תגידו....מה הקטע של המרד זה בכיתה ד?

ליאת של עדי

New member
מנהל
תגידו....מה הקטע של המרד זה בכיתה ד?

הבכור שלי בכיתה ד. ילד טוב, תמיד היה ממושמע שיודע לכבד מורים, היתה לו בעיה של תנועתיות יתר מאובחנת וקיבל על זה לא מעט הערות במיוחד ממורים פחות מכילים, אבל הסתדרנו, ילד פיקח וטוב לב שהמורים אוהבים לרוב. השנה נירגע קצת ומתבגר.

כבר כמה פעמים בחודשיים האחרונים שאני שומעת שהוא מתעצבן על מורה ועושה לה סצנה של ברוגז בכיתה, יוצא ולא מוכן להיכנס. הוא מתעצבן וצריך זמן להירגע. הוא אחרי זה מבין שהיה לא בסדר ומבטיח להיות רגוע ולהתנהג בהתאם. לא קורה.

אז מה זה? קפיצת גדילה? טיפשעשרה הידוע לשמצה? לומד לעמוד על שלו וטועה בדרך? מה אני אמורה לומר לו? כמה לכעוס ואיך לטפל בזה?

תודה מראש
 
לא מוכר לי מרד דווקא בכיתה ד'

האם זה קורה מול מורה אחת ספציפית? יכול להיות שיש איזה חוסר התאמה ביניהם, משהו שהיא עושה מרגיז אותו, משהו שהוא עושה מרגיז אותה.. אם זה מול אותה מורה, הייתי פונה אליה ומנסה לברר את זה.
אם מדובר בדפוס התנהגות מול מורים שונים, הייתי עושה שני דברים: מבררת עם הילד מה בדיוק קרה, על מה התעצבן, ומנסה לראות אם יש כאן משהו שחוזר על עצמו. ומצד שני, גם מבהירה לו שזה לא משהו שמקובל עליי. כלומר, תנועתיות יתר וכו בצד, לא הייתי מקבלת את זה בסלחנות, אלא מעבירה מסר שזו התנהגות שלא מקובלת עלינו בבית ושצריך למצוא דרך יעילה יותר להתמודד עם זה שהוא "מתרגז".
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
זה חוזר על עצמו וקרה מול שתי מורות עד כה

אחת מהן זאת המחנכת שאוהבת אותו והוא אוהב אותה.
אני לא מקבלת את זה בכלל, בא לי לא יודעת מה לעשות לו, אבל מה זה אומר שהוא נהיה עצבן כשמשהו שלא מקובל עליו קורה. אז השאלה חוץ מלהזהיר אותו שהוא יהיה חודש בריתוק בבית אם זה קורה שוב
, מה הדרך החינוכית והמכילה להדריך אותו בזמן מצוקה?
 
לא חושבת שאיום של חודש ריתוק יוכל לעזור
כן הייתי מכניסה
לתמונה את המחנכת כאיש קשר מולו שעוזר ברגעים האלו שהוא מתעצבן ומתכנס בעצמו. לצאת מהכיתה כשהוא מתעצבן זה התנתקות מהסביבה החיצונית (מורה, תלמידים), התכנסות בעצמו עד שנרגע, ואז דברים חוזרים למסלולם מבחינתו.
יכול להיות שזו תקופה כזאת, שקשה לו להכיל תסכולים או כשמשהו לא מתרחש בדיוק כמו שחשב או שרצה שיתרחש, והוא לא יודע איך להתמודד עם זה חוץ מאשר באמת לצאת ולמצוא לבד את הדרך להירגע. אם זה לא היה עד עכשיו, צריך לטפל בזה נקודתית, בלי לעשות מזה סיפור גדול מדי. מצד שני, אם זה משהו שכן היה עד עכשיו (קושי להתמודד עם תסכולים או אכזבות), ועכשיו רק מחמיר, זה כבר עניין שונה.
צריך תמיד לראות גם את התמונה הכוללת יותר, איך הוא בד"כ ואיך היה עד עכשיו, ומה בדיוק קורה שמוביל אותו לתגובה הזו, ולכן כדאי לערב את המחנכת. להיפגש איתה לשיחה, אח"כ לקרוא לו גם שישתתף בשיחה, ולדבר על הדברים בצורה גלויה. מצד אחד, אנחנו מבינים שמשהו קורה והאם אתה יודע או מסוגל להסביר מה גורם לך לכעס ולתגובה הזו, ולחשוב יחד מה אפשר לעשות ומה יכול לעזור לו להגיב בצורה שהיא יותר מקובלת. לא ממקום של כעס, אלא ממקום של הצבת גבול מצד אחד (התנהגות X לא מקובלת), ומצד שני חשיבה משותפת של מה קורה כאן ואיך אפשר לנטרל את זה.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
כשאת מעלה את זה, באמת יש החמרה בקושי לקבל אכזבה

