מספרים על גן העדן

[שירה כמים]

מספרים על גן העדן

מספרים שבגן העדן
אין בצל ושום
רק פיסות אבטיח צוננות
נושרות מעצים
היישר אל הפיות הפשוקים בנהנתנות
רק ליצי קלוף מקליפתו מושם בתוך כפות ידיים
ירוקות קצת ממילול הדשא והעלים
מספרים ששם הלכתי לרקוד
עם אהובתי בדילוגים
בעיגולים
מספרים ששם
אהבתי את עצמי
כל כך
אהבתי את עצמי
ועודי

 

[שירה כמים]

עכשיו

עכשיו שהכלבה והגשם
ומחול השדים
המפלח עצמו
וזכרון החלומות הטובים
והגשם שלא ירד אבל
שעוד יירד בזה אנחנו בטוחים עכשיו
שהחתולה והשמש ומחול השדות
המעורבב המתערבב בגן עדן של שום ולימון ושמן זית
בגן עדן של נערים אבודים מסולקים מביתם
בגן עדן של התם והתמה ואובד הדרך
שמוצא שם לא רק נחמה אלא אור טוב
טוב
טוב
טוב
טוב
כמו מדיטציה בשעות של לפנות ערב
כשלא צריך להתאמץ

 

[שירה כמים]

זה רק הגוף שרוצה לחזור לאימא ולאבא

זה רק הגוף שרוצה לחזור לאימא ולאבא
זה בכלל לא אני.
אני רוצה לדלג מעל הכוכבים במשמרותיהם ברקיע
אני רוצה להתקרקע היטב אל תוך האדמה. זה רק הגוף שרוצה
והולך לתחנת האוטובוס אל האוטובוס שיוביל אל הבית הישן זה רק הגוף
שמשנן שוב ושוב את המספר (שבינתיים כבר הספקתי לשכוח) זה רק הגוף
שמתעורר משינה עמוקה בעיניים דומעות ומנסה לחיייג את הספרות שהופיעו בחלומו
ששם תענה לי אימא
ואני רוצה לבדוק שהיא בסדר
הפעם
אני כבר לא מחכה לאהבה או להבנה
אני לא רוצה לקבל מאימא דבר
הפעם
אני רק רוצה לבדוק שהיא צלולה ונחושה
אני רק רוצה לאהוב אותה
לסלוח לה, לאחוז ביד השלד הצחורה שלה
שפעם הייתה לופתת את הרצועה ומצליפה בגוף הילדה שהייתי
ואני רוצה לסלוח לה
הפעם
ואני רוצה
להציע לה שאחבק אותה ואפיג את פחדי הילדה שהיא הייתה
ואבטיח לה שהיא מוגנת
שהיא שמורה.

אז אולי בכל זאת - זאת כן אני שרוצה לנסוע לבית הישן,
אני המתבגרת,
אני הסולחת,
אני החדשה.

סופסוף.

 

[קרנף לבן 1]

נפלא מה שכתבת על אימא- מאוד מרגש

 

[שירה כמים]

תודה רבה קרנף

 

[שחרזדה האחת]

ואני כמה אוהבת אבטיח- מרגש ,תהיה מנוחת עדן בגן עדן

 

[שירה כמים]

תודה רבה שחרזדה

 

[שירה כמים]

באור הזורח

וזמן רב אחרי, בשעת בוקר, אימא אמרה לי
שבאור הזורח הזה היא מבחינה
איך שטפתי יפה את רצפת הסלון
איך הכול מבהיק ואני אמרתי לה אוי אימא
אני שטפתי את הריצפה לכבודך כבר ביום חמישי
וחיכיתי לך וחיכיתי שתשובי אלי
עד שתיים בלילה חיכיתי
ואת לא באת
ואת לא צלצלת
וכל הכאב הישן עלה והוצף
והגשם לא ירד
והסליחה שביקשתי לסלוח התפוגגה
אל בין ערפילי ענן
ששוב לא הביא את הגשם.

 

[שירה כמים]

סבתא חנה יורדת מהמטוס

סבתא חנה
יורדת מהמטוס
ומגיעה אלי
לתת לי את הנשיקות
שבתה לא נותנת לי.
פעם סבתא חנה פקדה על בתה
ובאמצע בית הספר
והצלצול
אל התינוק בעריסה
סבתא חנה פעם
אבל עכשיו את מתאוששת סבתא
ולבושה בגדים יפים, מיטב בגדים

סבתא חנה ובתה שהיא אימי
מתאוששות בחלומותיי
כשם שאני הולכת ומתאוששת במציאות חיי

סבתא חנה באה לנשק אותי
ובמקום שאהיה אני הקטנה
אני גדולה, כל כך גדולה,
והיא קטנה, כל כך קטנה,
אני עוטפת אותה בזרועותיי
ומחבקת
את כל מחלותיה.

אימא, הלילה בחלומי,
אם רק תרצי,
אחבק גם אותך.

אבל קודם כול - אותי.
עכשיו
ברגע זה.
מייד.

