בית הספר משקר בציונים

ShotgunRider

New member
בית הספר משקר בציונים

שלום לכולם,

מזה כשנה אני הורה חורג לילדה בת 11 שלומדת בכיתה ד' (הילדה נשארה כיתה).
מאז ש"נכנסתי לעניינים", נפרסה לנגד עיניי תמונת מצב מדאיגה בקשר למצבה של הילדה בלימודים בפרט ורמת הלמידה שלה בכלל. בין היתר, התגלה לי שהילדה בעלת קשיי למידה חמורים, אינה מסוגלת לשבת כלל וכלל על שיעורי בית (אם אין מישהו שישב איתה/יעשה במקומה את השיעורים), לא סובלת את בית הספר ובעלת הפרעות קשב וריכוז חמורות (אמא שלה מסרבת לטפל בה באמצעות ריטלין בשל דעות קדומות).

אלא מה, שלפני יומיים היא קיבלה את תעודת החצי, ומה שהיה אמור לשמח כל הורה, העלה בי דאגה חמורה- הציונים שלה היו בסדר גמור, אפילו טובים מאוד בחלקם. ברבים מהמקצועות היא קיבלה 80, 90, 100 ובכל מקרה הציון הכי נמוך שלה היה 70- במקצוע חינוך גופני (אליהם הילדה כלל לא מגיעה בידיעתנו- היא פשוט לא סובלת לעשות ספורט ומסרבת בתוקף להשתתף בשיעורים).

חלק מכם יחשוב אולי שאני מגזים והתעודה היא ההוכחה לכך שייתכן ומצבה של הילדה אינו גרוע כפי שחשבתי, אך לא צריך לשבת איתה יותר מכמה דקות ע"מ להיווכח שאני צודק. להלן כמה דוגמאות:

באנגלית היא קיבלה 100. מהפעם היחידה (תכף תבינו למה) שישבתי איתה על שיעורי בית באנגלית התברר לי שהילדה אינה מזהה בכלל את אותיות ה-ABC ולא מבינה מה אני רוצה ממנה כשאני אומר לה A (היא חושבת שאני מתכוון לאות ה' בעברית) מבחינתה, אלו יכולות להיות אותיות ביוונית או פורטוגזית- היא כלל לא תשים לב להבדל, אז אין על מה לדבר על קריאה וכתיבה בכלל.

במתמטיקה המצב חמור אף יותר. הילדה לא סובלת כל דבר שקשור לזה. היא אינה יודעת את לוח הכפל ויתרה מכך, נכשלת בפתירת בעיות מתמטיות פשוטות כגון 5+5 (שלעיתים רחוקות מצליחה לענות תשובה נכונה תוך חשיבה מאומצת ושימוש עזר בידיים או בחפצים שמונחים לנגד עינייה). בנוסף, היא אינה מזהה צורות גיאומטריות פשוטות כמו משולש או ריבוע. כמה היא קיבלה אתם שואלים? התשובה היא 70 (!!) כאשר במבחן הבודד שהיה לה השנה היא קיבלה ציון עגול ויפה של 0.

בהבעה היא קיבלה 85. הילדה בקושי יודעת לבטא את עצמה בעל פה, שפתה מאוד דלילה ("סבבה, כאילו, וואו, נדיררר" - תודה רבה לטלוויזיה ולפלאפון), לוקח לה חצי שעה לקרוא עמוד בספר ילדים לכיתה ב' (וגם אחרי שסיימה לקרוא היא לא מבינה כמעט כלום) ומיותר לציין שהכתיבה שלה מלאה בשגיאות כתיב איומות ונוראות (להיטקלאך במקום להתקלח, רוש אשנה במקום ראש השנה, באקבוכים במקום בקבוקים וכן על זו הדרך...). עצבנה אותי במיוחד הערתה של המורה בסמוך לציון "שפתך עשירה והינך יודעת להתבטא היטב בכתב ובע"פ".

אם אתם בכל זאת חושבים שאולי אני מפספס משהו, הנה ציטוט מפיה של אמי, מחנכת ומגישה לבגרויות מזה כ-20 שנה: "אם הילדה לא תחל בשיפור דרסטי- היא אבודה מבחינה לימודית".

