סקר לקורונה
- פותח הנושא ady18
- פורסם בתאריך
עונה:
כמה קשה לך המצב?
די קשה אבל אני לא בסיכון. מצד שני רוצה שהחיים יחזרו לןמסלולם ולשגרה
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי
עד מתי? לא יודע אבל מקווה שכמה שיותר מהר אחרי החג
איך חיינו ישתנו?
אני יותר אעריך את העבודה, את החיים של מחוץ לבית ואשתדל לעשות הליכות
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים?
מוסיקה, כותב בפורום ועובד על הפרויקט החדש וכמובן עוזר לאמא עם הקניות ועם רחיצת כלים ומה שהיא צריכה ומבקשת ממני
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה
כן, אני קצת עצוב ולעיתים חש כעס על כך שהגענו למצב הזה
יש לי רגעים שאני במחשבות מה יהיה הלאה
שיר שאולי מצליח מצב רוח- כרגע עולה לי "מניאנה"- שוקולד מנטה מסטיק/ ירח- שלמה ארצי
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג-
טיפים? לשמוח כמה שאפשר במידה הניתנת לנו, באמת אני חושב שצריך להתרכז ולשמוח ולהעריך את העבודה שאנשים רבים חולים ואני לא וצריך להעריך את החיים שלי יותר בגלל שהתמזל מזלי להינצל. גם רצוי מלא את הזמן בדברים שתורמים לנו ולשמוע מוסיקה דווקא בגלל שאין מצב רוח טוב.........
וכמה לקחתם קשה- קשה לי לאמוד או להעריך אבל זה קצת השפיע עלי, אני עצבני לרגעים ועצוב על המצב וחוסר האונים שבו שרויים אנשים. לא כיף להתעורר לשמע ידיעות על אנשים נוספים שמתים כתוצאה מהנגיף
כמה קשה לך המצב?
די קשה אבל אני לא בסיכון. מצד שני רוצה שהחיים יחזרו לןמסלולם ולשגרה
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי
עד מתי? לא יודע אבל מקווה שכמה שיותר מהר אחרי החג
איך חיינו ישתנו?
אני יותר אעריך את העבודה, את החיים של מחוץ לבית ואשתדל לעשות הליכות
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים?
מוסיקה, כותב בפורום ועובד על הפרויקט החדש וכמובן עוזר לאמא עם הקניות ועם רחיצת כלים ומה שהיא צריכה ומבקשת ממני
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה
כן, אני קצת עצוב ולעיתים חש כעס על כך שהגענו למצב הזה
יש לי רגעים שאני במחשבות מה יהיה הלאה
שיר שאולי מצליח מצב רוח- כרגע עולה לי "מניאנה"- שוקולד מנטה מסטיק/ ירח- שלמה ארצי
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג-
טיפים? לשמוח כמה שאפשר במידה הניתנת לנו, באמת אני חושב שצריך להתרכז ולשמוח ולהעריך את העבודה שאנשים רבים חולים ואני לא וצריך להעריך את החיים שלי יותר בגלל שהתמזל מזלי להינצל. גם רצוי מלא את הזמן בדברים שתורמים לנו ולשמוע מוסיקה דווקא בגלל שאין מצב רוח טוב.........
וכמה לקחתם קשה- קשה לי לאמוד או להעריך אבל זה קצת השפיע עלי, אני עצבני לרגעים ועצוב על המצב וחוסר האונים שבו שרויים אנשים. לא כיף להתעורר לשמע ידיעות על אנשים נוספים שמתים כתוצאה מהנגיף
למה שנה שעברה לא עשינו ביחד? לא יצא