 

[שירה כמים]

שירי שירי מירי מירי

שירישירישירישירי
מירי
שירישירישירישירי
מירי
את כזאת רזה את כזאת יפה
הנשמה יוצאת אלייך את בצמותייך
מגיחה מתוך המים אישה זקנה לפתע אח מירי
איך זה שהזדקנת ואם גם בחלומי את שבה ומטפסת
מתוך המדפסת בשלבים של סולם עולה ומתיישבת במרפסת
ונועצת שיניים צחורות וצעירות
בכל מה שרק ניתן
גם בי

 

[שירה כמים]

היא לא רוצה לא

היא לא רוצה לא
והיא לא צריכה לא
ותביאי לדניאל אח
היא לא רוצה לא
אבל היא כן צריכה כן
אז תתחתני איתה אחרי המשחק
היא לא רוצה או כן
או לא יודעת מה מזדקן
אצלה בגוף נוחר זקן
כל לילה מצטלב
לפני כיבוי האורות
והחביא סיר לילה מתחת מיטתו
והשערות הארוכות פסקו ורק דבר היותו
עוד ריחף באוויר כמו תרגיל
מלמד על
פרעות.

אה, דניאל?... ראית מה זה?... אה, דניאל?... דניאל... דניאל...

 

[שירה כמים]

מכתב לבני

שקט
הס
בני
הרס
ת
את כל
השנ"צ
שקט
הס
בני
הרך
הצורח
אחאחאח
שקט
הס
בני
שומע
איך אני כבר
לא יודע
אם אני בעד
אם אני נגד
שתלך מפה
מהר
שיילך
ולא חוזר יהיה
אלוהים
אלוהים שלי
המר

 

[שירה כמים]

עכשיו שאני כבר לא יודע

עכשיו שאני כבר לא יודע
ולא שומע וכל החיים נראים
כמו סרט שחור-לבן שחלמה אישה אחרת
אישה זרה
ולא מוכרת
עכשיו שכבר רכשתי אלף מניפות
לנופף בן על פניי הקמוטות הלוהטות
המגירות זיעה כמים עכשיו
שאני לא אחת ואני לבטח רבה יותר משניים
עכשיו ששום דבר ממה שקרה לא קרה
או כן קרה ואת כבר לא יודעת דבר
מלבד הגוף שציווה עלייך לברוח משם
עכשיו הוסיפי לנופף במניפותייך
בקשי שייכנסו בן אלף הבנות
הנעולות במקדשים
המעונות
אל תוך הרוח הזאת -
השלווה?
הכמו שלווה?
הנושבת מעל פני המים
המעלים צחנה.

 

[שירה כמים]

אין לי מיותרות

והיא עוברת ובריאות
היא מכניסה
זה לא אבק
זה גל בריאות שצנח מים
של ציפורי מסע יורקות
זה לא אריה מעל
מזרונו של אבא זה
נמר חושף שיניים
זה יש לי אפר בין הידיים
יש רשתית גמורה שבעיניים
מבקשת חזרה אל הרחוב הצר של אז
חזרה אל מי שלא רצה לשמוע אז
ולא רוצה לשמוע עכשיו חזרה אל מי
שלא גרם לי להאמין שיש לי מקום
להכיל ולחבק ולהסניף
עוד מיליגרם אחד קטנטן
של רשע בביצים

 

[שירה כמים]

מי יחכה לי כשאשוב הביתה

מי יחכה לי כשאשוב הביתה
הילדים כולם ישנים
שנת ישרים ותמים שלא
התעוררו מעולם
מל שלא זכו אני חושבת על הכלבה
ועל החתולה ועל שולחן הסלון ועל
המאפרה שנשברה ושבריה מונחים עליו
וכמה בטח כאב לה

 

[שירה כמים]

היא מפחידה אותי

קר לי בבטן
היא לא מפסיקה לדבר
היא לא חמה הקול שלה לא חם
טיולים טיולים שבתות וחגים
יש שם קבוצות
ונשים ונשים
והאמנית עצמה ודיברה וסיפרה
ומדברת בקול מתכת
ואל תשפטי
גם היא מפסלת יוצרת מעשיר את חייה
מעשיר את אותה את היותה את חיותה
הזורמת על קולי על חיי על היותי

 

[שירה כמים]

ואולי היום

כי היא מתייצבת
ואולי היום היא שותקת
ואולי היום היא צודקת
ואולי היום
אני אתפוס אותה בעקביה ואנשך
כמו בלילה ההוא
כשהיא אהבה אותי
כמה שהייתה מסוגלת
וזה היה מי הכנרת
הולכים לישון זה לא היה
דבר

 

[שירה כמים]

הדולפין שבפנים

אם אתקל בה
אנשק אותה על לחיה
ואולי גם אחייך
למרות שגמרנו באיכס ובביאכס
למרות שהדולפין שבתוכי התייאש
וצנח אל המצולות, ככה זה קורה כששוכחים
להאכיל את הדולפין שבפנים והוא מתייאש ככה זה קורה
ובכל זאת אנשק