די נמאס!

[mayakad]

די נמאס!

אני מניקה את איתי 3 וחצי חודשים, הוא אוכל, גדל ושנינו נהנים מאוד - אבל כולם מסביבנו עושים פרצופים - מה את עוד מניקה, לא הגיע זמן לתחליף והכי הכי כואב לי שגם בעלי שהוא בד"כ בן-זוג ואבא למופת מתנגד להנקה וכבר רוצה לעבור לתחליף כדי שנהיה יותר עצמאיים. ועל חמותי כבר סיפרתי לכן אתמול - למשל היא באופן קבוע מתחמקת מלשמור על איתי הטענה שאני מניקה ומה היא תיתן לו (חלב שאוב שהבאתי - דא!) ולא עוזר שיש אצלה גם בקבוק נוסף של חלב קפוא רק למקרה ש... ואני אמנם נהנית להניק את איתי אבל מה עם הזוגיות שלנו וכל הריבים האלו. והכי מרגיז שכל דבר שלילי שקורה הם מקשרים להנקה וכל דבר חיובי, למשל שאיתי לא חולה (טפו, טפו,טפו) ומתפתח בקצב מאוד מהיר לגילו הם אומרים שזה לא קשור. ודי לי ונמאס לי ויצא לי מאוד מבולבל וכועס, אבל אחרי שהתחלתי לרשום הכל התפרץ... אולי באמת 4 חודשים של הנקה זה מספיק ואפשר להתחיל להתפשר כדי לחזור לזוגיות שפויה? מאיה

 

[לאה_מ]

אם זה מה שיקנה לך זוגיות שפויה -

אני חושבת שאת צריכה ללכת על זה. אבל אני לא בטוחה שההנקה זו הבעיה. נשמע לי די קצר בתקשורת, שבעל לא מסוגל להבין את אשתו שרוצה להניק את תינוקם בן ה-3.5 חודשים (!). אנחנו לא מדברות כאן על קושי של בן הזוג עם הנקה שנמשכת מעל שנה, למשל. לפעמים אחרי לידה של ילד ראשון מתפרצים כל מיני רגשות וקשיים וחרדות ותסכולים... אני יודעת שאצלנו, אחרי שעומר נולד, אני הרגשתי שאני חיה עם אדם שאני בכלל לא מכירה - בכלל לא זיהיתי את הגבר שאהבתי ושהתחתנתי איתו. וזה בכלל לא היה קשור להנקה. הוא דוקא לא התנגד להנקה. זה היה אוסף של המון דברים אחרים. אז אני חושבת שאת צריכה לנהל עם בעלך שיחה מלב אל לב, ולהסביר לו איך את מרגישה, ומה הדברים שהוא אומר עושים לך, ומה היית רוצה שיהיה, ולנסות להבין גם את הצד שלו (כי אני בטוחה שיש דברים שהוא מרגיש ואת בכלל לא יודעת) - ואז תחשבי שוב האם הבעיה תפתר בהפסקת ההנקה, או פשוט (בעצם, בכלל לא פשוט - די מסובך) בהמשך ההידברות.

 

[mayakad]

עברנו שיוחת על גבי שיחות

והכל תמיד מגיע לזה - ההנקה מעייפת אותך (לא נכון), איתי יותר מדי תלותי בנו (נתתי דוגמאות של אמהות טרנה באותו מצב), אנחנו לא יכולים לצאת לסופ"ש בלעדיו (מה שנכון, נכון) וכו´ וכו´ לא יודעת...

 

[לאה_מ]

אני אסתכן בחדירה לפרטיות...

אבל אנחנו באמת לא מכירות, אז תרגישי חופשי להתעלם מכל מה שאני אומרת, וגם להגיד לי לשתוק