האמת היא שהחשד שלי כלפי בית הספר עלה כבר בחודש הראשון ללימודיה שם. מאז תחילת הלימודים היו לה 3 מבחנים/בחנים, היא קיבלה שיעורי בית רק פעמיים ועבודות לבית היא קיבלה פעם אחת בסוכות. אם אקח את כל מה שרשמה במחברות בכל המקצועות, אצליח בקלות לדחוס הכל למחברת אחת. פעם אחת שהגעתי לאסוף אותה מוקדם מבית הספר נכנסתי לכיתה והופתעתי לראות את התלמידים צופים בסדרה "שנות ה-80" שמלאה בגסויות ובטח ובטח שלא מיועדת לילדים ביסודי. ההסבר של המחנכת היה שכשהמורה לא יכולה להגיע לשיעור- כך הם מעסיקים את התלמידים.
כמובן שאין להטיל את כל האשמה על ביה"ס וברוב הפעמים אני בטוח שהילדה משקרת בנוגע לשאלות כגון "קיבלתם שיעורי בית?" "יש מבחן בקרוב?" תפסתי אותה כמה וכמה פעמים משקרת ואין לי ספק שהיא משקרת גם כאן.

שאלתי היא, מעבר למה בעצם עושים במצב הזה, היא מדוע לעזאזל ביה"ס משקר בציונים ומציג תמונת מצב שאינה משקפת את מצבה האמיתי של הילדה?

תודה רבה
 

mykal

New member
אנסה לעשות קצת סדר

ראשית, מהתיאור שלך עולה שהילדה כנראה דיסלקטית ו/דיסכלכולית,
ולא בהכרח בעלת הפרעת קשב וריכוז.
אבל את זה שווה לקחת אותה לאבחון ולדעת מה באמת הקשיים שלה,.
אם אכן אלה קשייה, מיותר היה להשאירה כיתה, ואולי הם מנסים לעודד אותה.
שנית, אני מבינה שהילדה עברה שינויים בחיייה, ויתכן והצוות
חושב שעיכובי הלמידה שלה וההתנהגות שלה הם על רקע רגשי,
ואז מנסים לתת לה הזדמנות ומוטיבציה.
לא חושבת שיש ענין לשקר, יש יותר הגיון בלגשת אל המחנך/כת
יועצת, ולנסות לבדוק מה באמת קורה ולעזור לילדה.
מציעה--במקום להעביר ביקורת על ביה"ס(לא שזה לא חשוב)
לחפש במסגרת בו היא נמצאת מי יכול לעזור לקדם אותה,
 
לא בהכרח. גם הפרעת קשב חמורה עלולה לפגוע משמעותית
בהתפתחות של תפקודי קריאה, כתיבה וחשבון, גם כאשר אין לקויות למידה. בטח כאשר הפערים לא מזוהים בתחילתם ומטופלים בהתאם, ובטח כאשר יש הפרעת קשב שאינה מטופלת.
ויכולה להיות כמובן גם קומורבידיות של לקויות - גם הפרעת קשב וגם לקויות למידה, המעצימות זו את זו.
עד שלא יהיה אבחון מקיף, מעמיק ומסודר, לא ניתן יהיה לרדת לשורש הבעיה ולטפל בה בהתאם.
 

ShotgunRider

New member
תודה על התגובה

גם בי עולה החשד שיש מעבר להפרעת קשב וריכוז (אבחון אותו קיבלה כבר בכיתה א'). מעבר לכך, ידוע לי גם על בעיות רגשיות שמהן סובלת הילדה. היא מצויה בטיפול פסיכולוגי.
 

mykal

New member
אם כך,

חלפו מספיק שנים מאז האבחון,
הייתי עושה אבחון נוסף,
ואולי מחפשת פתרונות של מטפל פסיכולוגי אחר.
או טיפול נוסף באמצעים אחרים,,
היום יש הרבה אופציות, וגם האיפולים השתכללו. הלואי שתצליחו לעזור לה.
ואולי גם להדק קשר בין הטיפול/מטפל לביה"ס.
 
גם אצלנו זה המצב.

בשנה שעברה, כשהבנתי את זה, ביקשתי מהמחנכת לקבוע פגישה שבה היא תגיד לי מה הציונים האמיתיים. לדעתי ראוי לתבוע את בתי הספר האלה, כי הם פוגעים באפשרות של ההורים לדעת מה מצבם של הילדים שלהם בלימודים - וכמו שאתה מתאר גם אצלנו מעט מאוד (ציונים של מבחנים, שיעורי בית, וכו') מגיע הבייתה כך שהתעודה היא אחד האינדיקטורים היחידים, וגם הוא שקרי.
 
לצערי אכן מצב שכיח. בתור מאבחנת לקויות למידה גם אני נתקלת
במצב בו הציונים לא מייצגים את המציאות, ומורים מעלים (לפעמים מאוד) ציונים כלפי מעלה. זה קורה רק ביסודי ולא בחטיבות ובתיכונים, ככל הנראה בגלל גיל הילדים.
האבסורד הוא שלעיתים מאוד קרובות מורים כן ממליצים על אבחון לילדים עם תעודה "בינונית" או "לא רעה", מאחר והם עצמם יודעים שהציונים שהם כותבים לא משקפים את המצב לאשורו.
האם היה יום הורים השנה? האם היית בו? שווה לבקש להיפגש עם המחנכת ועם האמא כמובן, ולהציג את הדברים כפי שאתה רואה אותם. אם גם המחנכת רואה קשיים לימודיים משמעותיים, שלא קיבלו ביטוי בתעודה, מומלץ לשקול אבחון כדי להבין מה בדיוק שורש הבעיה, ולטפל בה בהתאם לפני שיהיה מאוחר מדי.
 
