הרגשות המעורבים בתהליך חיפוש השורשים המשפחתיים.

הרגשות המעורבים בתהליך חיפוש השורשים המשפחתיים.

אני מעוניין לעורר דיון בפורום הנכבד שבו הייתי פעם מאוד פעיל, דיון בנושא שתמיד צף ועולה מבהלך ניסיוני הגנאלוגי רב השנים.
באופן טבעי החיפוש מתמקד בשמות,תקופות, תעלומות , סודות,קשרים
חפצים ומאורעות היסטוריים. כמעט ולא ברגשותיהם של המחפשים,
מה עובר עליהם בתהליך החיפוש. אבל כאשר מדובר באנשים,בתעלומות וקשרים משפחתיים, עולים בהכרח גם רגשות. למרבה המזל בעיקר רגשות חיוביים כגון שמחה סקרנות,תקווה אשליה, אבל עלולים להופיע גם רגשות שליליים כמו
אכזבה, בושה, , חרדה וכו'. לעיתים אנחנו עלולים להיכסף למשהו בהחלט לא מחמיא שהיינו מוכנים לוותר עליו. לא על הסקרנות והחיפוש אלא על הידיעה, למשל, שלסבא היה רישום פלילי, או שלסבתא רבה היו נשואים קודמים לפני שהכירה את בסבא רבה.

בקיצור, האם יש עוד אנשים בפורום שיכולים להעשיר את הדיון
בסוגיה מוצנעת זו
דני
 

bilen

New member
Long time....
איתך זה תמיד מעניין !

נכנסתי בעניין דחוף אחר אבל מקווה לחזור מאוחר יותר לנושא ששאלת.
רק מקווה שהנושא לא עלה בגלל בעיות בקטע האמריקאי שלך.
 
הקטע האמריקאי הולך נהדר ואני לא עלה את הדיון בגלל

חוויה אישית בעייתית.
 
נפשית קל יותר כאשר התעלומות מרוחקות וקשורות בהתנהגות נלוזה

בן דוד של סבתא היה במאפייה? נו שויין, זה עושה את החיפוש מעניין יותר. קשה יותר כאשר אנשים שאני מכירה באופן אישי לא בדיוק מתנהגים בצורה מעוררת כבוד. אך הדבר שאותי מטריד בעיקר זה לגלות מחלות תורשתיות שמעולם לא הוזכרו.
 
רגש הוא מרכיב משמעותי במחקר הגנאלוגי

במחקר שערכנו - עמיתתי, ד"ר שרון הרדוף-יפה, ואנוכי - במטרה לאתר את הייחוד של המחקר הגנאלוגי כמסע לאורך החיים, עלה נושא הרגש באופן מובהק. הנושא עלה בשני הקשרים. ראשית, התשוקה לחקור את ההיסטוריה המשפחתית, אשר היתה קיימת שם, כנראה, מאז ומתמיד, ובשלב כלשהו, בעקבות טריגר מסוים, התעוררה. שנית, מעורבות רגשית עם הטכנולוגיה המלווה אותנו לאורך המחקר.

הנה קישור למאמר המלא.

כמובן, לאורך המחקר עולים וצפים רגשות עזים ומגוונים. יש לי המון דוגמאות, אבל אסתפק באחת... לפני שנים אחדות, איתרתי - אצל קרובי משפחה בניו-יורק - מכתבים ששלחה אם-סבי מאוקראינה לאחיה שהתגוררו בארה"ב. המכתבים, משנות ה-30 של המאה ה-20 קשים מאוד לקריאה, כיוון שהם מתארים בפירוט ובפשטות את מצבם הנורא של בני המשפחה באוקראינה (בימי ההולודומור) ומכילים קריאה נואשת לעזרה. יתרה מכך, עולה מן המכתבים כי המשפחה מארה"ב לא נענתה לזעקות האלו. קרובי משפחתי מארה"ב, צאצאיהם של אלו שלא עזרו, היו נסערים מאוד מתוכן המכתבים. אחת מהן בכתה ואמרה כי היא לא מאמינה שהסבא והסבתא שלה התנהגו כך.