כל מה שאת אומרת נכון - החיים זימנו לכם קשיים שלא תארתם לעצמכם עם ההפיכה מזוג למשפחה. באמת מעייף להניק (מעייף להיות עם תינוק קטן בבית כל היום. מעייף להחזיק תינוק שעות על הידיים. מעייף לשמוע בכי של תינוק ולהרגיש את התסכול שבחוסר היכולת לעזור לו לפעמים... אבל זה נכון לגבי כל תינוק וכל אם. אני בטוחה שזה לא ייחודי לאמהות מניקות). איתי באמת מאד תלותי. תארי לעצמך שבגיל 3.5 חודשים הוא כבר היה עצמאי... ככה זה. תינוק תלותי בהוריו. בגיל הזה הוא תלוי בעיקר באמו. זה לא משנה אם את מניקה או לא. ההבדל הוא שאת לא צריכה ללכת לקנות תמ"ל, ולהרתיח מים, ולקרר אותם, ולמדוד כפיות מדודות של אבקה, ולערבב במים, ולחמם, ולשטוף את הבקבוקים, ולעשות סטריליזציה... רק להרים את החולצה. התלות היא אותה תלות. אם תפסיקי להניק הוא לא יהיה פחות תלותי (ומאיה תארה כאן באופן מאד נוגע ללב את מה שעבר עליהם). אם לא היית מניקה כן הייתם יוצאים לסופשבוע בלעדיו? כי אם התשובה שלך היא "כן", אז תשאירי אותו אצל סבתא וסבא, עם חלב שאוב ותמ"ל לגיבוי, קחי איתך משאבה לסוף השבוע, ויאללה - לדרך. אם התשובה שלך היא "לא" - אז זה לא ממש משנה, נכון? אני לא מנסה לשכנע אותך כך או אחרת. אני רק מנסה להצביע על זה שהפסקת ההנקה לא תפתור את הבעיה שלכם (ככל הנראה). היא רק תיצור אצלך תחושה של החמצה ותסכול, והאשמה של בן זוגך בכך שהוא "גרם" לך להפסיק להניק ועכשיו את מתחרטת...

 

[מאיה10]

את בכלל רוצה לצאת לסופ"ש בלעדיו?

מסכימה עם מה שכתבו. החיים משתנים. להרבה אבות לוקח יותר זמן וקשיים לעכל את המצב ולהשלים עימו. לרוב, אצל האמהות מתפתח קשר וסיפוק יותר חזק בהתחלה. ככה הטבע עשה את זה. עם הזמן הדברים קצת מתאזנים.

 

[מאיה10]

לאה אנחנו מתואמות ../images/Emo8.gif

מעניין מה מזה היו מחשבות מקוריות שלי ומה ספגתי כאן בפורום, חחחה...

 

[לאה_מ]

אל תקלי בערך עצמך, חביבתי ../images/Emo13.gif

 

[מאיה10]

../images/Emo32.gif שלחתי לך מסר

 

[מאיה10]

מכירה את זה מקרוב קרוב../images/Emo10.gif ../images/Emo24.gif

אני מתנצלת מראש על התשובה הלא מסודרת, יש לי המון מה להגיד. בעלי בהתחלה היה בעד הנקה ואפילו הלך איתי ליועצת מעולה ושמע את האידיאולוגיה אבל אחרי כמה זמן כאשר הדברים לא הסתדרו לפי מה שהוא חשב, כלומר תומר לא פתח פערים מסודרים בין הארוחות ורצה כמובן כל הזמן את אמא וקם המון בלילה לינוק, מה שכן הפך אותי ליותר מותשת (אל תהיי בטוחה שזה לא ככה אצלך) ועוד "תופעות שכאלה" אז פתאום הוא התחיל להתנגד. אנחנו בטח יכולות להחיף דקלומים שלהם

אם להתחיל מהסוף שלי - אז אני נשברתי בגיל עשרה חודשים. לפני כן פשוט היה ברור לי שתומר קטן מדי ועדיין מאוד מאוד זקוק לציצי ושהחשיבות מבחינה תזונתית היא יותר גדולה בגיל הזה ולכן פשוט לא הסכמתי לותר בשלב כזה. מספר מהמשתתפות כאן בפורום עברו איתי את הקשיים והויכוחים והתמיכה שלהן מאוד עזרה לי לדעת שמה שאני עושה זה נכון. אני מאוד מסכימה עם לאה שגם לולא ההנקה היו קשיים, פשוט באמת קל לתלות את האשם בהנקה. את חושבת שהקשיים פסקו כשהפסקתי להניק? לא ולא!!! מדי פעם אני לא מתאפקת וכשבעלי מקטר משהו על תומר אני אומרת לו - מזל שאני כבר לא מניקה כי אז היית מאשים את ההנקה. אני יודעת שהוא לא יודה בזה אבל אני מקוה שלפחות בפעם הבאה כבר יהיה לו יותר קל להשלים עם זה. תראי, אחרי שתינור נולד הרבה דברים משתנים. זה לא פשוט לגלות שבן הזוג שהכרת והסתדרת איתו פתאום חושב אחרת ממך בנושאים שהם כ"כ מהותיים עבורך. זה לא פשוט בכלל להתמודד אבל לדעתי כדאי לנסות. משהו שנדמה לי נדיה או דיאנה כתבו פעם על כך שההנקה דואגת שהתינוק יהיה קרוב לאמא בתקופה הכי קריטית בחייו מאוד דיבר אלי. אני מאוד מקוה שתמצאו את הדרך שלכם. אני אשמח לדבר איתך בטלפון, אם תרצי שלחי לי מסר.