יש בעייה. מאחר ואחותי גרה באור עקיבא והם לא נשארים אצלנו בלילה לישון ויש להם שעה נסיעה(מקרית אתא לאור עקיבא זה שעה נסיעה) אז נוצרת בעיה של זמן שהיה אצלנו. עד שאחותי וגיסי מגיעים(והם לא מגיעים מאד מוקדם ממה שידוע לי) אז כבר צריך לאכול ולסיים את הארוחה ולהיפרד כי הם כבר רוצים ללכת. מעבר לכך לא מספיקים לקרוא איתם את ההגדה. זה בגדול ההסבר. מעבר לכך, אולי זה פחות טרחה כי אמי עובדת וטורחת קשה ואין כל כך עזרה עם הכלים(לא מדבר עליי ועל אחי שאנחנו כן עוזרים עם הכלים- זה ברור שכן אבל היא צריכה עזרה גם מאחותי וגיסי). לזכותם ייאמר של אמי ואבי, שהם תמיד עזרו ברחיצת כלים והפינוי השולחן אחרי תום הסעודה בליל הסדר כשהיינו באים לבית סבי וסבתי(ההורים של אבי). אבל במשפחה של גיסי זה אחרת, רק האחיות עוזרות לאמא שלהן, הבנים פטורים ולא נוקפים אצבע. כנראה שזה ככה.
יש בעייה. מאחר ואחותי גרה באור עקיבא והם לא נשארים אצלנו בלילה לישון ויש להם שעה נסיעה(מקרית אתא לאור עקיבא זה שעה נסיעה) אז נוצרת בעיה של זמן שהיה אצלנו. עד שאחותי וגיסי מגיעים(והם לא מגיעים מאד מוקדם ממה שידוע לי) אז כבר צריך לאכול ולסיים את הארוחה ולהיפרד כי הם כבר רוצים ללכת. מעבר לכך לא מספיקים לקרוא איתם את ההגדה. זה בגדול ההסבר. מעבר לכך, אולי זה פחות טרחה כי אמי עובדת וטורחת קשה ואין כל כך עזרה עם הכלים(לא מדבר עליי ועל אחי שאנחנו כן עוזרים עם הכלים- זה ברור שכן אבל היא צריכה עזרה גם מאחותי וגיסי). לזכותם ייאמר של אמי ואבי, שהם תמיד עזרו ברחיצת כלים והפינוי השולחן אחרי תום הסעודה בליל הסדר כשהיינו באים לבית סבי וסבתי(ההורים של אבי). אבל במשפחה של גיסי זה אחרת, רק האחיות עוזרות לאמא שלהן, הבנים פטורים ולא נוקפים אצבע. כנראה שזה ככה.
עונה
קשה מאוד
אני צריכה לדברים הכרחים ממש לא מותרות ורוב השירותים כמו החברתי \האחראיות העבודה שלי עברו למכוון כמובן שנפסקה המסגרת העבודתית וחמור יכולתי קצת לצאת לעזור לאחת הרכזות אמא לצערי בסיכון דבר שגם מתסכל.
טוב אני קצת עושה ספורט קצת בצורה קלה עדין,לומדת להיות בזום עם הפעילות החברתיות שחוג וגם המסגרת הארצית מציע וזה הרבה לא הכול הסגנון שלי הגעגוע גובר תמיד .ומשלימה הרבה שעות שינה .שזה פינוק בהחלט.
טיפ שלי זה ספורט לדבר חברים .פחות לראות חדשות
המחזק הזה השיר יהודית רביץ בך לא נוגע\ידים למעלה כנסיית השכל.
עבודה מאוד מעסיק כי מפחדת מהלחץ אנחנו עם קהל איך יהיה עם כפפות מסכה איך אתמודד עם הלחץ הגדול לפחות לא לצאת כמו שאמרתי לסידורים שחסרים לראות אנשי עבודה וגם בהמשך להשלים את יום הולדת עם החברים . מחשבות קשות.
אני בתור למרות שאני עם ההורים זה לא פאר כלפי הרבה אנשים שלבד .אין מצב רוח גם בבישולים גם נצמצם כמויות לא בא את כול המאכלים שאנשים בזמנים קשים כאלה . והרצון בכול זאת לפסח של לצאת וגם הקושי גם ככה עם מאכלי החג וגם השנה בגלל חוסר האפשרות לקניות חסרים מוצרים שרגילה.וזום שאולי יהיה בחג המון שינוים.
קשה מאוד
אני צריכה לדברים הכרחים ממש לא מותרות ורוב השירותים כמו החברתי \האחראיות העבודה שלי עברו למכוון כמובן שנפסקה המסגרת העבודתית וחמור יכולתי קצת לצאת לעזור לאחת הרכזות אמא לצערי בסיכון דבר שגם מתסכל.
טוב אני קצת עושה ספורט קצת בצורה קלה עדין,לומדת להיות בזום עם הפעילות החברתיות שחוג וגם המסגרת הארצית מציע וזה הרבה לא הכול הסגנון שלי הגעגוע גובר תמיד .ומשלימה הרבה שעות שינה .שזה פינוק בהחלט.
טיפ שלי זה ספורט לדבר חברים .פחות לראות חדשות
