האם אנחנו מצטיירות כפנאטיות?

[Shellylove]

האם אנחנו מצטיירות כפנאטיות?

בשל כל מיני שיחות שניהלתי לאחרונה, עלתה בי השאלה/תהיה האם מי שקורא את הפורום (הפסיביות למיניהן) או סתם שמע עליו חושב שאנחנו פנאטיות להנקה? אני זוכרת שבתקופה שהייתי פאסיבית (בוואלה), הייתה לי התרשמות שמדובר בקבוצה מאד מגובשת, סגורה, שכולן מכירות את כולן וכולן מאד מסורות להנקה. עם הזמן העזתי להיכנס והיום אני מרגישה כחלק, אבל אולי ככה אני נראית עכשיו מבחוץ? אני חושבת שאני לא טיפוס פנאטי בשום תחום בחיים ולפני שהתחלתי להניק, ידעתי שאני רוצה להניק וכל מי ששמעתי עליה שמניקה לתקופות ארוכות חשבתי שהיא פנאטית כזאת. וראה זה פלא? אני מניקה כמעט שנה ושבעה חודשים ועוד לא מתכננת גמילה בתקופה הממש קרובה, אז אולי נהייתי פנאטית? מה דעתכן? אשמח לשמוע דווקא את "הקולות הסמויים" ולקבל מהם פידבק "מבחוץ".

 

[אמא זולו]

מותר לי לענות גם? ../images/Emo8.gif

דבר ראשון, ממה שסיפרת על עצמך אפשר ללמוד ´לקח´ לא קטן; אף פעם לא לשפוט מישהי לפני שנכנסים לנעליים שלה. מה שנראה לנו היום לבן אולי יראה מחר שחור? עוד נקודה- להיניק תקופה ארוכה זו לא פנאטיות אלא דרך חיים מסויימת. לשכנע מישהי אחרת לעשות כמונו ואם לא- היא לא שווה, זו פנאטיות. מותר להאמין באמונה שלמה(אם זה בהנקה או במשהו אחר)וזה דווקא נפלא כל זמן שזה לא משתלט על השכל הישר. לגבי הפורום...אני מכירה את הפורום כבר הרבה זמן, יחסית ומעולם לא ראיתי שתקפו מישהי על אי הנקה או הפסקת הנקה. וחשוב לא להתבלבל. הרבה בנות שואלות שאלות לא רק בנושאי הנקה כמו למשל אם לעזוב תינוק לבד, מת לצאת לעבודה וכד´. ובאופן טבעי עולות דיעות לכאן ולכאן. לא תמיד יש קשר ישיר להנקה. בתור גולשת די וותיקה...פורום טוב שמתפקד יוצר אחוות משתתפים. זה נהדר! מי שמגיעה לכאן מהצד תרגיש באחווה הזו. אבל זה לא אומר שאין מקום למשתתפים חדשים. אני חושבת שרבות מהמשתתפות החדשות יעידו שהיתה להן קליטה קלה ונעימה כאן. ואחרי כל הנאום הזה...אם מישהי מחליטה לתייג אותנו כפנאטיות זו בהחלט הבעיה שלה שנובעת, כנראה, מתפיסת העולם שלה ומחוסר בטחון.

 

[izag]

