שאלות על עיצוב חדרים לילדים

[יהיה טוב 1971]

תאמיני לי שאני הכי רגישה למה שאמרת. משכתי שבועיים איתן כי

רציתי להצליח בכל זאת ובכל זאת. אבל הגעתי למצב של חוסר שינה וכבר לא יכולתי לתפקד מרוב עייפות.
בכיתי כמו ילדה קטנה כשהחזרתי אותן. נאמר לי שהן אומצו מייד באותו שבוע על ידי מישהי ואני מקווה שיש להן יותר מזל מאשר איתי. הדבר היחיד שיכולתי לעשות בשבילן זה לשלוח איתן את הציוד שלהן, שלחתי את הכל, את המיטות שקניתי להן, צעצועים, אוכל, פינוקים, קולרים ורודים שקניתי להן עם רצועות. וגם תרמתי כסף והם ביקשו מגבות-נייר אז קניתי והבאתי. אני מקווה שהציוד נשלח לאמא הבאה שלהן.
באמת אני הראשונה בתור כשצריך לתרום או להרתם להצלת חיות. לפני שהיו לי ילדים הייתי רצה להציל חתולים, ואם היה כלב עזוב הייתי נוסעת עד קצה הארץ לחלץ או להביא או לעזור. הייתי פעילה בתנו לחיות לחיות וכל מני אגודות מקומיות של חתולים.
כשהחזרתי את השתיים האלה (הייתי בהלם מעצמי) היו לי סיוטים עד שאמרו לי שהן אומצו. וזה היה ממש כמה ימים אחרי שהחזרתי.

 

[יהיה טוב 1971]

ועוד משהו - כשלקחתי אותן מהעמותה אמרתי בריש גליי שאני

עובדת ושהמתוקות האלה ילכו חלק מהימים לפחות לקייטנה. אבל הייתי בהלם כשגיליתי שלא מקבלים אחת מהן לקיטנה כי היא ניראת להם פטיבול ואז כל העניין נהיה פתאום כבד מאוד.
הפיציות האלה היו חייבות להיות מאומצות יחד כי הן היו חברות קרובות. ואחת הבעיות היתה שאחת מהן "הגנה" על החברה שלה מכל כלב אחר שניסה להתקרב. כך שלהשאיר את פינצ'י הפיטבולית בקייטנה לא היה אפשרי כי, בצדק, הם חששו שכלב שינסה להתקרב אל אחת מהן, יותקף. (אני לא מאמינה שבאמת היא היתה מתקיפה, היא רק נבחה על כלבים שניסו להתקרב אבל מרחוק. כשהכלב כבר היה קרוב אליה, היא נבהלה ונסוגה. וזו התנהגות של הרבה כלבים שהם אמיצים מרחוק. אבל בגלל שהיא ניראת פיטבול לא רצו לקחת צ'אנס.)
הכלבה השנייה, נעמי, היתה כלבה מושלמת, אופי טוב כמו השם שלה, חכמה במיוחד ומלאה באהבה, כמעט לא נבחה בכלל על אף אחד, אבל בגלל הקשר בינהן התעקשו שהן יאומצו יחד.

 

[יהיה טוב 1971]

שאלות על עיצוב חדרים לילדים

יש לי כמה מחשבות לשתף ולשאול את דעתכן.
עברנו לפני כמה חודשים לבית ואני מתכננת לשפץ ולעצב חדר שינה נפרד לילדה ולילד. בת 9.5 ובן 7.5. כרגע הם יחד בחדר אבל הם מפריעים אחד לשני לישון בלילה, וגם ביום אם מגיעה אליה חברה אז הוא נדחף ומפריע והפוך גם. לא נותנים אוויר אחד לשני.
אבל אני מתלבטת עם כמה מחשבות:

