ישראל מציינת 70 להיוסדה

yosik11

New member
ישראל מציינת 70 להיוסדה

היום יום שישי ה באייר תשע"ח ישראל מציינת בדיוק 70 להכרזת העצמאות ע"י דוד בן גוריון, שנערכה גם ביום שישי. לפי התאריך הלועזי המדויק זה יהיה בחודש הבא 14/5. שינוי עשור הוא רגע של חשבון נפש בחיי אדם ובחיי מדינה בו חושבים מה נעשה עד עכשיו ולאן הפנים מועדות.

נתחיל בבני אדם: עם העלייה בתוחלת החיים, גילאים שבעבר אולי היו מחוץ לגבעה היום הם פחות או יותר בטווח הראיה. בחיי היומיום ובאירועי הריצה, ניתן לראות רצים מכלל קשת הגילאים – מילדים ועד אנשים בשנות ה-70 וה-80 ואולי גם מעבר לכך. אנשים הולכים ונעשים מודעים שצריך להשתדל לשמור על בריאות הגוף. לא מעט אנשים בשנות ה-70 יש להם בריאות וכושר גופני סביר. אם אני מסתכל על תוצאות במרוצים למרחקים, חלק מאנשים אלה מגיעים לתוצאות יפות ואפילו מהירות. דוגמא חריגה הינה אד ויטלוק בהישגו היוצא דופן ב- 2004 במרתון טורונטו. לכן הקטגוריה המקסימלית במרוצים בארץ "קפצה" מ-50-60 ל-75. היו גם מעט ספורטאים בשנות ה-70 (לא יהודים) שהשתתפו באולימפיאדות בענפים מסוימים הדורשים הרבה ניסיון.

בהיסטוריה של מדינות, גיל הוא עניין מורכב יותר. ישראל הינה בעלת דימוי צעיר. היא צעירה יחסית להרבה מדינות במזרח התיכון. יחד עם זאת היא אחת מהדמוקרטיות הוותיקות. הרבה מחברי הכנסת ממפלגות שונות, שלא כמו בעבר, כבר נולדו לתוך המדינה. החברה בישראל הינה בעלת חיוניות ואנרגיה שמאפיינים צעירים. את המחסור בחומרי גלם מחליף חומר גלם אחר -ה"הון האנושי" שמקדם את המדינה בהרבה התחומים ובכללם הספורט. תוך זמן לא רב ישראל "התמקצעה" בענפי ספורט מיוחדים. ספורטאים ישראלים הצליחו להביא מדליות אולימפיות. ספורט הנ כים הינו בארץ הינו בין המובילים בעולם.

לא צריכים להסתכל על המספר 70 אלא גם מה הספיקו לעשות עד שהגיעו למספר זה וכמו שניתן להבחין בשלטים פרוסים – יש על מה להתגאות
 

yuvalofer

Member
מנהל
והיכן נמצא הספורט הישראלי אחרי 70 שנה ?

בימים האחרונים , התקשורת הישראלית בתחום הספורט הרבתה לתאר , לפאר , להזכיר , ארועים , רגעים ואנשי ספורט מ- 70 שנות המדינה.
הגדיל לעשות העיתון של המדינה , ידיעות אחרונות.
נעים , נחמד , להיזכר ולהתרפק על רגעים גדולים
ומיוחדים בספורט הישראלי.
אבל , עם חשבון נפש וללא רגשות , בואו נודה :
יכולנו הרבה יותר !
בהשוואה להישגי המדינה. בביטחון , באקדמיה , בתעשיה , בהייטק , בתרבות ובחקלאות , הייתי מציב את הספורט הישראלי במקום האחרון.
לא אכנס לניתוח מפורט , מלווה במספרים , השוואות והוכחות סטטיסטיות.
אסתפק באכזבה המתמשכת של הענף מס. 1 בישראל , כספית ופופולארית , הכדורגל כדי לאמת טענתי.
לשמחתנו , ראינו בענף השני , הכדורסל , הישגים משמעותיים דרך הנבחרת ומכבי. ועדין גם שם - לא הגענו לאולימפיאדה...
הענפים המצליחים שלנו , גודו, שייט , התעמלות אומנותית בהם הגענו לרמה עולמית יפה - הם ענפים קטנים ושוליים יחסית.
ומכאן אעבור לנושא הקרוב לנו : האתלטיקה.
כאן אנחנו רחוקים מאוד מהרמה העולמית הגבוהה. מלבד ספורטאים בודדים כמו :
אוורבוך , אסתר רוט, מיננקו , סנפורד , סטאין ,צמטאי ווישניצר ( רק שניים נולדו כאן , רוט ווישניצר) , לא הגענו לרמות הגבוהות אפילו לא באירופה שם אנחנו בדרג השלישי...
לא אכנס כאן לסיבות לכישלון המתמשך.
רוב התמונה מוכר לקוראים כאן.
המדכא ומייאש בפרוס שנה חדשה לישראל - שהאופק של האתלטיקה הישראלית לעשור הבא חשוך ונמוך.
לצערי, איני אופטימי במצב הענינים הנוכחי.

יובל עופר
 
דוד טבק ודוד קושניר-אתלטים נפלאים בשנות החמישים והשישים

ראוי להזכיר 2 אתלטים גדולים בתולדות המדינה. דוד טבק רץ נפלא ל 100 מ ו 200 מ בשנות החמישים והשישים עם שיא אישי 10.6 שניות ב 100מ ייצג אותנו באולימפידת הלסינקי 1952 והגיע לרבע הגמר בזמן 10.9 שניות (לא נשכח ששיא העולם אז היה רק 10.2 שניות.
דוד קושניר בקפיצה לרוחק שיא אישי 7.43 ומאמן אתלטיקה נפלא שגידל בתנאים לא תנאים אתלטים ואתלטיות. הוא ייצג אותנו בקפיצה לרוחק באולימפידות מלבורן 1956 ורומא 1960
 

yuvalofer

Member
מנהל
דוד טבק ודוד קושניר ראויים ומכובדים...

אין ספק שצמד ה"דודאים" באמת ראויים
לאחזכור מלכתחילה והסליחה עימם.
הישגו של טבק , רבע גמר בהלסינקי ,
אכן קירב אותנו לרמה בינלאומית.
קושניר , לצערנו, לא התעלה באולימפיאדות והיה רחוק מהגמר.
ועדין ,כל אלה הם היוצאים מן הכלל
שמעידים על הכלל והרחוק מהרמה
העולמית.
ובנוסף , חסר לאתלטיקה בארץ עומק
איכותי . אל . האתלטיקה השנתית
מציגה זאת בצורה מבישה במקצועות
רבים. כמה חבל.

יובל עופר
 
למעלה