בתור חדשה בפורום

וכקוראת פאסיבית עוד מתקופת ההריון, גם כשעוד לא ידעתי אם אבחר להניק או לא, אני ממש לא רואה בבנות הפורום פאנאטיות (ככה כותבים???). אני חייבת להודות שכשנתקלתי בצרות בהנקה די חששתי לחלוק את "הרהורי הכפירה" שלי בנוגע להפסקת נסיונות ההנקה ומעבר לתחליף. הרגשתי עם זה רע, אבל זה משהו שבא רק ממני. כי לא הייתי שלמה עם ההחלטה להפסיק ומשהו בי גרם לי לחוש אמא פחות טובה בגלל שלא הצלחתי להניק. ידעתי שאם אכתוב בפורום יעודדו אותי להמשיך וחששתי מזה אבל לא בגלל פאנטיות אלא בגלל כל מיני תסביכים קטנים ופנימיים שפיתחתי. גם אני היום בתור מניקה "צעירה" אנסה לשכנע נשים אחרות ביתרונות ההנקה וגם אני נלחמת עם כל מיני "נשמות טובות" שמנסות לשכנע אותי לתת בקבוק ברגעים הקשים. אז מה, גם אני פאנטית? (ואני עוד תמיד הייתי מאלו שהצהירו שרוב הסיכויים שלא אניק וש"אם לא ילך אז לא צריך, לא אלחם על זה"). כל אחד שמאמין בכל ליבו במשהו וחושב שמשהו (ולצורך העניין לא משנה אם זה הנקה או כל דבר אחר) תמיד ינסה להעביר את "התורה" לאחרים, טבעי, לא? בקיצור - לא חושבת שאתן פנאטיות (שימי לב שניסיתי את כל האופציות לאיות המילה הזו). להיפך, אני נדהמתי (ועדיין נדהמת) מהתמיכה הרבה שאתן מפגינות (ממש לא קבוצה סגורה) וכמה נעים להיעזר בפורום...

 

[ענתש]

לדעתי זה בעיני המתבונן, אבל

סביר להניח שכן. אני מסבירה: כשהייתי בהריון ופחדתי נורא מלהניק, או יותר נכון מלהכשל להניק, הכנסתי לעצמי טוב טוב לראש (בעידוד מאסיבי של חמותי) ש"אם הולך אז טוב ואם כמה ימים זה לא ילך נעבור לתחליף, לא קרה כלום". ואני חייבת להגיד שכשנכנסתי להציץ פה זכור לי פורום מלא הודעות פאנאטיות ומיסיונריות גמורה. עכשיו זה כמובן לא נראה ככה והמסקנה שלי היא לא שהפורום השתנה אלא שאני השתנתי... מה שפחדתי ממנו כמובן "קפץ לי לעין" ונחרט בזכרון יותר מהודעות רגועות יותר. כמו שאמרתי - בעיני המתבונן. ואגב, הנה הוכחה שאפשר לחנך חמות - לי ולחמותי היתה שיחה על תמ"ל לפני שבוע (לרגל העובדה שנגה הולכת למעון) והעמדה שלה היתה "אני מקווה שתניקי אותה כמה שיותר, תמ"ל זה ממש מסריח וגם אני רואה אצל נכדים של חברות שלי כמה צרות זה גורם (אלרגיות וכאלו)". לאט אבל בטוח העברתי אותה צד

היא אפילו כבר יודעת מושגים כמו "קפיצות גדילה" "יועצות הנקה"... השמים הם הגבול.

 

[ציפי ג]

אני מגדירה את עצמי פנאטית

אבל ממש מתאמצת לא להוציא אותה מלפנים אל החוץ. יש הבדל בין מה שאני מקבלת על עצמי, ובין מה שאני מצפה מהעולם. עם חברות קרובות אני מנסה יותר להסביר את עצמי, גם בתקופת ההנקה, וממילא הן יודעות שאני כתובת להפניית שאלות (שנענות בד"כ בססמא - לכנה ליועצת מוסמכת). כך גם לגיסתי שילדה לפני כעשרה חודשים. אבל לאנשים שאני לא מכירה, ולא יודעת את הגבולות שלהם, ומתי אניממש עולה להם על העצבים, אני נזהרת מאוד. ולכן אם אם אומרת כאן שהיא נותנת לילד בקבוק פעם ביום, אפילו שאני לעצמי לא אנהג כך, אני בהחלט מבינה אם שנוהגת כך, ומקבלת את דעתה. וכך גם אם שמחליטה שאין לה כח לשאוב. זה מאוד קשה לשאוב. ומי שלא הולך לה בקלות, וחייבת לצאת לעבוד, או לנח, אין לי ספק שעדיף שתזין את הילד בבקבוק, מנקודת ראותה. אני התאמצתי, לא כולן חייבות לעשות כן.

 

[אמא זולו]

שכחתי עוד משהו קטן...

