חדר רביעי מורחב במח

חדר רביעי מורחב במח

היי חדשה בעולם הפורומים..
בהריון שבוע 20 עם שלישייה,בסקירה ראשונה (בשבוע 15.5)התגלה חדר רביעי מורחב במח,הופנתי ע"י הרופא שלי לבית החולים לסקירה מכוונת-בפעם הראשונה נעשתה בשבוע 17 כאשר המח לא היה מפותח מספיק ע"מ להגיע לאבחנה הומלץ להגיע בשבוע 20 לסקירה נוספת.
בשבוע 20 הממצא נראה גדול יותר והרופא אמר להוריד את העובר.
שני הפחדים הגדולים ביותר הם לאבד את כל ההריון עקב ההפחתה ואם מחליטים שלא להפחית ואם באמת יתברר הממצא כנכון אז תהיה תינוקת עם פיגור שכלי.
אנחנו לא יודעים מה לעשות-בינתיים קיבלנו חוו"ד אחת מהרופא בביה"ח-אנחנו רוצים לקבל עוד חוו"ד אבל הרופאים הפרטיים שהתקשרנו אליהם שנחשבים לטובים ביותר לא מתעסקים עם סקירות מכוונות.
והזמן דוחק..והלחץ עולה..
האם למישהי מוכר הממצא הזה?האם זה באמת דורש הפחתה או שבגלל שזו שלישיה הוא לוחץ להוריד כי..יש רזרבות לפי מה שהוא אומר.:/
 

fialka3

New member
מצטערת לשמוע שאת עוברת את זה


לדעתי, אם היה מדובר בהריון רגיל, היה אפשר לדבר, מה לעשות. במיקרה של שלישיה, הרבה אנשים עושים דילול של עובר בריא... לגדל שלישיה בריאה ממש לא קל, ועד אם תינוק אחת חולה זה הופך את זה לכמעט בלתי אפשרי. החלטה היא כמובן שלכם, רק רוצה להגיד שקיימת אופציה הפסקת הריון של עובר אחד בשבוע מתקדם יותר, כששאר העוברים ברי חיות אם משהו יקרה. אבל במיקרה של שלישיה יש סיכוי לא קטן שלידה תתפתח לפני והתינוק החולה יוולד. בהצלחה בהכל מה שתבחרי.
 
תודה רבה!!

את צודקת,אילו היה מדובר בעובר אחד הם לא היו לוחצים-הוא אמר לנו במפורש בסקירה הקודמת בביה"ח שאם היה אחד הוא לא היה בכלל מתייחס לזה ככה-היה שולח לעוד בדיקות..
האמת שאחרי הביקור אצל הפרופסור היום בביה"ח הייתה לי מין קבלה כזו שכנראה שצריך לדלל וזהו משום שלא מדובר רק בה כמו שרשמת-יש כ"כ הרבה מסביב שצריך לקחת בחשבון-ניסיתי להיות אולי כמו הרופאים-לא להסתכל על זה מהמקום הרגשי-כל זה נעלם ברגע שאת מרגישה אותם משתוללים לך בבטן והמחשבה של להיות בלי אחד מהם פשוט מרוקנת אותך לחלוטין.חונקת.
בעלי מתעקש להיות אופטימי ומסרב למהר לדילול כי מבחינתו זה להרים ידיים-פנה למרפאה נוירולוגית של העובר בוולפסון אולי הם יוכלו לעזור.
נקווה לטוב..עם כל הקושי.
 
מלינגר

הרגע סיימתי לדבר עם הרופא שלי-הסברתי לו מה היה היום בסקירה והוא נתן לי כמה שמות של מומחים ובראשם מלינגר!נתקשר מחר ננסה לקבוע אליו תור כמה שיותר מהר.
שאלתי גם לגבי כמה זמן יש לנו ״לבזבז״ על בדיקות-הוא אמר שבגדול אין דד ליין אבל כמה שמוקדם פחות מסובך.
המליץ גם על שפירא ועל לייבוביץ מחיפה.
תודה!!נחזיק אצבעות שמחר יהיה יום עם בשורות טובות יותר!
 
