לימודים בכתה ג' - מתלבטת כמה נכון לי להיות מעורבת כאמא

לימודים בכתה ג' - מתלבטת כמה נכון לי להיות מעורבת כאמא

הבכורה שלי כבר בכתה ג', ואני מתלבטת לגבי מידת המעורבות הנכונה שלי כאמא שלי בענייני הלימודים שלה.
בסוף א' התקשתה מאד בעברית ובחשבון. את השלמת הפערים עשינו ביחד. היום היא מהטובות בחשבון בכתה, קוראת באופן סביר, רק כשהיא חייבת, ובלי התלהבות או חשק (אין מצב שתקח ספר ליד מיוזמתה).
כשיש שיעורים 'גדולים' (פרויקט להגשה, הכתבה, עבודה וכד') היא תמיד זוכרת ומכינה (ועדיין, לצערי, זקוקה לי כדמות מארגנת. היא יושבת לידי ומכינה, ולפעמים מתייעצת, אבל לא הצלחתי עדיין להביא אותה למצב שהיא עובדת באופן לגמרי עצמאי לכתחילה. אני 'מתניעה' אותה, או יותר נכון, היא 'מתניעה' כשאני בסביבה, ואז היא יכולה להמשיך לבד).
אבל כשיש שיעורים 'קטנים', נניח, 2 שאלות במדעים או דברים מהסוג הזה, הרבה פעמים הם נופלים בין הכסאות ואני שומעת עליהם מאמהות אחרות דרך הווטסאפ.
מה דעתכן. האם אני צריכה לעקוב יותר מקרוב ולהתעקש. או להניח לה לנהל את ענייני בית הספר בעצמה. בסך הכל היא תלמידה טובה, אבל כאמור היא שונאת ללמוד, לא מפריע לה לא להכין שיעורים, והיא תמיד מסתדרת בסופו של דבר.
חוץ מעברית, חשבון ואנגלית שם אני עם אצבע על הדופק, די הנחתי לה בכל היתר. השאלה האמיתית היא האם אני יכולה, כאמא שלה, לשנות את האופי שלה כתלמידה? (אתן מבינות שאני חושבת שלא מבין הדברים).
 
קודם כל, הפרדתי לך את ההודעה כי נדמה לי שלכך התכוונת

אני חושבת שאין תשובה אחת נכונה.
שומעת מהרבה הורים שהם לא מתערבים בשיעורי בית ומבחנים, כי זו בעיה של הילד ושל בית הספר.
הגישה שלי שונה. אני חושבת שהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים הרגלי למידה נכונים מגיל צעיר, ושיש ילדים שזקוקים למעורבות, הכוונה והנחייה במשך פרקי זמן ארוכים יותר מילדים אחרים. הבכור שלי היה עצמאי לגמרי בלימודים החל מכיתה ג', כולל ארגון ילקוט ,למידה לבחינות וכו. לא היה צריך לבדוק אותו, להזכיר לו.. כשעלה לחטיבה העומס הלימודי השתנה באופן דרסטי (גם נכנס לכיתת מופת, גם התאמן 10 שעות בשבוע, וגם החליט שהוא רוצה לקבל בסוף השנה תעודת הצטיינות יתירה...) ובתחילת השנה הזדקק לקצת עזרה כדי ללמוד איך לארגן את לו"ז בצורה יעילה. זה לקח כמה ימים, לא יותר משבועיים לכל היותר, ומאז שוב אין לי מעורבות בלמידה שלו. כמובן, למעט מקרים ספציפיים בהם הוא מבקש עזרה.
עם הצעיר זה סיפור אחר. הילד מחונן (מאוד), אבל עם בעיות סדר והתארגנות. לא אכפת לי מהציונים שלו בכלל, לי חשוב כן להקנות לו הרגלים נכונים ללמידה כי עכשיו זה הבסיס. אז הוא בכיתה ד' ואני בהחלט עדיין מעורבת בלמידה שלו. מוודאת שהוא יודע מה ש"ב, שהוא לא נמרח ושוכח את עצמו מול הטאבלט, שהוא יודע איך ללמוד למבחנים, שהוא מבין שלא לומדים למבחנים בשנייה האחרונה (למרות שמבחינת הבנה של החומר ברור לי שהרבה פעמים הוא לא באמת צריך ללמוד והוא בהחלט יכול לחכות גם לשנייה האחרונה..). עבדנו הרבה זמן על איך מארגנים ילקוט ועל איך לא שוכחים כלום, והיום הוא סבבה. אני לא לוקחת לו אחריות על דברים, אבל כן מקפידה לאורך השנים ללמד אותו איך לוקחים אחריות, איך מקדמים ענייני סדר וארגון, מציעה לו הצעות ייעול (חלקן עובדות, חלקן פחות), והמטרה היא לא הציונים עכשיו, אלא העתיד.
כך שלדעתי אין כאן תשובה אחת - זה גם תלוי בפילוסופיית החיים וההורות שלך, וגם בלא מעט מקרים תלוי בילד.
 