תודה, דני, על העלאת הנושא לדיון כאן!
 
תודה לכל המשתפים בדיון,ארנון

הסיפור שלך על ההתנערות של אחים במערב ממצוקת אחיהם במזרח, עצוב ומזכיר לי
סיפורים נוספים כולל בספרו " הבודים" דניאל מנדלסון. ואיך נעזרו או לא נעזרו הנותרים בגולה באחיהם שעלו לפלסטינה.
אני בטוח שכמעט כל אחד בפורום נחשף לדילמה שהועלתה כאן, לפרסם , למסור למעורבים פרטים כאלה ואחרים. אני ערכתי מחקר מקיף לחברה שלנו שמוצא משפחתה מליפציג, הם גאים מאוד במוצאם הייקי ותרבותם והנה במחקר התגלה כי הדור הראשון של הסבא והסבתא היגרו מפולין. זאת הייתה מכה עבורם. הידיעה זכתה בשלב ראשון בהכחשה ואחר כך בהצנעת העובדה "המצערת".
דני
&nbsp
 

yagury

New member
אכן רגשות מעורבים - אבל זה יוצר עניין!

מספר דוגמאות שנתקלתי בהן, במחקר האישי והכללי:
1. בתיעתוק רישומי לידה מבוקובינה נתקלתי בהערות שוליים על המרת דת מאוחרת של הילודים. התפתח דיון האם לתעתק ולהעלות לרשת מידע כזה, או להשמיטו בתעתוק - ואז רק מי שיזמין צילום של המקור יחשף למידע "הרגיש". הוחלט לחשוף הכל.
2. שכן שלי, יחד עם אחיו ואחיותיו, גילו במאוחר שמוצא משפחתם אינו מאיטליה כפי שאביהם סיפר להם - אלא מלוב. לדעתי הם קיבלו את זה בצורה קשה, לא בגלל "הירידה ברמה" אלא בגלל שאביהם הטעה אותם.
3. בענף מסוים גיליתי נטייה ל"סיפורי מעשיות" לגבי הדורות הקודמים, אשר התבטאה בצורות שונות לאורך 3 דורות. הדבר הגיע עד כדי התכחשות למוצא היהודי. בני הדור הנוכחי שומרים על "חוסר תגובה מנומס" כאשר מציגים להם מסמכים הסותרים את המעשיות הנ"ל.
4. בדומה למה שכתבה סמדר גילבוע, נטיות למחלות תורשתיות הן מדאיגות - אך גם מספקות פעמון אזהרה לבדיקות מקדימות.
אבל בלי כל אלה זה הרבה פחות מעניין!
יוסי יגור
 
תודה למתדיינים השונים המאירים

אספקטים שלא חשבתי עליהם (המרת בדת, שיכתוב ההסיטוריה המשפחתית וכו').
ארנון, לא הצלחתי לפתוח את הקישור למאמר שמסקרן אותי מאוד.הסיפור של ההתכחשות של הקרובים במערב לאחיהם שנותרו במצוקתם במזרח הוא טרגי מאוד ועלה במקרים רבים
וגם בספרו של דניאל מנדלסון "אבודים". ואיך נהגו אזרחי פלסטינה ועד כמה עזרו לאחיהם במצוקתם בגולה ? אין תשובה חד משמעית.
דני
 
נזכרתי במחקר שערכתי בהתנדבות עבור חברה טוב

שתמיד הייתה חדורת תחושת עליונות בשל מוצא משפחתה מליפציג שבגרמניה.והנה די מהר מצאתי שאבותיה היו פולנים ההיגרו לגרמניה. מה רבה היתה האכזבה וההלם. אני די משוכנע שהיא הצטערה על הגילוי הזה.
דני
 
למעלה