ואז הגיעו ימים קצת יותר קשים
בערך מגיל חודש וחצי עד גיל חמישה חודשים הבנות שלי ישנו בלילה עם התעוררות אחת לאוכל. בטח, פה ושם היו לילות קצת יותר קשים, אבל לא הרבה. בגדול, ציפיתי לתקופה הרבה הרבה יותר קשה כשגיליתי שאני בהריון תאומים. למזלי, פרט לשבועיים ראשונים אחרי קיסרי שהיה סיוט, שאר התקופה הייתה יחסית קלה (אם אפשר להגיד קל על לטפל כמעט לבד בשתי תינוקות). ואז הגיעו ימים יותר קשים. לקראת גיל חמישה חודשים התחילו התעררויות נוספות של אחת מהבנות, יותר מוקדמות מהתעוררות רגילה שלה לאכול. הייתי נותנת לה מוצץ והיא הייתה נרדמת שוב לאיזה שעה ואחר כך שוב מתעוררת. חשבתי שאולי היא רעבה, אז נתתי לה מנת אוכל יותר גדלה לקראת שנת לילה וזה עבד. עד שהיא למדה להתהפך מגב לבטן. אף אחד מהבנות שלי אף פעם לא אהבו במיוחד לשקב על הבטן. ועכשיו מה שקורה, היא מתהפכת ואז מתחילות קיטורים. אני מחכה קצת זמן שבכל זאת תשכב קצת על הבטן, אז הופכת אותה. בעוד כמה שניות היא שוב על הבטן וממשיך אותו סיפור. גם בזמן שינה היא עושה אותו דבר וגם מעירה את אחותה, שגם פורצת בבכי הסטרי. למזלי, זה בדרך כלל קורה במהלך שנת יום, אז אתמול הן כל כך התעייפו שהקדמתי להן מקלחת לשש בערב ואז הן נרדמו והעירו אותי רק בשש בבוקר. יש מה לעשות עם דבר כזה או שזה שלב של התפתחות וככה יהיה עכשיו?