עדכון

שהיום היינו אצל מלינגר-איש מקסים,סבלני וסובלני,הסביר לנו הכל והיה יסודי מאוד.
לשמחתנו הראשונית,הוא שלל את מה שנאמר לנו ברמבם.
לצערנו הרב,הוא ראה מום במח שלטענתו קשה יותר ושמוחון מתאים לשבועיים וחצי אחורה כלומר קטן ולא מספיק מפותח,וכשיש 2 עוברים בריאים(תודה לאל) אפשר להשוות ואכן נראה שחסר משהו במח.הוא אמר באופן ודאי שתיוולד עוברית חולה.
שאלנו לגבי נוירולוגיה בוולפסון,הוא אנר דאין טעם ללכת.
אחרי שבשבוע 12 לאחר השקיפות עורפית שהייתה תקינה,החלטנו להישאר עם כל השלושה-בדיעבד הייתה הבחירה הנכונה משום שכמעט בטוח היו מורידים עובר בריא.ואחרי שבועות אחרונים מורטי עצבים,מלאי תקווה,דיכאון ושוב התרוממות נפשית-שהגיעו עם הימצאות הממצא בשקיפות-הגענו למסקנה שהפחתה היא דבר בלתי נמנע במקרה הזה.
עכשיו אנחנו מתחילים את המסע(הקצר והמהיר) שלנו לעבר ההפחתה-עם תקווה גדולה שהשניים ישרדו היות ומדובר בשבוע מתקדם יחסית(20+3),ולקווה לנסיכה קטנה ובריאה בהריון הבא(הלוואי ויהיה טבעי).

ועכשיו לשאלות-האם מישהי עברה תהליך שכזה?בנוסף,אולי מישהי עברה את זה בשבועות מתקדמים שכאלה?משום שהלחץ הוא אדיר והפחד עוד יותר..
יש לכן איזשהן עצות?
אקח כל דבר

תודה!!
 
וואו, לא פשוט...

אין לי עצות או תובנות, רק שולחת לך חיבוק גדול ומחזקת את ידייך שאתם עושים את הדבר הנכון לטובת המשפחה שתהיה לכם והעוברים הבריאים. מקווה ומאמינה שהכל יעבור בשלום ומחזיקה לך אצבעות
 
תודה רבה

על העידוד.אתמול אחרי הרופא חזרנו נורא מאוחר ודיי הדחקתי את כל העניין-כי זה היה נכון לא להתפרק ולקבל החלטות שקולות.
הבוקר קמתי עם פורקן ש..שאני הולכת לאבד את הילדה שלי.
ייקח קצת זמן לעכל ולהבין-בתקווה שזה יגיע אחרי שההריון יתקדם כסדרו עם שני הקטנים בבטן.ושסופסוף אוכל להנות מכל זה ויהיה לי קצת משעמם.
 

fialka3

New member
אין לי הרבה מה להגיד, רק חיבוק


שיעבור בשלום ותצאו בידיים מלאות
 
לחוצה

חזרו מרמבם וקבעו למחר על הבוקר..
מצד אחד טוב שמוקדם כי ככה אולי להפחית סיכונים (כמה שזה ניתן בכל שלב בכלל)ואולי יהיה קל יותר נפשית..
הבטן מתהפכת מרוב לחץ!!
מקווה לבשורות טובות מחר ושיעבור מהר וכמה שיותר
 
ברור

שעשיתם את כל הנדרש ונהגתם באחריות לכל כיוון.
ממשיכה להחזיק אצבעות.
נחשוב טוב - יהיה טוב.
 
אני מקווה

כל היום לא הפסקתי לבכות,בעלי אפילו נשאר בבית כי הוא ממש פחד שאולי אני איכנס לדיכאון-למרות שלדעתי אני כבר נמצאת יותר מחצי הדרך לשם.
ומאז שהם התקשרו ואמרו שמחר ב7 בבוקר להיות כבר בבית חולים-הדמעות לא מפסיקות לרדת והמחשבות לא מפסיקות לרוץ לכל הכיוונים-האם נכון שחיכינו לחווד נוספת ולא עשינו זאת קודם לכן ובכך אנחנו מחר גוזרים את דינם של שני הבנים...
הגוף כואב מרוב לחץ ואני פשוט מלאה בפחדים מכל הכיוונים.
תודה על המחשבות החיוביות-נקווה שיעברו גם אליי
 
