על הלקאה עצמית...

[orile32]

על הלקאה עצמית...

היי בנות. רוצה את עזרתכן בהרגעה. קצת בדיעבד, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא? אז ככה: הבת שלי בת 10 חודשים. נולדה במשקל תקין לגמרי של 3 ק"ג. מההתחלה התעקשתי על הנקה מלאה אבל היו קשיים... הייתה לה לשון קשורה שהותרה בגיל שבוע, אבל בגלל שכנראה במשך שבוע היא ינקה בצורה לא יעילה כמויות החלב שלי פחתו כבר בהתחלה. רק מאוחר יותר אמרו לי שהייתי צריכה לשאוב כדי לשמר את כמויות החלב עד התרת הלשון... נעזרתי ב-2 יועצות הנקה שאיששו את החשש שלי שאין לי מספיק חלב. בשבועיים הראשונים בקושי היו חיתולים מלוכלכים, זה העלה את החשד שאכן יש בעיה באספקת החלב. כנראה שלא שאבתי מספיק או יעיל כדי להגדיל את כמויות החלב. היא חזרה למשקל לידה רק בגיל שבועיים וחצי. ומאז עלתה באופן עקבי אבל מ-א-ו-ד לאט. מאחוזון 40 בלידה היא ירדה לאחוזון 5 ושם נשארה עד היום. בשלב כלשהו התחלתי להאכיל עם צינורית תוספת של חלב שאוב ואחרי זמן מה כשהרגשתי שכבר אין צורך אז הפסקתי. אני עסוקה מדי יום בהלקאה עצמית שלא שילבתי בקבוקי תמ"ל בהתחלה ולכן היא התרסקה באחוזונים. אני תוהה האם בעיות ההנקה וכמויות החלב בהתחלה גרמו לה "להסתפק במועט". עד היום היא לא אכלנית ויש לה קיבה של ציפור כמו שאומרים. אוכלת 2 ביסים וסוגרת את הפה. האם לדעתכן יש אמת בחששות שלי? האם בעיות החלב בחודש הראשון יכלו לגרום לכך שהיא עד היום פיצית ממש? סליחה שכתבתי קצת מבולגן, אני כותבת מהטלפון וזה יוצא לי קצת מחורבש. אשמח לתובנותיכן... תודה!

 

[Expecting1now]

דבר ראשון תפסיקי להלקות את עצמך.

דבר שני - בנוגע להנקה צרי קשר עם ענבל בונה.
יועצת הנקה מופלאה שאבחנה לנו לשון קשורה שחמש (!) יועצות לפניה פספסו.
אמרו לי שהוא לא מצליח לינוק כי נולד קטן מאוד (2.320) ושאצטרך לשאוב מסביב לשעון ולתת בבקבוק.
לא היה לי מספיק ולא מצאתי זמן לשאוב בקצב הנדרש אז השלמתי עם תמ"ל.
הוא חזר למשקל הלידה בגיל 6 ימים, היום אנחנו 7.5 שבועות אחרי הלידה והוא עלה 1.675 ק"ג.
על פניו - אפשר להמשיך ככה, הוא אוכל במהלך היום תמ"ל ושאוב - כמה שיש.
אבל הלשון הקשורה עלולה להשפיע על עוד דברים.

חשוב לדעת שניתוק לשון קשורה עלול להיות לא שלם, לפעמים גם צריך לחזור על ההליך.
לא כל לשון קשורה היא תת-תפקודית, ולא כל לשון תת-תפקודית היא קשורה.
ממליצה לך לברר בכיוון הזה, לשון תת תפקודית עלולה להשפיע על הרבה דברים מעבר להנקה.
מידע נוסף את יכולה למצוא פה.

 

[orile32]

הלשון הקשורה הותרה בגיל שבוע

 

[Expecting1now]

מחזירה אותך לפסקה השניה.

לעתים יש צורך לחזור על ההליך.
רק אתמול פגשתי אמא שסיפרה שהבן שלה נאלץ לעבור שני ניתוקים.

 

[orile32]

יועצת הנקה שראתה אותה אמרה שהלשון בסדר

והיניקה שלה בסדר גמור מאז התרת הלשון. בנוסף, היא משרבבת לשון החוצה אז לא נראה לי שהלשון קשורה... תודה על ההתייחסות

 

[טחינה עם דבש]

ומה היה קורה אילו...

היית מוסיפה תמ"ל, ואז התפוקה באמת היתה יורדת, ולא ממש מצליחה לעלות, וההנקה היתה פחות-או-יותר נגמרת לכן בגיל חצי שנה?
לא היית מלקה את עצמך על זה?
&nbsp
כל רגע נתון בהורות הוא פוטנציאל לשגיאה, ואם את בקטע הזה אז תמיד תצליחי להגיד משהו רע על עצמך ועל הבחירות שלך...