המחזק הזה השיר יהודית רביץ בך לא נוגע\ידים למעלה כנסיית השכל.
עבודה מאוד מעסיק כי מפחדת מהלחץ אנחנו עם קהל איך יהיה עם כפפות מסכה איך אתמודד עם הלחץ הגדול לפחות לא לצאת כמו שאמרתי לסידורים שחסרים לראות אנשי עבודה וגם בהמשך להשלים את יום הולדת עם החברים . מחשבות קשות.
אני בתור למרות שאני עם ההורים זה לא פאר כלפי הרבה אנשים שלבד .אין מצב רוח גם בבישולים גם נצמצם כמויות לא בא את כול המאכלים שאנשים בזמנים קשים כאלה . והרצון בכול זאת לפסח של לצאת וגם הקושי גם ככה עם מאכלי החג וגם השנה בגלל חוסר האפשרות לקניות חסרים מוצרים שרגילה.וזום שאולי יהיה בחג המון שינוים.
עונה
כמה קשה לך המצב?
האמת שאני קצת רגיל לא לצאת מהבית אבל באמת שיש דברים שלא ניתן לעשות ואי אפשר בלעדיהן כמו אימון במכון כושר או לבקר חבר ששומר.
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי.
הלוואי כבר מחר. רק לצרנו המצב ממשיך להידרדר.
איך חיינו ישתנו?
נתחיל להעריך יותר את החופש.
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים?
האחדות. להיות יותר עם המשפחה. לפתח יחסים טובים עם אח.
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה
קצת אבל התרגלתי למצב. זה כמו אסיר שמתרגל לתא שלו.
שיר שאולי מצליח מצב רוח
כל שיר טוב שנכנס לבריטי 95
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג-
אני חושב שאין טעם כי המשפחות ביחד כבר מתחילת ההסגר.. אפשר לוותר.
תודה על השאלון.
כמה קשה לך המצב?
האמת שאני קצת רגיל לא לצאת מהבית אבל באמת שיש דברים שלא ניתן לעשות ואי אפשר בלעדיהן כמו אימון במכון כושר או לבקר חבר ששומר.
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי.
הלוואי כבר מחר. רק לצרנו המצב ממשיך להידרדר.
איך חיינו ישתנו?
נתחיל להעריך יותר את החופש.
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים?
האחדות. להיות יותר עם המשפחה. לפתח יחסים טובים עם אח.
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה
קצת אבל התרגלתי למצב. זה כמו אסיר שמתרגל לתא שלו.
שיר שאולי מצליח מצב רוח
כל שיר טוב שנכנס לבריטי 95
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג-
אני חושב שאין טעם כי המשפחות ביחד כבר מתחילת ההסגר.. אפשר לוותר.
תודה על השאלון.
עונה
כמה קשה לך המצב?
קשה לי בעיקר עם הפחדים והחרדות (בריאותיות לי ולבני המשפחה).
קשה עם העובדה שלא יודעים מתי ואיך זה יגמר.
קשה לי מאוד עם מה שקורה במערכות הבריאות כאן ובעולם, אנשים רבים שלא חולים בקורונה לא מקבלים עכשיו טיפול רפואי נחוץ בגלל המצב. זה ממש מפחיד ומטורף.
קשה לי עם הלחץ של העבודה, ועם פחד ממה שיהיה איתה בעתיד הקרוב.
אבל לא קשה לי במיוחד להיות רוב הזמן בבית, כי הייתי טיפוס של בית עוד לפני כן ולא טיפוס של חברה ואנשים. במובנים מסויימים גם קצת קל לי יותר. משתדלת גם לראות את הצדדים שבהם אני נחשבת "ברת מזל" כרגע, למשל העובדה שלא פטרו אותי בינתיים, וזה שכל ההורים מתלוננים על כמה שקשה להיות בסגר עם ילדים ורבים מקנאים במי שלבד בבית כרגע. אני מאוד אוהבת את השקט והפרטיות שלי. אבל גם קצת חסרה חברת אנשים.
 