שמתי לב שיש שלב כזה של ´התלהבות´ שכל אחת עוברת בזמן אח אבל זה בדרך כלל זה בסביבות השלושה חודשים כשההנקה מתחילה להתבסס, שדה הקרב כבר מתחיל להיות מאחורינו והגזים גם...ופתאום מגלים את חדוות ההנקה במלוא עוצמתה ושמתי לב שהרבה מיניקות (ובאמת אולי דווקא אילו שלךא האמינו/תכננו להגיע עד הלום)פשוט מוצפות ברגשות מדהימים לגבי ההנקה ומאד רוצות ´לשפוך´ את זה החוצה ולשתף ולהודיע לכ----ל העולם כמה זה נפלא. אז אולי זה נראה כמו פנאטיות אבל זו פשוט חדוות ההנקה ש...מה לעשות, שמורה רק למי ששורדת את ההתחלה הלא קלה.

 

[ronnieyuval]

זולו יקירתי - ראיתי אותך ואת נורי..

באלבום הפורום, במפגש אצל סבא של איתמר, ונתקפתי געגוע... את נראית נהדר, ומתאים לך הכיסוי מאוד!

וחוץ מזה - POLISH TRADITION?

גדול!

 

[אמא זולו]

../images/Emo51.gif

 

[ronnieyuval]

לא סמויה ולא דנדשה, ובכל זאת...

אני חושבת שיש הרבה אנשים שרואים בנו פנאטיות או סתם פסיכיות. אני לא מדברת על מיניקות צעירות אלא על אנשים שאין להם קשר להנקה, נשים וגברים גם יחד. אני בטוחה שאבא שלי לא מבין למה אני מניקה ילדה בת כמעט שנה וחודשיים. אבל הוא שותק ולא מתערב אחרי שפעם הוא ניסה ונכווה...

וגם חברות מסויימות שלי שבעקביות מייעצות לי לגמול לאותה (יש לי איזה שתיים כאלה). אחת מהן הבינה את העסק אחרי ששלשום שאלתי אותה אם הבן שלה (בן כמעט שנתיים) עדיין מקבל בקבוק פורמולה... אבל בהחלט יש דברים שכבר לא נעימים לי כמו להיניק בפארק כשהילדה מתפרעת ורוצה כמובן ששני הציצים יהיו בחוץ כי אחד הוא בשביל לינוק והשני בשביל למזמז... והיא אוהבת לקחת שלוק מזה ושלוק מזה ולחזור לראשון ולעבור לשני וחוזר חלילה. וכן, יש כאלה שמציצים עלינו, וישר לוקחים את הילדים למקום אחר שלא יידבקו חלילה מהמטורפת הזאת שיושבת על הספסל. אז התחלתי לשים סייגים לגבי הנקה בחוץ, ועכשיו דווקא בעלי פתאום תמה - למה את לא מניקה אותה? בשבילו זה אותו הדבר - תינוקת בת חודשיים, תינוקת בת שנה וחודשיים, אותו הדבר, לא?

 

[היידי אור]

אחלה בעל יש לך...

גם גיל 40 וחודשיים נחשב??? איזה חמוד... האמת שלא חשבתי שאני פנאטית כלל, עד שלפני כמה שבועות ישבנו בית קפה ולידי התישבה בחורה עם תינוק - אולי בן שבוע, והיא מיד דחפה לו לפה פורמולה... טוב שאמא שלי החזיקה אותי, אחרת הייתי קמה להניק את התינוק בעצמי... אז אולי אני כן קיצונית עכשיו? לא חושבת- לדעתי צריך להניק כמה שבועות ראשונים- קולוסטרום וקצת נוגדנים. זה המינימום. עד היום אני זוכרת מישהי שהייתה איתי ב"בייבי אפרופו" ומיד הכריזה שהיא לא מנסה אפילו להניק- ונתנה רמדיה. לא בסדר... (לא נעים- אבל לדעתי היא ממש דפוקה...).

