Benedictus3
New member
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
ביום ראשון מכבי והפועל תפגשנה לדרבי החיפאי. בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הדומיננטיות של אתרי האינטרנט התל-אביביים, כל דרבי מלבד הדרבי של תל-אביב, הועף לקרן זוית. לפני היות האינטרנט, כש"מכבי" הייתה יכולה להיות - מלבד מכבי שלנו - גם מכבי פתח תקוה או מכבי נתניה, והפועל הייתה יכולה להיות - מלבד הפועל שלנו - גם הפועל פתח-תקוה או הפועל ירושלים, היו כאן משחקי דרבי חמים ומרתקים שגם העיתונות הכתובה לא הייתה יכולה להתעלם מהם.
בחיפה היו למשחקי הדרבי עוצמות אדירות. הפועל זוהתה עם חברת העובדים על כל שלוחותיה - בעיריה, במפעלים ואפילו בפוליטיקה הארצית ואילו מכבי הייתה מזוהה עם הבורגנות הליברלית - יקית והונגרית בעיקר אך לא רק - מצד אחד של הקשת ועם תושבי השכונות ממצד שני. כך האהדה לקבוצות חצתה עדות ומעמדות חברתיים והיא נקבעה בעיקר לפי מקום העבודה של האוהד ופחות לפי מקום מגוריו או מוצאו העדתי.
את הפועל אהדו עובדי הנמל, בתי הזיקוק, חברת חשמל, חיפה כימיקלים ועוד מפעלים הסתדרותיים (לפני עידן ההפרטות כמובן) ואת מכבי אהדו הסוחרים בשוק אבל גם בעלי חנויות ברחוב הרצל, חברי אג"ד והאריסטוקראטיה של רחוב מוריה ושל אחוזה.
בבית הספר יחסי הכוחות היו שקולים לגמרי, כך שבהפסקות היינו יכולים לקיים משחקי דרבי חמים בין אוהדי הפועל לאוהדי מכבי. לפני משחקי הדרבי, המתח הרקיע שחקים. הויכוחים גלשו לטונים גבוהים אבל אף פעם לא גלשו לאלימות. בבוקר רבנו על מי בלם יותר טוב, שוואגר או אהרון כהן או מי קשר יותר טוב, אהרון גרשגורן או אלי לוונטל ומי חלוץ יותר טוב, בני אלון או מוסה אגמי... בערב הינו מבלים יחד בערב כתה, במסיבות בדירות השניים וחצי חדרים בקרית אליעזר או בהדר עליון או בתור לכרטיסים לסרט בקולנוע אורה או עצמון...
לקראת הדרבי המתקרב נזכרתי בכמה משחקי דרבי חמים ומיוחדים, שנחרטו עמוק בזכרון החיפאי הקולקטיבי, וכל אוהד של מכבי או הפועל (לא של "חיפה" או של ... איך נקרא להפועל אם "חיפה תפוס על ידי מכבי?!?!?!)
רוב המשחקים היו צמודים, הנצחונות נחלקו שווה בשווה, והאווירה בעיר הייתה מתוחה מצד אחד אבל כזו שכיף להתרפק עליה...
הראשון - לפחות בזכרון שלי כאוהד צעיר - היה "הדרבי שאחרי המלחמה", שעליו כתב ארי פולמן סיפור נפלא בספר "ההולנדי של עכו" שערך לפני כמה שנים נדב יעקבי. היה זה משחק שנערך ממש בסוף מלחמת יום הכיפורים (נומבמר 1973) ובו הפועל, שהייתה טובה יותר, שיחקה בהרכב החזק שלה ואילו מכבי הייתה חסרה שחקנים רבים שהיו במילואים ובסדיר. שייע שוואגר - הבלם האדיר- היה מגוייס ובומה ויינברג, השוער שלנו, נפצע במלחמה והיה מאושפז בבית חולים. ישבתי אז ביציע ב', מאחורי השער, וכבר בדקה הראשונה מוסה אגמי נגח את ה 0:1. הדרבי נגמר ב 1:4 למכבי, כשבמחצית הייתה התוצאה כבר 0:3 לזכות הירוקים, כשמוסה המתולתל והעצל כבש שלושער!. הייתי אז בכיתה ז, בבית הספר התיכון עירוני א' (מהעבר השני של שדרות רוטשילד). מכבי הגיעה למשחק הזה עם 0 נקודות אחרי שלושה הפסדים רצופים במחזורי הפתיחה. הנצחון הגדול היה כנגד כל הסיכויים!. אמנם בסוף אותה עונה ירדנו ליגה, אבל הזכרון המתוק מהדרבי הזה ליווה אותנו לאורך כל הדרך... אגב, בדרבי השני של אותה עונה שנערך בקרית חיים שוב נצחנו, הפעם 1-2 משערים של יהושע גל ומוני אדלר.