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי - באמת אין לי מושג, אבל כרגע מדברים על אולי התחלה של יציאה הדרגתית אחרי פסח (?) של מי שבריא ולא בסיכון.
 
איך חיינו ישתנו? זו גם שאלה לא פשוטה... כנראה שעד שיהיה לזה חיסון, אז ישתנו בהרבה דרכים.
כפפות ומסכות מחוץ לבית ואולי בעבודה ובמקומות ציבוריים. זה לא נוח בכלל.
בילויים כמו קניונים, מסעדות, הופעות, משחקים, מועדונים... לא ברור לי מתי באמת יוכלו לחזור.
טיסות לחו"ל - ?????? כנ"ל.
קצת לטובה - יותר שירותים דיגיטליים מרחוק, גם במערכת הבריאות וגם אחרים.
 
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים? ניקיתי קצת את הבית
 
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה - כן, הרבה מחשבות כאלו.
שיר שאולי מצליח מצב רוח-
 
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג- לא יודעת.
 
וכמה לקחתם קשה- לקחתי קצת קשה. כמו שכתב אביחי, גם אני מרגישה כעס שהגענו למצב הזה. הזוי בעיני שבנאדם אחד עשה טעות ועכשיו בכל העולם החיים של אנשים נדפקו ככה והכל השתנה. קשה לתפוס את זה.
מתסכל אותי במיוחד הפגיעה בחייהם של כל האנשים המבוגרים (בגילאי פנסיה) שעדיין היו בבריאות טובה ופעילים, ואמורים היו להינות עכשיו מהשנים שנשארו להם לפני שהזיקנה "תשבית אותם", רבים מהם היו מטיילים, הולכים להרצאות וחוגים, נפגשים עם חברים, נהנים מהנכדים וכולי, כל אחד לפי יכולתו ומצב בריאותו - ועכשיו ברגע אחד לקחו מהם את כל זה, ושמו אותם במצב של "קשישים מוגבלים" שתקועים בבית! ומי יודע מתי יוכלו לצאת, חיסון יכול לקחת שנה-שנתיים, אולי יותר!!
זה ה-מ-ו-ן זמן לקחת להם מהחיים הפעילים, שמי יודע גם ככה כמה נשאר להם במצב של עצמאות.
אני יודעת שחלק מהם "נגמרים" עכשיו ומאוד מדוכאים מהסיפור. וכמובן מהריחוק מהמשפחות.
זה נורא לא הוגן ועצוב.
 
כמה קשה לך המצב?
קשה לי בעיקר עם הפחדים והחרדות (בריאותיות לי ולבני המשפחה).
קשה עם העובדה שלא יודעים מתי ואיך זה יגמר.
קשה לי מאוד עם מה שקורה במערכות הבריאות כאן ובעולם, אנשים רבים שלא חולים בקורונה לא מקבלים עכשיו טיפול רפואי נחוץ בגלל המצב. זה ממש מפחיד ומטורף.
קשה לי עם הלחץ של העבודה, ועם פחד ממה שיהיה איתה בעתיד הקרוב.
אבל לא קשה לי במיוחד להיות רוב הזמן בבית, כי הייתי טיפוס של בית עוד לפני כן ולא טיפוס של חברה ואנשים. במובנים מסויימים גם קצת קל לי יותר. משתדלת גם לראות את הצדדים שבהם אני נחשבת "ברת מזל" כרגע, למשל העובדה שלא פטרו אותי בינתיים, וזה שכל ההורים מתלוננים על כמה שקשה להיות בסגר עם ילדים ורבים מקנאים במי שלבד בבית כרגע. אני מאוד אוהבת את השקט והפרטיות שלי. אבל גם קצת חסרה חברת אנשים.
 
