התייעצות הסעות

[אנה חדשה]

לא רוצה שהבן שלי ייסע במונית

 

[אנה חדשה]

התייעצות הסעות

הבן הגדול לומד בבית ספר על אזורי, מה שאומר שלכל מקום צריך להסיע אותו - פעילות שלא בשעות הלימודים, ימי הולדת וכד'. כמובן שמעדיפים להתחלק בהסעות, עד כמה שניתן. יצא שלרוב מדובר באותם שלושה ילדים, הבן שלי, חבר שלו ועוד ילד. למעשה, אלה 3 בנים יחידים מהישוב שלנו. יש עוד 2 בנות, אבל הבן שלי מעדיף להתחלק עם הבנים.
העניין הוא שאנחנו מרגישים מנוצלים. כבר שנתיים פעם בשבוע גג שבועיים בעלי מקפיץ אותם מוקדם לבית הספר. לכאורה זה בדרך שלו, סטיה של 10 דקות מהמסלול, אבל עדיין זה מצריך ממנו להיערך - בעבר היה צריך לקום ממש מוקדם בשביל זה. לאחרונה שינו את לו"ז הפעילות והוא דווקא יוצא מאוחר ממה שהיה רוצה.
אז היינו מצפים שבתמורה יחזירו את הבן שלנו כשיש פעילויות אחרות. עם ילד אחד, החבר של בני, זה יחסית עובד - לרוב, מתחלקים בעומס וכל אחד לוקח כיוון אחד או שהם לוקחים, אם זה כיוון אחד. אבל גם, הרבה פעמים הם אומרים שלא יכולים להסיע.
הבן השני הוא הבעיה. ההורים התגרשו לפני כחצי שנה. לאמא אחת אין רישיון, אז בעבר אמא שנייה הייתה מתחלקת בהסעות. אבל גם לא באופן שווה. לדוגמה, ביקשנו שתחזיר מיום הולדת, אז ענתה שזה מאוחר והיא לא תחזיק מעמד עד אז. ואנחנו החזרנו את הבן שלה גם. מאז הגירושין, כל פעם שיש משהו, תמיד זה ביום של האמא הלא נוהגת.
כשאני שואלת עם מי הבן שלה חוזר, היא עונה שאיתנו או עם הילד השני. וזה בכלל בלי לשאול קודם, פשוט התרגלה שזה המצב.
לפני יומיים היה יום הולדת במקום ממש רחוק. אחד הקטנים היה חולה וממש לא התאים לנו להסיע. ניסיתי למצוא פתרון, אבל בהלוך הסענו רק את הבן שלנו כי שני הבנים האחרים פשוט נסעו באוטובוס, בלי להציע לבן שלי בכלל. ובהלוך, ההורים של החבר לא החזירו תשובה האם יכולים להחזיר. שאלתי את האמא הלא נוהגת האם השנייה יכולה להחזיר, אז היא ענתה שאם זה לא היום שלה, אז היא צריכה לשלם לה. ממש רציתי להגיד שגם הזמן שלנו והדלק ואלפי הסעות עולות כסף, אבל התאפקתי.
בסוף הבן שלי התקשר לשאול האם נוכל להחזיר את כולם, כי ההורים האחרים לא יכולים. וגם לא היה אוטובוס בחזור. לא הייתה ברירה, אז החזרנו את כולם שוב. לא יכולנו להשאיר את הילדים האחרים שם, אבל באמת נמאס לנו. אגב, אפילו תודה ההורים לא אמרו לנו.
מה הייתן עושות במקומי?

 

[mykal]

תחילה שואלת אותך,

האם את מוכנה לשנות מהדרך הזו שאת עושה, ובלבד שלא להרגיש מנוצלת.

כי אז ניתן לעשות כל מיני פעולות שאולי יקרות יותר אבל בהחלט
יכולות להבהיר לאחרים שזה לא מובן מאליו מצידכם.

 

[אנה חדשה]

למה את מתכוונת?

 

[mykal]

למשל, לותר על ארוע

למשל, לקחת מונית, לא מבינה למה את לא רוצה שיסע במונית?
למשל---לבקש את השתתפות המשפחות האחרות.