מעדכנת

אחרי כמה ימים קשים,שבוע ליתר דיוק,אני מתחילה לחזור לעצמי.
זה היה טראומטי למדיי מבחינתי-הרופא אמר שזה יהיה בהרדמה מלאה אז איפשהו הרגשתי שנחסכה ממני ומבעלי החוויה של לצפות בזה(הם גם בנוסף לזה לקחו מי שםיר בשביל הגנטיקה משום שמלינגר אמר שסיכוי גבוה שזה גנטי ויש חבדוק את זה להריונות הבאים אם אני אצליח להיכנס)-כנראה העירו אותי מוקדם מדיי והיא עדיין לא מתה לגמרי.
אחכ נשארנו כמעט יום שלם בבית החולים,עשו אולטרסאונד לראות מה שלום הקטנים(שאגב כל הזמן שאחרי הפרוצדורה לא הפסיקו לבעוט-כאילו מחו וכעסו על מה שעשינו.גם הם הרגישו שמשהו נקלח מהם במעוחד שהיא הייתה הכי פעילה שם..שני הבנים עצלנים קצת)ולא הסתכלתי על המסך ובטעות יצא לי לראות אותה,שוכבת שם..
בימים הראשונים חיפשתי שהיא תבעט אבל כבר לא היה למי לבעוט והם,כאמור,עצלנים..רק בכח מוציאה מהם איזו תנועה וזה מלחיץ כי בשחרור אמרו כל חצי שעה לבדוק תנועות..איך אני אבדוק למי שלא מוכן לבעוט לי????
פיזית,עד אתמול,היה קשה מאוד ללכת והבטן כאבה ואזור ההזרקה כאב..מה שכאב יותר זו הנפש-לא הפסקתי לבכות ולחפש אותה ולהגיד לעצמי שרצחתי את הילדה שלי..מזל שבעלי יותר חזק ממני פי מיליון ועם סבלנות מטורפת ועזר לי להבין שלא הייתה ברירה-עשינו כל שביכולתנו כדי לנסות לשנות את המצב.
ביום רביעי הולכים לאולטרסאונד לבדוק מה קורה ולראות את הקטנים שלנו..
נקווה שהכל יתקדם כמו שצריך..ויעבור בשלום.ושהאשמה העצמית גם היא תעבור..
 
תודה שעדכנת
וסליחה שאני מגיבה לך בכזה איחור... כמו ששמת לב לא הייתי נוכחת בפורום בשבועיים האחרונים בגלל כל מיני אילוצים.
אני מקווה שעכשיו, כשעבר קצת זמן - את מרגישה קצת יותר טוב, גם פיזית ובעיקר נפשית.
אני לא עברתי חוויה כמו שלך אלא הפלה טבעית, אבל אני יכולה להבין במידה מסויימת את הכאב שבאובדן. בוודאי שלא בעוצמה שאת חשה אותה, אלא יותר ברמה האינטואיטיבית, והכאב הזה הוא עצום. אני מקווה שלצד הכאב את מצליחה לזכור גם את האור ואת הטוב שנותר, ושאת מצליחה גם בליבך (ולא רק בראש) להבין שהדברים היו לטובת העוברים שנותרו ולטובת המשפחה שתהיה לכם בקרוב.
שולחת לך חיבוק גדול של תמיכה ועידוד.
אשמח מאד שתמשיכי להיות חלק פעיל אצלנו בפורום.
 
היי!!

חיכיתי לעבור סקירה שנייה כדי להגיב!
עכשיו בדרך מהרופא והכל בסדר!!שני הקטנטנים גדלים להם,נראים טוב ומשתוללים.פחדתי מאוד מלראות אותה אבל הוא עבר עליה ממש במהירות אז לא התעכבנו על זה בכלל.
אחרי שבוע שאיכשהו התחלתי לקבל את זה,היום כשהכנתי את המסמכים מכל הסקירות ומהאישפוז להראות לרופא הפרטי שלי הכל חזר אליי והתפרצתי-אבל אני מניחה שזה טבעי בסה״כ להיזכר..זה עדיין כואב,הידיעה שהיא שם לא עוזרת לעבור את זה בכזו קלות אבל מאמינה שלאט לאט אני אוכל לשחרר יותר ויותר..
מתכננת להיות חלק בלתי נפרד מפה משום שאני דיי לא יודעת מה מו ומי חח הכל חדש לי.החל ממה לקנות ועד לאיך מסתדרים בדברים הקטנים ביותר.אפילו לידה אני לא יודעת איזו תהיה לי כי כל רופא אומר אחרת..מחכה שכבר יהיו בידיים שלי..עד אז ניעזר אחת בשנייה כולנו פה!!
תודה רבה על הכל!!
 
עדכון משמח

שמחה שהקטנטנים בסדר, ומתפתחים יפה!
&nbsp
אין ספק שעברת טראומה וברור שזה יחזור אליך בנקודות מסויימות, אבל אני שמחה לראות שאת מצליחה להתחבר לצד החיובי של הדברים ושהוא החלק שתופס את מירב תשומת ליבך ולא האובדן.
&nbsp
ואנחנו פה לתמוך... תמיד
 
חייבים להמשיך הלאה

ולהסתכל קדימה ולהתמקד באמת במה שכאן ועכשיו.בטוחה שהיא תמיד תהיה חלק ממני ולא נשכח אותה אבל יש שני קטנטנים שחייבים משפחה חזקה!!
תודה רבה על הכל!כל כך שמחה באמת להיות חלק מהפורום ולהצטרף ממש בקרוב לקבוצת העילית ״אמא לתאומים״
 
למעלה