אִמָּא

[פרילנסר]

אִמָּא

שֵׁשׁ כְּנָפַיִים, שֵׁשׁ כְּנָפַיִים
הָיוּ לָהּ לְאִמָּא
בְּשָׁמֵיהָ

בִּשְׁתַּיִים קָטְפָה לִי אִמָּא
תַּפּוּחַ מֵעֵץ הַחַיִּים

בִּשְׁתַּיִם כִּסְּתָה אֶת עֵינַי
שֶׁלּא יִפּוֹל עָלַי מוֹרָא בְּלוּתָה
כִּכְלוֹת נֶצַח גוּפָהּ
בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפָּכֶת

וּבִשְׁתַּיִם הִתְעָטְפָה בְּעֶצֶב הָאֲדָמָה
שְגָזַר עָלַי טַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם
בְּרֵאשִׁיתִי

 

[ציקימינגו 22]

פרילנסר אהבתי. והנה תשובתי לפסח "חזרת"

הדמעות זולגות
אדי המרור מסמאים
זו החריפות של השורש
או זכרונות העבר
הדמעות שוטפות
גם אמא היתה בוכה
גם היא הייתה נזכרת
בהוריה בנכר
כן הכל היה אחרת פעם
והיום .
גם לקרפיון
אין את אותו הטעם.

צ'י פסח תשע"ו

 

[פרילנסר]

תודה, וחג שמח

 

[שמים1]

צי' תעלה כהודעה נפרדת

שנוכל להגיב לך לשיר .

 

[moonlihgt]

צ'י איזה יפה כתבת

 

[nevuer]

שיר מרתק

התרשמתי מעושר המשמעויות והרמיזות המקראיות, אבל אני לא מצליח להציע קריאה סדורה. אני לא בטוח שהבנתי את השיר ולכן אני מהסס להגיב כעת, אבל אם אחרים יגיבו אוכל להאיר זוויות נוספות, בעיקר במה שקשור לרבדים המקראיים.

 

[פרילנסר]

תודה, וחג שמח

 

[דייהטסו]

שיר רצוף הרמזים

הרמז אחד לישעיהו ו'
"בשנת-מות המלך עוזייהו, ואראה את-אדוניי יושב על-כיסא רם ונישא; ושוליו, מלאים את-ההיכל. ב שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד: בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו--ובשתיים יעופף. ג וקרא זה אל-זה ואמר, קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות; מלוא כל-הארץ, כבודו"
והרמזים אחדים לסיפור גן עדן (עץ החיים, להט החרב המתהפכת, עצב (הלידה)
השיר בונה מיתולוגיה סביב דמות האם - שכל מהותה שמיימית ומטרתה היחידה הגנה על הבן. בבית הראשון היא מעניקה את החיים, בשני היא מגינה על הבן מפני ידיעת ההזדקנות והמוות, בשלישי מותה (בניתוח?) מוסבר כהזדהות עם סבלו של הבן מעצם קיומו.
הבית האחרון מזהה את האם עם האדמה - הקשר בין השתיים הוא מוטיב מרכזי בהרבה תרבויות. אמא=אדמה, עצב הלידה= עצב העולם, חבל הטבור = טבורו של עולם, לידה = ראשית העולם

 

[nevuer]

מעניין. כמה הערות קצרות, בעיקר לשוניות

על פי ההתייחסות לישעיהו ו אפשר להבין שהאם היא שרף, מלאך בדמות נחש, ונראה לי שהיא מעין בבואה מהופכת של הנחש הבראשיתי.
&nbsp
"ככלות נצח גופה" - גם נצחיות גופה וגם לשד גופה, דמה (על פי לשון המקרא). ההוראות משלימות זו את זו.
&nbsp
"התעטפה בעצב האדמה" - אפשר לקרוא גם כשהאדמה היא הנושא, מה שמחזק את הזיהוי שלה עם האם.
&nbsp
"שגזר עליי טבורו של עולם / בראשיתי" - שבירת השורה מעודדת את הקריאה במובן של "בָּראשית שלי", אבל אפשר גם לקרוא ברצף "עולם בראשיתי".

 

[שמים1]

קריאה מרתקת דייהטסו

גם אני מצאתי הרמזים מהתורה ואניח אותם בתגובתי .

 

[פרילנסר]

חג שמח!

 

[שמים1]

אמא

כל שיר שכותרתו אמא מושך מיד את תשומת ליבי , ובקריאת שירך גם בטני התהפכה
מהרגש והעוצמה שבמילים .
השיר אכן עשיר בהרמזים בראשיתיים , ומכוון לכך שהאם בעולמות אחרים , בגן העדן , מגוננת על בנה .

"וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית, ג', כ"ד)
יש התייחסות להענקת החיים , דרך קטיפת התפוח מעץ הדעת , יש רמז לחטא הקדמון ולגירוש מגן העדן , והענקת הפרי לבן היא הדאגה לסיפוק מחסורו .
הבית האחרון מתייחס לעונש בשל החטא הקדמון " כי מן העפר באת ואל העפר תשוב" זו ההתיחסות למותה של האם שהתעטפה בעצב האדמה לאחר שבעצב ילדה בנים , העצב שגזר על הדובר טבורו של עולם לאחר התנתקותו מטבורה של האם .

השיר מרתק , נותרתי חסרת נשימה מהרגש והעצב , מהעוצמה המובעת כה יפה.

תודה על השיר הזה .

מועדים לשמחה .

 

[פרילנסר]

ביקשת שנפרסם,

אז נפרסם,

&nbsp
תודה רבה, וחג שמח,

 

[שמים1]

לפרסם ולהגיב ליוצרים

ופני הפורום כבר נראים לגמרי אחרת

 

[שמים1]

השיר הועלה לטאגליין

 

[אופירA]

בלי לדעת את ההקשרים שהזכירו בפרשנות

התרגשתי מהשיר, מהתחושות שהוא מעביר.
גם בלי להבין.
כנראה שאמא זה מושג שלא זקוק לפרשנות כדי להתרגש מהדימויים הכל כך יפים שהובאו לגביו.

יש פה אמא שמגוננת בששת כנפיה, מכל מיני חוויות. יש פה אם שחווה אותך, ממש חוה אמיתית. קוטפת לך חיים, מגוננת ומצטערת בצער גורלך.
חוויה מרגשת לקורא.

 

[שמים1]

אהבתי מאוד את תגובתך אופיר

המושג אמא איננו זקוק לפירושים , כל מה שעוטף אותו מתפרש כדאגה וכחמימות אם .

 

[פרילנסר]

תודה,