לא משהו חריג, אבל לעומת הילד שהיה, הדברים מעט יותר דרמטיים.
המחככת שהוא מעריך אותה ואוהב, גם סבלה פעמיים מתגובה כזאת. דיברנו איתו, הוא מבין לאחר מעשה, הבעיה והקושי זה התגובה בזמן מעשה. אני תוהה אם הוא לקח את דברי "לעמוד על שלו" רחוק מידי? או שאין קשר והוא פשוט מתאכזב בחוסר פרופורציות.
מצחיק שבבית הוא מהמם, יודע לוותר והיחיד שיודע להרגיע את אחותו. בבית ספר הוא מאוד רגיש ויהיה זה שילך לעזור או להרגיע ילדים שקשה להם (שמעתי כמה סיפורים איך הוא הילד שבא ועוזר לילד שעובר משבר ריגעי בכיתה) אולי הוא מצפה מעצמו יותר מידי? או משהו?
אני חושבת בכל והמחשבות מסתבכות לי
ואז כשהוא עושה שטות או נתפס על אי הכנת שיעורי בית, זה מרגיז אותו?
 

danakama10

New member
אני בטוחה שהילד מהמם ומרגיע ועוזר

אבל התפקיד שלך הוא לא לשווק את הילד ולהראות כמה הוא מקסים, אלא לעזור לו עם הבעיות שיש. זה לא הופך אותו לפחות מהמם. אם הוא עושה ״שטויות״ (מה זה השטויות האלו?) וכשהמורה כועסת הוא מגיב בלי פרופורציה, יש בעיה שאסור להתעלם ממנה, למענו, גם אם רוב הזמן הוא מקסים.
אני אני מצרפת לינק קצר שמצאתי עבורך.
https://www.understood.org/en/learn...-adhd/adhd-and-emotions-what-you-need-to-know
 

נהורית1

New member
ואולי זה נובע מעודף תשומת לב?

גם מבחינת ההורים בבית וגם מבחינת המורים בבית הספר. הוא פשוט תפס שיטה איך למשוך תשומת לב ולהוכיח את נוכחותו. אני חושבת שכדאי לפרק זמן לא לשים לב אליו, ולראות מה תהיה התגובה שלו. אם יוצא מהכיתה שישאר בחוץ עד שירגע.
 

danakama10

New member
לא מסכימה עם הרעיון

שילד יוצא מהכיתה מתי שהוא רוצה ונכנס בחזרה כשהוא רוצה...
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
הוא מקבל מלא תשומת לב חיובית

אני פשוט חושבת שהוא בעל אופי כזה שמתעצבן ושוכח את עצמו בסיטואציה ונסחף.
אני לא בעד לתת לו לצאת להירגע, כי יש בעיה עם הכיתה הזאת (שהיא נוראית בכל קנה מידה אפשרי) ואז המורה תמצא את עצמה לבד בכיתה....
 

danakama10

New member
את מציגה את זה כאילו זה משהו חדש

אבל אני זוכרת שבשנה שעברה התייעצת על דברים דומים.
אני חושבת שאת לא צריכה להקל בהתנהגות של ילד בן 10 שמתעצבן על מורה, עושה לה סצנות, יוצא מהכיתה ולא נכנס. זה לא משהו זניח.
אני לא מבינה מה זו בעיה של תנועתיות יתר. את מתכוונת כנראה לבעיית קשב וריכוז? בעיות כאלו בדרך כלל לא נפתרות מעצמן ולכן מוזר לי שאת כותבת על כך בלשון עבר. כתבת היתה לו בעיה ולא יש לו בעיה.
אם הילד לא עבר איבחון, אני חושבת שיש מקום לשקול זאת. אחרי שיש איבחון מסודר וכשיודעים בדיוק מה הבעיה, אפשר לשקול דרכי התמודדות.
כנראה שבגלל שמדובר בבכור שלך, קל לך יותר לתת לעצמך תירוצים שמרככים את ההתנהגות שלו. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לעזור לו היא קודם לעשות איבחון לבעיית קשר וריכוז ובהתאם לתוצאות להחליט יחד עם הגורמים המטפלים איך עוזרים לו.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
אז ככה

