ההיגיון שלי הוא שצריך לשפוט כל מקרה לגופו
בלבול הגיע מראש כדי להיות סותם חורים, הוא ידע את זה, שחר ידע את זה, השחקנים ידעו את זה וכולם פשוט הגיבו בהתאם - מינימום חיכוכים, חופש יצירתי מוחלט לכולם, ניטרול הלחץ. שים לב שבמשחק היחיד שבאמת קבע משהו (בגביע) חזרנו לראות בדיוק את אותה הקבוצה כבויה עם אותן הבעיות המנטליות שבאו לידי ביטוי בצורה כל כך חזקה בדו קרב הפנדלים.
את הדברים האלה אפשר לראות בלי שום קשר לזהות המאמן. רוני לוי וז'וזה מוריניו ישיגו בדיוק את אותן התוצאות עם הסגל הזה, וכל הסערה סביב הקבוצה עם רוני לוי תהיה כאין וכאפס לעומת טיפוס כמו מוריניו. הסיבה היחידה שאני מראש בעד רוני לוי היא שהוא האיש המתאים לניקוי אורוות ובניית קבוצה ממושמעת טקטית, מושג שלא קיים בקבוצה מאז שכף רגלו של אלישע לוי דרכה במועדון. לא כי הוא טקטיקן יוצא דופן או עילוי בתחום הפיזיולוגי או בפיתוח הצעירים. קודם שתהיה כאן קבוצה ממושמעת ומחויבת. אחר כך נחשוב מי האיש המתאים לקחת אותה צעד קדימה.