1. הילדה רוצה חדר בנושא "בלט ואומנות" והילד רוצה חדר בנושא סלעים ואבנים (הוא אוסף אבנים וגבישים וכל מה שמוצא שניראה כמו אבן).
העיניין הוא שהכל נורא יקר או דורש הרבה עבודה "עשה זאת בעצמך", ואני מרגישה שבגילם, כמה זמן הם עוד יתעניינו בתחביבים האלה?
הילדה בעוד שלוש ארבע שנים תתחיל את גיל ההתבגרות ובטח תרצה חדר של ילדה גדולה וגם הילד לא רחוק בעקבותיה. האם כדאי באמת להשקיע בגילאים האלה בחדר שמתאים לילדים צעירים, כמו שהם מבקשים?
בדיוק השנה אחינית בת 12, זרקה מהחדר את כל רהיטי הילדים והבובות והכיסויים הוורודים וסידרה לעצמה חדר רציני יותר של נערה.

2. הבן שלי אמנם רוצה חדר משלו אבל מפחד מאוד מהרעיון שיהיה לבד בחדר. גם משך היום הוא מעדיף לא לשבת לבד בחדר. הוא מדליק אור בכל חדר שהוא נכנס אליו ומבקש ממישהו לבדוק מפלצות מתחת למיטה או בארון.
בלילה הוא לא מוכן בשום אופן לישון לבד. אני אישית הייתי מעדיפה להשאיר אותם עוד שנה יחד בחדר אבל בעלי מתעקש להפריד אותם עכשיו (נודניק).
השאלה היא איך להקל על הילד ולהרגיל אותו לישון לבד? גם אצלכן בגיל 7 עדיין מפחדים בלילה?
ישבתי איתו וחשבנו יחד על רעיונות:
1. כפתור מצוקה שיצפצפף אצלי בחדר, במקרה שהוא ממש מפחד (אני נגד - מסיבות ברורות)
2. מדבקת קיר של נשר שישמור עליו בלילה (הוא נגד - מפחד מהנשר)
3. חיישנים על כל חלון וארון וגם מתחת למיטה ( רעיון שלו

)

 

[נומלה]

לשאלתך

1. אפשר לקשט "בקטנה". פוסטרים בנושא ולא קיר שלם. כיסוי מיטה נושאי או כריות. או אולי מצעים רלוונטיים. כך שלא יהיה הוצאה מאוד גדולה.
2. הבן שלנו ישן בגיל הזה על השטיח ליד המיטה שלנו במשך הרבה לילות בגלל פחדים. לבת הספיק לישון פשוט באור מלא (כך שאפשר לראות שאין מפלצות). אולי כדאי לשאול אותו, מה יקל עליו. לפעמים הילדים באים עם רעיונות שאנחנו לא חושבים עליהם.

 

[mykal]

שני נושאים----

לגבי הענין הראשון בעיצוב חדרים--
אני אוהבת עיצוב סולידי, לא מאופין לענין מסוים,
תחביבים יכולים להיות מאופסנים בארונית --שהיא ויטרינה ניידת,
שמעבירים אותה אם רוצים, או מחליפים את תכולתה.
כי תחביבים הרבה פעמים מתחלפים/משתנים או סתם נזנחים.
יש ענינים שלא הייתי בהכרח משתפת את הילדים לרצונותיהם,
הם לא בעלי המאה, ואין להם מושג בעלויות ובמה זה כרוך.
כן מתיחסת בכבוד לתחביבים אבל מכונת ליכולות הכלכליות וההשקעה
של ההורים.
לענין השני--הפחד בלילה, נראה לי שהייתי יושבת לידו מספרת לו סיפור שירדם,
לא הופכת את זה לנושא משמעותי, זה הגיל, בעוד תקופה קצרה ירגע.

