מעדכנת.זה ארוך.

מעדכנת.זה ארוך.

ובכן
ביום שני בערב עשו לי מוניטור והיו צירים אבל הרופא המטפל שלי לא התרגש.בסדר..הלכתי לישון והתחילו לי בחילות נוראיות פשוט-לא הבנתי אם זה צרבות או בחילות אז לקחתי גם רני וגם מן נוזל לבן שיש לבית החולים..לצרבות.זה המשיך והמשיך עד שלקראת 4 בבוקר התחלתי להרגיש כאבים-משהו חדש-התכווצויות עם כאבי גב אבל בתדירות מאוד גבוהה.והייתי בטוחה שזה כי יש לי קקי(סורי על הגועל).
בקיצור בשעה 5 כרגיל באו לתת לי כדורים ולעשות לי מוניטור-היא ראתה שהייתי על הפנים-שאלה ממתי וכל כמה זמן אמרתי לה שעה וקצת בערך ובתדירות גבוהה-עשו לי מוניטור נצפו צירים עם צעקות ובכי רב-קראה לרופא שאמר מחיקה 90% אותה פתיחה נוריד לחדר לידה.
התחלתי לבכות והתקשרתי לבעלי אומרת לו בוא!!!
בסדר..הגעתי לחדר לידה וחיברו אותי לכל מיני תרופות,נכנסו כל הרופאים האפשריים וכל אחד אומר אנחנו נעשה את המקסימום כדי לעצור.זה מוקדם אבל לא מוקדם מדיי.אז אל תדאגי.
עד השעה 12 הייתי בצום עם צירים שהלכו ופחתו-ועשיתי קקי-הייתי בטוחה שבזה זה נגמר.
העלו אותי למחלקה עם המשך טיפול בתרופות למניעת צירים.התקלחתי,נחתי-התעוררתי עם ציר.
השעה הייתה 17:00.שוב צירים.כואבים ובתדירות הולכת ומתגברת.אמא שלי הייתה פה.ואז בעלי הגיע..טוב מוניטור.
צירים.בכי.צעקות.אבא שלי מגיע.
קוראים לרופא(אותו אחד מ5 בבוקר)-מחיקה מלאה אותה פתיחה-האחות אומרת לו שזה יכול להתקדם מאוד במהירות ואולי כדאי שתרד למטה.
שעה 20:00 בערך יורדים לחדר לידה.
״אבל אני רק צריכה קקי!!בבקשה!!זה יעבור!!״
שום קקי.עכשיו ח.לידה.
ירדנו.נשכבתי צורחת מכאבים.נאנקת מכל ציר שרק הולך ומתגבר.
באה רופאה מנתחת לבדוק אותי,אמרה אין שינוי-בינתיים הורידו לי תכשיטים והחתימו על טפסים לתינוקות,נרופאה בדקה שאכן הם עכוז עכוז.
״ד״ר אני חייבת לקום עוד שנייה יש לי יציאה על המיטה״היא חא הסכימה ואמר. שלפעמים צירים מרגישים כך והיא צריכה עוד מוניטור.
בסדר.התאפקתי כמה דקות עד שצרחתי תנו לי לעשות שירותים!!!!!!!צורחת!!באו ניתקו אותי
הצלחתי בען ציר לציר-למזלי ההרגשה הייתה נכונה ובאמת באמת הייתי חייבת.
יצאתי-בא הרופא(אותו אחד מ5 בבוקר) בדק!
פתיחה 4 ירדנו לחדר ניתוח.
השעה 21:00 בערך.
מחליפים בגדים,מתחילים לבכות,הצירים התגברים,בעלי מנסה להרגיע-לחא הצלחה.
הוא לא יכל להיכנס.בחדר הניתוח אני םוגשת את אותו הרופא שמלווה אותי מ5 בבוקר.
בוכה,צירים,צורחת,צירים..הרדמה-תתכווצי-שדודה שלך תתכווץ!!אני רוצה את בעלי שיכווץ אותי.כואב ליייייי תנו לציר לעבור.שום דבר.כיווצו את האמאמא שלי ואז..הפסקתי להרגיש.מהר מאוד הכל התנהל-אמרתי לד״ר-תעשה ששניהם יצאו בוכים.זה הכי חשוב.
גז צחוק עזר.לא הרגשתי כלום.
הוצאתם את הילדה שלי גם?..כן נשלחה השלייה לגנטעקה.
יופי.הביאו לי אותם-בוכים לשנייה-קטנים ומכוערים כמו קופיפים!!!
אז..ילדתי אתמול ב13.3 ביום שלישי פעמיים כי טוב בשבוע 33+3 בשעה 21:29 שני נסיכים קטנים במשקלים 1.795 ו-1.360.
נמצאים בפגייה-אחד מהם עדיין בטיפול נמרץ ואחד עבר לאזור של הגדולים.
מתאוששת מהניתוח-קשה מאוד.כואב.אבל התחלתי ללכת קצת וקמה מדיי פעם.היום הייתי אצלם החזקתי את הגדול.מתוקים קטנים.
מאושרת עד הגג-אפילן הצלחתי לסחוט להם חלב היום.גאה בהם שהם חזקים ואיתנים וגדלים!!!
 

fialka3

New member
מזל טוב!

