DO YOU THINK I'M CRAZY????

[חולוני]

מאותו אלבום יש גם את

הסינגלים המעולים Coffee & TV ו-No Distance Left to Run.

 

[CitizenErased]

../images/Emo45.gif

הבעיה היחידה בCoffee & TV לדעתי זה שהקליפ מתעלה על השיר.

 

[מיידעלה19]

אחלה מצעד עשית שם.. קראתי עכשיו../images/Emo45.gif

וזה גם היה ביומולדת שלי

 

[מיסטר זנגביל]

גם אני ככה../images/Emo70.gif

אני אוהב המון סגנונות שונים... דוגמא טובה לזה:זכור לי שרשמתי כאן מתישהו את הזמרות האהובות עלי(ג'ניפר לופז,ביורק וסלין דיון) וצחקו עלי כאן שהן ממש לא קשורות

 

[won the game]

גם אני ככה../images/Emo70.gif

וזה בכלל לא רע

אסור לפסול מראש דברים...

 

[nerod 72]

אוקיי אז זה מה שאני חושב...

את האמת שהיתה לי שיחה על זה בדיוק השבוע עם חברה

העניין הוא כזה... אני חושב שיש הבדל בין מה שאתה קונה ומעמיק לבין מה שאתה מוריד מתוך התעניינות .... יש תמיד את האמנים הספיציפיים שאתה תקנה את הדיסקים שלהם כי אתה ממש אוהב אותם ויש את האמנים שכל פעם שיוצא משהו חדש אתה מתעניין , אתה מוריד אחרי שזה עובר מפה לאוזן.... כאן ההבדל בין מישהו שהוא פתוח ובעל אוזן מוזיקלית לבין מישהו סגור ושמרני יותר.... בן אדם פתוח ובעל אוזן מוזיקלית לא חייב לקנות את כל הסגנונות, אבל כשיצא שיר חדש, לאוו דווקא של אמן שהוא אוהב, והוא פתוח מספיק כדי לשמוע את השיר ולחוות דעה ואולי אפילו לאהוב אותו, זה אומר משהו על הבנאדם.. כי יש כאלה שלמשל לא אוהבים את סתם דוגמה בריטני ספירס... ויצא לה שיר חדש שכולם מדברים עליו אז יש כאלה שלא סובלים אותה והם יגידו איכ בריטני מי יקשיב לה... והטיפוסים היותר פתוחים, יגידו אוקיי אמרו שזה שיר טוב בואו נשמע ונראה ואולי נאהב.... והם מקשיבים לשיר לא פעם אלא מס פעמים (כי השירים הטובים באמת עושים לך את זה רק אחרי כמה פעמים) באשר לסגנונות, אז באופן אישי אני חושב שלא חייבת להיות סתירה בין סגנון מוצמצם לאוזן מוזיקלית ופתיחות... אני למשל הסגנונות שאני הכי אוהב זה: פופ כמובן, ניו יורק האוס, נעימות ומוזיקת עולם ומוזיקה אתנית... למשל יצא שיר רוק חדש של להקה שאני לא מתחבר אליה או לסגנון שלה וכולם יגידו שזה שיר טוב... אז בתור בנאדם שמעיד על עצמו פתוח מוזיקלית, אני אקשיב לשיר ואברר מה זה השיר הזה שכולם אוהבים ואני לא אפסול אותו ישר רק בגלל שהוא רוק אלא אאזין לו ספציפית, כבש אותי אחלה לא כבש אותי הלאה... ככה זה קרה לי עם להקת קין הבריטית למשל..על פניו, הכי לא הטעם שלי.. מצד 2, אהבתי כמה שירים שלהם והם ממש טובים לדעתי מכל הלהקות שיצאו בשנים האחרונות.... אז לסיכום, אני לא חושב שבן אדם פתוח הוא מפוזר כי הנה אני בנאדם פתוח אבל אני עדיין נאמן למספר סגנונות ועם זאת, אני כן פתוח לשצמוע דברים חדשים ואחרים.... יש משהו בזה שבנאדם שדבק בסגנון אחד הוא סגור , אני לא חושב שמיקוד זה העניין..למשל בנאדם ששומע אך ורק אך ורק מוזיקת האוס זה נשמע לי כמו בנאדם לא מפותח מבחינה מוזיקלית..כי הרי יש כל כך הרבה בלדות טובות או פופ טוב או אר אנד בי והוא פשוט פוסל את זה על הסף ...למה? בגלל שהוא כזה סגור ושמרן.... אני אומר: תהיו נאמנים למס סגנונות , כי אין מה לעשות, לכל אחד יש העדפה מסוימת (לרובנו) אבל עדיין תשמרו על פתיחות ותמיד תהיו קשובים לדברים אחרים, תרעננו , אולי פתאום תתחברו לאיזה משהו חדש.... ככה זה קרה לי כמעט עם כל אמן שאני מחשיב היום בתור אמן אהוב שלי....(דפש מוד למשל , היום הם הלהקה שאני הכי אוהב ואני פשוט חולה עליהם וזה התחיל משיר אחד שאהבתי ולאוט לאט התענינתי ודרך חבר גיליתי עוד ועוד) אז זהו זו דעתי בכל אופן...