 

[ליאת של עדי]

דעתי

בנושא הפחדים- זה שלב שמאפיין את הגיל הזה. מנורת לילה זה פיתרון שבדרך כלל עוזר. לא הייתי הולכת על משהו מעבר. אני מאמינה שהוא יתרגל מהר לישון לבד.
&nbsp
לגבי העיצוב-
אכן זה גיל גבולי והעיצוב לדעתי צריך להיות סולידי. בוחרים צבע שולט וצבע נילווה. אפשר לבחור טפט (אולי תמצאו משהו שיתאים בצבעים ובנושא, שיתאים לילד בוגר גם). אפשר קערה/פינה יעודית עם האוסף של האבנים , תמונה על קנווס עם נוף או סלעים/אבנים יפות, לא חסר.
לילדה שוב לבחור צבע לבן שולט עם צבע נילווה ואז לשים מדבקה על הקיר של בלט ויש הרבה מדבקות יפות שיתאימו גם לילדה בוגרת, שבכל מקרה ניתן להסיר כשתגדל.
אצלי אהיל ושטיח הם בצבע הנילווה, השתדלות גם למצעים. אצל הבנים יש טפט, אצל הבת אנחנו צריכים לצבוע וסביר להניח שהאייטם המודגש יגיע בצורת מדבקה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אצלי אחרי שעברו לחדרים נפרדים, כמה זמן עדיין ישנו ביחד

מדי ערב הבת הקטנה הלכה לחדר של הגדולה וביקשה לישון איתה.
לקח לה כמה זמן להתרגל לישון לבדה.


גם לי לא נשמע שהוא מוכן לישון לבד. ילד שלא מוכן להיות לבד בחדר, זה יהיה קשה לו להיות לבד.
אולי אפשר לדבר איתם על זה. לאמר לו שאתם רוצים להפריד, כי הם מפריעים זה לזה. אם הוא יאמר שהוא לא רוצה כי הוא מפחד לישון לבד - הוא יצטרך להעלות פתרונות איך הוא יכבד את הפרטיות של אחותו

 

[יהיה טוב 1971]

עונה

הבעייה הגדולה היא באמת עם הפחדים. הוא גם ילד עם צרכים מיוחדים מלכתחילה ואני מרגישה שיותר קשה לו להתמודד.
אבל בעלי לא מוכן בשום אופן שיגיע לישון איתנו בחדר. (תשאלו למה? כי חמותי ז"ל פעם באה אלינו והזדעזעה כשראתה שהילדים באים לישון איתנו במיטה. חמותי המיוחדת במינה אמרה לבעלי שאישה שנותנת לילדים שלה לישון איתה בחדר זו אישה שזנחה את בעלה, ומאז, בעלי לא מוכן לתת להם להכנס לחדר שינה)
ביקשתי ממנו פתרונות אבל הפתרונות שלו הם הייטק (חיישנים, מערכת אזעקה, מצלמות במעגל סגור וכו').
אני שמחה לשמוע שזה רגיל לגילאים האלה כי אני לא זוכרת שלאחותו הגדולה היו פחדים כאלה בגילו.
בקשר לחדרים החדשים, הראתי לילדים תמונות שציירתי של עיצוב החדרים החדשים שהם ביקשו, ותמונות מהאינטרנט, וקיבלתי ביטול, הם לא אהבו. ומצד שני אין להם הצעות נגדיות בינתיים

אז זה נותן לי חופשיות לעשות חדר נורמלי שיתאים גם עוד כמה שנים.

 

[ליאת של עדי]

חחח הצחקת אותי

עם חמותך. אבל בשורה התחתונה לינה משותפת זאת החלטה משותפת והסכמה של שני בני הזוג.

 

[יהיה טוב 1971]

