מצוין
אני אוהבת את ההצגה הזו של טבע מול אלוהים, במקום הטבע לעומת תרבות, כפי שנהוג להציג. כי אם חושבים על זה, אלוהים הוא המצאה של התרבות ולכן נציג מובהק שלה.
ההמשך מענין -
"ניגש העלה
ניגש טיפה"
לא ברור מי ניגש למי, או אל מי ניגשים. אולי העלה ( אל הטבע? אל אלוהים?) ומה יש לו לגשת לשם בכלל? אין תשובה בגוף הטקסט. האם זו האנשה של הטבע?
עולות הרבה שאלות וזה יפה כשלעצמו לטעמי. מעורר מחשבה.
ההמשך-
ואיך שהוא קולט
הוא
עף
ועף
עד
איזה
אני
רוצה
אחר
כאן נראה שהמשורר שכח את כיוון התנועה של הכתיבה, והתחיל לכתוב מלמעלה למטה, במקום מימין לשמאל��
וברצינות, נראה לי ההצורה הזו ממחישה את התנועה של העלה שעף ועף. וכך נראה שהצורה משרתת היטב את התוכן, אולי בלתי נפרדת ממנו, וזה סממן מובהק של שירה טובה.
ואז כשהשורה חוזרת למקומה הטבעי, נראה שהמסר לא משתנה, כי הוא אומר בדיוק מה שנאמר מלמעלה למטה, כלומר "רוצה אחר ורוצה אחר". אני רואה כאן את השינוי שבתוכן ( ורוצה אחר ורוצה אחר), מוצב לעומת הבלתי משתנה שבצורה (אותן המילים אותן מילים שחוזרות על עצמן). אז יש כאן רצון בלתי משתה למשהו אחר, משהו חסר שובע ובלתי מסופק באופן תמידי, אולי זה הטבע של האלוהים שהוזכר בהתחלה.
עדיין לא מפוענח לגמרי, אבל יש חוט שאפשר למשוך ולגלות יצירה אמיתית.