הדרבי השני שנחרט בזכרון היה בסוף עונת 1976. אחרי עונה אחת בליגה א', שבנו ללאומית אבל בסוף אותה עונה היינו שוב בסכנת ירידה. הדרבי הזכור לרע היה במחזור האחרון, שיחקנו בקרית חיים מול 20 אלף צופים, ישבתי על יציע הדשא המחורבן של איצטדיון בלתי אפשרי. כמעט ולא ראינו כלום, אבל אחרי שיואב לוי הצליח להשוות בפנדל, בא יוסי לפשיץ, בחור חביב שגדל מטר מאיצטדיון קרית אליעזר אבל בחר לשחק דווקא בשביל האדומים (הורים בהסתדרות כבר אמרנו?), ותקע לנו את ה 2:1 והוריד אותנו - זמנית - לליגה השנייה. אלא שבזכות שעוריית שיפוט שבעטיה הפסדנו כמה מחזורים קודם לכן לשמשון תל-אביב במשחק רדיוס בנתניה, נקבע משחק חוזר שבו יואב לוי - אל מול עיניהם המשתאות של 15000 אוהדים ירוקים (ועבדכם הנרגש ביניהם...) בבלומפילד - השאיר אותנו עוד עונה בליגה, רק כדי שנרד חזרה שוב בסופה ונחזור לליגה העליונה כעבור ארבע שנים ארוכות, לשנות שליטה ועליונות מוחלטת על הליגה הישראלית.
דרבי שלישי שרציתי להזכיר היה דרבי שנערך בקרית חיים בעונת 1984/85 - עונת האליפות השנייה. הפועל רק עלו מהליגה הארצית ואנחנו היינו אלופים שרצו לאליפות שנייה... קרית חיים מלא ב 20000 צופים, פקקים נוראיים בדרך לשם, אבל איזה משחק!! התוצאה (רק 0:1 למכבי משער 'דרדלה' של רוני רוזנטל הצעיר) עלולה להטעות, אבל מכבי שלטה שליטה טוטאלית במשחק, תקפה גלים על גלים והגיע לעשורת הזדמנויות נפלאות של ברוך ממן, זאהי ארמלי ומשה סלקטר. נדמה לי שבמחצית השנייה הפועל לא עברו את מחצית המגרש וזה היה אחד המשחקים הטובים של מכבי חיפה ששזפו עיני. בתום העונה הזאת זכינו באליפות השנייה והנהדרת אחרי שאירחנו את כל המשחקים בקרית חיים בגלל השיפוץ הנרחב שעבר האצטדיון בקרית אליעזר.
אילו הייתי אוהד הפועל אני מניח שהייתי מזכיר משחקי דרבי אחרים, שבהם הייתה ידה של הקבוצה האדומה על העליונה, אבל זה פורום של מכבי. מכבי האחת והיחידה. מכבי שלנו, מכבי חיפה!!!
ביום ראשון מכבי והפועל תפגשנה לדרבי החיפאי. בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הדומיננטיות של אתרי האינטרנט התל-אביביים, כל דרבי מלבד הדרבי של תל-אביב, הועף לקרן זוית. לפני היות האינטרנט, כש"מכבי" הייתה יכולה להיות - מלבד מכבי שלנו - גם מכבי פתח תקוה או מכבי נתניה, והפועל הייתה יכולה להיות - מלבד הפועל שלנו - גם הפועל פתח-תקוה או הפועל ירושלים, היו כאן משחקי דרבי חמים ומרתקים שגם העיתונות הכתובה לא הייתה יכולה להתעלם מהם.
בחיפה היו למשחקי הדרבי עוצמות אדירות. הפועל זוהתה עם חברת העובדים על כל שלוחותיה - בעיריה, במפעלים ואפילו בפוליטיקה הארצית ואילו מכבי הייתה מזוהה עם הבורגנות הליברלית - יקית והונגרית בעיקר אך לא רק - מצד אחד של הקשת ועם תושבי השכונות ממצד שני. כך האהדה לקבוצות חצתה עדות ומעמדות חברתיים והיא נקבעה בעיקר לפי מקום העבודה של האוהד ופחות לפי מקום מגוריו או מוצאו העדתי.
את הפועל אהדו עובדי הנמל, בתי הזיקוק, חברת חשמל, חיפה כימיקלים ועוד מפעלים הסתדרותיים (לפני עידן ההפרטות כמובן) ואת מכבי אהדו הסוחרים בשוק אבל גם בעלי חנויות ברחוב הרצל, חברי אג"ד והאריסטוקראטיה של רחוב מוריה ושל אחוזה.
בבית הספר יחסי הכוחות היו שקולים לגמרי, כך שבהפסקות היינו יכולים לקיים משחקי דרבי חמים בין אוהדי הפועל לאוהדי מכבי. לפני משחקי הדרבי, המתח הרקיע שחקים. הויכוחים גלשו לטונים גבוהים אבל אף פעם לא גלשו לאלימות. בבוקר רבנו על מי בלם יותר טוב, שוואגר או אהרון כהן או מי קשר יותר טוב, אהרון גרשגורן או אלי לוונטל ומי חלוץ יותר טוב, בני אלון או מוסה אגמי... בערב הינו מבלים יחד בערב כתה, במסיבות בדירות השניים וחצי חדרים בקרית אליעזר או בהדר עליון או בתור לכרטיסים לסרט בקולנוע אורה או עצמון...