בתכלס, החיים הם בחירה אינסופית בין אפשרויות גרועות וגרועות פחות, ורוב הזמן אין לנו באמת מושג מה ייצא מההחלטות שלנו.
&nbsp
את קיבלת את ההחלטה הטובה ביותר שהתאפשר לך לקבל באותה תקופה, על סמך כל מה שידעת וחשבת והרגשת, והתוצאה לא רעה בכלל - הנקה מלאה של תינוקת בריאה, חייכנית וחמודה (ראיתי. הצצתי לך מעבר לכתף כשהקלדת), גם אם קטנה.
&nbsp
והניסיון להסיק מהרגלי האכילה שלה משהו על השבועות הראשונים של חייה ממש גרם לי לחייך. בחייך, היא בת 10 חודשים! המון תינוקות בקושי אוכלים כמויות כלשהן בגיל הזה, ולא שומעים בכלל על "ארוחות".
הפעוט שלי, למשל, שנולד גדול ושמנמן ונשאר גדול שמנמן לאורך כל הדרך, אכל פירורים וביסים בודדים עד גיל שנה וחצי לפחות (חוץ מאשר במסיבות ממש גדולות). כל השאר - הנקה. גם הגדול שלי עשה את הסוויץ' האמיתי למוצקים רק בגיל שנה וחודש. עד אז זה היה יותר בגדר משחק, התלכלכות, התנסות ומריחות. וזה לא כזה נדיר.
בקיצור, בנקודה הזאת את ממש מחפשת את עצמך על לא עוול בכפך

&nbsp
עצה קטנה: בפעם הבאה שההלקאה האינסופית מתחילה, תעצרי כל דבר שאת עושה, תקחי נשימה עמוקה, תגידי לקול הפנימי הזה: "שמעתי, הבנתי, ונמאס לי לשמוע פעם עשירית את התקליט השבור הזה. תודה שקפצת לבקר". ואז תתמקדי, בכל הקשב והריכוז שיש לך, על הכאן והעכשיו והדבר החדש והרענן שאליו את צריכה לשים לב ברגע זה ממש. להיות בהווה, והכי בהווה שאפשר.
כמו שאומרים בערבית: "איל פאט, מאט". מה שהיה - היה ונגמר. פאסה.

 

[orile32]

איזו תגובה מהממת

וואו, תודה על מה שכתבת. באמת ששימחת אותי. מה שכתבת בהתחלה זה בדיוק מה שחששתי ממנו. ידעתי שברגע שאני מתחילה עם תוספות תמ"ל זה יהיה סוף ההנקה. אז נלחמתי בשיניים על כל טיפת חלב. ועכשיו אוכלת את עצמי... אמא שלי הכניסה לי את הדבר הזה לראש ומאז זה נתקע - שהיא קיבלה מעט חלב בהתחלה וזה יצר אצלה מצב של קיבה קטנה וקיבולת קטנה ולכן היא פיצפונת מאז. אני מקווה שהיא תשלים את הפער מתישהו. שוב הרבה תודה על ההתייחסות ועל מה שכתבת.

 

[michal@gal]

לא בטוח שבכלל יש כאן פער שצריך להשלים

האחוזון שבו נולדים לא אומר כלום על האחוזון שעליו מתייצבים בסוף.
הבן הגדול שלי נולד ענקי, כמעט 4 קילו, עלה עד מעבר לאחוזון 95 בגיל 4 חודשים ואחר כך עד גיל שנה ירד בהדרגה לאחוזון 25 ונשאר שם.
&nbsp
יכול להיות שאחוזון 5 זה האחוזון שלה, יכול להיות שהיא תעלה בהמשך, שניהם תקינים.
אם היא בריאה ומתפתחת בקצב תקין זה טוב, לא משנה באיזה אחוזון.

 

[טחינה עם דבש]

בדיוק מה שרציתי לכתוב!

 

[orile32]

אם זה האחוזון "שלה" אז אני בסדר עם זה

המון תודה על התגובה שלך.

 

[טחינה עם דבש]

בדיוק להיפך

אנשים שהורעבו בשלב מסוים בחיים נוטים לפצות על זה באכילת יתר ברגע שיש להם אוכל זמין, וכך הם מרחיבים את קיבולת הקיבה שלהם.
חוצמזה הגוף בדרך כלל מגיב לתקופות של רעב בשינוי המטאבוליזם שלו, כך שפחות שומן יישרף ויותר שומן ייאגר בגוף ויישמר, כדי להתכונן לתקופת הרעב הבאה.
&nbsp
כך שהעובדה שהיא נשארה רזה דווקא מעידה על כך *שלא* היה לה מחסור משמעותי בקלוריות בתקופה הראשונה.

 

[orile32]

שימחת אותי ממש

אני עוד אתחיל לחשוב בטעות שהיה לי מספיק חלב!

(אגב, עד היום, אם אני שואבת 100 מ"ל אני חושבת לעצמי - "זה לא שלי, אין סיכוי שיש לי 100 מ"ל חלב, זה בטח משהו חד פעמי...").
תודה רבה. באמת!

 

[טחינה עם דבש]

 

[פשושי שלי]

זה בעיקר מה שיש לי לומר לך

&nbsp
אלופה
&nbsp
אין על אמא נחושה , שיודעת ומאמינה בעצמה
שאפו