עד מתי מאמין שנצא מהסגר הנוראי - באמת אין לי מושג, אבל כרגע מדברים על אולי התחלה של יציאה הדרגתית אחרי פסח (?) של מי שבריא ולא בסיכון.
 
איך חיינו ישתנו? זו גם שאלה לא פשוטה... כנראה שעד שיהיה לזה חיסון, אז ישתנו בהרבה דרכים.
כפפות ומסכות מחוץ לבית ואולי בעבודה ובמקומות ציבוריים. זה לא נוח בכלל.
בילויים כמו קניונים, מסעדות, הופעות, משחקים, מועדונים... לא ברור לי מתי באמת יוכלו לחזור.
טיסות לחו"ל - ?????? כנ"ל.
קצת לטובה - יותר שירותים דיגיטליים מרחוק, גם במערכת הבריאות וגם אחרים.
 
משהו טוב שמצליח לעשות בימים הקשים? ניקיתי קצת את הבית
 
חווים בעיות בירידת מצב הרוח?ובמחשבות של מה יהיה הלאה - כן, הרבה מחשבות כאלו.
שיר שאולי מצליח מצב רוח-
 
טיפים לחג שונה ואחר-או לא משנה כול כך כי אולי אין טעם לחגוג- לא יודעת.
 
וכמה לקחתם קשה- לקחתי קצת קשה. כמו שכתב אביחי, גם אני מרגישה כעס שהגענו למצב הזה. הזוי בעיני שבנאדם אחד עשה טעות ועכשיו בכל העולם החיים של אנשים נדפקו ככה והכל השתנה. קשה לתפוס את זה.
מתסכל אותי במיוחד הפגיעה בחייהם של כל האנשים המבוגרים (בגילאי פנסיה) שעדיין היו בבריאות טובה ופעילים, ואמורים היו להינות עכשיו מהשנים שנשארו להם לפני שהזיקנה "תשבית אותם", רבים מהם היו מטיילים, הולכים להרצאות וחוגים, נפגשים עם חברים, נהנים מהנכדים וכולי, כל אחד לפי יכולתו ומצב בריאותו - ועכשיו ברגע אחד לקחו מהם את כל זה, ושמו אותם במצב של "קשישים מוגבלים" שתקועים בבית! ומי יודע מתי יוכלו לצאת, חיסון יכול לקחת שנה-שנתיים, אולי יותר!!
זה ה-מ-ו-ן זמן לקחת להם מהחיים הפעילים, שמי יודע גם ככה כמה נשאר להם במצב של עצמאות.
אני יודעת שחלק מהם "נגמרים" עכשיו ומאוד מדוכאים מהסיפור. וכמובן מהריחוק מהמשפחות.
זה נורא לא הוגן ועצוב.
 
מפתיע אותי שבתור אחת שזקוקה להרבה שירותים לאו דווקא רפואי
מנסיון זה קטע שבכלל לא אהבתי דיגטלי מפתיע שאת רואה את זה כטוב.
אני חושבת שהמגע והפנים אל פנים אין תחליף.
לגבי העבודה יהיה טוב.מקווה בשבילך.
אולי גם לך זה כול כך נוגע באיזהשהו אופן רוב הימים עוד עסוקה בעבודה. אז פחות חשה מקווה שמותר לומר. אז אין אצלך הבדל גדול בדבר הזה.
מנסיון זה קטע שבכלל לא אהבתי דיגטלי מפתיע שאת רואה את זה כטוב.
אני חושבת שהמגע והפנים אל פנים אין תחליף.
לגבי העבודה יהיה טוב.מקווה בשבילך.
אולי גם לך זה כול כך נוגע באיזהשהו אופן רוב הימים עוד עסוקה בעבודה. אז פחות חשה מקווה שמותר לומר. אז אין אצלך הבדל גדול בדבר הזה.
לפעמים באמת אין תחליף, אבל ברוב המקרים לדעתי יש
אני מעדיפה שירות דיגיטלי ומרחוק בכל מצב שזה אפשרי.
למשל לסניף הבנק אני מגיעה כבר בשנים האחרונות לעיתים ממש ממש נדירות. זוכרת את הימים שעל כל שטות היה צריך להגיע, שזה אומר לנסוע במיוחד (לפעמים על חשבון עבודה), למצוא חניה, לקחת מספר, לחכות בתור, לדבר עם הפקיד... כל כך הרבה טירחה וכאב ראש מיותר ומעצבן!
אותו דבר נכון ברוב השירותים, כמו ביטוח לאומי ושאר מוסדות.
אני לגמרי מרוצה מזה שהרוב כבר עבר לדיגיטלי!! זה מהדברים הכי טובים שקרו בעידן שלנו.
 
