מתייאשת...

[לונה שאלונה]

מתייאשת...

היי לכולן,
זה הולך להיות קצת ארוך אז תודה מראש לכל מי שתקרא עד הסוף...

בני בן שלושה חודשים, אנחנו על הנקה מלאה. לא היו בעיות מיוחדות עם ההנקה, ולכן המשכתי בלי לחשוב פעמיים. התכנון שלי היה להמשיך עם הנקה מלאה לפחות עד גיל שנה, ובטח ובטח שעד חצי שנה- גם עם עד שנה לא יסתדר, אבל בשבועות האחרונים אני כבר ממש לא יודעת אם אני מסוגלת יותר....
אני מרגישה קצת רע, כי יש פה נשים שכל כך קשה להן להניק ועושות כל כך הרבה מאמצים בכל מקרה כדי להמשיך ולהניק- ואני ברוב חוצפתי שהולך לי קל מתלבטת אם להמשיך, או אם לשלב תמ"ל... אבל אני פשוט מרגישה שאני עייפה מדי, חסרת סבלנות מדי, ואני מתחילה להרגיש גם קצת מדוכאת... אני לא בדיכאון אחרי לידה וגם מצב הרוח שלי היה עד עכשיו בסדר גמור (טפו טפו טפו) אבל החוסר שינה, ביחד עם השעמום (אין לי אף חברה בחופשת לידה או משהו בסגנון) ביחד עם הכבילות הזו לבן המתוק והמדהים שלי (שאני מאוהבת בו!)- זה פשוט נהיה קשה ומתיש ומתסכל ובעלי חושב שאני צריכה לשלב תמ"ל כדי שלדוגמא הוא יוכל לתת לי לישון לילה אחד שלם סוף סוף...
אני שואבת, אבל בגלל שזה תוך כדי הנקה אני שואבת מקסימום 80 מ"ל, כך שרק אחרי שתי שאיבות בערך יש לי ארוחה אחת בשביל המתוקי, ולא תמיד נותנים לו את זה בסוף אז אני שוב צריכה לשאוב מחדש... ובכל מקרה אין לי מצב להגיע לכמות של חלב שאוב ללילה שלם כדי שאוכל לישון קצת. גם אם אני יוצאת לשעתיים-שלוש ומשאירה את המתוקי עם אמא שלי ובקבוק חלב שאוב- זה לא תמיד מספיק (לא יודעת איך...הוא תמיד כאילו מרגיש שהלכנו- ופתאום רוצה לאכול יותר מהרגיל) אז חוץ מאיזה שלוש פעמים מאז שנולד בכלל לא הלכנו לשום מקום לבד רק שנינו אני ובעלי. עם חברות בכלל לא נפגשתי חוץ מהפעמים שהן באות אליי- שזה לא הרבה כי השעות שלי כרגע לא נוחות לרוב האנשים וגם כשבאים אליי אני עסוקה כל הזמן עם הילד ולא יכולה ממש להתפנות בשביל לדבר...
גם נורא קשה לצאת מהבית כי יש את כל הלוגיסטיקה הכרוכה ביציאה עם תינוק, ביחד עם ההנקה שדורשת תמיד איזשהו מקום פרטי לשבת בו, ואם לא פרטי- אז מוצל, ובכל מקרה זה לא תמיד מסתדר וכבר מצתי את עצמי מניקה בשירותים ציבוריים ואפילו פעם שקלתי להניק בחדר מדרגות של בניין.... (יש לי תחושה שעם בקבוקים זה פחות קשה משום מה...)
בקיצור- אני לא ישנה, לא יוצאת עם בעלי, לא נפגשת עם חברות, וגם לא יוצאת יותר מדי לבד חוץ פה מתחת לבית. זה סוג של מרשם בטוח למצב רוח הולך ודועך. ברור שלא הכל קשור להנקה- אבל בעלי אומר שחלק מזה כן יכול להפתר אם אשלב תמ"ל.
אני כמובן מפחדת שעם שילוב התמ"ל- תלך ההנקה, ואני ממש מרגישה רע לתת תמ"ל שאני יודעת שזה כל כך הרבה פחות בריא לבן שלי.