 

[She Dolphin]

כמו בהרבה דברים בדו שיח הישראלי

בימינו, יש הרבה פעמים נטיה להשתמש במושגים מסוימים מאוד בקלות בלי לחשוב על המשמעות האמיתית שלהם. לפי מילון שויקה: "פנאטיות - קנאות מוגזמת, בייחוד בענייני דת ופוליטיקה; תכונתו של הפנאטי; התלהבות, דבקות או מסירות קיצוניות מאוד או כאלה העוברות את גבול ההגיוני והסביר." לא, אני לא פנאטית ולא מסיונרית (לא בתחום ההנקה, ולא בשום תחום אחר

). כן, אני חושבת שאם מניקה, עושה משהו יותר טוב לבנה, מאשר אם לא מניקה. בואו אני אגלה לכם עוד סוד: אני בטוחה שאני אמא מאוד טובה. אני גאה בכל מיני החלטות שהחלטתי לגבי גידול בני, ואני גאה בדרך שישמתי אותן עד כה. עם זאת אני בטוחה שאני לא האמא היחידה שמרגישה כך לגבי עצמה, ואני חושבת שזה ממש טבעי (בדיוק כמו שלכל האמהות יש גם רגשי אשמה

) וממש נפלא שזה כך. אין שום סיבה שבעולם שמישהי תתנצל על איזושהי דעה שהיא מביעה, או על הצעת עזרה שהיא מציעה, או על זה שהיא מציעה למישהי לחשוב על עוד אפשרויות לפני שהיא מחליטה משהו. נדמה לי שכל מי שמביע דעה שהיא קצת מחוץ לנורמה המקובלת (במיוחד אם הוא מביע אותה קצת בנחרצות) מואשם מיד בפנאטיות ומיסיונריות, כי פשוט יש אנשים שמתקשים לשמוע ולשקול את הדעה יוצאת הדופן שלו. הרי אנחנו אנשים מבוגרים, ובכל דיון שמתקיים תמיד דואגים לחזור ולהזכיר ש"כל אחד יעשה מה שטוב ומתאים לו"... (אוי באמת, נו, זה לא ברור מאליו? איזו קלישאה... אפשר כבר לחזור לדיון?

). עם כל זה, אני מסכימה עם צפי, ומשתדלת ליישם בעצמי, ולגשת בצורה שונה לנשים שאני מדברת איתן, בהתאם לנסיבות ולמידת הקירבה וההיכרות. באופן כלל, באינטרנט, אני נזהרת שבעתיים.

 

[אפרת00]

סליחה??

האתר של דר´ ג´ק ניומן, גורו ההנקה של צפון אמריקה מדבר על כל הבעיות האפשריות של הנקה ולכן הפך להיות חביב הבית אצלי. ניסיתי לחפש מאמר שקראתי אצלו שמדבר על איך הנקה נהייתה משהו חריג ולא ההפך. הרי הטבע קבע שאם תניק את תינוקה ורק לפני מאה שנה התחילו לצוץ חברות התחליפים. תינוקות ינקו עד גילאי שנתיים - שלש ולא עד שאמא מסיימת את חופשת הלידה. אני מצטערת שאני לא מוצאת את זה כי הוא דיבר על חוסר האחריות של רופאי ילדים ואחיות שלא לעודד הנקה (אפרופו טיפת חלב).

 

[אמא של נוריאל]

אני לא מרגישה פנאטית, אבל,

אין ספק שההנקה "תפסה" אותי ואני מרגישה שהיא חלק מאד חשוב בחיי ובעיצוב הנוכחי שלהם. עם כל כמה שחשובה לי ההנקה, ועד כמה שהיתי רוצה "חינוך מחדש לאוכלוסיה" (ולא רק לגבי הנקה), אני מודעת לזה שזה יכול לסחוט מאמא כ"כ הרבה כוחות שעדיף שיופנו לתינוק, לכן אני ממש לא שוללת תוספים, או פתרונות אחרים, ואם אמא מחליטה שהיא לא מניקה, זה לא הופך אותה לאמא רעה. מה שעצוב לי ממש זה מקומות שאין להם הידע על כל אפשרויות העזרה הקימות (ללל, יועצות הנקה וכד´), וההנקה נופלת שם על ´אין לי מספיק חלב´, זה ממש משגע אותי. אז פה, אולי אני כן פנאטית, כי היה צריך להכניס לט"ח צוות מיומן ומיקצועי שיתמוך ויעזור ובאמת יעשה התערבות בונה ונכונה...

