מתיאשת
פעם ראשונה שלי בפורום הזה, ואני מרגישה שחייבת לציין שאני לא מאלו ש"מתאבדות" על הנקה ושני הגדולים שלי גדלו על סימילאק לאחר שלא הצלחתי להניק. ברם אולם...
ילדתי לפני חודש (בדיוק) את ביתי השלישית בהפרש של 7 שנים מהלידה האחרונה. היות ואני מגיעה לילדה הזו וללידה הזו ממקום רגשי אחר מקודמיהן (הרבה יותר בוגרת, מנוסה ורגועה), חשבתי לתומי שאולי הפעם ההנקה תצליח, למרות שמראש התכוננתי לאפשרות שלא ילך ולא נורא.
אז בבית החולים היא התחברה טוב לציצי אבל היתה מאוד ישנונית, בדיוק כמו בלידות הקודמות. אחרי כמה מציצות היתה נרדמת. הורדתי לה את הבגדים וניסיתי עור-לעור אבל לא כל כך עזר. בסוף ירדה הרבה במשקל (מ 3200 ל 2950) ונתנו לה בקבוק.
בשבוע הראשון בבית היא היתה רק על הציצי + שאוב. אחרי שבוע היא לא עלתה בכלל במשקל אז התחלתי לתת לה סימילאק אחד ביום כי במשאבה יצא רק 30-40. בשבוע השני היא כבר לא הסכימה לחזור לציצי. היא ממש התעצבנה וצרחה כל פעם כשניסיתי. אז עברתי לשאיבות בלבד. בגלל שבעלי השיג חופשה ארוכה והוא איתי בבית, היה לי קל לשאוב, ובהתחלה הגעתי גם ל 60 בשאיבה אחת של כמעט שעה. בכל פעם יצא לי פחות ופחות. לצערי היו גם כמה ימים שבקושי היה לי זמן לשאוב בגלל אילוצים שונים של החגים ושל שני הגדולים שלי וגם בלילות אני לא מצליחה להביא את עצמי לשאוב.
עכשיו יוצא לי בקושי 30 בשאיבה של כמעט שעה. אני שואבת עם משאבה חשמלית של יד שרה (לא הרגיש לי נכון לקנות משאבה ללידה האחרונה שלי...).
בקיצור, זה אותו המקרה שקרה לי עם השניים הגדולים שגם להם שאבתי חודש בערך עד שהחלב התמעט כל כך ונשברתי.
אבל משהו בי מתקשה להיפרד הפעם. אולי כי זו הפעם האחרונה...
האם ניתן בשלב הזה להגביר את כמות החלב? גם אם לא שואבים בלילה?
בחיים לא היה לי גודש. תמיד כמות החלב שלי היתה קטנה. כשהפסקתי לשאוב בעבר החלב פשוט התייבש מעצמו.
יש סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה הפעם?
אני שותה תוך כדי השאיבה, משתדלת להסתכל על הקטנה ולהריח איזה בגד שלה אבל הזרימה לא גוברת.
האם לוותר כי אני לא מספיק מחוייבת?
פעם ראשונה שלי בפורום הזה, ואני מרגישה שחייבת לציין שאני לא מאלו ש"מתאבדות" על הנקה ושני הגדולים שלי גדלו על סימילאק לאחר שלא הצלחתי להניק. ברם אולם...
ילדתי לפני חודש (בדיוק) את ביתי השלישית בהפרש של 7 שנים מהלידה האחרונה. היות ואני מגיעה לילדה הזו וללידה הזו ממקום רגשי אחר מקודמיהן (הרבה יותר בוגרת, מנוסה ורגועה), חשבתי לתומי שאולי הפעם ההנקה תצליח, למרות שמראש התכוננתי לאפשרות שלא ילך ולא נורא.
אז בבית החולים היא התחברה טוב לציצי אבל היתה מאוד ישנונית, בדיוק כמו בלידות הקודמות. אחרי כמה מציצות היתה נרדמת. הורדתי לה את הבגדים וניסיתי עור-לעור אבל לא כל כך עזר. בסוף ירדה הרבה במשקל (מ 3200 ל 2950) ונתנו לה בקבוק.
בשבוע הראשון בבית היא היתה רק על הציצי + שאוב. אחרי שבוע היא לא עלתה בכלל במשקל אז התחלתי לתת לה סימילאק אחד ביום כי במשאבה יצא רק 30-40. בשבוע השני היא כבר לא הסכימה לחזור לציצי. היא ממש התעצבנה וצרחה כל פעם כשניסיתי. אז עברתי לשאיבות בלבד. בגלל שבעלי השיג חופשה ארוכה והוא איתי בבית, היה לי קל לשאוב, ובהתחלה הגעתי גם ל 60 בשאיבה אחת של כמעט שעה. בכל פעם יצא לי פחות ופחות. לצערי היו גם כמה ימים שבקושי היה לי זמן לשאוב בגלל אילוצים שונים של החגים ושל שני הגדולים שלי וגם בלילות אני לא מצליחה להביא את עצמי לשאוב.
עכשיו יוצא לי בקושי 30 בשאיבה של כמעט שעה. אני שואבת עם משאבה חשמלית של יד שרה (לא הרגיש לי נכון לקנות משאבה ללידה האחרונה שלי...).
בקיצור, זה אותו המקרה שקרה לי עם השניים הגדולים שגם להם שאבתי חודש בערך עד שהחלב התמעט כל כך ונשברתי.
אבל משהו בי מתקשה להיפרד הפעם. אולי כי זו הפעם האחרונה...
האם ניתן בשלב הזה להגביר את כמות החלב? גם אם לא שואבים בלילה?
בחיים לא היה לי גודש. תמיד כמות החלב שלי היתה קטנה. כשהפסקתי לשאוב בעבר החלב פשוט התייבש מעצמו.
יש סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה הפעם?
אני שותה תוך כדי השאיבה, משתדלת להסתכל על הקטנה ולהריח איזה בגד שלה אבל הזרימה לא גוברת.
האם לוותר כי אני לא מספיק מחוייבת?