קצת הצפתי בבעיות- אבל יש למישהי רעיונות יצירתיים מה אפשר לעשות? לשלב תמ"ל? אמא שפויה זה גם חשוב, לא? לא יודעת....

 

[בלה טיגריס]

וואי

אני מה זה מבינה אותך

ונראה לי שזה מצב שכמעט כל אחת נאלצת להתמודד איתו באיזשהו שלב...

הייתי במצבך ועוד עם אמא שלי שכל יום הייתה מגיעה. היא עזרה ותמכה והקלה עליי מאוד, אבל עד שבעלי היה מגיע בערב הייתי כבר בשיא העצבים. המצב התחיל להסתדר כשחזרתי לעבודה..
אני כמובן לא מציעה לך את הפתרון של לחזור לעבודה

אבל מה שכן... למה לא לצאת עם בעלך? שישבת - עכשיו המזג אויר מצוין, אז צאו קצת לטיול או סתם לפיקניק בפארק. שהוא יטפל בתינוק ואת רק תניקי כשיהיה רעב.
צאו איזה ערב לקולנוע (תשאירי שאוב לאמא/חמות או מי שיכול להשאר עם הקטנצ'יק).
תלכי קצת לקניות עם הקטן (מנשא, עגלה) באמצע שבוע וכו'.
תעשי איזה יום שבעלך בבית יום מנוחה - אל תטפלי כלל בתינוק, רק תניקי, ותעשי מה שבא לך - תקראי ספר, תראי טלוויזיה, תעשי לך אמבטיה, נו הבנת את הרעיון

העניין הוא באמת שמתחילים להתחרפן מלשבת כל הזמן בבית ומלתקשר בעיקר עם תינוק קטן. ולדעתי זה בסדר והפתרון הוא להתאוורר ולשבור שגרה מדי פעם.
לגבי תמ"ל. מה אני אגיד לך. כמובן שהמצב האידיאלי זה להניק, אבל כל אחד והאילוצים שלו. באמת. אין לך מה להסתכל על אחרות. תתחשבי ברגשות שלך בעניין ותחשבי מה יהיה טוב למשפחה שלכם ובאיזו דרך הכי כדאי לבחור.
אני מבינה את בעלך - הוא מגיע הביתה ורואה את אישתו מותשת, עייפה ואולי גם עצבנית ומנסה למצוא פתרון שתשני יותר ושתנוחי וכו'.
אם הדרך של תמ"ל לא מדברת אלייך אז את פשוט יכולה להגיד לו שזה לא בא בחשבון ולהציע לחפש דרכים אחרות כדי להקל עלייך

 

[לונה שאלונה]

