אני נורא מצטערת אריה אבל בשורה גדולה כזאת:
- פותח הנושא ady18
- פורסם בתאריך
יש בדברייך משהו נכון אבל חייבים ללכת קדימה
תמידצריך לראות את האור בקצה המנהרה ולחשוב חיובי ולהגיד: "תמיד יכול להיות יותר גרוע או רע" ממה שיש. את יודעת, אחרי מלחמת העולם ה- 2 יהודי אירופה ששרדו כבר את המלחמה אך הפכו לפליטים, הצליחו להשתקם ולשקם עצמם מתוך התופת ולעלות לארץ ישראל ורבים מהם לקחו חלק בבניית המדינה. אילו לא היתה להם אמונה חזקה בעצמם, זה פשוט לא היה קורה. אני עשיתי לפני 3 שנים עבודה אקדמית גדולה(וקיבלתי עליה ציון 88) על התמודדות יהודי מחנה העקורים- ברגן בלזן אחרי השואה בדרך לשיקום החיים, ולמדתי שאותם יהודים שאיבדו בית, משפחה, ילדות ונעורים ואת זהותם ובעצם את רכושם, נאלצו למצוא דרכים מאד יצירתיות כדי לשקם את עצמם בגפם. הצבא הבריטי לא סיפק לפליטים היהודים במחנה הזה יחס שווה כמו פליטים מעמם אחרים, והם עצמם נאלצו למצוא דרכים רבות בשיקומם. הם עיצבו לעצמם בגדים והקימו במחנה משפחות ואת שמלות הכלה(מכיוון שלא היה אפשרות לוגיסטית להכניס למחנה העקורים) עיצבו הנשים מבדים בעצמן ובגפן. היה להם כוח רצון, יצירתיות, חוסן וחוזק וזה מה שעזר להם לשרוד ולהגיע לכאן. אנשים יצאו לעבוד בכל אפשרות וסיפקו לעצמם את הצרכים בלי כל הסיוע האלמנטרי והחשוב מלכתחילה של הצבא וחיל הכוח הבריטי. זה מדהים שאותם אנשיםיצאו מהמחנה לגמרי כעבור 4 שנים בערך ופשוט הקימו משפחות, התפרנסו ושמו בצד את הכאב, האובדן הראשון ואת הייאוש והכעס. הם צמחו למעשה. מה שאני רוצה לומר בכל זה שאם הם עברו את התקופות הקשות האלה, אנחנו צריכים לשאוב מזה עידוד ולחשוב קדימה אחרת באמת אין טעם להשתקם ולשפר את המצב הקיים. וזה היה שיעור בקטנה על היסטוריה... אני מאד גאה שאת זה לקחתי כשיעור קטן לחיים שלי ואלה מסקנות שהגעתי אליהן וכתבתי בעבודה
תמידצריך לראות את האור בקצה המנהרה ולחשוב חיובי ולהגיד: "תמיד יכול להיות יותר גרוע או רע" ממה שיש. את יודעת, אחרי מלחמת העולם ה- 2 יהודי אירופה ששרדו כבר את המלחמה אך הפכו לפליטים, הצליחו להשתקם ולשקם עצמם מתוך התופת ולעלות לארץ ישראל ורבים מהם לקחו חלק בבניית המדינה. אילו לא היתה להם אמונה חזקה בעצמם, זה פשוט לא היה קורה. אני עשיתי לפני 3 שנים עבודה אקדמית גדולה(וקיבלתי עליה ציון 88) על התמודדות יהודי מחנה העקורים- ברגן בלזן אחרי השואה בדרך לשיקום החיים, ולמדתי שאותם יהודים שאיבדו בית, משפחה, ילדות ונעורים ואת זהותם ובעצם את רכושם, נאלצו למצוא דרכים מאד יצירתיות כדי לשקם את עצמם בגפם. הצבא הבריטי לא סיפק לפליטים היהודים במחנה הזה יחס שווה כמו פליטים מעמם אחרים, והם עצמם נאלצו למצוא דרכים רבות בשיקומם. הם עיצבו לעצמם בגדים והקימו במחנה משפחות ואת שמלות הכלה(מכיוון שלא היה אפשרות לוגיסטית להכניס למחנה העקורים) עיצבו הנשים מבדים בעצמן ובגפן. היה להם כוח רצון, יצירתיות, חוסן וחוזק וזה מה שעזר להם לשרוד ולהגיע לכאן. אנשים יצאו לעבוד בכל אפשרות וסיפקו לעצמם את הצרכים בלי כל הסיוע האלמנטרי והחשוב מלכתחילה של הצבא וחיל הכוח הבריטי. זה מדהים שאותם אנשיםיצאו מהמחנה לגמרי כעבור 4 שנים בערך ופשוט הקימו משפחות, התפרנסו ושמו בצד את הכאב, האובדן הראשון ואת הייאוש והכעס. הם צמחו למעשה. מה שאני רוצה לומר בכל זה שאם הם עברו את התקופות הקשות האלה, אנחנו צריכים לשאוב מזה עידוד ולחשוב קדימה אחרת באמת אין טעם להשתקם ולשפר את המצב הקיים. וזה היה שיעור בקטנה על היסטוריה... אני מאד גאה שאת זה לקחתי כשיעור קטן לחיים שלי ואלה מסקנות שהגעתי אליהן וכתבתי בעבודה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.