לקראת הדרבי המתקרב נזכרתי בכמה משחקי דרבי חמים ומיוחדים, שנחרטו עמוק בזכרון החיפאי הקולקטיבי, וכל אוהד של מכבי או הפועל (לא של "חיפה" או של ... איך נקרא להפועל אם "חיפה תפוס על ידי מכבי?!?!?!)
רוב המשחקים היו צמודים, הנצחונות נחלקו שווה בשווה, והאווירה בעיר הייתה מתוחה מצד אחד אבל כזו שכיף להתרפק עליה...
הראשון - לפחות בזכרון שלי כאוהד צעיר - היה "הדרבי שאחרי המלחמה", שעליו כתב ארי פולמן סיפור נפלא בספר "ההולנדי של עכו" שערך לפני כמה שנים נדב יעקבי. היה זה משחק שנערך ממש בסוף מלחמת יום הכיפורים (נומבמר 1973) ובו הפועל, שהייתה טובה יותר, שיחקה בהרכב החזק שלה ואילו מכבי הייתה חסרה שחקנים רבים שהיו במילואים ובסדיר. שייע שוואגר - הבלם האדיר- היה מגוייס ובומה ויינברג, השוער שלנו, נפצע במלחמה והיה מאושפז בבית חולים. ישבתי אז ביציע ב', מאחורי השער, וכבר בדקה הראשונה מוסה אגמי נגח את ה 0:1. הדרבי נגמר ב 1:4 למכבי, כשבמחצית הייתה התוצאה כבר 0:3 לזכות הירוקים, כשמוסה המתולתל והעצל כבש שלושער!. הייתי אז בכיתה ז, בבית הספר התיכון עירוני א' (מהעבר השני של שדרות רוטשילד). מכבי הגיעה למשחק הזה עם 0 נקודות אחרי שלושה הפסדים רצופים במחזורי הפתיחה. הנצחון הגדול היה כנגד כל הסיכויים!. אמנם בסוף אותה עונה ירדנו ליגה, אבל הזכרון המתוק מהדרבי הזה ליווה אותנו לאורך כל הדרך... אגב, בדרבי השני של אותה עונה שנערך בקרית חיים שוב נצחנו, הפעם 1-2 משערים של יהושע גל ומוני אדלר.
הדרבי השני שנחרט בזכרון היה בסוף עונת 1976. אחרי עונה אחת בליגה א', שבנו ללאומית אבל בסוף אותה עונה היינו שוב בסכנת ירידה. הדרבי הזכור לרע היה במחזור האחרון, שיחקנו בקרית חיים מול 20 אלף צופים, ישבתי על יציע הדשא המחורבן של איצטדיון בלתי אפשרי. כמעט ולא ראינו כלום, אבל אחרי שיואב לוי הצליח להשוות בפנדל, בא יוסי לפשיץ, בחור חביב שגדל מטר מאיצטדיון קרית אליעזר אבל בחר לשחק דווקא בשביל האדומים (הורים בהסתדרות כבר אמרנו?), ותקע לנו את ה 2:1 והוריד אותנו - זמנית - לליגה השנייה. אלא שבזכות שעוריית שיפוט שבעטיה הפסדנו כמה מחזורים קודם לכן לשמשון תל-אביב במשחק רדיוס בנתניה, נקבע משחק חוזר שבו יואב לוי - אל מול עיניהם המשתאות של 15000 אוהדים ירוקים (ועבדכם הנרגש ביניהם...) בבלומפילד - השאיר אותנו עוד עונה בליגה, רק כדי שנרד חזרה שוב בסופה ונחזור לליגה העליונה כעבור ארבע שנים ארוכות, לשנות שליטה ועליונות מוחלטת על הליגה הישראלית.
דרבי שלישי שרציתי להזכיר היה דרבי שנערך בקרית חיים בעונת 1984/85 - עונת האליפות השנייה. הפועל רק עלו מהליגה הארצית ואנחנו היינו אלופים שרצו לאליפות שנייה... קרית חיים מלא ב 20000 צופים, פקקים נוראיים בדרך לשם, אבל איזה משחק!! התוצאה (רק 0:1 למכבי משער 'דרדלה' של רוני רוזנטל הצעיר) עלולה להטעות, אבל מכבי שלטה שליטה טוטאלית במשחק, תקפה גלים על גלים והגיע לעשורת הזדמנויות נפלאות של ברוך ממן, זאהי ארמלי ומשה סלקטר. נדמה לי שבמחצית השנייה הפועל לא עברו את מחצית המגרש וזה היה אחד המשחקים הטובים של מכבי חיפה ששזפו עיני. בתום העונה הזאת זכינו באליפות השנייה והנהדרת אחרי שאירחנו את כל המשחקים בקרית חיים בגלל השיפוץ הנרחב שעבר האצטדיון בקרית אליעזר.
אילו הייתי אוהד הפועל אני מניח שהייתי מזכיר משחקי דרבי אחרים, שבהם הייתה ידה של הקבוצה האדומה על העליונה, אבל זה פורום של מכבי. מכבי האחת והיחידה. מכבי שלנו, מכבי חיפה!!!