 

[סביון1]

בעיה מוכרת

אני מבינה שיש שם ילד עם הורים גרושים (שתי אמהות?) ויש שם קושי. אם היה לכם זמן פנוי, אני מאמינה שהייתם שמחים לעזור גם ללא תמורה, אבל אני מבינה שזה לא המצב.
&nbsp
מה דעתך לנסות לפנות בכל זאת להורים של הבנות מהיישוב?
אני מבינה שהבן שלך מעדיף לנסוע עם הבנים, אבל במצב כזה, ולאור העובדה שבאמת קשה לכם עם ההסעות וההתחשבנות פה לא באה סתם מתוך רצון להתחשבן אלא כי אתם מחפשים הקלה בהסעות ולא מוצאים אותה, אני הייתי אומרת לילד שעם כל הכבוד להעדפות שלו, הוא יצטרך לנסוע עם הבנות. ומי יודע, אולי אפילו יגלה שכיף לו לנסוע איתן?
&nbsp

 

[אנה חדשה]

האמת שהפעם באמת ניסיתי עם אחת הבנות

היא לא הלכה לארוע, אז לא היה רלוונטי.
השאלה היא האם זה בסדר להגיד לילד שאני מעדיפה הסעות עם הבנות כי ראינו שעם הבנים אין חלוקה שווה?
והבעיה הנוספת שאחד הילדים הוא חבר של הבן שלי, ולבן שלי אין הרבה חברים, אז אנחנו לא רוצים לפגוע בחברות. וגם יש הרבה פעילויות שהן רק של הבנים.
ואגב, מדי פעם ההורים שלו כן מסיעים את הבן שלי, בלי שאנחנו מחזירים, בגלל כל ההסעות מוקדם בבוקר.
ועוד משהו: בגלל שבכל ארוע שני הורים צריכים להתחלק, אז יוצא נניח שאנחנו מסיעים את הבן שלי והחבר, אז איך אוכל להגיד שאת השלישי לא לוקחים?

 

[mykal]

לפי התשובה שלך כאן,

במקומך, הייתי משחררת את ההרגשה של "המנוצלים"
שמחה שלבן שלי יש חבר, והשלישי ממילא קשים חייו אז זוהי תרומה חברתית
ואתם מצליחים להתמודד --אל תצפי מאחרים ואל תשוי. תשמחי שאתם מצליחים.

 

[אנה חדשה]

אז במקומי לא הייתן אומרות כלום?

או להמשיך להסיע או להפסיק?
מה עם להגיד לאותה אמא גרושה שקשה לי להסיע ושאשמח אם ימצאו פתרון? אגב, אני יכולה לדבר ישירות עם האמא הגרושה השנייה, זאת שניידת. בפעם היחידה שכן שאלתי אותה האם תוכל להחזיר היא ענתה שזה לא היום שלה.
אבל אם אדבר מראש, אולי כן אפשר פתרון?
לדוגמה, השבוע יש מדורה ואני צריכה עזרה עם הסעות. אז לרשום מראש שאני לא אוכל ואשמח אם הם יוכלו להתחלק. השאלה מה אעשה אם שוב יגידו שהן לא יכולות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן, בהחלט. כשאת לא יכולה ואת בעצמך בבעיה, אז זה מה שהייתי
עושה - כותבת מראש שאין לך אפשרות להסיע ביום כזה וכזה, ושאם אף אחת מהן לא תוכל לקחת את זה על עצמה, את תאלצי למצוא סידור אחר עבור הבן.
בשאר המקרים, כשאתם כאן פנויים להסיע, הייתי מחליקה את זה ולא ממש מתחשבנת, עד כמה שזה לגמרי יכול לעצבן ולתת תחושה של ניצול.

 

[אנה חדשה]

תודה, זה מה שאעשה היום

ארשום שאני לא יכולה להסיע ונראה מה יענו.

