נתי בהמשך לזה שיש מטורפים ולאלוהים - זה בשבילך (בהמשך לשיר)

נתי בהמשך לזה שיש מטורפים ולאלוהים - זה בשבילך (בהמשך לשיר)

פרשתי לאולה אז אוכל להוסיף לך את הפרשנות אבל נראה לי שאם אתה נזכר בדיונים שלנו שם בכבידה של גופים ובהשפעתם ההדדית המעוותת תבין את מה שכתבה זיוי וזה בסיס למה שאני אומרת , או בקצרה - הקריסות , ההזחות (תהליך שבו מקרבים שורה לשוליים כמו המרחק בין השולי למרכזי, התוכן לצורה, מדידת ההשתנות) - דמעה עכורה מסבירה את זה טוב יותר ואנזל משלים - אז קח לך את הסבר על "עקירת" הגן שממשיך לפרוח ובכלל הסבר לטירוף כמידת המורכבות שמאפשרת איזון בין כל הרבדים :

"
לריקודיות המאסה שחווה בגוף היה אופי אבוד ונטמע, מופשט. מתרחש חיבור שלו ברבדים נוספים בי, הארכת קווי זיקה, גלגולי צורות והשתמעויות, בתוך חילופי ושחלופי שיח. במגעים שפורטים וסוכמים את מטריצת החוויה וסימונה המושגי והלא מושגי.
מזהה אצלי ריקוד של יחסים בין הרובד החוויתי המודגש, שלא התאפשר להתפענח דרך אחרים, לרובד אנליטי מושגי או ממדל, במחזורים מתחלפים ביניהם של ''מתנפח'' ו''מתכווץ'', כמו מכח משיכה לקוהרנטיות (כלומר, מדמה משיכה פנימית לקוהרנטיות, שהיא גם לקיחת חלק בתנועת קוהרנטיות כללית). קוהרנטיות שיש לה מובן תקשורתי, התמצאותי, שייכותי.
פעם חשבתי חלק מהפן האנליטי התמצאותי לכוזב, או משני לתחושתי.
חושבת שרובד אנליטי התמצאותי הוא לא עצמי כוזב, אלא מיצוי אפשרות תקשורתית בגבולות שיח נתונים.
כלומר, אין דיכוטומיה של אמיתי וכוזב, אלא מיצוי תקשורתי, שמקבל תצורות חסרות איזון בין רבדים. חוסר איזון שמתגלגל באפשרות לסינתזה יצירתית שההיקף שלה בפרט-כלל הולך ומתרחב.
לא כויתור על רובד ידע אנליטי התמצאותי, אלא על דעה מוקדמת, כקריסה לאפשרות מתוך סט נתונים מוגבל, שגם נמצא ב''תאחיזה'' הקשרית לנתונים לא קיימים בסיטואציה. זה תהליך מתמשך של פירוק והרכבה של מה שהיה מקובץ, לקיבוץ יותר גמיש, פריק ורחב"

ואנזל:
"
לתחושתי כל אימת ששכבה קורסת לרעותה דרך מה שמפר את איזונה הדיסקרטי נחשפת דרך האינסופיות היחודית לה הזחה סימטרית של הסימטריה עצמה, וזה מה שמאחד את הזמן והמרחב לאקסטזה,
ומכאן גם הרגישות לקצב כי מסנכרן את כל השכבות לרצף אחד או מתרגם את הפרשי הזמנים הכרוכים אחד בשני לאור."

מה שאני אומרת שהטירוף יצירתי ומאפשר את ההזחה הזו - ולכן גם האהבה (אלוהים). שלכן כשאתה מנסה להתאים את עצמך לשורה תחתונה של יופי הכתוב שאין בכך רע - את צריך לזכור שאתה מקפד מקצב שחיוני ומעקב אחרי המקצב (קו נקודה) שחיוני לשלמות הכלי והתבוננות קליידוסקופית שלא דרך "הדעה הקדומה" .

:)
 
הסבר לאולה*

Remove

ריקודיות המאסה - דנה בתנועה שלך מול אדם בשיח בכל הגוף - גם בווקאלי גם בכלל , את נדרשת להתבטא דרך החוויתי שלרוב מוסרת מהדובר והוא החווה (כמו החיה שתיארתי) לבין המופשט יותר שמזדהה מרקמים , דפוסים , משקלים- מופשט בכלל שמאפשר למדל שיחה ולתת לה משמעות למשל ערכית , חושנית או אחרת.
זה מדבר על הרבה רבדים והיופי שלה שהיא מצליחה לתחום את זה למשלב שפתי שמרכז הכל.