תודה על התגובה...אז ככה-

גם אמא שלי מגיעה הרבה לעזור, רק שגם אני על סף חרפון ממנה וזה נראה לי כבר לא בריא לי ואני צריכה קצת מרחק ממנה.... אני גם מרגישה כל הזמן שאני צריכה "להתחנן" לאנשים וגם לאמא שלי כדי שיבואו איתי לעשות קניות/לבלות, כי מה לעשות- יותר קשה להסתובב עם עגלה ותינוק שדורש התייחסות ותשומת לב כל הזמן (הרי כל 5-10 דקות צריך לעשות משהו-להניק,גרעפס,פליטה,חיתול,שעמום,אי נוחות בעגלה, עצבנות מהמנשא כי הוא עם הפנים פנימה, רוח,שמש,עודף גירויים ועוד ).
אני מתכננת לחזור לעבודה רק בעוד חצי שנה בערך אז הדרך שלי עוד ארוכה....
אני יודעת שאני צריכה יותר לצאת ולעשות דברים כי להיות בבית זה מחרפן, הבעיה היא שלפעמים פשוט אין לי כוחחח לעשות שום דבר חוץ ממה שאני חייבת- אני עייפה ומותשת, ונגיד ממש ברגע זה, נראה לי כמו הדבר הכי קשה בעולם להתארגן בעצמי תוך כדי שהקטנציק זועק לתשומת לב כל כמה זמן, ולארגן אותו ולצאת. זה פשוט נראית לי כמו משימה כל כך ארוכה ומתישה- שאני מתייאשת עוד לפני שאני מתחילה לעשות אותה, בייחוד כי הלילה מאיזושהי סיבה הוא התעורר כל שעתיים וחצי וגם עם העזרה הרבה של בעלי (שהיה איתו ער מארבע וחצי בלילה עד שבע בבוקר) עדיין לא ממש ישנתי כי כל הזמן קמתי להניק ולקח לי זמן להירדם בחזרה.....
אני בכלל לא מדברת על זה שהבית נראה כמו חורבה. שזה לכשעצמו מדכא, ושאני אוכלת שטויות ולא מצליחה להוריד במשקל כי אני מרגישה שאין לי זמן וכוח להשקיע בתזונה שלי. גם לעשות ספורט זה מאוד מורכב לי בגלל ההנקה (גודש בשדיים ותשמוני הנקה...).

אני פשוט לא מבינה איך נשים עושות את זה כל כך הרבה זמן.... אני חושבת שאני מפספסת פה משהו.

 

[בלה טיגריס]

את לא מפספסת כלום. גם לי אישית היה קשה.
לגדל תינוק זה קשה. נ-ק-ו-ד-ה!
וזה לא משנה אם את מניקה או לא.
תחשבי שאם את לא מניקה את צריכה גם להכין בקבקוים ומנות לקראת היציאה מהבית. וגם לשטוף ולעקר כל יום מלא אביזרים...
אז ברשותך אני אתייחס לכמה נקודות.
1. רגשות אשמה וייסורי מצפון. בגלל שאת אוכלת שטויות, בגלל שאת לא יורדת במשקל כמו שציפית מעצמך, בגלל שלא ככה דמיינת את ההורות, בגלל שהית לא מסודר ועוד דברים שמדכאים אותך.
תתחילי לפרגן לעצמך, גברת!

על כל מה שאת עושה ותרפי מהגוף שלך. תני לעצמך זמן לחזור לגזרה, לקראת 9 חודשים שנה העצמות די חוזרות למקומן והגוף מתאושש יותר. את סה"כ 3 חודשים מהלידה, אל תלחיצי את עצמך.
אם חשוב לך העניין של אוכל, אז תנסי לשנות את הדגש קצת. שאת רוצה לאכול בריא כדי להזין את הגוף שלך בדברים טובים ולא כדי לרזות/לא לעלות במשקל.
2. אמא. עזרה של אמא זה מעולה ואי אפשר לכמת אותה. אבל אין מה לעשות, זה מאוד קשה להתמודד גם עם תינוק וגם עם אמא

תחשבי מה מפריע לך בנוכחות שלה (היא עושה יותר מדי, היא אומרת לך מה לעשות, היא מעירה, היא דואגת יותר מדי...מה המצב אצלך..) ותדברי איתה על זה. על תהססי לבקש עזרה. אני גיליתי שאמא שלי הייתה רק יותר מרוצה כשאמרתי לה בדיוק איך היא יכולה לעזור לי.
3. אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה את אוהבת לעשות. אבל מה שנותן כוח זה לעשות דברים שאת אוהבת. אפילו אם זה דבר קטן, אבל לא הגעת אליו בשל כל האילוצים של הטיפול בתינוק. תנסי לחזור בקטנות לדברים שאת אהבת לפני שילדת. זה יכול לתת לך הרגשה של ספייס ועצמאות ויהיה לך יותר כוח לשגרה הנוכחית.