 

[מיכאלה הקודמת 33]

הרהורים שהיו לי בנושא

זה מעניין שגם אני חשבתי על איך הרגשתי בהתחלה ואיך עכשיו ובאמת בהתחלה הייתה לי הרגשה שנקלעתי לחבורת פנטיות שכיום נראות לי חבורת נשים נעימות ומקסימות. לפעמים אני קצת מרגישה, איך לומר, משונה, עם שתי תופעות. אחת, זה שכל פעם שמישהי פוגשת באחות טיפת חלב או ברופא שאומרים משהו נגד הנקה יש תגובות כל כך נזעמות שזה פשוט מדהים. הרי יש רופאים טפשים, מורים טפשים, שופטים טפשים וכו´. הרי הם אומרים הכל מתוך טיפשות ולא מתוך מסע צלב נגד הנקה שצריך לצאת נגדו למסע צלב בחזרה. הדבר השני ( יותר נדיר ) שלפעמים אימהות כותבות שהיונק הבוגר מושך, נושך מסובב וכו´ והתגובות הן לרוב ברוח של "ללכת איתו" "לתת לו". יש לי הרגשה שאימהות כה תומכות בהנקה הן מטבען רכות ומעניקות וקצת קשה לעבור לפאזה של גבולות, אבל מה לעשות? לפעמים חייבים וגם לזה צריך תמיכה, שלא תמיד מתקבלת כאן. עד כאן דבר הביקורת. איתגרתי קצת, לא? מקווה שלא הכעסתי.

 

[מאיטאי]

לפני שנכנסתי לפורום הוזהרתי על ידי

חברות מניקות, שהפורום הוא פנאטי ומיסיונרי. אני הייתי מאלה שחשבו שההנקה לא בשבילן, אבל בחודשי ההריון המתקדמים כשכבר התעניינו לגבי יתרונות וחסרונות ולמדנו כמה חשוב להניק לטובת התינוק, החלטתי לנסות (בעלי מאוד רצה שאניק ולא ביגלל הקימה בלילה

. היום אני מצטערת שלא נכנסתי לפורום בתקופת ההנקה הראשונה. החודש הראשון שלנו היה די סיוט, ובהחלט הייתי יכולה להעזר בתמיכה שאתן נותנות כאן באופן כה יפה

. היום כשההנקה הפכה להיות חוויה מדהימה בשבילי, אני רוצה גם לתמוך בנשים שרוצות להניק ולהמשיך ולקבל עזרה מותיקות ומבינות ממני. אישית אני בעד לתת לכל אחד להחליט לעצמו מה טוב ומה לא אבל ההחלטה צריכה להיות מלומדת - ויש הרבה מה ללמוד כאן. יש לציין אבל,שיש פה לפעמים זלזול כלפי אמהות שמחליטות על פורמולה או שלא בנויות לשאוב כשהן נאלצות לחזור לעבודה ואולי זה מה שנתפס כפנאטיות? כתבתי מבולבל אז לסיכום: לפני שהכרתי את הפורום = פנאטיות. היום = תומכות ומוכנות לעזרה.

 

[היידי אור]

תגובת התינוקות לעניין

איזה חמוד...

 

[היידי אור]

עוד חמוד אחד קטן

אם זה יצא כמו שצריך... אני מקווה.

 

[amadad]

