תתחילו להעביר את הבשורה: אני לא סולחת - א

תתחילו להעביר את הבשורה: אני לא סולחת - א

אנשים, נשים, ילדים, ציפורים,
כלבים, חתולים, חזירים מעושנים,
פרות מעונות, צפרדעים קופצניים -
תתחילו להעביר את הבשורה:
אני לא סולחת.

גלי הרוח שתיגע מחר בלחיה כשתפתח את החלון,
הכלב שיקפוץ על רגליה בעויינות,
החתול שיסרב להתכרבל בחיקה
כי מחר יום שחיטה.
יום שחיטה!
 
תתחילו להעביר את הבשורה: אני לא סולחת - ב'

מחר אני אתאפק
ולא אשחט אותה
בצווארה הרך
מחר אני אשלוט
ולא אשחט את שמה
המכוער
שפעם דמה בעיניי לציץ ירק שצומח במדבר על אף ולמרות
מחר אני אתאפק ואשלוט
כי לא טוב להרוג הורים.
בפעם האחרונה שהרגתי אחד כזה
נשארתי עם חבל לצוואר.
ועדיין אני מתנדנדת
נאבקת להסיר אותו מעליי
נחבטת בכסאות ובשולחנות ובסכינים מצלצלים
קוראת בכל השמות שאני מכירה למלאכים
 
תתחילו להעביר את הבשורה: אני לא סולחת - ג'

תתחילו להעביר את הבשורה:
אני לא סולחת!
תל אביב עיר גדולה
וכולם בה חולי קדחת -
קניות ואהבה וסקס וחובות ואלוהים,
רק תנו להם סיבה להמשיך לחיות ולהתרבות.
תל אביב עיר גדולה ובה הולכת אישה אחת.
לולא ידעתי מה המחיר שאדרש לשלם האישה הזאת הייתה משלמת בחייה.

ארורים אתם כל אלוהי הצדק והמוסר,
המצפון והעונשים והחרמות
שאוסרים עלי לבוא חשבון עם האישה הזאת
ולהינקות.

איפה עין תחת עין
איפה שן תחת שן

מי שלקחה את חיי
וכעת מביטה בי שאננה ממגדל השן
לשנייה קלה
שלא לבזבז את זמנה
מי שלקחה את חיי
בפעם השנייה
מסתרקת מול המראה ומתאפרת
והולכת לשחות ומטיילת עם הכלב
ואולי רק לפעמים אני באה לה בסיוט לילה

מי שלקחה את חיי
לא נענשת
לא תיענש


תתחילו להפיץ את הבשורה בכל העיר המכוערת:
אני לא סולחת לה!!!!!!!
אני לא אסלח!!!!!!!!!!!!
 
הכעס מעורר אותי - א

הכעס מעורר אותי
כמו הרוח את הים
רגע אחרי שהוקרבה איפיגניה
ויצא הצבא לטרויה
באניותיו
אוניות הענק

הכעס מעורר אותי
כמו דבר המירמה שרימה אגממנון את אכילס.
כל סכיניי ערוכים בשורה
מבריקים
וחדים
מחוץ למגירה
 
הייאוש מרדים אותי - א

הייאוש מרדים אותי
כמו ענני העשן ממדורות האלות
בעיניה של איפיגניה
יקרה
אל תפחדי
המוות לא מכאיב
אפילו לא במשורה
אל תאמיני בעונשים של אחרי, האמיני
הספן שיסיע אותך בנהר הסטיכס
רק יעשה לך טובה,
הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לך הרי כבר קרה -
החיים בעולם הזה. אחרי זה הכול יהיה משחק ילדים, האמיני,
ובזה את הרי טובה, לא הספקת להיות יותר מילדה, אולי
נערה, ושדייך הקטנים רק אסון המיטו עלייך, צהלי
לבוא הסוף, איפיגניה, התנמנמי בעשן ערפילי
הקטורת והבשמים, כשתגיע הסכין כבר תהיי
מנומנמת, זאת תהיה רק מכה אחת ולא נורא כואבת,
לצד האיל ושאר חיות הזבח
עוד יהיה לך רווח אחד לנשימה ארורה
לפני בוא הסוף המתוק מכל עוגה
מכל מאפה קר מכל ממתק.
 
תודה על התגובה. לא הבנתי באיזה שיר, אבל

בעיקרון אני לא רוצה שפה נקייה וטובה כאן
אלא מכוערת קשה ואכזרית
 
אני מבינה מה שאתה אומר.....

ותודה על התגובה הכנה.
אבל למה אי אפשר?
כי זה קשה לך רגשית?
כי זה ממוטט את העולם?
אפילו בספר התנ"ך יש הטחות מילים כלפי אלוהים (ספר איוב למשל), כל אמונה עזה כוללת בתוכה גם את האין-אמונה. לא?...
ומלבד זאת, אולי השאלה איך אתה מתייחס לשיר.
בעיניי שיר לא חייב לייצג את עמדתי הכוללת, אלא רגע אחד.
מה אתה אומר?.....
אני אישית עכפ, אחרי שכתבתי את זה משהו נרגע בי ומצאתי את עצמי שוב ממלמלת שיר לאלוהים
 
למעלה