עדיקים

Active member
אני חושבת שזה תלוי בגישה שלך לנושא

כמו כתבה הפוך זה תלוי הורה בדברים האלה.
אני אמא מעורבת מאוד.
לבת שלי עד כיתה ג' עזרתי בהכנת התיק לבית הספר כי היתה צריכה את עזרתי, משנה שעברה יש לה לוקר ויודעת להתנהל מצוין.
שיעורי בית גם היום דקה לפני החטיבה יש מקצועות שנעזרת בי, הכנות למבחנים תמיד יושבות ביחד. היא מבקשת את העזרה וחשוב לה מאוד הכנת שיעורי בית ולי חשוב להקנות לה הרגלי למידה טובים ונכונים כי הבנתי שזה רק נהיה קשה ועמוס יותר כשעולים בכיתות.
הבן שלי לעומת זאת מכיתה ב' מכין לבד מערכת (מודה שהשנה מחוסר תשומת לב קרה ששכח ציוד בבית וזה שיעור מעולה בשבילו), שיעורי בית מכין לבד ומסתדר לבד, למבחנים כמעט ולא צריך ללמוד כי הכל הולך לו בקלות. אם צריך עזרה כמובן שעוזרת, זה קורה מידי פעם ממש לא בשוטף.

ולסיכום לשאלתך בסוף האם אפשר לשנות את האופי שלה? הם כל הזמן מתבגרים ומשתנים ואנחנו צריכים ללמוד לשחרר וגם לדרוש מהם להיות יותר עצמאיים, עם הרבה עבודה דברים משתנים. אני לפחות מרגישה ככה בביתי שלי עם הילדים שלי.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
סיפור חיי הכיתה של הגדול שלי

בדיוק היינו בשיחת צוות ביום שישי על ההתנהלות בכיתה בין לבין ההתנהגות המחפירה של כמה ילדים שלא נותנים לכיתה ללמוד. מכאן האוירה הלא רצינית שיש שם ולכן קשה לילדים להתניע, להשקיע ולהבין את החשיבות של הלימודים והשיעורים.
סיכמנו שהמורה (בכיתה ד כן?) תצלם את הלוח בשיעורים שלה ואני אעביר להורים. הוספתי הודעת ביניים להורים שהם מתבקשים לדחוף את הילדים להיות עצמאיים ולדאוג להעתקה בכיתה ולהכנת שיעורי בית כדי שילמדו להיות אחראיים.
הבן שלי לצורך העניין, ולתשובה לשאלתך, הוא בין 3-4 ילדים הבודדים שבאמת לומדים ומשקיעים בשיעורים, במבחנים ודואג לסיים להעתיק בבית ספר.
מי שקרא אותי פה לאחרונה, יודע שלעניות דעתי זה ממש לא מעיד על רמה גבוהה (ואני לא מחמירה או לחוצה הפעם). הוא צריך אותי פה ושם ושנה שעברה היה צריך פיקוח יותר רציני, כי האופי שלו הוא "זה לא כזה חשוב" ונוטה לשכוח מה באמת צריך לעשות או להביא. הגישה שלי היא לתקן ולכוון כשהם ילדים, כי שיקול הדעת שלהם הוא של ילד. המנטרה אצלנו בבית זה "אם אתה רוצה להצליח בחיים אתה צריך להשקיע בלימודים" והשנה בכיתה ד אני כן רואה קפיצה אדירה בהתייחסות שלו לעניין אבל עדיין אני ברקע.
לכן אני כן בעד שתתערבי ותכווני, לצד חפירה בלתי פוסקת עד כמה חשוב שהיא תהיה אחראית ותדע איך להתנהל לבד.
אבל, זה אופי ואנחנו כאמהות יכולות לעזור לעצב אותו ולשפר אותו ואת ההרגלים. זאת דעתי
הקסם האמצעי שלי הוא מצטיין ומתנהל לבד מכיתה א האופי שלו הוא כזה ואין מצב שהוא לא מכין שיעורים או מכין מערכת תקינה. אני שם בשבילו כדי להרגיע אותו שאם לא יכין את כל המטלות (המטורפות שהוא מקבל) לא יקרוס עולמו..
 