 

[Shellylove]

זו באמת החלטה שלך

ואני בטוחה שזה לא קל להניק כשיש כזו חזית עוינת בבית. את ודאי מתארת לעצמך שמהמקום שאני נמצאת (שנה וחמישה חודשים של הנקה), 3.5 חודשים נראים לי עוד ממש ההתחלה, אבל אני לא מזלזלת בכל יום של הנקה ואם את מרגישה שאת לא רוצה שהזוגיות "תשלם את המחיר", את יכולה להפסיק. גם אני, כמו לאה, מאמינה שההנקה היא לא הבעיה, אלא משהו אחר.כדאי שתחשבי מראש מה יקרה אם תפסיקי להניק והמצב יישאר כקדמותו? איך תרגישי אז? האם תכעסי על בעלך? תרגישי שהחמצת? אם לא, אז אולי באמת כדאי להפסיק. ויריה באפילה: האם איתי הוא הילד הראשון שלכם? כי נשמע לי שאולי (ואני מסייגת אלף פעם) בעלך לא מבין את השינוי שחל בחייכם בגלל שיש ילד (עייפות, ויתורים וכו´), או שהוא עוד לא עיכל את השינוי ומוציא עלייך (ועל ההנקה) את הקשיים והתסכולים שלו. אני מתנצלת מראש אם חדרתי לך לפרטיות וחיטטתי לך בקרביים של הזוגיות עם הספקולציות שלי, אבל כוונתי היתה טובה.

 

[ענתש]

מאיה - ליבי איתך.

גם אותי, כשהלכתי למקום העבודה שלי, שאלו בפליאה (וחשד, יש לציין) מה - את עוד מניקה ? כאילו זו איזו סטייה להניק בגיל 3.5 חודשים ! היא כל כך קטנה. אמרתי שכן ואני אניק עד גיל 18 (למדתי את זה פה...)

לשמחתי המשפחה הקרובה מאד תומכים בי, גם בעלי גם אמא שלי וגם שתי החמות. אבל אני יכולה אולי להציע פשרה - אני חושבת שבגיל שכבר עוברים כאבי הבטן אפשר אולי לשלב. חמותך לא רוצה לתת חלב קפוא ? תגידי לה שתביאי לה בקבוק מוכן להאכיל ועוד פורמולה גיבוי.... לי יש דוגמיות של מטרנה פק"ל בתיק כי זה מקל על חמותי (פסיכולוגית) - מה היא תעשה אם החלב השאוב לא יספיק ? אז הנה, יש לי תשובה בשבילה. היא עוד לא נאלצה לפתוח אף דוגמית בינתיים. אני אישית לא רוצה לתת לנגה תחליפים, אבל אם מצבי היה כמוך אז אולי הייתי מתפשרת, סעו לסוף שבוע - הזוגיות יותר חשובה. תשאירי אותה עם תמ"ל ורק אל תשכחי לשאוב בנופש (שלא יגמר החלב). אפילו לשאוב ולשפוך (כואב הלב, אני יודעת). בקיצור - יש דרך ביניים. זה לא הכל או כלום. ושיהיה בהצלחה.