 

[לונה שאלונה]

את כל כך צודקת

בקשר להכל ובעיקר בנקודה הראשונה.
השיחה פה עודדה אותי ואנחנו הולכים לבילוי בקניון! (בהחלט אחד הדברים שאהבתי לעשות לפני...כמה קלולסי מצידי)

תודה!!

 

[בלה טיגריס]

קניות מהנות

את גילית כבר שהכי כיף זה חנויות של הקטנים?

 

[bell19]

חשוב מאד למצוא גם את עצמך

גם אני הייתי שם - הקטן שלי כבר בן שלושה וחצי חודשים וגם אני התחרפנתי...
ניסיתי לתכנן יציאות קצרות כך שלא אצטרך להניק מחוץ לבית - חשוב לצאת מהבית, גם בשביל השפיות וגם כדי שהתינוק יתרגל לכך שלא כל הזמן נמצאים בבית.
תיעזרי בבעלך, בעיקר בסופי שבוע שאפשר - את יכולה להניק ואז לצאת להתאוורר לבד או עם חברות. הבעל והילד יסתדרו בלעדייך שעה שעתיים.
בקשר לתמ"ל - אני הוספתי בקבוק אחד ביום וכאשר נמצאים בחוץ ולא ניתן להניק אז גם. לדעתי תוספת של בקבוק או שניים ביום מידי פעם חשובה לנפש (שלך) ולא יגרם לתינוק שום נזק.
רק חשוב - ברגע שנותנים בקבוק, צריך לתת בעקביות אחרת התינוק שוכח איך לאכול ממנו (וזה מניסיון אישי)
אל תתיאשי!

 

[לונה שאלונה]

את נותנת תמ"ל פעם ביום?

וממשיכה להניק רגיל חוץ מזה?

 

[bell19]

תמל

כן - פעם ביום הבעל נותן תמל והשאר הנקה
אבל בתגובות להודעה שאני פרסמתי נאמר שזה עשוי לגרום להעדפת בקבוק....

 

[בטט הקרה]

אני ממש לא מסכימה איתך.

אין לי בעיה עם רוח הדברים, רק חשוב להקפיד, במיוחד בפורום אינטרנטי, כשאת לא יודעת מי קוראת, לא לנסח דברים כל כך בפסקנות - א. זה לא נכון שלא יגרם שום נזק לתינוק. יש תינוקות שמבקבוק אחד בלבד (לא ביום) מפתחים העדפת בקבוק. וב. יש תינוקות ששוכחים לאכול מבקבוק ויש תינוקות שלא.
בקיצור, הניסיון האישי שלך חשוב, אבל כך גם צריך לנסח אותו, ולא ככלל שתקף לכל התינוקות. אל תשכחי שלפעמים יש אמהות שקוראות ולא מגיבות, ויכולות לקחת את דבריך כפשוטם.

 

[ניקו קטנה]

יש לי כמה רעיונות...

קודם כל שאיבה בשעה קבועה עדיף בבוקר כשהוא ישן תעלה את הכמות הנשאבת. איך את שואבת? עם איזו משאבה?
בערב מתי הוא הולך לישון ומתי קם לאכול? אני בד"כ יוצאת אחרי שהוא הולך לישון ואז אני בטוחה שאם הוא קם זה לא לאכול. יצאתי ככה כמה פעמים עם חברות וזה ממש עושה טוב.
מציעה גם להתאמן על להניק בחוץ עם סינר ולצאת גם אם זה איתו כל יום החוצה. זה יעשה לשניכם טוב.
תמצאי חוג באזור שלך- עיסוי תינוקות, ליווי התפתחותי, משהו עם מוזיקה או אוליאפילו קבוצה של אמהות עם עגלות. ככה תוכלי להיות בסביבה שמבינה, תמצאי קצת חברות לחופשה ותתחילי להנות.

 

[לונה שאלונה]

רעיונות טובים!