מוסיפה משהו כי פספסתי את השאלה שלך בסוף (ותודה לעדיקים
)
לא חושבת שאופי אפשר ממש לשנות, אבל אפשר ללמד דברים.
אני רואה את זה מאוד ברור אצל שני הבנים שלי - הבכור פרפקציוניסט, סופר סופר מאורגן, מדוקדק, פדנט. בחדר שלו הכול מונח "כמו חיילים", מחברות "כמו של בנות". הישגי מאוד. אין מצב שאי פעם ישכח משהו, יפספס משהו. זה האופי שלו וכך זה תמיד היה, ממש מכיתות יסוד נמוכות מאוד.
הצעיר מבולגן, מפוזר, כל המחברות שלו "עם אוזניים", העטיפות של הספרים תמיד קרועות תוך שבועיים גג, דוחף דברים לתוך הילקוט ולמדפים, בלי לשים לב מה נדחף לו בדרך. מבחינתו ציון "טוב" הוא כמו שהוא - טוב! הבכור צולל לדיכאון עמוק אם מקבל ציון מתחת ל90 (שזה שיפור משמעותי, כי בשנה שעברה צלל לדיכאון עמוק בכל פעם שקיבל ציון מתחת ל95
).
אבל בשנתיים האחרונות אני עובדת עם הצעיר באופן מאוד שיטתי על כל תחום הסדר והארגון ובהחלט יש שיפור. אני יודעת שאין מצב שאי פעם הוא יתקרב בכלל לליגה של הבכור מהבחינה הזו, אבל ביחס לעצמו יש שינוי מאוד משמעותי. הוא גם מאוד נהנה מזה בסופו של דבר, כשהדברים שלו יותר מסודרים, כשיש לו טכניקות איך לא לשכוח דברים, ולכן הוא מאמץ אותן בשמחה ומיישם אותן. אבל בבסיס, באופי, הוא שונה, ודברים שמחרפנים את הבכור בכלל לא נרשמים אצלו.
אז לשאלתך - כן, יש אופי אבל גם כן, אפשר ללמוד איך לשנות ואיך לשפר דברים שמפריעים לנו בתפקוד היומיומי. וכן אפשר - לדעתי לפחות - ללמד הרגלי למידה נכונים.
 

סביון1

New member
איך את מלמדת אותו לשפר סדר וארגון?

אני אשמח מאד לדעת. העצות שלך שוות זהב. אצלנו קטסטרופה בתחום הזה.
 