תגדלו אותם בנחת. אני חושבת שאת הגדול בכלל תוכלי לקחת עוד מעט הביתה. והקטן יצטרך קצת זמן כדי להשמין.
לגבי כאבים - תקחי משכחי כאבים בזמן. זה חשוב. אין שום סיבה לסבול מכאבים.
 

Maive1

New member


ג'יזס איזה סיפור!!!! ממש כאילו נלקח מאיזה סרט... קודם כל המון בריאות, מזל טוב ואושר ואיחולי השמנה וגדילה מהירה לקטנים!!!! ממש נולדו פיציים, מותר בכלל להרים אותם?

פשוט מטורף כל מה שעברת עם הקקי, יש להם מזל שאת כזו נחמדה, כי אני כנראה הייתי עושה במקום (הלוא הזהרת אותם?!).
לא הבנתי מתי עשו לך את הניתוח? אחרי שהרדימו אותך עם גז צחוק? ולמה בעצם העלו והורידו אותך כמה פעמים לח. לידה אם הייתה מחיקה כזו רצינית? אני באמת עוד לא מבינה בדברים האלה, אשמח לקבל מידע...

מאחלת לך החלמה מהירה, שתתאוששו כולכם (גם הבן זוג שבטח עבר המון...) והכי חשוב רפואה שלמה לתינוקות.
 

fialka3

New member
לגבי להרים תינוקות

אם בעיה היא רק משקל אז בטח מותר. אפילו מותר לקחת הביתה סביב משקל שני קילו, זה לא הרבה הבדל מהגדול שלה. כן, מאד קטנים, כן טיפה מפחיד, אבל לוקחים, מרימים, נותנים בקבוק, מחליפים חיטול, מלבישים. דווקא להלביש בהתחלה קשה כי בגדים של בית חולים ממש גדולים עליהם. יש לי תמונה של קטנה שלי בגיל שמונה ימים - היא נולדה שני קילו - היא נראית כמו בובה קטנה ולא כמו תינוקת. אבל מסתדרים, אין ברירה.הם גודלים ממש מהר.
 
וואוו לא מצליחה להתאושש!!

קודם כל תודה תודה על כל האיחולים!
אני אחזור ללפני שבועיים וחצי-יום אחרי הניתוח בעלי בא לבית החולים והלך לפגייה כשחזר אמר שאסור להיכנס לחדר שבו הם נמצאים עם כסא גלגלים-בעצם את חייבת ללכת מהמסדרון לתוך החדר ולהתיישב שם על כסא-לא ידעתי מה המרחק אבל זה נתן לי דרייב לקום כמה שיותר מהר-מקימים אותי אחרי 12 שעות כלומר בסביבות 9:30 הקימו אותי מהמיטה-בהתחלה ישבתי שעה ומשהו על כסא ורק אחכ קמתי לעשות פיפי-ההליה הייתה קשה וכואבת-שלא נדבר על הקימה מהמיטה.אבל הייתה לי מטרה לכת עמה צעדים כדי לראות את הנסיכים הקטנים שלי.
בעלי לקח אותי בכסא גלגלים לפגייה והצלחתי בקושי ללכת-אבל הצלחתי והתיישבתי שם והחזקתי את הפיצי שלי ששקל 1.360 ק"ג-אין בעיה להרים משום שהם מנוטרים כל הזמן ויש אחיות שנמצאות סביבך אז הן בודקות שהכל בסדר.

לגבי הקקי הארור הזה-איזה מזל שעשיתי-אחרת אחרי ההרדמה הספינלית בדוק הייתי עושה שם.בלי להרגיש אפילו חחח

הגז צחוק המרדים נתן לי אחרי שחתכו כבר-אמר שזה ירכך את הכאב של ההוצאה שלהם מהבטן-זה מן לחץ כזה שמרגישים שאני לא הרגשתי אותו-הייתי מסטולה לגמרי חחח
הורידו לח.לידה בבוקר כדי לעצור את הצירים-דחפו לי מלא תרופות וכשראו שהם פוחתים חשבו שאולי בעצם הצליחו-הועלתי לחדר עם חומר לווריד שהיה אמור לזרום 24 שעות כדי לעצור לי את הצירים-זה פשוט מאוד לא עזר.לגבי מחיקות אני לא מבינה בזה אני עדיין לא יודעת מה זה אבל נראה לי שבגלל זה לא כאבו כל הבדיקות פתיחה שעשו לי כל 5 דקות שם.
לפני אותו יום כל בדיקת פתיחה הייתה מבחינתי סבל נוראי.