1. עשיתי לו אבחון מסודר. יש לו "תנועתיות יתר" תעשי גוגל. זאת בעיה שעם השנים מתרככת ואכן היום זה פחות קריטי אבל עדיין שם ויש תקופות לכאן ולכאן. אין בעיות קשב וריכוז למרות הקלות שבה את קופצת להסיק מסקנות שגויות למרות שציינתי למעלה שהוא עבר את האבחון..
2. אני לא מקלה אני פשוט לא יודעת איך להגיב למצב שזה מן הסתם שילוב יחד עם ילד שגדל ומותח גבולות.
 

danakama10

New member
אולי כדאי לחשוב על איבחון מחדש?

כי אם עשית איבחון מסודר ונתנו לך אבחנה של ״תנועתיות יתר״, יכול להיות שמדובר במקום לא אמין. ואגב, לא ״ציינת למעלה שהוא עבר את האבחון״ , ציינת ש״היתה לו בעיה של תנועתיות יתר מאובחנת״.

תנועתיות יתר זה לא איבחון, זה סימפטום. “אבחון״ כזה אולי נותן מענה בהתעסקות עם בית ספר (סוג של תשובה למורות שמתלוננות על הילד, הנה, הילד מאובחן ויש לו בעיה מאובחנת שאתן צריכות להתמודד איתה)., אבל לא נותן מענה לבעיה של הילד.

אולי יש לו ADHD ואולי לא, אבל תנועתיות יתר, כמו גם האימפולסיביות וקושי בשליטה על רגשות שאת המתארת, הם די אופייניים לזה. אם זה אכן זה, תוכלי לשוחח עם המטפלים על האופציות הקיימות. אם זה לא זה, אולי יתנו לו איבחון למצב אחר. ואולי יגידו שהוא לא עונה על הקריטריונים לאף מצב אחר, ואז אולי יש טעם לחשוב על טיפול פסיכולוגי שיעזור לילד להתמודד עם חוסר השליטה שלו. למה? כי אני בטוחה שניהלתם איתו שיחות לאורך השנים, והמורות ניסו בדרכן גם לעזור ונשמע שזה לא עוזר. ההתנהגות שתיארת לא נשמעת לי התנהגות נורמטיבית של ילד בכיתה ד׳, ולדעתי אי אפשר להסביר התנהגות כזו כילד שלומד לעמוד על שלו, קפיצת גדילה או גיל טיפש עשרה.

שיהיה בהצלחה!
 

mykal

New member
מחשבה קצת אחרת,

בכלל לא משנה מה הוא הובחן ומה הוא מטופל.
ההתנהגות שלו היא דינמיקה שנוצרה,
והוא באיזור הנוחות שלו מבחינת ההתנהלות. את זה הוא מכיר,
ומנצל את העובדה שהמורה אוהבת אותו.
צריך לעצור את הדפוס הזה, לטובתו. ובלי לחפש סיבות (מוצדקות???)
הוא כבר בן 10 והוא ילד נבון ואפשר לדבר איתו.
לא ברוגזה ולא ברגע שהוא מתעצבן.
ולומר לו אנחנו נחזיר לך באותה מטבע-אתה יצאת מהכיתה--
אתה לא יכול לחזור אליה, (תחליטי עם המורה /יועצת) איפה הוא ישב ויעשה עבודה בתחום המקצוע הנלמד עכשיו בכיתה.
ואז שהוא יבחר פטנטים לעצמואיך הוא כובש את כעסו.
שותה מים? מחדד עיפרון? עוצם עינים לרגע.
תאמיני לי רק מה שהוא יחליט יעזור לו.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
בגדול, אני סוג של מסכימה אבל

כל ההכלה הזאת, היא מה שהביאה אותו למצב הזה ובאופן כללי זה יוצר המון בעיות.
עברנו את שלב הלדבר יפה והוא מבין את הבעייתיות.
יש גישה שאומרת לתת לו להירגע אבל עד כמה?
ולצאת בלי לחזור זאת לא אופציה, אסור להם להסתובב בחוץ לבד בלי השגחה.
 

mykal

New member
תראי,

בדיוק לשתי הנקודות שהעלית אני התיחסתי---
1)ההכלה צריכה להיות במקום אחר בענין אחר-
לא בהתנהגות שהוא בחר, לצאת מהכיתה, ואז לחזור כאילו כלום.