עם המון המון (!) סבלנות
זה תהליך וזה בהחלט לוקח זמן
אני רואה שיפור בעיקר ביכולת ההתארגנות וארגון לו"ז, מעט פחות ממש בענייני הסדר.
מה שעזר לו זה מצד אחד הדגמות (שוב ושוב), ומצד שני גם ארגון קונקרטי ומוחשי של לוח זמנים. ממש לו"ז כתוב על דף, בצורה מאוד מפורטת. גם לימדתי אותו שכשיש לו יותר משתי משימות או יותר משני דברים שהוא צריך לזכור, הוא משתמש בפנקס מיוחד כדי לכתוב אותם, וכשסיים הוא מוחק. דברים שהם טריוויאליים למבוגרים, אבל לילד עם בעיות התארגנות מאוד עוזרים. אחרת הוא היה מנסה לזכור הכול בבת אחת וברור שלא היה מצליח.
אז היום הוא מיוזמתו עושה לעצמו רשימת "הזכרות" ביומן ("להוסיף עופרות לעט עיפרון, להוסיף מספריים, לבדוק לאילו מחברות צריך להוסיף עוד מחברת") וזה באמת מקל עליו.
הוא למד איך מארגנים ילקוט בשלבים - פעם היה קורא במערכת את כל המקצועות שיש ביום למחרת, ואז נגש לארון ומנסה לזכור ולהוציא את מה שרלוונטי בבת אחת. היום הוא כבר למד לעבוד מקצוע-מקצוע, וזה מפחית משמעותית את שכיחות התופעה של לשכוח ציוד.
הוא כן קצת למד לא לדחוף דברים לילקוט או למדף, כי הראיתי לו שוב ושוב ממש איך עושים את זה בלי שדברים יתקמטו בדרך. להגיד שהוא עושה את זה כמוני או כמו אחיו? ממש לא. אבל הוא פיתח קצת יותר מודעות לכך שצריך לשים לב לדברים האלו, וזה כן משפר.
הוא עדיין "מסדר" את השולחן בד"כ על ידי שהוא דוחף את כל הדברים למגירה אחת גדולה
אבל הוא גם יודע שבחופשה הקרובה (מן הסתם חופשת פסח) הוא יצטרך לרוקן אותה ולסדר אותה, אז גם זה בסדר מבחינתי.
בקיצור, זו עבודה מאוד ארוכה, שלוקחת הרבה מאוד זמן, וצריך לחשוב באופן אינדיבידואלי מה יכול לעזור לילד הספציפי. לילד הספציפי שלי עוזר פירוט מוחשי וקונקרטי של שלבי עבודה והמון המחשות והדגמות שלי. בסוף זה עוזר
 

סביון1

New member
כמה, כמה ניסינו להקנות לו הרגלים של כתיבה ביומן


שנים ניסינו ללא הצלחה. אני לא שם בבית הספר כדי להזכיר לו לכתוב.
מערכת כן לימדנו אותו איך מכינים. וכשהיה צעיר יותר גם היינו מכינים לו דף מיוחד של מערכת שעות ובו לכל מקצוע, פירוט הציוד שצריך להביא לאותו מקצוע. כי יש מקצועות עם מחברת וספר בלבד, ויש כאלה עם מחברת וחוברת או מחברת וקלסר, או מחברת, חוברת וערכת גאומטריה וכן הלאה. השנה כבר לא עשינו את זה (הוא כבר בכיתה ז').
הוא עדיין שוכח מדי פעם להביא ציוד, אבל מבחינתי ארגון הלו"ז בשלב זה יותר קריטי. הוא שוכח הרבה - ללכת למורה פרטי, להגיש עבודות, להתכונן למבחנים. לפעמים אנחנו מרגישים כמו מפעילים של מריונטה: אם אנחנו לא נמשוך בחוטים כלום לא יזוז. ברור שזה גם ענין של לקיחת אחריות, אבל גם הפרעת הקשב מדברת פה, ובגדול.
למה את מתכוונת שכשאת אומרת הדגמות?
ואיך הצלחת לגרום לו לזכור שעליו לרשום ביומן או בפנקס?
הרי אי אפשר לעקוב אחרי זה, את לא יודעת מה קרה בבית הספר, מה בדיוק היו שיעורי הבית, האם המורה לאנגלית הודיעה על הכתבה, האם המורה למדעים הודיעה על שינוי חדר מחר (הוא קיבל כמה פעמים היעדרות כי לא ידע באיזה חדר מתקיים שיעור כלשהו).
 