בעניין של שירות רפואי, זה נכון שלפעמים חייבים בדיקה פיזית כמובן.
אבל יש הרבה דברים שמאובחנים רק לפי סימפטומים ותיאור של החולה (לפעמים גם תמונה מספיקה), או דברים כרוניים שחוזרים על עצמם, אז לקבל יעוץ או מרשם (וכמובן ביורוקרטיות כמו טופס 17) בלי להגיע פיזית זה לגמרי עדיף.
ביקור במרפאה / קופ"ח זה ממש לא חוויה אהובה עלי.
 
אני מעדיפה שירות דיגיטלי ומרחוק בכל מצב שזה אפשרי.
למשל לסניף הבנק אני מגיעה כבר בשנים האחרונות לעיתים ממש ממש נדירות. זוכרת את הימים שעל כל שטות היה צריך להגיע, שזה אומר לנסוע במיוחד (לפעמים על חשבון עבודה), למצוא חניה, לקחת מספר, לחכות בתור, לדבר עם הפקיד... כל כך הרבה טירחה וכאב ראש מיותר ומעצבן!
אותו דבר נכון ברוב השירותים, כמו ביטוח לאומי ושאר מוסדות.
אני לגמרי מרוצה מזה שהרוב כבר עבר לדיגיטלי!! זה מהדברים הכי טובים שקרו בעידן שלנו.
 
בעניין של שירות רפואי, זה נכון שלפעמים חייבים בדיקה פיזית כמובן.
אבל יש הרבה דברים שמאובחנים רק לפי סימפטומים ותיאור של החולה (לפעמים גם תמונה מספיקה), או דברים כרוניים שחוזרים על עצמם, אז לקבל יעוץ או מרשם (וכמובן ביורוקרטיות כמו טופס 17) בלי להגיע פיזית זה לגמרי עדיף.
ביקור במרפאה / קופ"ח זה ממש לא חוויה אהובה עלי.
 
אני לא מתכוונת לשירותים ממש האלו:
אבל דברתי שמפחדת שהמפגשים החברתים שהפכו למקון \אחריות העבודה זה דברים שאין תחליף.
ויכול שחלק מהדברים בחברתי שעברו בתקופת קורנה לרשת ימישכו זה נחמד אבל בשום אופן לא תחליף.כולל כושר זה תחליף בלבד מבחינתי.
ואם העבודה שלנו שזה קהל בגלל הריחוק תשנה זה לא לטובה עולם הספריות עובר\יעבור שינוי זה ברור.אני בדברים לא מתחברת לעבודה מהבית.
לדברים האלו לדעתי אין תחליף.
אבל דברתי שמפחדת שהמפגשים החברתים שהפכו למקון \אחריות העבודה זה דברים שאין תחליף.
ויכול שחלק מהדברים בחברתי שעברו בתקופת קורנה לרשת ימישכו זה נחמד אבל בשום אופן לא תחליף.כולל כושר זה תחליף בלבד מבחינתי.
ואם העבודה שלנו שזה קהל בגלל הריחוק תשנה זה לא לטובה עולם הספריות עובר\יעבור שינוי זה ברור.אני בדברים לא מתחברת לעבודה מהבית.
לדברים האלו לדעתי אין תחליף.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.