 

[ronnieyuval]

אני יכולה להציע לך רק ../images/Emo24.gif עידוד

נשמע שלא קל לך איתם (בלשון המעטה...). לשמחתי אין לי עצות מנסיון כי גם בעלי וגם משפחתי וחבריי תומכים מאוד ברובם. אבל אני יכולה להגיד לך דבר אחד בוודאות - לא שווה לעשות משהו שגורם לך ולמשפחתך סבל ובעקיפין גם לתינוק, אלא אם כן את מחליטה שזה יותר חשוב. פשוט, את צריכה לדעתי לעשות רשימת "בעד או נגד" ולראות לאן נופלת הכף. לגבי הבעל - למה ההתנגדול שלו כל כך גדולה? האם ניסית אולי לשבת ולדבר איתו שיחה רצינית (לא באמצע ריב או בכי של איתי אלא בשקט, לבד, רק שניכם) ולהסביר לו את כל הדברים הטובים שאת יודעת על הנקה (והפחות טובים על התחליפים)? אולי זה יעזור לשנות את דעתו. כי הרי מדברייך נשמע שאיתי כן יכול לקחת בקבוק ואת כן שואבת לו, אז אפשר להשאיר אותו מדי פעם ולצאת קצת לבדכם נכון? תקני אותי אם אני טועה. וחוץ מזה מה שלא תחליטי אני בטוחה שתחליטי לטובה. אם את מרגישה גם בעצמך שתמו ימי ההנקה שלכם אז הכי טוב להפסיק. לא טוב שתניקי בהרגשה חרא כי גם לאיתי זה יגיע. עדיף אמא ואבא רגועים ושמחים בשמחתם שנותנים תמ"ל מהורים עצבניים שמניקים.

 

[הילהל]

המלצונת

גם אצלנו היתה קצת התנגדות, שלדעתי נבעה מהקושי של אבאשל לראות את הקשר החזק ביני לבין יונתן והוא הרגיש קצת בצד (עובדה שכשיצאתי לעבודה והוא התחיל להאכיל הדברים נרגעו). 2 דברים עזרו לאבאשל יונתן להשתכנע: טיול שלו עם התינוק וחבר (בלעדי) ועם תיק כבד ממים רתוחים ומסורבל מבקבוקיאד. וגם כמה פעמים שנתקענו בלי חלב שאוב והוא האכיל בסימילאק וחזה בתוצאות בטיטול

. אני מקווה שתמצאו את הדרך שלכם.

 

[נטע1ל]

מכתב לאבא של איתי

עברתם ביחד הריון ממושך ומסובך, וכשמאיה לא יכלה לקום מהמיטה היא רק חשבה על איך לפצות אותך. עברתם ביחד לידה, עברתם את השבועות הראשונים הקשים של תינוק חדש בבית ואמא מותשת, וברית מילה, עברתם את הקוליק וכל הקשיים של כל זוג הורים חדש. מאיה היא זו שמניקה, היא זו שבחרה להשאר בבית עוד כמה חודשים עם התינוק על חשבון עבודה שמאד חשובה לה, ואתה הרי יודע ש(לפחות) עד גיל חצי שנה חלב אם הוא המזון הכי טוב לתינוק. אז דוקא עכשיו, כשהכל פחות קשה ומסובך, כשהולך למאיה גם עם השאיבה, כשהיא מתכוננת נפשית ומעשית לחזרה לעבודה, עכשיו אתה רוצה שהיא תפסיק? איזה יתרון אתה רואה בכך שתאכילו את התינוק במטרנה (שלא לדבר על כך שזה אפילו יותר יקר?

)? תן לאיתי ולאמא קצת צ´אנס. עוד כמה חודשים. שתראו אם זה מסתדר עם שעות העבודה הבלתי אפשריות שלה, איתי הרי בריא ככה ושמח? עוד כמה חודשים, והציצים של אמא יהיו שוב רק שלך. נשיקות.

 

[She Dolphin]

איזה יופי! ../images/Emo13.gif

מצטרפת לכל מה שנכתב כאן, ובעיקר להצעה לשבת ולדבר בשקט אם אפשר על כל המצוקות, הכאבים, התיסכולים, של שניכם וגם על היתרונות (הברורים) של ההנקה וחסרונותיה, ולבחור ביחד להתמודד עם כל העניין עם המחיר שבא איתו, (וזה אומר כמובן, שמה שלא תחליטו יהיה מחיר שבא איתו) בהצלחה

ואנחנו כאן להמשיך ולתת לך תמיכה

.