זה באמת יותר פנטזיה בעיניי מחלום
כי חלום יש בו הרבה מן הסתום ומן המצריך ביאור ויאלו הפנטזיה שאף היא שייכת למשפחת האשליות, ברורה ופחות סמלית ממנו.
אני מזהה כאן המון אירוטיקה והמון רומנטיקה, האחדות הזאת של האדם עם הטבע נסמכת לחיבור המהודק שבין ה'אני ואת'.
אני אוהב את תיאורי השמים - הם ציוריים ( תחת גחלים בוערות נתפס בדמיוני כתיאור זמן השקיעה) ובמקומות שנראה שהם בנאלים יש להם תוספת מפתיעה (זרועים כוכבים שוממים).
מה שפחות זורם, כלומר מעכב את הקריאה הוא שינויי הזמנים, עבר הווה ועתיד משמשים כאן בדיבור יחדיו, כמו גם משלבי לשון ארכאיים שמתגנבים לתוך השיר - מה שעושה את החוויה לעל זמנית, או מנותקת מזמן קונקרטי מסויים - אין כאן ועכשיו כלשהו שאפשר לעגן את הסיטואציה אליו. פנטסטי!