של להתחתן ולחיות באושר ועושר ומעתה ועד עולם... אבל שווה בעיני לעשות סוויץ׳ בפנטזיה הזו , ולעשות לה התאמות כל אחת לפי תפיסת עולמה, בשביל הילדים

 

[dafnapo]

מסכימה לגמרי עם אדי

מניסיוני לא ניתן למדר ילדים מזוגיות מתמשכת, בטח לא מזוגיות כמו שפותחת השרשור מדברת עליה.
אז מה כן? להיות גלויה, פתוחה ולשתף באמת עד כמה שאפשר.
1. אין אבא - להסביר על תרומת זרע.
2. חלקו של X במשוואה המשפחתית.
כשאני הייתי בסוג של זוגיות "רצינית" והילדות נחשפו אליה, הן היו בנות 7 ו-9. בשלב הזה הן כבר ידעו טוב מאד שאין להן אבא. אני הסברתי להן שבן הזוג שלי לא יהיה אבא שלהן, אבל במידה ונחליט לגור יחד הוא יוכל למלא תפקידים של אבא עבורן. הצעירה שאלה אם תהיה חייבת לקרוא לו "אבא" ואני אמרתי שלא. הבכורה אפילו לא העלתה על דעתה מצב כזה. אצלנו היה מעורב חוסר ודאות בקשר שלא הקל עלי וגם לא על הבנות שהיו שותפות לקמצוץ ממנו. אי אפשר היה למדר אותן לגמרי מהקשר ומההשפעות שלו עלי וגם לא ניתן היה לדלג לגמרי על הציפיות שלהן ומאוחר יותר על האכזבות שלהן כשהקשר נגמר. יחד עם זה במקרה שלנו כמשפחה למדנו שיותר טוב לנו ככה וזה היה שיעור מצוין לכולנו ובמיוחד לי לגבי סוג הקשר ((אם בכלל) שמתאים לי בשלב הזה של חיי.

 

[נטאשKה]

מאוד מתחברת למה שכתבת

ברור שכל ילד הוא שונה אבל כשאני מסתכלת על עצמי בתור ילדה, הדבר שהכי התקשתי איתו הוא חוסר עמימות וודאות.

אגב בין השאר מתוך התפיסה הזאת בחרתי בתורם סגור

 

[נטאשKה]

זב אמנם מאוד הגיוני אבל האם זה לא מורכב

מאוד עבור ילד בן 4? שואלת ברצינות

 

[אמאנחל]

אז אולי זה הזמן להתחיל להסביר את זה.

ובכלל לא בטוח שהשאלות שאת מציגה עולות בגיל ארבע. אבל גם אם כן:
&nbsp
כן. מתוק שלי...
מוטי (נניח) הוא איש נהדר, הוא חבר מאוד טוב שלי, ובכל זאת החלטנו לגור כל אחד בבית משלו.
אבל למה אמא?
כי זאת הבחירה שעשינו.
אבל אני רוצה אבא,
אני מבינה חמודי, אבל אין לך אבא, מוטי הוא לא אבא שלך.
למה?
כי הוא לא. כי זאת הבחירה שלי ושלו.
וכן הלאה...
&nbsp
להכיל את הרצון, להבין את הקושי - אם יש, ולדבוק בעובדות.
ואני בפרוש לא אומרת ש"לא מצאתי איש מספיק טוב שיהיה אבא שלך". אני מסתפקת ב"לא התחתנתי".
אני לא רואה צורך להסביר את הבחירות שלי לילדים שלי, לחלק מהן אין בכלל הסבר, חלק מהן נעשו מסיבות פרטיות שהן לא עניינם. ובעיניי "ככה" היא כן תשובה.
לא רואה בעיה מיוחדת בכך שילד יגדל להבין שאמא מחליטה על דברים מסוימים בלי להתייעץ איתו.

 

[מ ור]

ניסחת כלכך יפה ונכון

 

[s p r i n g1]

אצלנו הנושא טופטף מגיל אפס וככה הגדולה והקטנה

גדלו וגדלות למצב ידוע וברור של אין במשפחה שלנו אבא,וגם יש למתוקית חברה טובה אחת (שגם לה אחות ) בלי אבא
המתוקית היתה לפעמים אומרת שבא לה אבא, וכששאלתי למה? היא תמיד ענתה שרוצה שירים אותה גבוה, זה הדבר היחיד שעורר בה קינאה שיש אבות שמרימין את הילדים כשהם קטנים גבוה גבוה, ובכל מקרה זה עבר מזמן והיום היא אומרת שלא בא לה בכלל אבא , שמספיק אמא ולא רוצה שני הורים שיחפרו לה ויגידו לה מה לעשות שמספיק אמא .....