כשאת מתקשרת עם אנשים את גם כפויה לכבידה שלהם - כמו כבידה שמשפיעה על שני גופים - למשל אבן שנופלת לאדמה וממשיכה תנועה קוהרנטית של כבידת העולם. אנחנו הרבה פעמים נכלאים בין רב הרובדיות שבנו לצורך להתמצא- לכבידת ההשתייכות שנדרשת כדי ל"השתייך" "ולהתמצא" במרחב- היחס שלי באותו פוסט היה לגוש הבשר הרוטט ובמובן מסוים יצרתי מין "חיצוני" לי והמאבק על הפן "ההשתייכותי" הזה למול חיה פנימית והיא בשיחה ממזגת ואומרת למעשה שאין חיצוני. כמו שרשמה:

"פעם חשבתי חלק מהפן האנליטי התמצאותי לכוזב, או משני לתחושתי"
מה שהיא פורטת יפה מדיכוטומיה של אמיתי וכוזב- "למיצוי אפשרויות" -
היא אומרת שהכל אמיתי וארי הוסיף על חשיבותו כהזחה -
"הרחקה של שורה כתובה מהשוליים" - כלומר תהליך שינוי שגם הוא דרוש אבל
כדי לשנות את המרחק בין המסגרת לתוכן , השוליים למרכז - מה שמדבר מאוד את ריקוד המאסה.

מה שהיא קלעה יפה במה שאמרה כ"מיצוי אפשרויות" והרחיבה שלמעשה התפישה כ"דעה מוקדמת" - כלומר חיזוק הצורה המסורתית , האישית , הכפויה, מונעת תהליך הזחה כזה וקירוב השוליים לשינוי מרכזים יצירתי . לכן היא מתארת את זה כרבדים שונים שחסרי איזון , עומק ולכן פיספוס "מיצוי האפשרויות" - המימדים שקיימים באדם ובכלל ומאפשרים שינוי...

מכאן היא אומרת שאין כוזב וויתור על ניסיון התמצאות הדדי , אלא הקשבה יצירתית יותר לתהליך השינוי שגם תיארה כפנימי באדם -
". מתרחש חיבור שלו ברבדים נוספים בי, הארכת קווי זיקה, גלגולי צורות והשתמעויות, בתוך חילופי ושחלופי שיח"

ומתארת למעשה בצורה ובשפה יפה תהליך הזחה כזה בין שני גופים או יותר (בני אדם) כתלוי בכבידה ואם הכבידה היא "דעה קדומה" אובדן "מיצוי האפשרויות" לרבדים שונים . שלכן "סט נתונים מוגבל" והרחבתו תלויים מאוד בהקשר לנתונים לא קיימים בסיטואציה -
"אקסטרפולציה- התהליך המתאר יצירת נקודות חדשות מחוץ לתחום סופי של נתונים ידועים. התהליך דומה לאינטרפולציה, שזהו התהליך ליצירת נקודות בתוך התחום הנתון, אולם הוודאות והדיוק של האקסטרפולציה חלשים יותר מאלה של האינטרפולציה."

זה דומה מאוד למה שאת עושה כשאת יוצרת חתכים של המציאות - של אותה סיטואציה באומנות שלך ומנסה מיחסים שונים להבין את השלם - בדיוק אותו דבר אדם שמוטה "דעה קדומה" גורס ש"מיצוי האפשרויות" קורס לחוסר איזון בין רבדים וראיה הרבה פחות "עמוקה" לתוכם והשלמתם יחד כמטריצה שלמה . הקליידוסקופ שלך מאפשר זאת
 
לא הבנתי מה הקשר בכלל לשיר שלי

זה שיר אהבה של אדם וחווה לתיקון וגאולה התנועה רב הריבית לא הבנתי מה הם רוצים ומה הקשר לא קולט מה העניין בכל זה זה נשגב מבחינתי למצוא הקשר .
 
לא הבנתי מה הקשר לשיר שלי

ולא הבנתי מילה ממה שזוי וארי אמרו ומה לעזאזל הקשר לשיר לא יודע מה הקשר מצטער
 
קראת את ההסבר לאולה ?

מציאות של רבדים מה שאנחנו תמיד מדברים עליו.
פשוט בשפה שלהם אם אתה עוקב לאט אתה יכול לקשר הכל לפיזיקה, כימיה מה שתרצה - בדרך שלך גם רזולוציית מסכים .

יכול להיות שהמצב גורם לזה.
בגדול זה תמיד אלף הדרכים לאחת -
הקשר הוא לנקודה של האהבה והגן הנעקר.
 
למעלה