לא כדאי לשאול שאלה כזאת
כי אין לזה תשובה טובה, וכל התשובות האפשריות יעצבנו לפחות חצי מהאנשים שיקראו אותן. ולי אישית אין מושג לאיזה חצי את שייכת...
 
<תשובה אישית שלי: להניק זה כיף, אחרת למה לי לעשות דבר כזה במשך יותר מחמש שנים?>
 
השאלה החשובה היא, מה *את* יכולה לעשות, ומה *את* רוצה לעשות.
 
כדי להניק בכיף ובהנאה, צריך לדעת על הנקה, איך היא עובדת, איך נראה תינוק שיושב טוב על השד, איך להתחיל להניק ברגל ימין (אפס הפרדה מהתינוק בשעות ובימים הראשונים, ותמיכה טובה מהסביבה), איך יודעים אם יש מספיק חלב (בדרך כלל יש. רוב הנשים חושבות בטעות שאין להן מספיק חלב, בגלל חוסר ידע ועצות מוטעות), איך להימנע מטעויות נפוצות שמקשות על ההנקה, ומהם דפוסי יניקה נורמליים.
 
את כל הדברים האלה אפשר ללמוד בשבועות ספורים או פחות, זה לא מסובך בכלל.
בתרבויות נורמליות, את כל אלה כבר היית יודעת עוד לפני גיל 15, כי היית גדלה בקרב נשים מיניקות, וצוברת שעות של צפייה בהן ובתינוקות שלהן. ואז היית מתחילה להניק כאילו כבר עשית את זה מיליון פעם קודם, וזה היה - לרוב - קל ונעים. ואם היו קשיים - היית יודעת מה לעשות אתם ואיך לפתור אותם
בתרבות שלנו, צריך לעשות מאמץ מודע כדי ללמוד, ולוודא שאת לומדת ממישהו שבאמת יודע.
 
הפורום הזה, למשל, הוא מקור אמין למידע. דפי אינטרנט מסחריים - לא.
יועצות הנקה ומדריכות הנקה מוסמכות הן מקור טוב למידע (אם כי יש כאלה שטובות יותר מאחרות, ויש גם את הצורך בהתאמה אישית). מיילדות ואחיות של טיפת חלב אמורות להיות מקור כזה - אבל חלקן עדיין לא מעודכנות ועלולות לתת עצות שגויות.
אמהות שמיניקות / הניקו יותר מחצי שנה, רצוי שנה, רצוי שני ילדים, ונהנו להניק (גם אם היו להן קשיים בדרך) הן כמעט תמיד מקור מעולה למידע. עצה שלי: תמצאי אחת כזאת ותתחברי לה לווריד.
ליגת לה-לצ'ה היא מקור טוב למידע, הם גם מקום טוב לפגוש שם נשים מיניקות אחרות, והם מקפידים לא לענות על השאלה המקורית שלך (מה עדיף) אלא לתמוך במה שאת רוצה לעשות.
 
אז מה את יכולה לעשות:
את יכולה להחליט שאת רוצה לנסות להניק, ולהקדיש את עיקר הזמן שיש לך עד הלידה כדי ללמוד ולהתכונן כמה שיותר.
(איך ללמוד: בקריאה יסודית בפורום, כמה שיותר דפים אורה. בפגישה עם יועצת הנקה. בקורס הכנה להנקה. בישיבה ליד נשים מיניקות, התבוננות ושאילת שאלות)
 
את יכולה להקדיש מחשבה לשהות שלך בבית החולים, ולארגן כך שתהיה לך שם מספיק תמיכה, ושתוכלי להיות חופשי עם התינוק ולתת לו ציצי חופשי ללא הגבלה, בלי הפרעות, עם תמיכה פרקטית כשצריך, ובלי הסיכון שמישהו ידחוף לו בקבוק כשאת לא שמה לב.
 
את יכולה להקדיש מחשבה לפוסט-פארטום, איך לעשות כך שתהיה לך עזרה ותמיכה לששת השבועות הראשונים, כדי שאת תוכלי לנוח ולהתאושש ולהכיר את התינוק (זה משהו שממולץ מאוד לעשות בלי קשר להנקה)
 
או שאת יכולה להחליט שכל העסק של ההנקה גדול עלייך, שאת אוטוטו יולדת ואין לך כוח לחשוב ובקבוק קורץ לך יותר ותעזבו אותך מזה.
 
או שאת יכולה להחליט לנסות להניק ולראות איך יהיה. בהחלט קורה שמצליחים ככה והכל הולך חלק
רק שזה הימור. סיכויי ההצלחה וההנאה גדלים בהרבה כשאת באה מוכנה.
 
<עוד תשובה אישית: להניק זה קצת כמו לאכול. בדרך כלל זה כיף גדול. אממה מה - תמיד יש תקריות לא סימפטיות על הדרך, למשל את נושכת לעצמך את הלשון. או יש לך קלקול קיבה. או שאכלת יותר מדי או את הדבר הלא נכון ואת מרגישה כבדה ומבואסת. או שיש לך חור בשן. אם את מבינה מה קורה לך ולמה, קל לך לטפל בסיבות לאי נוחות ולכאב.
שורה תחתונה: כיף לך לאכול? שווה את המאמץ?>