נראה לי שהתעודה בכלל לא הנושא כאן

מצטרפת לכל מי שאמרה שחייבים לשלוח אותה לאבחון.
אבל אני לא מבינה איפה האמא בסיפור? איך ילדה בכיתה ה' מפגרת בכמה שנים? ריטלין אמא לא רוצה לתת.
האם הילדה מקבלת עזרה של הוראה מתקנת? או סוג אחר של תמיכה?
מה המורה שלה אומרת?
 
בוודאי. בגלל זה המלצתי להפגש עם המחנכת ולדבר איתה על הדברים
ובהחלט לגשת לאבחון תפקודי למידה מסודר.
 

ShotgunRider

New member
הילדה סובלת מבעיות רגשיות

בנוסף לבעיות בלימודים. האמא בסיפור אך לצערי היא די אפאתית וסוג של הרימה ידיים.
 

ShotgunRider

New member
לצערי לא יצא לי להגיע ליום ההורים

אך יצא לי לדבר עם המחנכת מדי פעם (אשתי בעיקר בקשר איתה) ומשיחות איתה עולה שהילדה פשוט לא משתתפת בשיעורים. זאת אומרת היא נוכחת פיזית אך היא מעופפת ומתעסקת בכל דבר שהוא לא לימודים (ציורים על המחשבת, שיחות עם חברות וכד')
 
עדיין אפשר לבקש להיפגש עם המחנכת, מעבר ליום ההורים
לכל מורה יש שעות פנויות במערכת השבועית שמיועדות בדיוק לזה.
מעבר לאמירות של "עסוקה בדברים אחרים, לא משתתפת" וכו, הייתי שואלת שאלות ספציפיות לגבי תפקוד הלימודי שלה - האם יכולת הקריאה שלה משתווה לזו של בני גילה? האם היא מצליחה להתנסח בכתב בעבודת הכיתה ובבחינות? האם היא מצליחה להתמודד עם עבודת הכיתה באופן עצמאי? האם בחשבון היא ברמת הכיתה?
אין לי ספק שאם יש קשיים, הם רק ילכו ויתעצמו עם השנים, ככל שלא יטופלו. גם במישור הלימודי, גם במישור הרגשי, וגם במישור ההתנהגותי בבית הספר. האם יש לך כוחות להתמודד עם זה ולסייע לאשתך להתמודד עם זה בצורה יעילה יותר?
 

mykal

New member
אם כבר כתבת את

הדברים האלה, שאני בהחלט מסכימה איתם,
שהמחנכת תמקד את הקשיים, ויפנו ליועצת, ושתקבל את העזרה המגיעה לה,
כמו הוראה מתקנת, או שעות פרטניות.
יש אפשרות לקבל עזרה גם במסגרת בית ספרית.
 
אי אפשר לקבל שעות שילוב בלי ועדת שילוב ובשביל זה בד"כ צריך
אבחון מסודר.
עם כל הכבוד לפרטני, לילדים עם פערים משמעותיים כמו שמתאר כותב הפוסט, זה לא עוזר.
 

mykal

New member
על חשיבות האבחון

והצורך בו כתבתי בתגובתי הראשונה.
הפלא בעיני הוא שעד כאן שום מורה/איש מקצוע לא חייב איבחון
ואיך בכ"ז היא נשארה כיתה.
לטעמי חסר הרבה מידע שיכול לכון ולתת לילדה אופציות לקידום.
 
 
למיטב ידיעתי, אם ההורים לא מעוניינים באבחון,

אף גורם חינוכי לא יכול לחייב אותם.
אם זה מגיע לבית המשפט, בית המשפט מסוגל לחייב אותם במקרים מסוימים (למשל אם ההורים מסוממים).
 

mykal

New member
זה לא המקרה

הוא טוען שהאמא לא מוכנה לתת לילדה, ריטלין,
אז כנראה כן היה איזה אבחון.
בכל מקרה כתבתי כבר את דעתי--שפלא בעיני שעד היום
שום מחנך/ת ו/או יועצת מעורבים בענין, כנראה, יש הרבה
דיסאינפורמציה בפוסט שכתב בעלה של האמא.
הוא מנסה כנראה לעזור--אבל אולי הוא גם לא יודע הכל.
או לא רוצה לשתף. בגלל כל מיני סיבות.
 
למעלה