לגבי הבן זוג-יומיים אחרי הלידה הוא החליט ללכת לחתונה ולהחליק מחוץ לאולם-הלך למרמ ושמו לו גבס.
וזה לא הקטע הכי מצחיק/עצוב-כשבוע לאחר מכן הוא הלך לקופת חולים לאורטופד שאמר לו שאין שבר ולא צריך גבס.
בזמן הזה כמובן שהיינו צריכים לעבור דירה-עם אישה אחרי ניתוח בבית חולים ובעל מגובה שלא יכול לנהוג ולא יכול לארוז.כמובן שלא להחזיק את הילדים שלו.

בקיצור הרבה ניסים ונפלאות קרו לנו בשבועיים וחצי האחרונים-אבל הכי חשוב שהקטקנים שלנו גדלים-עדיין בפגייה.בהתחלה ממש התקשתי עם החלב-הייתי מאוד מתוסכלת ובכיתי המון שאין לי מספיק-אבל עכשיו לאט לאט אני מתחילה להתאזן-עדיין לא יכולה לתת להם ארוחות מלאות לכל היום-אבל לפחות הם מקבלים כמה ארוחות שלי זה גם בסדר.
הקטן הלוחם שלי שנולד 1.360 יצא מהאינקוסטור לפני הזמן כי פשוט לא רצה להישאר שם-בלגאניסט כזה.והוא מסיים את כל הבקבוק שלו-מה שאחיו השמנמן לא עושה-אבל כל אחד והזמן שלו.אנחנו מאמינים שהם יעשו קפיצה גדולה בבת אחת ואז נוכל לקחת אותם סופסוף הביתה


אז ככה התחלתי לכתוב את ההודעה הזו אתמול ובין לבין לנקות לאכול לשאוב לנקות לסדר לפנות ארגזים...מה לא!!
לפני שאלך לניקיונות האחרונים בבית החדש אאחל חג שמח!!ובריאות איתנה ובשורות טובות!:)
אכתוב שוב-גאה להיות חלק מקבוצת העילית של הורים לתאומים:)
 
מזל טוב
איזה סיפור...
אני מאחלת לך שמפה והלאה יהיה פשוט יותר, ששלושתכם תהיו בריאים ושתזכי לגדל אותם בנחת

&nbsp
אני יכולה לספר לך שהבן שלי השתחרר מבי"ח במשקל 2 ק"ג - וזה לא כ"כ רחוק ממה שהגדול שלך נולד, אז אני מאמינה שבקרוב הוא יוכל להשתחרר מהפגייה.
בינתיים תתמקדי גם בהחלמה שלך - תנסי לישון ולאכול טוב, לאגור כוחות כדי שתוכלי לטפל בהם ולדאוג להם.
&nbsp
שיהיה במזל

ונשמח לעדכונים בהמשך...
 
תודה:)

הגדול שלי כבר מעל 2 קילו אבל הוא לא מסיים בקבוק לבד-אז הוא לא יכול להשתחרר.
התקופה בפגייה מאוד קשה-אני מרגישה רגשות אשמה נוראיים שאני לא שם כל הזמן-אבל זה כ"כ קשה להיות שם כל היום פיזית-את לא באמת אוכלת כמו שצריך,לא נחה,יושבת מאכילת שואבת-ככה הסדר יום-ואח"כ להכין להם את האוכל..זה לא יוצא באמת 3 שעות בין ארוחה לארוחה זה איזה שעתיים שאת אמורה להספיק כ"כ הרבה-וגם איכשהו לבלות זמן עם הילדים הקטנטנים שלך שאת רק רוצה לחבק ולנשק ולהרים לבד בלי להיות תלויה באחיות שכל אחת עסוקה בדברים שלה כי יש הרבה ילדים שם..
בקיצור-אני רוצה אותם איתי בבית.
לגבי כוחות ולאכול ולנוח-רק ביומיים האחרונים התחלתי קצת לנוח(למרות שאני עדיין גמורה מהשבוע וחצי האחרונים)והתחלתי קצת לאכול כמו שצריך..נקווה שיהיה בסדר:)