 

[סביון1]

אני חושבת שהבעיה של אנה היא לאו דוקא תחושת ניצול אלא שבאמת

קשה לה.
יש לה ארבעה ילדים וכולם צעירים עדיין. היא עושה תימרונים ומגייסת סבתא כדי לעמוד במשימה ומצפה לקבל בתמורה הקלת מה בהסעות ומקבלת קדחת. מעבר לתחושת הניצול זה פשוט קשה. יש לי גיסה שיש לה ארבעה ילדים בטווח גילאים דומה ואני יודעת כמה קשות לה ההסעות האלה. אני הייתי עושה הכל כדי לצאת מהמצב הזה ולחבור לקבוצת הסעה יותר מועילה עבורי. לא כדי לנקום, אלא כדי להקל על עצמי.
&nbsp
אנה, את כותבת שעם החבר של בנך זה יחסית עובד. למה שלא תצטרפו לבנות ושגם הוא יצטרף. בדרך כלל יש ארבעה מקומות ברכב כך שאין בעיה, וככל שיש יותר ילדים סבב ההסעות מתארך ולכם יש פחות ימים להסיע. בנוסף, הבן שלך ירגיש בנוח לנסוע עם חבר.
&nbsp

 

[mykal]

מסכימה איתך שבטוח קשה לה, אבל,

היא גזרה על עצמה כל מיני גזרות שמוסיפות לקושי,
היא רוצה כל הזמן לתמוך בילד, ולדאוג לו, ואז בעצם יש התחשבות מעל ומעבר.
ואז מקשה ב--3 דברים לפחות--
1} פחות נוח לו עם הבנות---אז לא מתחלקים איתן.
2}אחד הילדים הוא חבר טוב ואין לו חברים אז לוקחים אותו.
3}לא רוצה מונית כדי שכולם ישתתפו (לא מבינה למה לא מונית)
4)מרוב אכפתיות מטרטרים את הסבתא, א הבעל, את עצמו והילד לעולם מקבל
מענה לצרכיו.

כשקשה אמורים לחפש דרך להקל, אבל היא תובענית לגבי עצמה ואז גם
נעלבים ומרגישים מנוצלים.
הרבה פעמים אנחנו האויבים של עצמינו.

 

[סביון1]

לכן הצעתי לה להצטרף בכל זאת לבנות

ובקשר למוניות - אני לא יודעת את הפרטים אבל אולי מדובר בעלויות גבוהות גם כשמתחלקים ל-3? ואולי היא לא מרגישה בטוחה לשלוח אותו במונית?
&nbsp
אני לא מבינה למה שהילד לא יקבל מענה לצרכיו.
את הילדים שלי ליויתי והסעתי כל עוד היו צריכים. ברגע שחשבתי שהם מסוגלים לנסוע באוטובוסים, שלחתי אותם באוטובוסים כשהיה אפשר. את הצעיר (בן 13) החזרנו מחוג פעם בשבוע בעצמנו ופעם נוספת בסבב הסעות עם עוד הורים. כך היה עד לפני כמה חודשים, והיינו ממשיכים עד היום אלמלא לצערנו עזב את החוג. במוניות אף פעם לא חשבתי לשלוח אותם. לא בגלל העלות אלא בגלל החשש, כי אני לא יכולה לדעת מי הנהג וזה קצת מלחיץ, אותי בכל אופן. האמת שהרעיון בכלל לא עלה.
&nbsp
מה שכן, הסתדרנו תמיד עם הורים שהתאימו לנו בסבב הסעות. לא שאלנו לטעם הילדים עם מי בא להם לנסוע. האמת שבדרך כלל גם לא היה כזה מבחר.
&nbsp

 

[mykal]

ראשית התנצלות,

לא חשבתי שילד לא אמור לקבל מענה לצרכיו.
הענין שיש מורכבות לצרך---כלומר, אם יש מסיבת יום הולדת,
אולי לא מוכרחים להגיע לכל המסיבות.
או שאולי יש אפשרות שלא רק יפנו אליה, אלא שיתארגן הוא עם אחרים,
המענה --טיפוח נקשרים חברתיים---למה רק בעזרת ההסעות?
אז כן יש בנות נוסעים איתם, ואת הטיפוח החברתי יעשה הוא.
וגם יספוג את אי הנוחות.

מונית---ממה לפחד? מזמינים מתחנה מוכרת עם נהג קבוע מוכר.
אני מכירה אנשים שנוהגים כך, נכון יש עלות, אבל כשמתחלקים כולם
(כמו בסיפור שלך לגבי ההסעותוכאן זה יהיה בהוצאות) אז הכל נעשה באוירה אחרת.