הקטע הוא שבעלי היה בסדר גמור עם הרעיון של לינה משותפת, עד

שחמותי ליחששה לו באוזן שטויות. אני זוכרת את עצמי במיטה עם התינוקת עליי ובעלי מסתכל עלינו באהבה והוא אמר לי: אתן כל כך מחוברות, אני לא יודע איפה את מתחילה ואיפה היא נגמרת. אני זוכרת שהוא אמר את המשפט הזה שנחרט לי בראש.
ןהכל היה מושלם עד שחמותי הגיעה לביקור ונשארה לישון אצלינו וראתה שהילדה איתנו במיטה.
וזה לא רק זה. אני יכולה לכתוב ספר על מה הנזקים שחמותי עשתה ליחסים שלנו כל השנים כשהיא מלחששת באוזני בעלי ביקורת עליי - והיא ידעה שבעלי מקשיב לה וסומך עליה (אין לי מושג איך.. האישה היתה כל כך לא make sense). היא פשוט הרסה את היחסים ביננו בשיטתיות.
אני לא רוצה להכביד בסיפורים אבל זו אותה חמות שכשהבן שלי נולד, ראיתי שהוא "שונה" ורציתי ללכת לאיבחונים אבל חמותי אמרה שהדבר היחיד שלא בסדר עם הילד - זה אמא שלו. ואז בעלי התנגד ללכת לאיבחונים והאשים אותי שאני טובה מדיי עם הילד ובגלל זה יש לו בעיות והוא פרוע. (ציטוט: "אפילו אמא שלי אומרת שזו אשמתך שהילד פרוע".)
אז אחרי שנים של סבל בסוף לקחתי אותו בלי לספר לבעלי וחמותי לאיבחונים והוא כרגע בחינוך מיוחד ומאובחן עם ADHD ויש לי תור לאבחונים נוספים כי יש חשש שהוא גם בספקטרום בתפקוד גבוה.
אני לא מבינה איך אישה יכולה להרוס ככה לבן שלה את החיים. היינו כל כך מאושרים יחד והיא לא הפסיקה להצביע על הליקויים בתיפקוד שלי כאישה וכאמא לבעלי. וכשלא היה לה מה להגיד, אז היא שיקרה. למשל, כשנולדה הילדה אז חזרתי לעבודה. והיא אמרה לבעלי שאני לא בסדר כי אני שמה את הילדה במעון מוקדם מדיי וסיפרה שכשהוא נולד, היא עזבה את העבודה ונשארה איתו בבית.
ואז נשארתי בבית כשנולד הבן, והיא אמרה לבעלי שאני לא בסדר כי אני צריכה לחזור לעבודה וסיפרה לכולם שכשבעלי נולד היא שמה אותו מייד במעון וחזרה לעבודה.
עד שלא עלינו, חמותי נפטרה, היתה מאוד חולה בשנתיים האחרונות של חייה, מאוד מסכנה. אבל אפילו כשהיתה חולה, היא בקושי דיברה והוצאנו אותה לטיולים עם כסא גלגלים ובקבוק חמצן, ועדיין איכשהו מצאה כוחות לדבר עם בעלי ולהצביע על "הבעיות" שלי.
ואני כל השנים חשבתי שאמא שלי מאוד ביקורתית, עד שהכרתי את חמותי והבנתי יותר טוב מה זה ביקורתיות.
טוב, סליחה שהארכתי בסיפורים

אני תמיד מקווה שאני לא אהיה חמות כזאת בעצמי יום אחד.

 

[ליאת של עדי]

:-מבאס

הרבה חמות מתערבות כשהגברים נותנים לזה להתאפשר..
אבל היסטוריה, אפשר להתנחם בזה שזה עבר והיום תנהלו את הדברים לפי איך שניראה לכם.

 

[יהיה טוב 1971]

כן... עכשיו אביבי יותר

 

[הפוך עם ראש כפול]

ממש ממש לא פשוט היה לך..

 

[יהיה טוב 1971]

 

[michal@gal]

מיטת חבר

אני מניחה שבמילא תקני לילדים מיטת חבר, כדי שיוכלו לארח חברים לשינה בהמשך, אז לא צריכה להיות בעיה שהבן ישן בחדר של הבת עד שיגיע לגיל שבו כבר ירצה לישון לבד (או שהיא כבר לא תסכים שהוא ישן איתה בחדר

)
&nbsp
הייתי מעצבת כבר עכשיו חדר שיכול להתאים לילדים בגיל ההתבגרות. לשים בחדר דברים שמתאימים לתחביבים שלהם רק בדברים שקלים להחלפה בעתיד, כמו מצעים וכריות.
בכל חדר הייתי שמה ארונית פתוחה לתצוגה של התחביבים.