אני באמת אנסה לשאוב בשעה קבועה.אני שואבת עם מדלה סווינג, אמור להיות מספיק טוב, לא? הבעיה עם שאיבה בבוקר היא שבבוקר הוא לא ישן- הוא נרדם לרוב בסביבות שבע בערב, וקם בבוקר בערך בשש בבוקר, אבל כמובן קם לאכול מספר פעמים בלילה (בערך בגיל חודשיים היה פותח פערים יפים, עכשיו בגיל 3 חודשים חזר לקום כל 3 שעות). בשש בבוקר אבא שלו נמצא איתו ונותן לי לישון איזה שעה וחצי, והחל משש בבוקר מתוקי ער ולחלוטין במהלך היום ואם ישן- זה לפרקי זמן מאוד קצרים ולרוב בעגלה אם יצאתי איתו לטיול (כך שאני לא יכולה לישון איתו במהלך היום).
מה שכן- אני אקבע לצאת עם חברות בערב אחרי שהוא נרדם ואנסה למצוא חוג לתינוקות.... מקווה שיצליח לי

 

[ניקו קטנה]

תנסי גם ליצור שנות יום

תינוק בגילו אמור לישון בערך 15-16 שעות בסך הכל לילה ויום.
הסווינג נחשבת לטובה מאוד אבל שאיבה בשעה קבועה תעזור.

 

[שניקית]