 

[אנה חדשה]

אז את בעצם מאשימה את הבן שלי

מדובר בילד שעוזר המון בבית ומאד מתחשב בנו ובקושי שלנו. אגב, לא שאלנו אותו כשהחלטנו להביא לו אחים, ואין סיבה להעניש אותו על כך. ואני לא רואה בהסעות האלה פינוק מיוחד.
אז קודם כל, לגבי ההסעות - בשנה שעברה זה עבד לא רע, וגם בתחילת השנה. רק בחודשים האחרונים התחלנו להרגיש שזה פחות מתאים לנו. אולי כי האמא הגרושה הפסיקה להתחלק בהסעות.
לגבי להתחלק עם הבנות - הוא לא מתלהב, אבל לגמרי מסכים ולא מבקש למצוא מאיתנו פתרון אחר. היות ולרוב הוא קובע בעצמו - ואז ברור שקל לו לפנות קודם לחבר שלו. אגב, ליום ההולדת שחיפשתי פיתרון הבנות לא הגיעו. אז גם הן לא תמיד שותפות טובות, לבנים יש יותר דברים משותפים ביחד.
אין לי בעיה עם תחבורה ציבורית, אבל אני כן חוששת ממוניות. אולי אם היה נהג קבוע, הייתי מרגישה אחרת. אבל כאן באזור יש מלא כפרים ואני מפחדת.
בקיצור, אני חשבתי שהפתרון הוא לדבר עם שתי האמהות האחרות, אבל מהתגובות כאן אני מבינה שזה לא הכיוון הנכון.

 

[mykal]

אוי, נו באמת,

אין כאן שום ענין של האשמה לא כלפי הילד ולא כלפיכם,
זו שיחה על דרך התנהלות, על גישה לפתרון קשיים שנולדים במציאות חיים,
לא מחפשת אשמים, הילד מעולה, ואתם יותר מבסדר.
נקלעתם למציאות שקשה לכם, ואתם בכ"ז רוצים לתת יותר ממאה אחוז אבל קורסים,
העייפות והקושי גם מעצימים את ההרגשה של הנחצול.
הרי אם אני הייתי כותבת את מה שאת כתבת, היית אומרת לי,
עזבי האמא הגרושה ממילא קשה לה,אז מה הבעיה שלך,
את נוסעת אז מה אם הילד שלי מצטרף, ועוד כל פתרון אחר.
אז שוב אין כאן שום האשמה, אבל כל טיעון שלך אפשר למצוא לו גם פתרונות בהתארגנות אחרת אבל את מרגישה שככה זה נכון מבחינתך.

לגבי לדבר עם האמהות האחרות---אני הצעתי לך לנצל סיטואציה כדי להציף את הבעיה ולראות תגובות, ולחפש יחד פתרונות.
לדבר כדי להתנגש או כדי לחנך ולא יצא כלום להקל עליך זה מיטתר.
בהצלחה.

 

[סביון1]

לגבי התארגנות עצמאית של הילד על הסעה

זה נראה לי סביר שהוא יעשה את זה כשמדובר בארוע בודד כמו יום הולדת. אבל כשמדובר בסבב הסעות קבוע, ההורים צריכים לארגן זאת. בכל מקרה אני מבינה שפה אין הרבה אפשרויות כי מספר הילדים בשכבה מאותו ישוב - מצומצם.

 

[mykal]

אענה על שאלתך האחרונה תחילה,

זו דרך מצוינת לפתוח את הענין,
" השבוע יש מדורה ואני צריכה עזרה עם הסעות. אז לרשום מראש שאני לא אוכל ואשמח אם הם יוכלו להתחלק."
ואז לחכות צלראות מה התשובה, אם גם אז הן לא יוכלו,
לומר שבואו ביחד נמצא פתרון כי גם אני עמוסה ולא תמיד יכולה,
ולשמע תגובות,ואז להחליט.
ולגבי המדורה אם לא יוכלו, תביאי בכ"ז את הבן שלך ממש אחרי שהתחיל,
ותראי אם ההם הגיעו בכ"ז תבררי איך ואם לא הגיעו תביני שאכן יש להם בעיה,
ותחליטי על המשך דרכך.

אישית אם הן באמת לא יכולות לא הייתי מרגישה מנוצלת וכן דואגת לחברים לבן שלי.

 

[הפוך עם ראש כפול]