עין אחת בפנים ואחת בחוץ

אם כבר מתנהל דיון אז אשתף אתכן בדעתי. אני רואה עם עין אחת מבפנים ועם אחת מבחוץ. למה הכוונה? מצד אחד אני אב טרי ואשתי מניקה ושואבת וזה לא פשוט וכבר נעזרתי בכן יותר מפעם אחת. אני מסכים לגבי חשיבותה של ההנקה על כל משמעויותיה הרפואיות, התפתחותיות, נפשיות, רגשיות, חברתיות וכו´... מצד שני אני אב ולא מתיימר אפילו לחשוב שאני מצליח לחוות או להבין את חווית ההנקה כפי שאתן חוות אותה על כל משמעויותיה הרגשיות, נפשיות, חברתיות, הורמונליות וכו´... לכן לאחר שהבעתי את דעתי לגבי חיוניותה וחשיבותה של ההנקה אני יכול להביע את דעתי כאדם מבחוץ. מספר נקודות: א. ההנקה היא טרנד/אופנה היא היא נורא אין לפני 30 שנה היא לא הייתה (התחילו לחזור להנקה רק לפני 10 שנים בערך). שוב אין לי ויכוח לגבי החשיבות שלה אבל הדור שלנו לא ינק (יחסית כמובן) ואנחנו לא לגמרי דפוקים. ב. זה לא שאתן כבני אדם פנטיות אלא ההידבקות בהנקה היא פנטיות מסוימת שאגב נישקפת על גבי השירשור הנוכחי בחלק מהתגובות והדעות שקראתי בו (הרי מספר דוגמאות: מי שטוען נגד הנקה לא יוצא למסע צלב אלא סתם טיפש, מעצבנות אותי אמהות שטוענות שנגמר להן החלב וכו´...וכו´...). ג. מאד משעשע לראות את השירשור הזה ולהשתתף בו כי כולם מנסים נורא להישמע אובייקטיבים. מזכיר לי כנס של ש"ס בו כל המשתתפים שוללים את הטענה כי הם משתמשים בשד העדתי-דתי לטובתם. הבהרה במקרה שלא ברור - אני כותב דברים אלו בחצי חיוך ובבדיחות דעת מסוימת, אין לי שום כוונה לפגוע או להתעמת עם אף אחת. אם בכל זאת פגעתי במישהי אני מתנצל על כך מראש. נ.ב. האם העובדה שהרגשתי צורך להתנצל, להבהיר את דברי, וכי אני חרד מתגובותיכן אומרת שאתן פנאטיות???

 

[דלית 3]

שאלה לאבא ותגובה כללית (ארווווך)