וגם התשובה שלי ארוכה

מה שאת מתארת נשמע מוכר ואני חושבת שרוב האימהות חוות חלק מהרגשות הללו בשלב זה או אחר.
טיפול בתינוק הוא דבר אינטסיבי, מאתגר ומאוד מאוד דינאמי. ובדידות עוד יותר מקשה על החוויה.
ממה שאת מתארת לא נשמע לי שההנקה היא 'הבעיה' ומסכימה עם עצות שאחרות נתנו לפני.
אבל הנה כמה דברים שעזרנו לי/לנו.
1. סדר יום/שגרה- אני יודעת שלא לכל אחד זה מתאים, אבל אצלנו ברגע שהתחלנו להרגיל את תמר לשיגרה של ערות ושינה (כלומר תנומות יום) היא הפכה להיות תינוקת הרבה יותר רגועה. קודם לכן פשוט היינו מפספסים את סימני העייפות שלה ובגלל זה היא הייתה בוכה המון במהלך היום (התחלנו עם זה בגיל חודשיים ועד היום- חצי שנה, יש לה סדר יום קבוע שמאוד נוח לה ולנו). אצלכם זה נשמע שכבר יש הבחנה טובה בין יום ולילה, אז אול כדאי לעבוד על תנומות היום ולעזור לו לישון יותר. כמו שכבר כתבו לך, תינוק בגיל הזה צריך גם תנומות יום וכשהם עייפים ומקטרים זה הופך הכל לעוד יותר קשה, להם ולנו. באופן אישי העובדה שיש לנו סדר יום מאוד עוזרת לי לתכנן טוב את הימים, גם מבחינת לפגוש אנשים וגם מבחינת קצת זמן לעצמי. סתם דוגמא- אני מאוד משתדלת בבוקר, אחרי שהיא ישנה את התנומה הראשונה להתקלח ולהתלבש (היא בטרמפולינה עם משחק מולי ואני שרה לה). ככה שאני כבר נקייה, לבושה ואם יוצאים אחר כך זה יותר מהיר ואין עניין של 'אין לי כוח להתארגן'. תוך כדי הנקה אני לרוב קוראת ספר. כשהתחלתי לקרוא בהנקה הצלחתי להחזיר לעצמי את אחד התחביבים המרכזיים ביותר שהיו לי לפני הלידה ומבחינתי זה מאוד משמעותי.
2. לא משנה מה- אני משתדלת לצאת מהבית לפחות פעם ביום. גם אם זה לסופר לקנות חלב, לבית מרקחת או סיבוב קצר בשכונה. ככה גם היא רואה עולם ונחמד לה וגם אני רואה אנשים. את כותבת שאין לך עוד חברות בחופשת לידה. ממליצה על מה שאחרות אמרו (להצטרף לחוג או קבוצת אמהות). יש בפייסבוק קבוצה אדירה (וירטואלית) של אמהות, שנקראת, 'מאמאזון' (אני לא יודעת אם יש לך פייסבוק) ואני יודעת שהייתה שם התארגנות של אמהות מאיזורים שונים להיפגש וככה להכיר אמהות אחרות באיזור. ו- אם את במקרה מגיעה ללונדון, את מוזמנת לקפה
3. אני גם מאוד משתלדת לפגוש חברות מהעבודה. מאחר והן עובדות במשך היום והמשרד קרוב לבית שלי, אני נוסעת לאכול איתן צהריים לפעמים (כמובן עם התינוקת) ו/או הולכת לאירועים שונים, כמו מסיבות פרידה וכו וככה שומרת על קשר עם חברות שהן לא בחופשת לידה.
4. לגבי שאיבה ותמ"ל- יכולה להגיד לך שבאופן אישי כל התעסקות עם בקבוקים, לנקות, סטריליזציה וכו נתפסת בעיני כעול. הנקה מבחינתי הופכת את חיי להרבה יותר נוחים כי כל מה שתמר צריכה זה אותי. אני מנסה מאוד לא לקחת את הקטע של הנקה בחוץ כאתגר. מבחינתי תמר צריכה לינוק ואין פה שאלה בכלל ומקסימום אשב בקפה או על ספסל בחוץ. יש לציין שבלונדון מזג אוויר לא הכי נוח ועדיין אני לא נותנת לזה להפריע לי, פשוט מתלבשים טוב.ברוב הפעמים אנשים בכלל לא מבינים שמה שאת עושה זה להניק וזה לא באמת מפריע (לדעתי). בשבוע שעבר הלכתי בקניון והייתה שם אישה שישבה עם השד בחוץ והניקה, ללא כיסוי וללא נסיון להצניע עם החולצה ולאף אחד סביבה זה לא הפריע (והיה יום מאוד מאוד הומה)...
אם את רוצה להחליף הנקה קבועה כשאיבה, ברגע שתשאבי את הארוחה עצמה במקום הנקה, יהיה לך הרבה יותר קל להוציא מנה מספקת. לדוגמא- אנחנו מחליפים את ארוחת הבוקר בבקבוק.. ההתעסקות שווה לי שעתיים שינה בבוקר.. אני שואבת את המנה ולמחרת בעלי נותן לה את המנה במקום ההנקה של הבוקר. וכשאני קמה שואבת שוב, במקום ההנקה שפספסתי. בגלל שזה במקום הנקה יוצאת לי כמות מאוד גדולה די מהר ויש לה מנה למחר.

מקווה שהתחושות ישתפרו. ללא ספק קשה לא לישון בלילה ולהיות עם תינוק כל היום. תנסי למצוא לעצמך דרכים לשפר מעט את המצב.

 

[לונה שאלונה]

וואו

תודה על התשובה הארוכה והעיצות המועילות!
כל הדברים שכתבת מעודדים אותי, אני שמחה שאני לא לבד בתחושות האלו, ובהחלט אנסה את כל הדברים החכמים שאת והבנות החמודות האחרות הציעו לי!
תודה!!!

(הלוואי שיכולתי להגיע ללונדון.... איזזה כיף לך שאת שם עם העיר היפה הזו ומאדר-קר....! )

 

[לונה שאלונה]

וואו

תודה על התשובה הארוכה והעיצות המועילות!
כל הדברים שכתבת מעודדים אותי, אני שמחה שאני לא לבד בתחושות האלו, ובהחלט אנסה את כל הדברים החכמים שאת והבנות החמודות האחרות הציעו לי!
תודה!!!