סביון1

New member
בכיתה ז' עם הפרעת קשב. מטופל תרופתית בהצלחה חלקית ביותר

 
אז אלו כבר בעיות התארגנות על רקע נוירולוגי, שמתלוות
להפרעת קשב. זה באמת מצב בעייתי יותר. אני מכירה את זה מאחי, שיש לו הפרעת קשב קשה מאוד מאוד, לא מטופל תרופתית, ועד היום - בן 42! - יש לו בעיות סדר , ארגון והתארגנות זוועתיות. ממש. ברמה של בנאדם מבוגר שלוקח לו מעל חצי שעה להתארגן לצאת מהבית, וגם כשהוא כבר יוצא, הוא יחזור לפחות 3 פעמים לקחת משהו ששכח.
כמה דברים שאני יכולה לחשוב עליהם, שאולי בטווח הרחוק יכולים לעזור ליצור שינוי. קחו בחשבון ששם המשחק כאן הוא עקביות והתמדה. זה משהו שמצריך את המעורבות שלכם, בהתחלה ברמה מאוד מאוד משמעותית, ורק בהדרגה תוכלו לקחת צעד אחורה ולהעביר אליו את המושכות. וגם אז תצטרכו להקפיד לאורך זמן שהוא ממשיך, עד שזה באמת יהפוך להרגל (בתקווה).
&nbsp
דבר ראשון שמאוד חשוב לעשות זה לכתוב על בריסטול/לוח מחיק/דף על לוח שעם - כלומר, משהו גדול, מוחשי וברור - לו"ז שבועי. כמו שיש לו"ז לבית הספר, צריך להיות לו"ז לשעות הבית. מפורט לשעות, חצאי שעות, רבעי שעות... לפי מה שנוח לכם. ממש מערכת שעות לכל יום בשבוע, שמתחילה מהרגע שמגיעים הביתה ועד שהולכים לישון. זה צריך להיות גדול, משהו שלא ניתן להתעלם ממנו. לתלות במקום נגיש, שאי אפשר לשכוח ממנו, ואפילו שיהיו שניים כאלו בבית, בחדר שלו ובסלון/פינת אוכל/מטבח.
במערכת הזו יש דברים קבועים שלא משתנים, שיהיו נניח כתובים בלורד, ממורקרים או מה שנוח לכם (חוגים אם יש לו, שיעורים פרטיים אם הם בשעות קבועות, תנועת נוער.. מה שזה לא יהיה). בכל סופשבוע יושבים יחד ובודקים מה יש לנו השבוע, שהוא מעבר לקבועים - האם יש מבחן? מתי? מתי מתחילים ללמוד? את זה מוסיפים ללוח באמצעות חתיכות בריסטול עם סקוצ', עם אטבים, מה שתרצו.
נניח, ביום חמישי יש מבחן בתנ"ך. אז בודקים יחד כמה חומר יש למבחן, חושבים יחד מתי הגיוני להתחיל ללמוד, מה בדיוק לומדים בכל יום, ואת זה כותבים בלו"ז.
יש עבודה להגיש? בודקים כמה זמן יש, מפרקים אותה יחד לשלבי עבודה, מעריכים יחד כמה זמן כל שלב כזה ייקח, ומשבצים שלבים ברורים, ממוקדים וספציפיים בלו"ז.
וככה כל שישי או שבת נערכים לשבוע החדש.
&nbsp
דבר שני, אפשר להיעזר באפליקציות כמו any do בסמרטפון. אליהן אפשר להכניס תזכורות קבועות (כמו שיעורים פרטיים או חוגים), לשבת כל ערב יחד ולחשוב על תזכורות שצריך להכניס למחר וכדומה. עד שיתרגל לעשות את זה לבד. זה יכול להחליף פנקס שעלול ללכת לאיבוד, או שבכלל שוכחים להשתמש בו
אפשר לנסות להרגיל להשתמש בפנקס כזה קודם כל בבית, לייצר (גם אם זה באופן מלאכותי) סיטואציות בהן יצטרך להוציא את הפנקס ולכתוב בו (מטלות, משימות, תזכורות לעצמו וכו), בתקווה שאם יעשה את זה מספיק זמן בבית, זה יעבור לבי"ס.
בבי"ס באמת אין לך יכולת להיות שם עבורו, אבל כן אפשר להיעזר בחברים. אחי במשך שנים - החל מחטיבת הביניים ולמעשה עד שסיים את הטכניון - למד לבחינות רק עם חברים. לבד הוא פשוט לא הצליח להתרכז לפרקי זמן סבירים, והם אלו שהיו אחראיים למקד אותו, לקרוא לו ולכעוס עליו כשיצא כל 5 דקות מהחדר בתירוץ כזה או אחר. מזלו שהוא מחונן, כך שהוא באמת הבין את החומר מאוד מהר, וגם להם היה אינטרס ללמוד איתו (כי הוא תכלס הסביר להם את החומר), אבל בלי מיקוד חיצוני, הוא לא היה מצליח ללמוד לאף מבחן.
אז גם לגבי הבן, חשוב להעלות את רמת המודעות שלו עצמו לבעיה, ולהתחיל לבקש עזרה מחברים. אם יש חבר טוב או שניים, לבקש מהם שיזכירו לו לכתוב יומן, שיזכירו לו לכתוב לעצמו לגבי הכתבות, שינויי מערכת, כל דבר שצריך לכתוב. שכשהם כותבים, שגם יביאו לו בדרך איזו צ'פחה, שתזכיר לו גם לכתוב. אולי ככה בהדרגה הוא גם בסופו של דבר יותר יתרגל לעשות את הדברים האלו ביוזמתו.
&nbsp
זה לא פשוט, אבל התמדה ועקביות ובעיקר הם סבלנות הם שם המשחק במקרים האלו.
&nbsp
&nbsp
 