כתבתי הוא גדול, לדבר כדי לשבור את הענין--
"יצאת--לא חוזר והמורה לא מדברת איתך ויורד ציון בהתנהגות והערה ביומן"

2)לא חוזר---אפשר אם מראש נערכים, היועצת מעורבת--
אתה יצאת הולך, למזכירות? לספריה? לחדר מעבדה?
שם יושב וכותב עבודה. מי שמעורב צריך לדעת איפה ועם מי הוא.
לא להסתובב. אבל כיתה איננה תחנת רכבת, ולא תכנית כבקשתך,
ואת זה הוא ציך להבין.
אם יש מישהו בבית שיכול לבוא לקחת אותו ויושעה--יתביש מהחברים ממכם,

תאמיני לי פעמים כאלה-וזה יגמר.
גם אם בעוד חצי שנה יחזור -כי זה הרגל, מהר יתעשת ויחזור בו.
זה לטובתו.
 

danakama10

New member
בגדול אני מסכימה עם הרעיון שצריך consequence למה שעושים

אבל לא עם מה שאת מציעה. דבר ראשון, לפי הצעתך, הבחירה בין אם להיות בכיתה או להתאוורר ממנה נתונה לרצונו של הילד בן ה- 9-10. כשהוא בוחר שלא מתאים לו להיות בכיתה, על פי הצעתך נותנים לו את הזכות להיות במזכירות/ספריה ולעשות עבודה (ואם הוא לא ניגש למקום שהוסכם עליו? ואם הוא לא עושה את העבודה או עושה עבודה רשלנית?). מה לגבי החומר שהוא מפסיד בכיתה? ומי מפקח עליו במקום שהוא נמצא? זה הופך להיות תפקיד המזכירה/ספרנית? ואם הוא מחליט לצאת משם ולהסתובב או לחזור לכיתה?
דבר שני, צריך לוודא שלילד אין בעיה מסויימת שבגינה קשה לו להתמודד עם ציפיות רגילות מילד בגילו (למשל, ADHD).
כך או כך, לדעתי אסור לאפשר את המצב הזה. זה מאוד חמור ומסוכן כשילד יוצא מהכתה ללא רשות ולא מוכן להיכנס. לדעתי צריך כעזרה ראשונה להתקשר להורים שיבואו מיד לאסוף את הילד, ולאחר מכן צריך איזשהו intervention לאורך זמן, שכמובן דורש מעורבות של מספר גורמים.
אני מצרפת כאן דוגמה שמצאתי ל- intervention שכזה, למרות שהוא מכוון לילדי א-ב כך שלא יודעת כמה זה מתאים לילד ב- ד' (ומעניין שבדוגמה לילד יש ADHD והוא הפסיק לקחת תרופות):
https://www.pbisworld.com/PBISWorld...refusing-adult-directives-in-early-elementary

ואני מצרפת עוד לינק ישראלי:
http://www.itu.cet.ac.il/תלמיד-בכיתה-א-עם-קשיי-התנהגות/

ועוד אחד:
https://www.leumit.co.il/heb/Life/Children/Articles/articlegalleryitem,64/

וגם לינק מהפורום הזה מלפני מספר שנים על אחת שהתייעצה לגבי הילד שלה עם ADHD. מקווה שאחד מהלינקים שפותחת ההודעה תוכל להיעזר ברעיונות או לקבל תמיכה מאחד מהם.
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/310/172108155/משפחה/הורים_לילדים_ביסודי
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
דיברתי עם המורה והיועצת הבוקר

היועצת לא הבינה על מה אני מדברת ואמרה לי להירגע ולא לחפש בעיות. היא אמרה שהוא אחד הילדים הטובים והממושמעים שיש בכיתה.
המורה אמרה לי שאני נסחפת ולחוצה מידי. שזה פשוט חוצפה ומתיחת גבולות וצריך ללמד אותו למתן כעסים ושהוא ילד מהמם.
אני חושבת שהוא לוקח את זה רחוק מידי כי הוא רואה מה קורה בכיתה ואיך אותם ילדים בעייתיים בקושי נענשים אז מבחינתו הוא מנסה. לא יודעת.
&nbsp
 
אז חכי ותראי מה קורה. יכול להיות שלהן יש באמת פרספקטיבה יותר
רחבה משלך, והן רואות דברים בפרופורציה נכונה יותר. לדעתי, אם יקבל מהסביבה בבית הספר תגובה נכונה, עם הזמן זה ילך וידעך מעצמו.
 
למעלה