(הלוואי שיכולתי להגיע ללונדון.... איזזה כיף לך שאת שם עם העיר היפה הזו ומאדר-קר....! )

 

[פשושי שלי]

אחרי שענו לך כל כך יפה בחום

אני יכולה להציע לך משהו מאוד נחמד שייסע לך רבות בקניות, בסופר, בהליכות הקצרות לשאיפת אוויר טרי, ואפילו בזמן מפגש לסתם קפה עם חברה ...
מנשא .
לא כתבת שאת משתמשת אבל...זהו ממש פתרון פלא לתינוק שזקוק להרבה מגע עור לעור (כפי שהתינוק שלך נשמע הוא זקוק להמון),
זה יעזור לך לצאת מהבית בקלות, רק לקחת
תיק קטן עם כמה טיטולים, מגבונים משחה,
בקבוק מים לך
מנשא ו..תינוק שישן לו בנוחות.

 

[לונה שאלונה]

אני בהחלט מנסה מדי פעם

אבל הבעיה היא שבמנשא (יש לי בייבי ביורן) הוא חייב להיות עם הראש פנימה עדיין (לא נראה לי שמחזיק את הראש מספיק טוב לבד..) ואז קורים שני דברים:
1. הוא עלול להשתעמם כי הוא מאוד אוהב לראות אנשים ו"מה קורה".
2. וזה קצת יותר מרגיש- הוא מתחכך בחולצה שלי ומחליט כנראה שזו "שעת סעודה" ומתחיל פשוט ללקק בטירוף את החולצה עד שהיא נהיית רטובה לגמרי והוא גם נראה לי מתוסכל מזה כי הוא מצפה למצוא שם ציצי לדעתי...

נשמע הגיוני?

 

[פשושי שלי]

נשמע הגיוני,

ונשמע שאולי אתם זקוקים למנשא אחר...ויש ממש טובים.
תנסי לפנות לגולשת העונה לניק :א ו ר י ת ס
עם רווחים בין האותיות והיא תעזור לך בשמחה!

 

[Noisha]

כל כך מבינה לליבך!!!

נמצאת בדיוק באותו מצב.. הבונבון בן חמישה חודשים, ויש ימים שאני מרגישה שאני מאבדת את זה.. אצלי זה ממש בא בגלים של אושר ולחילופין בעסה עמוקה מהולה בעייפות אינסופית... דווקא אצלי ההנקה מעודדת אותי. מבחינתי אלה רגעים של נחת מהרבה בחינות- גם רגעים של אהבה וחיבור אינסופיים, גם סיפוק שאני מגדלת תרתי משמע את היצור המושלם הזה שלי, וגם.. כן, רגעים של שקט.. כי לרוב אין בכי כשהפטמה בפה.. מעבר לאלה רק המחשבה על כל הבקבוקיאדה עושה לי כאב ראש לחטא, לשטוף,למלא,לקנות,נגמר,צריך דחוף, וחוזר חלילה.. אני לא מנסה להניא אותך מלתת תמל רק משתפת אותך איך זה אצלי...
גם אני חוזרת לעבודה כשהבונבון יהיה בן תשעה חודשים, מה שמצד אחד ממלא אותי באושר כי אני יודעת כמה שטוב לו איתי וכמה שלרוב לי איתו ומצד שני קשה לי לחשוב על עוד ארבעה חודשים כאלה, די בודדים... וכמובן שלאלה מתווספים חששות מלחיצים על איך מסתדרים מבחינה כלכלית..
מודה שאין לי ממש עצות לתת לך מלבד מה שכבר קיבלת, שאותן אני מנסה ליישם בעצמי...
אבל אולי התחושה שאי שם (בירושלים- מאיפה את?..) יש מישהי שמרגישה בדיוק את אותן תחושות וקשיים, תנחם ותעודד באיזשהוא אופן. וכמובן שמלבדינו יש עוד רבות אחרות.. צרת רבים חצי נחמה זה אולי משפט טיפה אגואיסטי אבל לרוב הוא נכון...
מאחלת לנו הצלחה במציאת דרך המלך בדרך הקסומה והלא פשוטה הזו...