שחר לא נתן את המפתחות לאף אחד
המפתחות בידיים שלו כבר הרבה שנים. המאמן האחרון שקיבל משחר את המפתחות הוא גם האחרון וקוראים לו גיורא שפיגל. כל שאר המאמנים עשו מה שהבוס אומר להם, בנו קבוצות ממה שהבוס הביא להם וכך זכו לתהילת עולם. הרי אלי כהן, רוני לוי, אלישע לוי ואריק בנאדו הם לא ממש מאמנים. מדובר בשחקני עבר שהחליטו לעשות הסבה לאימון לאחר פרישתם ממשחק פעיל ומסתבר שאם תתן להם שחקנים טובם, הם יבנו קבוצה. אם תוציא משם את השחקנים הטובים הם יסיימו מחצית עונה מקרטעת ויפוטרו. אין בארץ מאמנים שמסוגלים לקחת אוסף שחקנים בינוני ולבנות ממנו קבוצה בעבודה טקטית קשה, בחינוך למשמעת ובניטרול הכוכבים עם האגו והחברים העיתונאים שלהם. במכבי תל-אביב למדו את זה ויצרו פור על הליגה בזכות כמה מהלכים פשוטים ביותר. במכבי חיפה - מאז גיורא שפיגל (שגם שנותיו האחרונות במכבי לא היו מי יודע כמה עד הפיצוץ הקשה עם שחר) המאמנים עובדים אצל הבעלים. הוא ממנה אותם, הוא מחתים עבורם את השחקנים, הוא משחרר את השחקנים שהוא מוצא לנכון לשחרר, הוא מקדם אלת אלה שהוא חושב שהוא יוכל להרוויח מהם משהו (והוא באמת הרוויח ממכירת הכוכבים שלו לחו"ל) וכך מתנהל המועדון. לפעמים הוא הצליח לאסוף שחקנים איכותיים וזכה באליפויות ולפעמים לא הלך לו כל כך, בגלל שגם מיליונר כמוהו הוא בנאדם ויכול לטעות. הבעיה הגדולה של שחר היא היהירות השחצנית שלו וחוסר הנכונות הגנטית שלו להודות בטעויות ולקבל ביקורת. בעצם, זו לא הבעיה שלו... זו הבעיה שלנו...