 

[שרון של אופיר]

בלת"ק - מה שעבד אצלנו בנושא הפחדים

לנו בבית יש כלב (יותר פחדן מכולנו, אבל כשהוא נבהל הוא נובח בקול).
כשהילדים היו בגיל שפחדו מגנבים / רוחות רפאים / מפלצות - מה שעבד זה לתלות פעמוני רוח על כל דלת, ומובייל (רצועה אחת של צורות על חוט) בכל חלון.
הסברנו שאם משהו זר נכנס - הוא יתקל בפעמון או במובייל, וזה יעשה רעש שיעיר את הכלב, ואז הכלב ינבח ויגרש את מה שנכנס.
זה מאוד עזר להרגיע. מה גם שהבטחנו שהשינה שלי מאוד קלה, ואם הפעמונים יצלצלו - אני אשמע ואעיר את הכלב (אם הוא לא יתעורר מהפעמונים).
כיום אין יותר מוביילים על החלונות (העברנו אותם לקיר אחד בכניסה, כי אני אוהבת אותם), אבל עדיין על כל דלת יש פעמון. אני פשוט אוהבת שבכל פתיחה וסגירה שומעים צלצול פעמון

 

[יהיה טוב 1971]

מעולה. האמת שגם חשבתי שכלב יעבוד מעולה אז לפני כמה חודשים

הבאתי הביתה שתי גורות מדהימות מאחת האגודות פה, ופשוט לא יכולתי להתמודד איתן. כל הבית הפוך ונשוך. פיפי וקקי. שנינו עובדים שעות ארוכות ואז מגיעים הביתה ואני צריכה להתמודד עם כל הבלגן. ניסיתי לרשום אותם לקייטנת כלבים ולא הסכימו לקבל אותן כי אחת מהן ניראתה ביטבול. ב-3 בלילה היו קופצות עלינו בנביחות ומושכות אותנו לטייל, השתיים האלה עשו לי ולבעלי בית ספר.
אז בינתיים אני לוקחת פסק זמן מכלב אבל בטוח יהיה כלב באיזשהו שלב כי אני קרייזי כשמדובר בלאמץ בעלי חיים.
המובייל - אני אציע לו, ניראה עם יעזור. כי מבחינתו המפלצות כבר בתוך החדר....

 

[לוליקי3]

ממליצה מאוד לאמץ כלב מתאים

אנחנו אימצנו כלב מעמותה לפני כמה שנים (עדיף לכם לא לקחת גור) ואני רואה כמה הוא תורם לביטחון העצמי של הילדים. תחפשו כלב רגוע יחסית (אפשר לבקש לדעת על האופי של הכלב/אפשר גם לאמץ ממישהו שרוצה למסור, לא חסרים כאלה). הכלב יכול לישון בחדר של הילד. אפשר להרגיל את הכלב לזה. אם אתם לא מסוגלים להחזיק כלב אפשר אולי בע"ח אחר שדורש פחות טיפול (כמו חתול). עצם זה שהוא לא לבד בחדר יכול לעזור לפחדים.
דרך אגב קראתי שרשמת שניסיתם לקחת 2 גורות ולא הסתדרתם איתן. אני מאוד יכולה להבין אבל ככה זה בהתחלה. לוקח זמן עד שאתם והוא מתרגלים אחד לשני. עדיף לקחת כלב אחד ולא שתיים וכדאי מאוד כלב בוגר. גם לכלב בוגר צריך סבלנות בסוף זה משתלם מאוד

 

[יהיה טוב 1971]

יש לנו 4 חתולים בבית שאמצנו מעמותות. החתולים ישנים איתו וזה

עוזר אבל אני מאמינה שכלב כן יעזור. מבחינת זמנים אני מחכה שקצת נתאושש כלכלית מכמה שיפוצים שעשינו לאחרונה ואז אני ארים גדר מסביב לבית ואז ניקח כלב והפעם באמת נשקיע בהתאמת אופי ושיהיה כלב מבוגר יותר.
&nbsp