 

[חולוני]

אצל המוזיקה מתחלקת ל-2

מוזיקה טובה ומוזיקה לא טובה. דוגמאות למוזיקה טובה - הקלאש, הסמית'ס, הפיקסיז, וו-טאנג, נפטונז, טימבה, הפליימינג ליפס, הסטוג'ס, דיוויד בואי וכו'. דוגמאות למוזיקה לא טובה - U2, קולדפליי, קין, ניקאלבק, סלין דיון, אלאניס מוריסט, מוזיקת רימון וכו'.

 

[חולוני]

*אצלי.

 

[1uLtRaSoNiC1]

אחלה של מיון../images/Emo45.gif

הקלאש, הסמית'ס, הפיקסיז!-שלוש להקות טופ 10 אצלי! הסטוג'ס איפשהו בטופ 20...את הפליימינג אני סתם מאוד אוהב...את בואי מיותר לציין...

 

[חולוני]

הפליימינג ליפס

אחת הלהקות הכי אהובות עליי. "יושימי נלחמת ברובוטים הורודים" מ-2002 הוא אחד האלבומים הכי אהובים עליי בכל הזמנים. וכמובן שגם ה"סופט בולטין" הוא קלאסיקה ענקית ואחד האלבומים הגדולים של הניינטיז.

 

[1uLtRaSoNiC1]

יושימי זו קלאסיקה גדולה!

לדו יו ריאלייז ו-יושימי נלחם...פארט 1 אני כבר ממזמן מכור אין לי ספק בגדולתם...להקה גדולה, הייתי קונה את יושימי אם לא הייתי כל כך לחוץ בכסף

 

[1uLtRaSoNiC1]

*נלחמת

 

[חולוני]

לי יש 4 אלבומים מקוריים שלהם

Transmissions from the Satellite Heart מ-93 (זה עם הלהיט הכי גדול שלהם She Dont Use Jelly, איתו הם הופיעו בזמנו בבוורלי הילס 90210). The Soft Bulletin מ-99 (המבקר של AMG כתב בביקורת עליו שזה האלבום הכי טוב של הניינטיז). Yoshimi Battles the Pink Robots מ-2002 (האלבום הכי אהוב עליי שלהם, קניתי אותו שבוע אחרי שהוא יצא בוירג'ין מגהסטור ב-LA). ו-At War with the Mystics משנה שעברה (גם אלבום מעולה ולא מספיק מוערך שכולל את הסינגל הענק The Yeah Yeah Yeah Song). ואני מתכנן לרכוש בקרוב גם את Clouds Taste Metallic מ-95.

 

[1uLtRaSoNiC1]

אין מה להגיב חוץ מזה שאני מקנא בך

ולא ידעתי שהם הופיעו בבוורלי הילס

 

[חולוני]

God Bless YouTube

הנה ההופעה שלהם בתוכנית (באיכות גרועה, אבל זה מה שיש). ושים לב למשפט המחץ של סטיב בסוף ההופעה: "I've never been a big fan of Alternative music but these guys rock the house!".

 

[1uLtRaSoNiC1]

../images/Emo6.gif תכנית מפגרת..

וראית את הקליפ של דיוטי פרי?

 

[חולוני]

כן, אחלה שיר, אהבתי.

 

[mc lyte]

כל-כך מסכימה !

במיוחד עם , קולדפליי , U2 , סלין דיון .

 

[just me155]

חח אוקיי, בואו נהפוך

את זה ותקבלו את שלי

סתם, פשוט קולדפליי, קין וניקאלבק בפלייליסט שלי. אבל אני מסכימה לגבי טימבה, דיוויד בואי, U2 ורימון.

 

[X Slider]

מסכים לגבי הלא טובה.