תודה וחג שמח!!:)
 
התקופה בפגייה היא אכן לא פשוטה
אבל היתרון הגדול שלה מעבר לצוות מקצועי מצויין שמטפל בילדים הוא שהיא מאפשרת לך לישון בלילה קצת יותר ממה שתוכלי לישון כשהילדים יהיו בבית, וגם במשך היום, כדאי לך למרות רגשות האשמה לקחת לעצמך הפסקות שבהן את יודעת שהילדים נמצאים בידיים טובות (והן באמת כאלה!) ולאכול ולשתות כמו שצריך ולא להיקרע. כי מה שהילדים שלנו צריכים יותר מכל אלו אמהות שלא קורסות. וכדי לא לקרוס את חייבת לטפל גם בעצמך.
נסי להניח קצת לרגשות האשמה (תאמיני לי, הם פה כדי להישאר, וגם אם תצליחי לשחרר אותם בתחום אחד, הם מיד ימצאו לעצמך תחום אחר להיתלות בו - כי זה טבעה של האמהות - כנראה שהיא לא קיימת בלי רגשות אשמה...), ולטפל בעצמך היטב גם בשביל עצמך ובעיקר בשביל הילדים שלך שצריכים אותך חזקה בשבילם.
 
צודקת לגמרי!

וגם אני אומרת את זה לעצמי עד שאני פותחת תמונה או סרטון שלהם ואז כל מה שבא לי זה לקחת את הרכב ולהגיע אליהם כמה שיותר מהר-לא משנה מה השעה ואיפה אני נמצאת.
כמובן שצריך לנוח ולאכול(קצת קשה בפסח חח)אבל משתדלת-מזל שבעלי פה כדי לשים לי ברקסים וגם לספוג את מה שהברקסים האלה מביאים איתם-שזה אישה עם סצינות געגועים.
כל פעם שאני מאכילה אותם או סתם מסתכלת והם מסתכלים עליי או לא עוזבים לי את היד או מחייכים(מעוותים את הפנים אני מפרשת כחיוך חח)אני מבינה שהם לא שוכחים אותי למרות שאני לא שם כל היום..
מחכה שיגיעו הביתה כבר
 

Maive1

New member
וואוו הרבה בריאות

והמשך דרך קלה יותר
. מסכימה עם מה שכתבו לך- חשוב שתצברי כוחות בשבילם, ברור שאת עושה את המקסימום, ולמרות הגעגועים חשוב גם שתדאגי לעצמך שיהיה לך כוחות להמשך. מחזיקה אצבעות שיגדלו מהר ותוכלו להגיע ביחד לבית החדש. איזה סיפור יהיה להם לשמוע על הלידה שלהם שיגדלו!!
 
עכשיו התחלנו לנוח קצת יותר

אחרי שהבית מסודר,החדר שלהם מסודר,מיטות,עריסות,אמבטיה,בקבוקים,בגדים,עגלה,סלקל אחד עם איזופיקס שני בלי-אז זה הדבר היחידהשנשאר סימן שאלה אם לרכוש סלקל-לא רצינו כי הביאו לנו ואם לא היו מביאים היו קונים כסאות בטיחות..אז עכשיו מתלבטים ממש..
עכשיו התחלנו סופסוף טיפה לצבור כוחות-מזל שחופש ובעלי לא עובד אז הוא גם לא נקרע מדיי..
לגבי הסיפור לידה-בימים הראשונים לא הפסקתי לספר להם כמה הם הפתיעו וכל מה שעברנו איתם חח טוב הם לא מבינים מן הסתם..אבל אני אדאג שידעו שהם היו מאוד מיוחדים-מסתבר שהפיצי-שהוא הבכור-יצא עם חומר שחור עליו(שירד עם מגבון וירד אחרי המקלחת) אבל העניין הוא שאף רופא-לא ילדים ולא נשים-לא ראה מקרה כזה בחיים והם לא שמעו על מקרה כזה בשום פגייה אחרת-בקיצור מפה לשם עושה רושם שאנחנו מקרה מיוחד חחח-היינו ונשארנו עם חותם משלנו ברמבם


בעזרת ה׳ נחזור שבוע הבא הביתה כמשפחה מורחבת
 

לירז 210

New member
הרבה מזל טוב ונחת

באיזה בית חולים ילדת?
מאחלת לך המון בריאות, נחת בגידולם ורוב שמחה...
 

ננסית12

New member
מזל טוב!!!!!

איזה משמח!!! המון נחת!!! גם גאה בך על שסחטת להם חלב!!!
שפע והמון כוחות לעבור את התקופה בפגיה!!!
 
למעלה