סביון1

New member
תודה רבה! מזמן רציתי לשים לוח

עכשיו מיקדת לי איך להשתמש בו.
אני בספק לגבי עזרה מחברים אבל אנסה. שוב
 

danakama10

New member
אפשר לבקש את התערבות המורה

אצלנו המורה מקפידה שכל הילדים יכתבו ביומן שלהם את כל השיעורים (כל ילד קיבל יומן מבית הספר). לקראת סוף היום היא עוברת על כל היומנים וחותמת אם הילד רשם את כל השיעורים. כל זאת כהכנה לחטיבה.
אני גם חושבת שמאוד יעזור אם המורים יהיו יותר שיטתיים. אצלנו בכתות א-ד הילדים מקבלים דף שם כתובים השיעורים לכל השבוע. את הדף הם מקבלים ביום ב' והוא נשאר אצלהם בבית ובכל יום הם יודעים מה לעשות. בכיתה ה לא מקבלים את הדף אבל מכריחים לכתוב ביומן, וגם השיעורים הם די קבועים וגם מופיעים באתר של המורה. אם יש פרוייקט מיוחד, ההורים מקבלים על כך דף הביתה, וגם אימייל, וגם אימייל תזכורת לפני שאמורים להגיש.
 
אבל הבן של סביון כבר בכיתה ז. אף מורה לא תעשה את זה
מה גם שיש תחלופה גבוהה של מורות מקצועיות לאורך היום. זה מאוד שונה מיסודי.
 

סביון1

New member
הלואי והמורות ביסודי היו בודקות ככה

בזמנו ביקשתי שיבדקו לו את היומן יום יום. זה לא עבד. הן לא היו ערוכות לזה, למרות שיודעות בעצמן את חשיבות הרישום ביומן לנושא ה'תלמידאות'. וגם ביסודי היו הרבה מורות מקצועיות כך שלא היה גורם מרכז שאפשר לפנות אליו.
 
גם אני אשמח לעצות מבחינת הארגון

לא שוכח להכין שיעורים, אבל יכול לשכוח שיש לו מבחן.
אף פעם לא שוכח ציוד, אבל מאבד הכל - מעיל / עליונית / מטען.
ואם מבקשים אותו לשים משהו במקום - יילך לכיוון ואז יניח את החפץ במקום אקראי. אף פעם לא יגיע ליעד.
ייתכן שיש לו הפרעת קשב - קיבלנו אבחונים סותרים.
 
אני מעורבת עד סוף י"ב....

סוג המעורבות משתנה עם הגיל ועם הילד.

בגיל היותר צעיר, אם הייתי רואה שהילדה לא זוכרת בעצמה איזה שיעורים יש - אני הייתי פעילה. לא לעשות את הפעילות בעצמי, אבל כן להזכיר לה להתקשר לחברה ולשאול אם היו שיעורים. או להיכנס למשוב, או לשלוח בווטסאפ הכיתתי. מה שרלבנטי. היא עושה, אבל אני מזכירה.
אבל אני מדגישה שהילדה היא זו שעושה. אני מאד לא בעד שאמהות דנות בווטסאפ הכיתתי בשיעורי הבית. זו משימה של הילדים, לא של האמא. אם יש ילד שקשה לו - שהאמא תסייע לו, אבל לא תיקח על עצמה.

וגם בכיתה י"ב - הרבה פעמים הילדה נהנית להכין את השיעורים כשאני לידה. אני עוסקת בפעילות שלי, היא בשלה, ומפעם לפעם היא משתפת אותי. מתייעצת מה לעשות.

אי אפשר לשנות אופי של בן אדם. אפשר לעזור לו ללמוד להתמודד עם הכלים שיש לו. ללמוד לסגל שיטות עבודה והרגלים
 
למעלה