שמחתי לקרוא את מה שכתבת ואני מסכימה עם חלק מהדברים. מעניין אותי לדעת מה דעתך אם אשתך תפסיק להניק? נראה לי שאם טרחת להתנצל אז גם בך נידבקה קצת מהפנאטיות. ולגבי הדעה הכללית - אני הייתי בעניין במקומות שונים עם כל אחת מ-3 בנותי: עם הראשונה היתה ידיעה ברקע שמניקים כי מניקים, כי אחותי הניקה, כי זה חלק מאמהות וכי.... דנה נולדה אחרי לידה טראומטית ואושפזה בטיפול נמרץ ללא יכולת לינוק או לקחת בקבוק אלא רק עירוי ואח"כ זונדה. לא ידעתי אז מה זה לשאוב, לא שמעתי על גודש ולמעשה שום דבר. זה לא היה "אישו" וכל אחת עשתה מה שרצתה בלי שניכנסו לה לחזיה (דנה בת 10 וחצי). אחות - כמובן שלא היו יועצות הנקה - הציעה לי לשאוב ואני שאבתי כי זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות בשבילה. להכין לה חלב לכשתתחזק ובשבילי זה היה "ריפוי בעיסוק". השתחררתי לפניה ומחוסר ידיעה שאבתי המון. הייתי מאוד גאה בציצי וכשהיא השתחררה היו לי כאלה בעיות גודש עד ששלוש פעמים הגעתי לבי"ח בלילה. התגברנו והמשכנו. בגיל 5 חודשים דנה עשתה שביתת ציצי ואני הייתי מסתכלת על נשים מניקות ממש בקנאה. יצאתי מהסיבוב הזה עם שתי מסקנות: 1. לא מוכנה לשאוב בעקרון (בגלל הזכרונות) 2. את הילד הבא אני רוצה להניק לפחות חצי שנה ובגלל 1 מראש אקח חופשת לידה ארוכה. עם השניה התחלנו ברגל שמאל. עדי נשכה אותי עד זוב דם. מה שנזל לה על הלחי בסוף הארוחה היחה בצבע ורוד כהה. מי שמע אז על תפיסה נכונה או יועצת שתבוא להסביר? סבלתי שבועיים והתחלנו לינוק ולינוק ולינוק - כל שעה וחצי גג שעתיים כל היום וכל הלילה 24 שעות ביממה. בגיל חודשיים נישברתי והודעתי שהנקה זה יפה וטוב אבל לא בכל מחיר. יש לי עוד ילדה בבית וזה בא על חשבונה. בשקילת מבחן היא אכלה 70 גרם. נתתי לה מטרנה כדי לראות אם היא תסכים וכדי לראות אם אני יכולה פעם לצאת מהבית לבד. היא טרפה את הבקבוק אבל ... נעצרה בדיוק אחרי 70 CC. אחרי 45 דקות רצתה שוב לאכול, ינקה וזה היה הלילה היחיד בו ישנה 6 שעות. המשכנו כך ובגיל 4 חודשים עשיתי נסיון נוסף עם תוצאה זהה. רופא הילדים אמר לי שגם תמ"ל זה טוב ולא חובה להניק אבל שאדע שזה לא יפתור לי בעיית התכיפות בהנקה. לדבריו "זו הילדה וזו הקיבולת שלה ושום דבר לא יעזור". כמובן שהמשכתי להניק ולו רק כדי לא להתעסק עם בקבוקים בזמן הקצר שנשאר בין לבין. עדי ינקה 9 וחצי חודשים מהם 7 וחצי מלא עד שחזרתי לעבודה. אח"כ הייתי חולה, קדחתי מחום, התייבשתי בציצי והיא לא רצתה לינוק. אחרי יומיים זה התחיל להסתדר וידעתי שאוכל לחזור להניק אם אתעקש אבל זו נראתה לי הזדמנות טובה ליגמול אותה. זה בא ממנה, לי לא היה כמעט גודש ודעתי אז היתה להניק כמה שיותר אך מעבר לשנה זה סתם מיותר ו"פנאטי" ו-9 וחצי חודשים זה כבר קרוב לשנה. המסקנות מהסיבוב השני היו: 1. להניק עד שנה כמה שיותר אבל לא בכל מחיר. 2. לא תמיד זה כמו שאנחנו רוצות - צריך לזרום עם הילד ולא להתאים אותו למה שנוח לנו. כעת אנחנו עם השלישית. התחלנו שבועיים קשים עד שהפטמות הסתגלו (מראש הכנתי את עצמי לשבועיים של סבל) והיום היא בת 8 חודשים וקצת ויונקת מלא. לא אוכלת מוצקים למעט טעימות ולי זה ממש נוח בייחוד בחופשה כשהגדולות היו בבית. היה שבוע של מרק שנמאס לה, היו כמה ימים של טעימות מחית תפ"ע וחזרנו לציצי מלא עם הצעות לגיוון מדי פעם. מסקנות עוד אין אבל נכונות יש ויש. היום לא נראה לי מוזר להניק מעבר לשנה והרבה בזכות הפורום. גיל שלוש נראה לי מטורף אבל מנסיון אני לא פוסלת כלום. נראה לי שאת שקד אניק עד הצבא - זו כנראה הזדמנות אחרונה ואמשוך כמה שיהיה לה ולי מתאים. בקיצור, הדברים מישתנים. לא רק בין האחד לשני אלא גם כל אחד בתוך עצמו מישתנה. התנאים שונים בזמנים שונים וכל אחת צריכה לזרום עם מה שהיא מאמינה בו באותו רגע. מי שלא רוצה להניק מבחירה, עדיף שתיתן בקבוק רגועה ואוהבת מאשר שתניק מהרגשת חובה ודחיה מהענין - הרגשה שיכולה לעבור לתינוק. אני חושבת שכל נסיון לשכנע, להבדיל מעדרה, רק גורם אנטי ומחזק את הדעה ההפוכה.

 

[amadad]

אם אשתי תפסיק להניק???

תראי כפי שאמרתי אופנתי מאד היום להניק. כלומר, מעבר לחשיבות הגדולה שבהנקה שכולנו מכירים ומוקירים המצב הפך להיות כזה שאמא שלא מניקה היא אמא לא טובה. גם אשתי בתחושה ובדיעה הזו. אז ראשית יש לי אינטרס שהיא תניק לטובת הילד. שנית יש לי אינטרס שהיא תניק לטובתה (שלא יהיו לה נקיפות מצפון ורגשות אשם). מעבר לכך אם יקרה והיא לא תוכל להמשיך מכל סיבה שהיא (נגמר לה החלב, כואב לה מאד, גורם לה סבל, רוצה לחזור לעבודה או כל סיבה אחרת) זו לא טרגדיה לדעתי. לאמא שלי לא היה חלב ואני לא ינקתי. נדמה לי שאמא שלי ואשתי מסכימות שאני לא יצאתי כל כך נורא בגלל זה.